דוחות

הערכה שנתית 2022

ראש פרויקט:
שמואל רוזנר

משתתפים:
גבריאל אבנצור, נדיה ביידר, אבי גיל, בארי גלטמן, שלום סולומון ואלד, חיים זיכרמן, נעה ישראלי, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר

הערכה שנתית 2022

התמונה הגיאופוליטית 2022: ישראל בצלה של תחרות בין-מעצמתית

השנה החולפת העצימה את האי וודאות הגיאופוליטית המשפיעה על ישראל ועל העם היהודי. האתגרים הניצבים בפניה של ישראל נעשים תובעניים יותר, על רקע התחרות הבין-מעצמתית, שהחריפה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. עם חתימת ההערכה השנתית מתנהל קרב להכרעת גורל המו"מ על חתימת הסכם גרעין מחודש בין המעצמות לבין איראן. בין אם יושג הסכם כזה, למורת רוחה של ישראל, ובין אם לא, ישראל תיאלץ להתמודד עם האיום האיראני בזירה גיאופוליטית סבוכה לתמרון. מציאות זו מעצבת את מפת האתגרים של ישראל, הנתונה במשבר פוליטי מתמשך שמקשה לכונן בה ממשלה יציבה. ממשלת נפתלי בנט (ימינה) ויאיר לפיד (יש עתיד) קרסה לאחר שנת כהונה אחת, והבוחר הישראלי נקרא לשוב לקלפי בפעם החמישית בתוך שלוש וחצי שנים.

אי היציבות הפוליטית, והעדר יכולת ממשלתית לתכנן ולבצע תוכניות לטווח בינוני וארוך, פוגעים ביכולתה של ישראל לתפקד באופן מיטבי בזירה הגיאופוליטית. זאת ועוד, מאחר שהממשלה היוצאת התבססה על רוב פרלמנטרי זעום, ונתמכה על ידי קואליציה שהתאפיינה בקיטוב אידיאולוגי, יכולתה לקבל החלטות בתחום המדיני הוגבלה מלכתחילה. בשנה החולפת הממשלה התמודדה עם משימות פנים כבדות, ובראשן ההתאוששות מנזקי מגפת הקורונה. אלא שבמקביל לאלה, הזירה הגיאופוליטית מציבה בפניה אתגרי-חוץ קשים לא פחות: אי-יציבותו הכרונית של המזרח התיכון, חתירתה של איראן לפיתוח נשק גרעיני ולהגמוניה אזורית, האיום שמציב חיזבאללה, סכנת הטרור ושבריריות הזירה הפלסטינית, שעדות אחרונה לה היה מבצע "עלות השחר" נגד הג'יהאד האסלאמי. לאלה נוספים סימני השאלה הנוגעים למדיניות ארה"ב בתחומים המשפיעים על חוסנה של ישראל ועל עוצמתו של משולש היחסים האסטרטגי, ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה"ב.
לצד האתגרים, השנה החולפת שיקפה גם את עוצמתה של ישראל כמעצמה אזורית שכלכלתה איתנה, וששכניה, המחפשים את קרבתה, מבקשים להישען עליה ולשתף איתה פעולה.

הזירה הבינלאומית והתחרות הבין-מעצמתית

העולם עתיר באתגרים המזינים אחד את משנהו: המלחמה באוקראינה, פגעי מגפת הקורונה, הגרעין האיראני, האיום הסיני על טאיוואן, סכנתו המאיימת של שפל כלכלי עולמי, עליית מחירים, שימוש בנשק האנרגיה, אי ודאות בשווקי המזון, בעיות אקלים ובצורת. המדינות העניות הן הראשונות לשלם את מחירם של משברים אלה המעמיקים את העוני ומאיימים בהחרפת תופעות של רעב ותת-תזונה. התחרות הבין-מעצמתית מעוררת חשש של שיבה לאווירת המלחמה הקרה, ואף להידרדרות לעימות אלים בשל המשבר החם באוקראינה והמתיחות שגברה לאחרונה בסוגיית טאיוואן. תחרות זו מעוררת מחדש את חשיבותו של המזרח התיכון במערך שיקוליהן של המעצמות.

משבר אוקראינה – ארה"ב ומדינות אירופה פועלות להכשיל את מהלכיו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בהתנהלות זהירה מחשש שיגררו ללחימה ישירה. הן התחייבו להעניק סיוע צבאי לאוקראינה בשווי של 36 מיליארד דולר ומפעילות חזית כלכלית נגד מוסקבה הכוללת סנקציות מקיפות. ההלם שאחז באירופה לנוכח הפלישה, והאיום הרוסי המרומז לאפשרות של הפעלת נשק גרעיני, הפיחו חיים חדשים בנאט"ו ועוררו את נכונותו להגן על ערכי המערב. ביטוי להתעוררות זו הוא בקשתן של פינלנד ושוודיה להצטרף לברית. עם זאת, היכולת להעמיד חזית עולמית מאוחדת נגד רוסיה מוגבלת. סין אינה מעוניינת במפלה רוסית שתחזק את מעמדה של המתחרה האמריקנית והיא מסייעת למוסקבה באמצעות שילובה במערכת פיננסית אלטרנטיבית.

משבר אוקראינה ומשברים אחרים חשפו בחודשים האחרונים את העובדה שהעולם מקוטב במישורים שונים, ועל כן קשה להחזיק בו בריתות יעילות המכסות את כל מנעד האתגרים. כך לדוגמה מערך ה"קוואד" (ארה"ב, הודו, אוסטרליה ויפן), שנועד להציב מחסום למאמצי סין להשתלט על ים סין הדרומי, אינו מאוחד ביחסו למוסקבה. הודו, כמו מדינות רבות נוספות שאותן ארה״ב מנסה לגייס למערכה זו, לא שותפה למשטר הסנקציות נגד רוסיה ומייבאת ממנה כ-20 אחוז מתצרוכת הנפט שלה.

ארה"ב – הפלישה הרוסית לאוקראינה הביאה לשינוי דגשים בשיח האמריקני על מדיניות החוץ. בראשית כהונתו, הנשיא ג׳ו ביידן הגדיר את התחרות הבין מעצמתית כמאבק בין דמוקרטיה לבין אוטוקרטיה והבטיח שהדיפלומטיה האמריקנית תקדם ערכים של חירות וזכויות אדם. הכורח להתמודד מול התנהלות אגרסיבית של רוסיה וסין אילץ את ארה"ב לשנות דגשים אלה, ולשתף פעולה עם משטרים הרחוקים מהתנהלות דמוקרטית. המדיניות השואבת השראה מהאתוס הליברלי-דמוקרטי ומדגישה את "העוצמה הרכה" ביחסים הבינ"ל, פינתה מקום למדיניות של ״ריאל-פוליטיק״. הביטוי הבולט לכך היה ב'עלייה לרגל' של הנשיא ביידן לסעודיה ולחיצת היד עם מוחמד בן סלמאן, שליטה בפועל של הממלכה האחראי לרצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, ומי שביידן הכתירו בתקופת קמפיין הבחירות כ"מנודה".

המוטיב המרכזי של המדיניות האמריקאית המעודכנת נשען על הכותרת "סדר עולמי המושתת על כיבוד החוק הבינ"ל". מדינות שאינן פועלות למוטט סדר זה כשרות להימנות על המחנה המערבי. בהקשר למזרח התיכון, הסביר הנשיא ביידן ברוח זו:1
"ככול שהעולם הופך תחרותי יותר והאתגרים שמולנו יותר מורכבים, נהיה לי רק ברור יותר עד כמה שזורים האינטרסים של אמריקה עם הצלחתו של המזרח התיכון". בעיניים אמריקניות, שאיבת נפט מואצת במזה״ת תקטין את כוח הסחיטה של רוסיה ותמתן את עליית מחירי האנרגיה. בהמשך לכך הבטיח ביידן כי "לא נטוש ולא נותיר חלל כדי שיתמלא על ידי סין, רוסיה או איראן". הנשיא הכריז על מדיניות אמריקנית חדשה במזרח התיכון, ופירט את הגיונה ועקרונותיה מקובצים בחמישה אשכולות. להלן עיקרם:

  1. ארה"ב תתמוך ותתגבר את כוחן של המדינות המכבדות את הסדר הבינ"ל.
  2. ארה"ב לא תאפשר פגיעה בנתיבי הים במזרח התיכון, או שליטה של מדינה אחת על רעותה.
  3. ארה"ב תפעל להוריד מתחים וליישב סכסוכים. היא מחויבת לכך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לעולם.
  4. ארה"ב תטפח קשרים מדיניים, כלכליים וביטחוניים עם מדינות האזור תוך כיבוד ריבונותן.
  5. ארה"ב תקדם זכויות אדם ואת הערכים החקוקים באמנת האו"ם.

מדינות המזה"ת אינן נלהבות לקחת צד בתחרות הבין מעצמתית. הודעת הנשיא על שינוי במדיניות החוץ מעוררת אצלן סימן שאלה כפול. הראשון הוא על כוחו של הנשיא האמריקני למלא הבטחות. בסקר מחודש יולי 2022 התברר שקרוב ל-60 אחוז מאזרחי ארה"ב אינם מרוצים מתפקודו. במפלגה הדמוקרטית מתרבים הקולות הקוראים להחליף את המנהיג המבוגר (ביידן יציין בקרוב את שנתו השמונים) לקראת המרוץ לנשיאות בנובמבר 2024.

סימן השאלה השני נוגע לאמינותה של ההודעה על שינוי מדיניות. ארה"ב הצטיירה עד לאחרונה כמי שמעדיפה להתרכז באתגרי פנים, מתמקדת במאבקה בסין, ובמקביל מצמצמת מעורבות בזירות האחרות, מפחיתה בחשיבותו של המזרח התיכון, ומותירה וואקום גיאופוליטי ששואב אליו את המתחרות. לעומתה, רוסיה וסין מפגינות נחישות בחתירתן ליתר מעורבות בעיצוב הסדר העולמי ולהרחבת אזורי ההשפעה שלהן. בעוד שהפלישה הרוסית לאוקראינה מלמדת על התיאבון האסטרטגי של מוסקבה, הנסיגה האמריקנית החפוזה מאפגניסטן מלמדת על רפיון אסטרטגי מצדה של ארה"ב. (וזאת, למרות הצלחות אמריקניות בסיכול ממוקד של מנהיגי טרור כדוגמת החיסול מן האוויר של מנהיג אל-קאעידה איימן א-זוואהירי). ברוח זו עולים גם ספקות ביחס לשאלה האם ארה"ב תיחלץ לעזרת טאיוואן במקרה שסין לא תסתפק בתרגילים צבאיים ותתקוף את האי השכן.1

רוסיה – רוסיה נפגעת מהסנקציות המופעלות נגדה וכלכלתה תצטמק השנה ב-6 אחוז. בטווח הארוך, הנזקים יהיו כבדים הרבה יותר, תוצאת עזיבתן של כ-1000 חברות בינ"ל, אובדן שווקים, בריחת מוחות ועוד. עם זאת, נראה שבטווח הקרוב יש בידיה מספיק משאבים בכדי להוסיף ולנהל את המלחמה באוקראינה. הנשיא פוטין הגיב על הסנקציות במלחמה כלכלית, ועושה שימוש בנשק האנרגיה. כך לדוגמה, כאשר נשיא טורקיה ארדואן התבקש להסכים לצירוף שבדיה ופינלנד לנאט"ו, הודיעה גזפרום הרוסית על הפסקת הזרמת הגז לטורקיה. החורף הקרב יהיה מבחן לכוח העמידה של אירופה, שלאחר שחוותה גלי חום קיצוני ובצורת חריפה בקיץ, תצטרך להתמודד עם השלכות העלייה התלולה במחיר הגז שמחירו ביבשת גבוה עתה פי עשרה ויותר מן המחיר הממוצע בעשור האחרון.
בזירה המזרח תיכונית, לנוכח מאמצי ארה"ב לדחוף להקמת מערך אזורי נגד האיום האיראני, פוטין מהדק את יחסי ארצו עם טהרן. בביקורו שם בחודש יולי קידם הסכם שעל פיו רוסיה תשקיע 40 מיליארד דולר בפיתוח שדות הנפט והגז של איראן. במקביל, סוכנות החלל הרוסית סייעה בשיגור לוויין איראני בעל יכולות ריגול לחלל. ארה"ב פרסמה, שרוסיה בוחנת רכישת מל"טים התקפיים מתוצרת איראן.

סין – 146 מדינות הצטרפו עד כה ליוזמת "חגורה ודרך" של סין, ועובדה זו מבטאת את הכרת העולם בעוצמתה הכלכלית של סין ואת הרצון לעשות אתה עסקים. בחישוב של תוצר מקומי גולמי (GDP) סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם וצפויה להדביק את ארה"ב ב-2028. היא כופה את רצונה בהונג-קונג, מתריסה כלפי שכנותיה בים סין הדרומי והמזרחי, מאיימת על טאיוואן, שוללת זכויות אדם ומתעמרת במיעוט המוסלמי. סין מבססת בהתמדה גם את חדירתה למזה"ת המהווה עבורה מקור אנרגיה, שוק מתפתח לתוצרת ותחנת מעבר לשוקי אירופה. ב"חגורה ודרך" חברות יותר מ- 20 מדינות ערביות. בעשור האחרון בייג'ינג חתמה עם רובן הסכמים אסטרטגיים ובמסגרתם השיגה חוזי ענק לבניית תשתיות ולאספקת אנרגיה. בשנת 2021 עמד הסחר בין סין לבין העולם הערבי על 330 מיליארד דולר, עלייה של יותר משליש לעומת השנה שקדמה לה. המאבק האמריקני מול סין ממריץ את בייג'ינג להדק את הקשרים גם עם איראן ולחלצה מן הבידוד והסנקציות המוטלות עליה. אחת העדויות לכך הוא ההסכם האסטרטגי שנחתם במרץ 2021, ושבו סין התחייבה להשקיע במשך 25 שנה 400 מיליארד דולר בתשתיות באיראן תמורת אספקת נפט במחיר מוזל (אין להתפלא על כך שאיראן היתה מהמדינות שגינו את ביקור ננסי פלוסי בטאיוואן).

המעצמות וישראל – המתח הבין-מעצמתי מחייב את ישראל לנווט בזהירות כדי להגן על האינטרסים שלה, ולצד האתגרים מייצר לה גם יתרונות והזדמנויות. אם ארה"ב אכן תבלום את מגמת הנטישה של האיזור, כפי שהבטיח הנשיא ביידן, זה יהיה הישג לישראל. ללא נוכחות אמריקנית, האזור שואב אליו את רוסיה ואת סין ששיקוליהן נעדרי סנטימנטים כלפי ישראל.
המלחמה באוקראינה מעוררת דילמה אסטרטגית: עד כמה על ישראל להתייצב תחת הדגל האמריקני, להשתלב במאבק כנגד רוסיה וסין, ולסכן אינטרסים ביטחוניים וכלכליים המחייבים טיפוח יחסים עם יריבותיה של ארה"ב. מצטרפת לשאלה זו גם התלבטות ערכית: האם מדיניות החוץ של ישראל צריכה לתת משקל יתר לשיקול המוסרי, גם כאשר יש לכך מחיר ביטחוני או כלכלי. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ישראל נזהרה מנקיטת מהלכים גורפים של תמיכה באוקראינה. מגעי התיווך שקיים ראש הממשלה נפתלי בנט עם רוסיה ואוקראינה סייעו לישראל להלך בין הטיפות ונועדו להגן על רווחתם של יהודי רוסיה ואוקראינה ולשמור על מנגנון התיאום עם הכוחות הרוסיים בסוריה, כדי להבטיח חופש פעולה לחיל האוויר הפועל נגד מטרות איראניות.
רוסיה אינה מהססת לשדר מסרים מרתיעים כאשר אינה שבעת רצון ממהלכיה של ישראל ומהצהרות מנהיגיה. כך, כאשר שר החוץ יאיר לפיד שהגדיר באפריל את הרג האזרחים בעיירה בוצ'ה "פשע מלחמה". כך, כאשר ישראל פגעה בשדה התעופה של דמשק בחודש יוני, השגריר הישראלי זומן לשיחת נזיפה ומוסקבה דחפה להחלטת גינוי של ישראל במועצת הבטחון. כך אפשר לפרש גם את המשבר ביחסי רוסיה עם הסוכנות היהודית. שלטונות רוסיה פסקו שפעילות הסוכנות אינה חוקית (משום שהיא אוספת נתונים על אזרחים רוסיים), וראש הממשלה לפיד הצהיר בתגובה כי "סגירת משרדי הסוכנות תהיה אירוע חמור שישליך על היחסים" (השיחה הטלפונית שהתקיימה עם חתימת שורות אלה בין הנשיא הרצוג לנשיא פוטין והוגדרה כטובה, מסתמנת כאבן דרך חיובית בדרך לסיום המשבר).

התחרות הבין מעצמתית משליכה כצפוי גם על יחסי ישראל וסין, שותפת הסחר השלישית בעולם של ישראל. ארה"ב לוחצת למתן את מעורבות סין בבניית תשתיות בישראל ולהגביל העברה של טכנולוגיות ישראליות מתקדמות לידיים סיניות. ככול שיחריף העימות בין ארה"ב לבין סין, כך עלולה הזדהותה של ישראל עם ארה"ב לעורר עויינות סינית כלפיה. במקביל, ירושלים תיאלץ להיות קשובה יותר לדרישותיה של וושינגטון בנושאים שונים, כמו מעורבותה של חברה סינית בניהול נמל חיפה (ארה"ב הזהירה שאוניות הצי הששי לא יפקדו את הנמל מחשש לריגול ולוחמת סייבר).

האיום האיראני

גורלו של המו"מ על חתימתו של הסכם גרעין מחודש עם איראן קרב להכרעה. הסנקציות הקשות שהוטלו על איראן, המצב הכלכלי הבעייתי (מחסור חמור במים, הפסקות חשמל, הפגנות) ופעולות הסיכול השונות המיוחסות לישראל לא בלמו את התקדמות פרויקט הגרעין האיראני ולא מנעו את חתרנותה האזורית. איראן מוסיפה להכין תשתיות תקיפה נגד ישראל, לספק אמל"ח מתקדם לחיזבאללה ולפעול באמצעות מליציות הסרות למרותה לדחיקת הנוכחות האמריקנית שנותרה באזור. איראן מתגאה כי הקימה צבאות הנתונים למרותה במרחב כולו: חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, מיליציות בעיראק ובסוריה וארגונים פלסטינים אוהדים (בדגש על הג'יהאד האסלאמי.) בגופי ההערכה בישראל ובעולם אין מחלוקת שטהרן קרובה לפצצה גרעינית יותר מאי פעם. שר הביטחון בני גנץ העריך שאיראן העשירה כבר כ- 50 ק"ג אורניום לדרגה של 60 אחוז (לפצצה גרעינית אחת דרושים 25 ק"ג אורניום בדרגת העשרה של 90 אחוז.) תא"ל עמית סער, ראש חטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל, הסביר באפריל כי בנוסף לאורניום המועשר על איראן לפתח מנגנון פיצוץ וטיל בליסטי שמסוגל לשאת את הפצצה: "האיראנים נמצאים, להערכתנו, במרחק של כשנתיים מהשלב האחרון," קבע.

השיח בין ישראל לבין ארה"ב בסוגיית הגרעין התנהל בשנה החולפת ללא עימותים פומביים כגון אלה שהתגלעו בתקופת ממשלת בנימין נתניהו וממשל הנשיא ברק אובמה, אך אין בכך כדי להעיד שוושינגטון קיבלה את תביעותיה של ישראל אם וכאשר תהיה הסכמה על חתימה מחודשת על הסכם גרעין עם איראן. ישראל מסתייגת מהסכם שמאפשר בסיומו לאיראן להתקדם לפצצה, שנעדר פיקוח אפקטיבי, שאינו בולם את פיתוחם של טילים בליסטיים ושאינו עוצר את חתרנותה האזורית. היא מעדיפה חזרה למדיניות של "לחץ מקסימלי," העמקת הסנקציות, והגברת הבידוד של איראן – במקביל לגיבוש תוכנית בלימה צבאית מעשית. אלא שארה"ב, שאינה מעוניינת להישאב לעימות צבאי עם איראן, מותירה את המאמץ להשגת התיקונים שדורשת ישראל למועד שלאחר חתימת הסכם. ראוי לציין כי בדרג הבכיר בישראל, יש גם המצדדים בחידוש ההסכם. הם אינם סבורים שיהיה בכך כדי להסיר את איום הגרעין האיראני, אך מקווים לקנות זמן יקר כדי להיערך לקראת הבאות.

טהרן נאחזת בפרישת הנשיא דונלד טראמפ מהסכם הגרעין כהסבר לכך שאינה מחויבת למגבלותיו. היא מפתחת ומפעילה צנטריפוגות מתקדמות, מעשירה אורניום לרמה של 60 אחוז (ההסכם התיר רמה של 3.67 אחוז) ואף מייצרת אורניום מתכתי (חומר חיוני בתהליך ייצור ליבה של נשק גרעיני.) האיראנים השביתו "עד לחתימתו של הסכם חדש" את פעולתן של מצלמות המעקב שהתקין האו"ם באתרי הגרעין, והם דוחים את תביעת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לספק הסבר ל"תיקים הפתוחים": אותם מקרים שבהם נמצאו שרידי אורניום מועשר באתרים שונים. במהלך המו"מ איראן דרשה להסיר את משמרות המהפכה מרשימת הטרור האמריקנית, אך בלחצה של ישראל, הנשיא ביידן התחייב להתנגד לכך "גם במחיר של ויתור על חידוש הסכם הגרעין."
הרטוריקה המלווה את משבר הגרעין אף היא מחריפה. כמאל חראזי, נשיא המועצה האסטרטגית ליחסי חוץ התרברב בחודש יולי כי לאיראן יש יכולת טכנית לייצר פצצה גרעינית אם תרצה בכך, וראש הממשלה לפיד – במה שהתפרש בתקשורת כתגובה – אמר בטקס החילופים של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בחודש אוגוסט כי "היכולות האחרות של ישראל שומרות עלינו בחיים."
שני התסריטים, הן חתימה על הסכם והן ויתור עליו, מותירים את סוגיית איראן פתוחה. אם ייחתם הסכם, הוא צפוי להיות פגום, משום שיאפשר לאיראן להתקדם בחשאי ליצור נשק גרעיני, לא ימנע את חתרנותה ויעמיד לרשותה – לאחר הסרת הסנקציות – עשרות מיליארדי דולרים לתגבור תוקפנותה. ראש המוסד, דוד ברנע, הכתיר את ההסכם המסתמן כ"הונאה", לדבריו, איראן לא תמלא את חלקה והמערב לא ייסוג מן ההסכם עקב כך. במקביל, ישראל עלולה לעמוד מול לחץ אמריקני לא לפעול נגד איראן כדי לא לסכן את שרידותו של ההסכם. מצד שני, אם יתברר כי הסכם אינו בר השגה, איראן עלולה להאיץ את מאמציה להצטייד בנשק גרעיני, כאשר במקביל צפויה הגברה של מאמצי הסיכול של ישראל. ראש הממשלה בנט הצהיר בריאיון לשבועון אקונומיסט בחודש יוני כי "ישראל מפעילה דוקטרינת תמנון… איננו הולכים על הזרועות של התמנון אלא על הראש עצמו." הרמטכ"ל אביב כוכבי הבהיר בחודש יולי כי ההיערכות לתקיפת תוכנית הגרעין של איראן עומדת במוקד ההכנות של צה"ל.

החרפת העימות הצבאי בין ישראל ואיראן (שבשנה האחרונה כלל גם העמקה של מלחמת הסייבר) עלולה להביא למתח בין ירושלים לבין וושינגטון בשל הסתייגותה של ארה"ב מהאפשרות שתיגרר לעימות צבאי עם איראן. ישראל ניצבת אפוא מול דילמה מייסרת: כיצד להרחיק את איום הגרעין האיראני בלי לגלוש למשבר עם בת בריתה היחידה. ב"הצהרת ירושלים" שנחתמה במהלך ביקורו של ביידן בישראל בחודש יולי הנשיא התחייב "לעולם לא לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני" וכן, שארה"ב "מוכנה להשתמש בכל רכיבי העוצמה הלאומית שלה כדי להבטיח תוצאה זו." במענה לשאלה בריאיון ביידן הבהיר שיעשה שימוש בכוח "כמוצא אחרון." השאלה שנותרת פתוחה היא מידת אמינותה של הצהרה זו, כאשר הגדרת נקודת הזמן שבה אכן יידרש שימוש בכוח "כמוצא אחרון" נתונה לפרשנויות.

המזה"ת – איומים והזדמנויות

המרחב המזרח תיכוני מתאפיין באי-יציבות כרונית ומועיד לישראל סכנה מתמדת של הידרדרות לעימותים אלימים מול איראן, חיזבאללה, סוריה, והפלסטינים בעזה וביו"ש. על רמת הנפיצות מעיד מבצע "עלות השחר" בראשית אוגוסט, שבו פגע צה"ל בבסיסי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחיסל בכירים משורותיו. לעבר ישראל שוגרו במהלך המבצע כאלף רקטות (כ- 300 יורטו בידי סוללות כיפת ברזל בהצלחה של 97 אחוז). עדות נוספת מצויה בסיכומי שנת 2021 שעורך צה"ל ואשר מלמדים על עלייה בפעילותו ההתקפית במסגרת המב"מ – "מערכה בין מלחמות" – מעל אלף תקיפות בזירות השונות.

האזור רווי בסכסוכים ובמגמות חברתיות ופוליטיות המערערות את יציבותו. פגיעתה של מגפת הקורונה התווספה לתחלואי האזור השורשיים: מלחמות, טרור, גלי פליטים, משברים הומניטריים, כלכלה מדשדשת, שחיתות, אבטלה, ומערכות שלטון כושלות. סקר שנערך במהלך המחצית הראשונה של 2022 ברחבי המזה"ת עבור ה-BBC גילה כי רוב הנשאלים מסכימים עם הטענה "שתחת משטר דמוקרטי הכלכלה חלשה". ואכן, גם אזרחי טוניסיה, אחרונת המדינות הערביות שהאביב הערבי הותיר בהן את רישומו, העניקו לנשיא סמכויות דיקטטוריות במשאל העם ביולי.
המשבר הכלכלי העולמי ואי הוודאות בנוגע למחירים בשוקי המזון מעלים את שיעורי העוני באזור ומאיימים על יציבותו. על פי הבנק העולמי עלייה באחוז אחד של מחירי המזון מעבירה עוד 10 מיליון בני אדם למצב של עוני קיצוני. אוכלוסיית המזרח התיכון חשופה לנוסחה אימתנית זו בהיותה אזור שכמות מוצרי היסוד שהוא צורך עולה על הכמות שהוא מייצר (כ-70 מיליון סובלים מתת תזונה).
מבחינת ישראל, נתוני הזירה המורכבים עתירים באיומים אך גם בהזדמנויות. האיום האיראני דוחף את העולם הערבי לשתף פעולה עם ישראל. החולשה הפלסטינית והעייפות מעיסוק בעניינם מקלים על השליטים הערביים להתקרב לישראל. מאז חתימת "הסכמי אברהם" באוגוסט 2020 חלה התפתחות ביחסים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. חצי מיליון ישראלים ביקרו עד עתה במפרץ. סעודיה מתנה את נירמול יחסיה עם ישראל בפתרון הבעיה הפלסטינית, אך התירה למטוסי ישראל לטוס בשמיה. התכנסותה בישראל של פסגת הנגב בחודש מרץ, שבה השתתפו שרי החוץ של ארה"ב, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין, היא ביטוי לרוח האזורית החדשה. בכירים ישראלים מבקרים תדיר בבירות הערביות.3

ארה"ב פועלת להעמיק את שיתוף הפעולה האזורי בהיערכות להגנה אווירית מפני טילים ומזל"טים איראנים. שר הביטחון בני גנץ גילה כי מערך זה כבר הביא "לסיכול ניסיונות איראנים לאתגר את ישראל ומדינות נוספות במזרח התיכון". איראן מצדה פועלת להרתיע את מדינות המפרץ ומאיימת בגלוי כי הן תיפגענה אם יעמיקו קשריהן עם ישראל. שיעור הייצוא הביטחוני הישראלי למדינות המפרץ החתומות על הסכמי אברהם, גדל ב-2021 בכ-30% לעומת השנה הקודמת. שדות הגז הישראלים חיזקו את מעמד ישראל באגן המזרחי של הים התיכון ומהווים בסיס לשיתופי פעולה עם יוון, קפריסין, מצרים ואף טורקיה. בחודש יוני, במסגרת מפגש פורום הגז השל מזרח הים התיכון (EMGF) בקהיר, שרת האנרגיה קארין אלהרר חתמה על מזכר הבנה משולש עם מצרים והאיחוד האירופי לאספקת גז ישראלי לאירופה דרך מצרים.

הנה מספר התפתחויות בשנה החולפת במזה"ת שיש להן השפעה על חוסנה של ישראל:

סוריה – הנשיא בשאר אסאד שולט על כשני-שליש משטחה המקורי של ארצו. רוב מדינות ערב השלימו עם המשך שלטונו וחידשו ברמות שונות את הקשרים עם משטרו. שטחה של סוריה משמש את איראן לבניית תשתית צבאית כנגד ישראל. היא מאמנת מליציות מקומיות הסרות למרותה ומעבירה אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה בלבנון. ישראל מנהלת מאבק מתמשך נגד פעילות זו, אך החרפת התחרות הבין מעצמתית, שמחדדת מתחים בין מוסקבה לירושלים, עלולה להקשות על פעילות חיל האוויר מעל שמי סוריה.

לבנון – המדינה שרויה במשבר כלכלי עמוק במיוחד. המטבע איבד 90 אחוז מערכו, כ-80 אחוז מהתושבים הידרדרו לעוני, התשתיות קרסו ויש מחסור במזון, תרופות, דלק ומוצרים חיוניים נוספים. הממשלה לא מצליחה לעמוד בתנאי הבנק העולמי כדי לקבל ההלוואה שביקשה בסך של 3 מיליארד דולר. לבנון זקוקה להכנסות כאוויר לנשימה ועל רקע זה חידשה בראשית 2022, בחסות ארה"ב, את המו"מ עם ישראל לקביעת קו הגבול הימי, כדי שיהיה ניתן להתחיל ולפתח את שדות הגז שלחופה.
למרות שבבחירות לפרלמנט בחודש מאי חיזבאללה ובני בריתו איבדו את הרוב שהיה להם, השפעתו של הארגון לא נשחקה משמעותית. חיזבאללה ממשיך לבנות את כוחו הצבאי ובסיועה של איראן ממוקד בפרויקט דיוק הטילים. לכאורה, לארגון אין עניין במלחמה נוספת עם ישראל, אך במצב שבו המדינה מתפוררת, הידרדרות עלולה להתרחש גם ללא תכנון. במקרה כזה ישראל תתמודד מול צבא מאומן שברשותו כ- 140,000 טילים ורקטות שחלקם מדויקים. חיזבאללה אותת על כוונותיו ויכולותיו כאשר שיגר ביולי ארבעה מזל"טים (שיורטו) לאסדת הקידוח בשדה הגז כריש. ממשלת לבנון גינתה את המהלך, אך מזכ"ל חיזבאללה נסראללה לא נרתע ואיים כי כול שדות הגז של ישראל נמצאים בהישג ידו של הארגון. צה"ל מתכונן להידרדרות ונערך גם להפעלת כוחות יבשה בעומק השטח הלבנוני. בתרגיל מלחמה שקיים הופעל תרחיש שבו משוגרים לישראל 1500 רקטות וטילים מידי יום.

ירדן – ממשלת בנט-לפיד פעלה לחיזוק היחסים עם ירדן, שכלכלתה נתונה במשבר מתמשך. בשנה החולפת התקיימו מספר מפגשים של מנהיגי ישראל עם מלך ירדן, אך האירועים האלימים שיזם החמאס בהר הבית בתקופת הרמדאן השיבו את אווירת המתיחות ליחסים. ראש ממשלת ירדן ברך את "מי שמשליכים אבנים על הציונים המטמאים את מסגד אל-אקצה בתמיכת הממשלה הישראלית". האירועים לימדו כי יחסי ישראל-ירדן מוסיפים להיות רגישים לסוגיה הפלסטינית (מעל מחצית מאוכלוסיית ירדן היא ממוצא פלסטיני). כדי להפיג את המתיחות, ראש הממשלה לפיד נפגש עם המלך בארמונו ביולי, ובהמשך, הממשלה החליטה להאיץ את הפעלתו של אזור התעשייה המשותף "שער הירדן" הצפוי להעסיק כעשרת אלפים עובדים ירדנים.

סעודיה – מוחמד בן סלמן, מנהיגה בפועל של סעודיה, רשם הישג משמעותי כאשר הנשיא ביידן ביקר בריאד והפגין בכך הכרה אמריקנית מחודשת בחשיבותה של סעודיה בעידן של תחרות בין-מעצמתית. התברר שארה"ב לא יכולה להותיר את הממלכה המחזיקה ב 16 אחוז מעתודות הנפט העולמיות להשפעה רוסית וסינית. אלא שסעודיה אינה ממהרת להתמסר לארה"ב והיא ספקנית ביחס לנכונותה של וושינגטון לבוא להגנתה בשעת מבחן. ריאד לא מתכוונת לפגוע ביחסיה עם סין הרוכשת רבע מכלל תפוקת הנפט הסעודית וגם לא עם מוסקבה. יורש העצר הסביר כי היענות לבקשת ביידן להגביר את יצור הנפט תלויה בתיאום עם קבוצת חברות אופ"ק+ הכוללת גם את רוסיה. לאחר ביקורו של הנשיא האמריקני שוחח יורש העצר טלפונית עם פוטין כדי להפגין כי התיאום עם רוסיה לא נשחק. ואכן, ההחלטה שהתקבלה באופ"ק+ להגדיל אך במעט את יצור הנפט הייתה רחוקה מציפיותיו של ביידן. ליורש העצר תוכניות רבות יומרניות לפיתוח הממלכה והוא מבקש להגן על ביטחון מתקני הנפט. הוא בוחר לתמרן בין המעצמות ואף מנהל דיאלוג עם טהרן שעלול לסדוק את החזית האזורית שבה מעוניינת ישראל נגד תוקפנותה של איראן. לחצי ארה"ב שייתן מעמד פומבי ליחסים החשאיים שהממלכה מנהלת עם ישראל נדחו, מלבד היתר לחברות התעופה של ישראל (מבלי לנקוב בשם המפורש) לטוס בשמי סעודיה. שר החוץ הסעודי, הבהיר את דרישות ארצו מישראל: מימוש יוזמת השלום הערבית והתחייבות לכינון מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים.

מצרים – למרות שהכלכלה המצרית מוסיפה לצמוח (כ-6 אחוז בשנה האחרונה), היא סובלת ממחסור במט"ח שעורר לאחרונה חשש שמצרים תתקשה לפרוע חובות. המדינה נפגעה מהמלחמה באוקראינה ומעליית מחירי הנפט והדגנים. ההסכם שהושג בחודש יולי לאפשר יצוא דגנים מנמלי הים השחור הקל על המצב (אוקראינה ורוסיה הן מקור החיטה העיקרי של מצרים וגם מקור לתיירים רבים). היעדר פתרון למחלוקת על סכר רנסנאס שאתיופיה משלימה את הקמתו וכבר החלה לאגור בו מים מעוררת חשש מצרי מפגיעה בכמות מי הנילוס המגיעים לשטחה. הנשיא סיסי הזהיר ביוני ש"אף אחד לא יגע במים של מצרים". אתיופיה עשויה להיות מופתעת מקשיחותו. סיסי לא בורר באמצעים ומדכא ביד קשה את מתנגדי המשטר. אירגוני זכויות אדם טוענים כי 60,000 אסירים פוליטיים מוחזקים בבתי הכלא במצרים.
הנשיא המצרי רואה בישראל פרטנר יעיל, מאפשר את העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני איתה ותורם להרגעת רצועת עזה (בעקבות הסיוע המצרי להשגת הפסקת אש בסבב האחרון מול הג׳יהאד האיסלמי בחודש אוגוסט, התעוררה מתיחות בין קהיר לירושלים על רקע טענה מצרית שישראל לא עומדת בתנאי העסקה).

עיראק – מיקומה כחיץ אפשרי מול איראן ואחזקתה ברזרבת הנפט החמישית בגודלה בעולם מעידים על חשיבותה הגיאופוליטית של עיראק, אלא שהמדינה מצויה במשבר פנימי קשה. מאז בחירות אוקטובר 2021 הסיעות השונות לא מצליחות להגיע להסכמה על מינויים של נשיא וראש ממשלה. מאבקי הכוח הפוליטיים, המידרדרים גם לאלימות, מאפשרים לגורמים הפרו-איראניים לחתור לחיזוק השפעתם למרות שלא נחלו הצלחה בבחירות.

טורקיה – מדיניותו האגרסיבית של ארדואן בזירה הבינ"ל לא הביאה מזור לאתגרים המאיימים מבית: משבר כלכלי המלווה באינפלציה של כ-80 אחוז ונוכחותם של 3.6 מיליון פליטים מסוריה שמעיקים על משאבי המדינה. הדאגה מהתוצאות הצפויות של הבחירות שבאופק (יוני 2023) מוליכה את ארדואן לחרוג מנוהגו שוחר העימותים בזירה הבינ"ל, (אם כי על יוון איים לאחרונה: "כדאי שתתעשתו, אחרת נפתיע אתכם לילה אחד"). כלפי ישראל ארדואן נקט השנה בדרך כלל בלשון מפויסת. והוא לוטש עין לשלב את ארצו במערך יצוא הגז מהאזור. פריצת דרך ביחסי המדינות סומנה בביקורו של הנשיא הרצוג באנקרה בחודש מרץ, ביקור רם דרג ראשון מאז 2008. בהמשך סוכם בשיחת טלפון בין ארדואן לראש הממשלה לפיד על החזרה הדדית של שגרירים. הסחר בין ישראל לטורקיה שליבלב למרות המתח המדיני ועמד בשנה החולפת על כ-7 מיליארד דולר עשוי עוד לגדול בזכות ההפשרה המדינית. עדות לה היה גם בחודש יוני, בשיתוף הפעולה של גורמי הביטחון בשתי המדינות בסיכול ניסיון של סוכני מודיעין איראנים לחטוף ולפגוע בישראלים המבקרים באיסטנבול.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

העמקת התחרות הבין-מעצמתית תורמת לדחיקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסדר היום העולמי. בהיעדר מסלול לפתרון מדיני, ישראל מסתכנת בגלישה למציאות של מדינה דו לאומית שתאיים על אופייה היהודי, אך השנה החולפת הדגישה את היעדר הבשלות להתקדם לפתרון קבע של הסכסוך.
המצב בשטחי הגדה ועזה אינו יציב. השחיתות, היעדר המשילות והכישלונות המתמשכים לפשר בין החמאס לפתח, השחיקה במעמדו של ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן בן ה-87 והמאבק על ירושתו – כל אלה תורמים למצב דברים זה. הרש"פ מתקשה להשליט את מרותה ומתגברים אירועים של אלימות ופריעת חוק, כולל פיגועים נגד ישראל שמעורבים בהם אנשי בטחון פלסטינים. על כל אלה מתווסף השיתוק המדיני שמניע גורמים כאמנסטי, להכתיר את ישראל כמדינת אפרטהייד .

ביקורו של הנשיא ביידן ברמאללה לא סימן פריצת דרך, למרות שביידן חזר על מחויבות ארצו לפתרון שתי המדינות על בסיס קווי 67 עם חילופי שטחים מוסכמים. ביידן הבהיר שהתנאים אינם בשלים לקידום הסדר קבע ובניגוד לציפיות הפלסטינים לא הסיג לאחור את החלטותיו של טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעתיק אליה את השגרירות. הנשיא האמריקני הותיר את נציגות אש"ף בוושינגטון סגורה, ובלחצה של ישראל, לא הורה על פתיחתה מחדש את הקונסוליה האמריקנית בירושלים שניהלה את הקשר עם הרש"פ. על רקע התסכול הפלסטיני מעמדותיה של ארה"ב בעניינם, הרש"פ יצאה בהודעת תמיכה גורפת בסין בעקבות ביקורה של יו"ר בית הנבחרים פלוסי בטייוואן ומושמעים איומים לנצל את המושב הקרוב של עצרת האו"ם (ספטמבר) למהלך "דרמטי" כגון ביטול ההכרה ההדדית בין אשף וישראל ודרישה להכרה מלאה במדינת פלסטין.

תזכורת לסכנת הגלישה למציאות של מדינה דו-לאומית מופיעה בממצאיו של סקר שיזם מכון וושינגטון ואשר מצביע על תהליך ׳התמתנות׳ בעמדותיהם של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים. 63% מהנשאלים מסכימים עם האמירה, "יהיה עדיף לנו אם היינו חלק מישראל מאשר ברש"פ או בטריטוריה שבשליטת חמאס". בהתאם, במזרח ירושלים מופיעים ניצני התארגנות ראשוניים להשתתף בבחירות העירוניות שיתקיימו באוקטובר 2023. בכירי הפתח מגנים בחומרה תופעות אלה, אך ההחלטה שמשמעותה עשויה להיות דרמטית לאופייה היהודי של בירת ישראל נתונה בידיים פלסטיניות.

מבצע "עלות השחר" נגד הג'יהאד האסלאמי, פרצי אלימות בהר הבית ושורת פיגועי טרור בשנה החולפת מעידים על פוטנציאל ההתלקחות של הזירה הפלסטינית. במחצית הראשונה של שנת 2022 תועדו 61 פיגועים יזומים ועוד 36 אירועי לחימה כתגובה לפעילות צה"ל. חמאס, בעידודה של מצרים, שומר בדרך כלל על הפסקת האש בגבול הרצועה, ובחר שלא להצטרף ללחימה במבצע "עלות השחר". עם זאת, הארגון ממשיך לבנות את כוחו, ומנהיגיו מעודדים בגלוי פעולות אלימות וטרור ביו"ש תוך מיקוד בהר הבית.

רצועת עזה, מהאזורים הצפופים בעולם, סובלת מהיעדר תשתיות, מחסור במים וחשמל, אבטלה (50 אחוז) ועוני קשה. משבר האי וודאות בשווקי המזון העולמי ועליית מחירי האנרגיה עלולים להחריף את המצב הכלכלי ולתרום להידרדרות ביטחונית. התרת כניסתם של פועלים לשטח ישראל והכוונה להרחיב מספרם לסך של 30,000 ביום סיפקה הקלה ותמריץ לשמירת השקט. (בעת הקרובה יתברר כיצד השפיע מבצע "עלות השחר" על יוזמה זו).

משולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה"ב

שמירת חוסנו של "המשולש", מכפיל כוח מכריע לעוצמת ישראל והעם היהודי, היא אתגר מתמשך לממשלת ישראל המחייב לשמור הן על אהדה אמריקאית, דו-מפלגתית, כלפי ישראל, והן על זיקתה של יהדות ארה"ב, יותר משליש מבני העם היהודי, לישראל. האיומים הביטחוניים על ישראל מחייבים שמירה קפדנית על תמיכת ארה"ב שאין לה תחליף. יהדות אמריקה מחזיקה עוצמה וכוח השפעה ולכן מהווה רכיב חשוב במשולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה"ב.

שמירת עוצמתו של "משולש היחסים" אינה מלאכה פשוטה לנוכח המגמות המאיימות להחליש את חוסנו. בשל פערי תפיסה וערכים, ישראל מתמודדת עם קושי לשמור על אהדה של יהודים צעירים בארה״ב. תופעה זו מחריפה לנוכח תהליך הקיטוב האידיאולוגי בארה"ב שהופך את הנושא הישראלי "לתלוי מפלגה" ומקשה על שמירת האהדה הדו-מפלגתית לישראל.

בקונגרס נשמעים יותר מבעבר קולות חריפים נגד ישראל, ועל הנשיא מופעלים לחצים של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית להתנות את התמיכה בישראל בשינוי משמעותי של מדיניותה בנושא הפלסטיני. טרם שיצא למסעו במזה"ת 80 חברי קונגרס דמוקרטים קראו לנשיא לפעול נגד צעדים המסכנים את פתרון שתי המדינות. החשש בישראל הוא שהמגמה הביקורתית הרוחשת באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית – שהוא עודנו מיעוט אך קולני ואסרטיבי – תחלחל גם אל הזרם המרכזי.

ממשלת בנט-לפיד הצהירה אמנם על כוונתה לטפל בכמה מהנושאים שהעיבו על יחסי ישראל ויהדות ארה״ב, אלא שבהצהרות של רצון טוב אין דרך לפתור את פער העמדות בנושאי מהות ובראשם השאלה הפלסטינית. 70 אחוז מיהודי ארה"ב תומכים במפלגה הדמוקרטית ורובם גם ביטאו תמיכה במדיניות הנשיאים אובמה וביידן בסוגיית הגרעין האיראני. הלויאליות של ציבור זה לנשיא מובהקת (63% אחוזי תמיכה, גבוה בהרבה מאשר בציבור הכללי). לכן, יש חשיבות לנכונותו לסייע בקידום מרכיבי מדיניות שבהם יש חפיפה – בראייתה של הנהגת יהדות ארה״ב – בין האינטרס הישראלי והאמריקני. ניהול דיאלוג מעמיק עם הציבור היהודי הדמוקרטי, שנזנח בשנים קודמות, הכרחי בכדי לעורר מחדש את עניינה של יהדות ארה"ב באתגרים שמולם ניצבת ישראל.

הערות

1. במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, 16 יולי 2022
2. סין קיימה תרגילים צבאיים נרחבים בעקבות ביקורה של יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי בטאיוואן, 2 אוגוסט 2022
3. ראש הממשלה בנט נפגש עם מלך בחריין במנאמה (15 פברואר 2022), עם נשיא איחוד האמירויות באבו דאבי (9 יוני 2022), הרמטכ"ל כוכבי ביקר במרוקו (18 יולי 2022), ועל פי הוול סטריט ג'ורנל פגש במרץ 2022 בשארם א-שייח את ראשי הצבאות של סעודיה, קטאר, ירדן איחוד האמירויות בחריין ומצרים כדי לתאם שיתופי פעולה נוכח האיום האיראני

 

הקודםהבא