מדד הדמוגרפיה: יהודים ברוסיה ובאוקראינה

על רקע המלחמה באוקראינה, שהובילה ליציאת יהודים רבים מהמדינה, וכן השפיעה על כלכלת רוסיה, באופן שהעלה גם את שיעור היהודים העוזבים את רוסיה, בחרנו להתמקד השנה בקהילות הללו, ולספק מבט כללי על מצבן.

רוסיה: מגמות דמוגרפיות

מספר היהודים בפדרציה הרוסית נמצא במגמת ירידה. יש לכך שתי סיבות. הראשונה, יותר מיתות מאשר לידות כל שנה, מגמה שמובילה לירידה טבעית בגודל אוכלוסיה. שיעור הילודה בקרב יהודים הוא הנמוך ביותר לעומת כל קבוצה אתנית אחרת ברוסיה. שיעור הפריון הכולל לאישה יהודיה ברוסיה נאמד ב-1.4 ילדים לאישה, כלומר הרבה פחות מהשיעור הנדרש לשמירה על גודל האוכלוסיה. כתוצאה מכך, האוכלוסיה היהודית מבוגרת ומזדקנת, והגיל החציוני שלה הוא 60.3 שנים. בנוסף לכך, יהודי רוסיה מהגרים למדינות אחרות בשיעור גבוה – אבל פחות גבוה משיעור ההגירה של היהודים בראשית התקופה הבתר-סובייטית. לשתי מגמות אלה יש השפעה דרמטית על הקהילה היהודית ברוסיה, שהצטמצמה כמעט בשלושה רבעים מאז קריסת ברית המועצות. האוכלוסיה היהודית מרוכזת ברובה במספר קטן של ערים, כאשר מחצית מיהודי רוסיה מתגוררים במוסקבה או בסנט פטרסבורג.

גודל האוכלוסיה

מפקד האוכלוסין האחרון ברוסיה נערך בשנת 2010. במפקד זה נמנו 157,763 יהודים, אולם היו שהעריכו כי מדובר בהערכת חֶסֶר, וכי האוכלוסיה דאז הייתה גדולה יותר. דו”חות על האוכלוסיה היהודית הכלל-עולמית מציינים ירידה באוכלוסיית הליבה היהודית של רוסיה, מ-570 אלף בערך בשנת 1989, לכ-310 אלף ב-1999, 210 אלף ב-2009, וירידה נוספת עד לאומדן של כ-155 אלף בשנת 2020.

נתונים של ARDA (Association of Religion Data Archives – אגודת הארכיונים של נתוני דתות), מאמתים את אומדן האוכלוסיה של טולץ (טולץ 2020). הם מלמדים הן על ירידה מספרית של היהודים במונחים אבסולוטיים והן על ירידה כשיעור מקרב האוכלוסיה הכוללת של רוסיה. בשנת 2000 היהודים היו 0.2 אחוז מכלל האוכלוסיה הרוסית, ושיעור זה פחת בכמעט שלושה רבעים עד שנת 2015.

אוכלוסיית הליבה היהודית ברוסיה כוללת את מי שמגדירים את עצמם כיהודים. בהעדרם של נתוני סקר מקומיים, שיצביעו על נטייתם של רוסים ממוצא יהודי להזדהות בתור שכאלה, ועל תנודות כלשהן במגמות של הגדרה עצמית, מקורם של הנתונים העדכניים ביותר הוא מפקד האוכלוסין הרוסי משנת 2010. במפקד זה נמצאה, כאמור, אוכלוסיה יהודית בת 157,763 נפשות, ירידה חדה מן המספר של 233,600 נפשות שנמצא במפקד של שנת 2002. טולץ סבר כי ירידה זו נבעה בעיקר משינוי במבנה המפקד, משום שבשנת 2010, התשובה לשאלה על ההשתייכות לקבוצה אתנית הייתה אופציונלית, בשל ביטול רישום ההשתייכות לקבוצה אתנית במסמכים רשמיים. כלומר, חלק ממה שנראה כירידה בשיעור היהודים ברוסיה מיוחס לויתור על מתן תשובה לשאלת ההשתייכות לקבוצה אתנית, ולא לירידה באוכלוסיה עצמה. טולץ העריך כי במפקד האוכלוסין של שנת 2010, כ-41 אלף יהודים נוספים לא הצהירו על השתייכותם האתנית.

אולם אם הזהות היהודית תלויה בהגדרה עצמית, אזי השיעור הגדול של יהודים שלא סימנו את יהדותם במשבצת עשוי להצביע גם על ירידה בנטייה להזדהוֹת כיהודים. בעבר, בברית המועצות, היהדות נחשבה ללאום, והופיעה במסמכים רשמיים. למי שנולדו לשני הורים יהודים לא היתה ברירה אלא להירשם כיהודים, בעוד שבקרב מי שנולדו להורים שאחד/אחת מהם יהודי והשני/ה לא-יהודי ניכרה העדפה ברורה להירשם כלא-יהודים. על פי מפקד ה”מיקרו” הרוסי משנת 1994, רק 6.2% מכלל הילדים מתחת לגיל 16 שאביהם יהודי ואימם רוסיה, ו-4.1% מכלל הקטינים שאביהם רוסי ואימם יהודיה נרשמו כיהודים. כך, או משום שזהותם הלא-יהודית הועדפה על פני זהותם היהודית, או משום שהם ניסו להגן על עצמם, או על ילדיהם, מפני אפליה אנטישמית.

סקר משנת 1997 מציע כי הזהות היהודית נפוצה יותר בקרב בני ה-30 ומטה, מה שמצביע על כך שהנטייה להזדהות כיהודים עשויה להתחזק, כמו גם להיחלש. ישנן זהויות דתיות שזכו לתחייה במדינות הבתר-קומוניסטיות של מזרח אירופה, ויתכן שכך יקרה גם לזהות היהודית. אולם, כרגע קשה לקבוע בצורה מהימנה את גודלה של האוכלוסיה המזדהה כיהודית, הואיל ואין זה ברור האם ליהודים שאינם מזדהים במפקד האוכלוסין אין זהות יהודית, או שהם פשוט אינם רוצים להצהיר על כך במפקד האוכלוסין.

שיטה נוספת להערכת מספר היהודים מתבססת על הוֹרוּת. בברית המועצות לשעבר, שיעור הנישואין היהודים האנדוגמיים (בין יהודים לבין עצמם) היו נמוכים בהרבה מאשר בשאר העולם, ושיעורם ברוסיה היה הנמוך ביותר מקרב מדינות ברית המועצות. בשנים האחרונות, מאגר השותפים הפוטנציאלי לנישואים אנדוגמיים קטן בקצב מהיר יותר ברפובליקות בתר-סובייטיות אחרות, וכיום שיעורי הנישואין האנדוגמיים ברוסיה כבר אינן הנמוכים ביותר. בשנת 1978, 59% מכלל הגברים היהודים ו-43% מכלל הנשים היהודיות התחתנו עם לא-יהודי/ה, ובשנת 1989 עלה שיעור זה ל-73% מן הגברים ו-63% מן הנשים. בשנת 1958, שיעור הילדים ברוסיה שהיה להם לפחות הורה יהודי אחד, שהיה להם גם הורה לא-יהודי נע בין 43 ל-53 אחוזים. בשנת 1993 עלה שיעורם ל-81 עד 86 אחוזים. רק למיעוט קטן מבין הילדים שנולדו להורה יהודי בתקופה הבתר-סובייטית יש שני הורים יהודים. כתוצאה מכך, מספר הרוסים שיש להם הורה יהודי גדול בהרבה מהמספר הנכלל באוכלוסיית הליבה היהודית, שגודלה נאמד ב-320 אלף נפשות.

הוֹרוּת, ובמיוחד הורות מצד האם, היה בעלת חשיבות ראשונה במעלה להגדרת יהדותו של אדם על פי ההלכה והדין הישראלי. היסטורית, נישואים בין גבר יהודי לבין אישה לא-יהודיה ברוסיה היו שכיחים הרבה יותר מאשר נישואים בין אישה יהודיה לבין גבר לא-יהודי, וזאת מסיבות דמוגרפיות וסוציולוגיות. לכן, מספר הילדים שנולדו לאב יהודי ולאם לא-יהודיה גדול משמעותית לעומת מספר הילדים שיש להם אם יהודיה ואב לא-יהודי. נראה כי תופעת הנישואים בין יהודים ולא יהודים מתחזקת בתקופה הבתר-סובייטית, בשל הידלדלות המאגר הפוטנציאלי של בני זוג יהודים. משום כך, נראה שנכון להעריך כי פחות ממחצית מי שנכללים בקבוצת הגיל הצעירה ביותר (אלה שנולדו ב-20 השנים האחרונות) ויש להם הורה יהודי הם יהודים על פי ההלכה. למעשה, שיעורם נמוך הרבה יותר ממחצית, משום שמועט מאוד מספר הילדים ששני הוריהם יהודים, ויש הרבה יותר ילדים שאביהם יהודי ואימם לא-יהודיה מאשר כאלה שאימם יהודיה ואביהם לא-יהודי, וגם משום שלחלק מן האימהות היהודיות עשוי להיות אב יהודי ואם לא-יהודיה, כך שמבחינת ההלכה הן אינן נחשבות ליהודיות.

הגדרה רחבה של יהודיות המבוססת על הקריטריון של חוק השבות, מעניקה זכות אזרחות לילדים ולנכדים של יהודים, ומורחבת עוד יותר על מנת לכלול את בני זוגם וילדיהם. על פי הגדרה זו, מספר היהודים ברוסיה גדול הרבה יותר לעומת אוכלוסיית הליבה, ומגיע עד לכ-600 אלף בני אדם. בהינתן המגמות שתוארו לעיל, ובראשן השיעור העולה של נישואים בין יהודים ללא-יהודים, סביר להניח, שהפער בין האוכלוסיה היהודית המוגדרת באופן מצמצם לבין ההגדרה הרחבה של חוק השבות, ימשיך לגדול.

החברות בארגונים קהילתיים איננה כלי יעיל למדידת גודלה של האוכלוסיה היהודית. מיכאיל צ’לנוב, יו”ר ה”ועד” (ועד הקהילות) של רוסיה, מעריך כי פחות מחמישה אחוז מן היהודים הם דתיים, כך שרישומי בתי הכנסת אינם מאפשרים הערכה של האוכלוסיה היהודית הכוללת. גם ארגונים המגיעים לאוכלוסיה רחבה יותר (ברוסיה יש פעילות של הסוכנות היהודית, של הג׳ויינט ושל ארגונים יהודים אחרים) אינם מספקים אינדיקציה מהימנה על מספרם הכולל של יהודי רוסיה, משום שהם נוטים לתעד את פעילותם בכל שטחה של ברית המועצות לשעבר. יתר על כן, אחת התוצאות מהתפשטות הארגונים הקהילתיים הפעילים ברוסיה היא שכל אחד מהם נמצא בקשר רק עם מגזר מסויים של האוכלוסיה.

הגירה

הסיבה הראשונה במעלה להצטמצמות האוכלוסיה היהודית של רוסיה היא הגירה. האוכלוסיה היהודית של רוסיה פחתה ב-71% מאז שנת 1989. למעלה מ-390 אלף ממי שזכאים לאזרחות ישראלית עלו לישראל מאז 1989, ורבים אחרים היגרו לארצות הברית ולגרמניה. שיעורי ההגירה היו בשיאם בתקופה שבין 1989 ל-2001, שבמהלכה היגרו 81,100 יהודים רוסים לארצות הברית, ועוד 45 אלף היגרו לגרמניה. ישראל היתה יעד ההגירה הפופולרי ביותר, במרחק רב מן היהודים אחרים: 291,200 יהודים רוסים העדיפו להגר לישראל במהלך אותן שנים. שחיקת האוכלוסיה היהודית כתוצאה מהגירה מרוסיה התמתנה בשל הגירה לרוסיה מחלקים אחרים של ברית המועצות לשעבר ובשל הגירה חוזרת של כאלה שהיגרו לישראל.

הגירה חוזרת

רוב מכריע של העולים מרוסיה לישראל בחרו להישאר בה, אולם מיעוט של 9 עד 13 אחוזים עזבו את ישראל; בערך מחצית מהם שבו לארץ מוצאם, ואילו האחרים עברו למדינה אחרת, בעיקר בצפון אמריקה או במערב אירופה, ויש גם כאלה שלא התיישבו באופן קבוע, לא בישראל ולא ברוסיה, אלא בחרו לקיים אורח-חיים טראנס-לאומי. החלטות הנוגעות להגירה ולהתאקלמות במקום חדש מושפעות ממגוון של גורמים, כגון קשרים חברתיים, זהות, וגורמים כלכליים. למרות שבסך הכל, האינדיקטורים הכלכליים של ישראל מבטיחים יותר מאשר אלה של רוסיה, עולים צעירים מרוסיה שחזרו למולדתם טענו כי בישראל יש מעליהם “תקרת זכוכית”, או, במקרים אחרים, גרסו שעולים נאלצים לעבוד קשה יותר כדי לזכות באותה הצלחה מקצועית כמו זו של ילידי ישראל.

אנטישמיות

יהודים ברוסיה סבלו במשך שנים רבות מאפליה בחסות המדינה וממגבלות על פרקטיקה דתית. בתקופת הפרסטרויקה ובעיקר אחרי נפילת הקומוניזם, הצטמצמה האנטישמיות החברתית והפוליטית, והקרמלין גינה את האנטישמיות והכיר בסבל הייחודי של היהודים בשואה. על אף שתקופות של אי-יציבות פוליטית וכלכלית גורמות לעיתים לעלייה בתופעות של אנטישמיות, לא נרשמה תופעה מובהקת כזאת ברוסיה של שנות התשעים. הרקורד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בנושא האנטישמיות מעורב: יש לו קשרים איתנים עם יהודים, הוא הופיע בפומבי עם נציגי הקהילה היהודית, ונקט צעדים חריפים נגד קיצונים. אולם יש המודאגים מכך שהמדיניות של זיהוי רוסיה עם הכנסייה הרוסית האורתודוכסית עלולה לסלול את הדרך לאנטישמיות בעתיד.

נתונים שנאספו בסקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שהגישות של לא יהודים כלפי יהודים ברוסיה דומות לאלה שנמצאו בארצות אחרות במזרח אירופה. תקיפות פיזיות ממניעים אנטישמיים נדירות, אולם תקיפות של ונדליזם, בעיקר נגד בתי קברות יהודים, והתקפות מילוליות, שכיחות הרבה יותר. יהודי רוסיה אינם מודאגים במיוחד מן האנטישמיות: רק 16% מהם רואים אותה כבעיה חמורה מאוד, ועוד 39% רואים בה בעיה חמורה.

נושא זכרון השואה רגיש מאוד. חשיבותה של מלחמת העולם השנייה, או “המלחמה הפטריוטית הגדולה”, כפי שהיא מכונה ברוסיה, היא בהיותה מוקד של הזדהות לאומית, המשרתת מטרות פוליטיות. הנטייה ההיסטורית שלא להפריד לפי דת או מוצא אתני בין מיליוני הקורבנות של התוקפנות הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה עודה קיימת, ויש לה השפעה על האפשרות להנצחת סבלם הייחודי של היהודים בשואה.

יהודי אוקראינה: דמוגרפיה וחברה

גם האוכלוסיה היהודית באוקראינה הולכת ומצטמצמת מסיבות דומות לאלה שהזכרנו בהקשר לרוסיה. מספר המיתות גדול יותר ממספר הלידות, ושיעור ההגירה של יהודי אוקראינה מהמדינה החוצה גבוה. לשתי מגמות אלה הייתה השפעה דרמטית על קהילת היהודים באוקראינה, והיא הצטמצמה ב-91% מאז פירוקה של ברית המועצות.

קשה לאמוד את גודלה של האוכלוסיה היהודית באוקראינה. מפקד האוכלוסין האחרון במדינה נערך בשנת 2001. המפקד שתוכנן לשנת 2010 נדחה ל-2020, ואז נדחה שוב. בנוסף, באוקראינה לא נערכו סקרים בקנה מידה רחב על הקהילה היהודית. חסרונו של בסיס נתונים אמין מציב אתגר למי שמבקשים לדעת באופן מדויק את מספר יהודי אוקראינה, אולם ניתן לעשות ניסיונות להעריך את מספרם בקירוב.

גודל האוכלוסיה

על פי מפקד האוכלוסין האחרון באוקראינה, שנערך בדצמבר 2001, באוקראינה חיו 104,300 יהודים. ידוע כי ישנה מגמה של צמצום באוכלוסיה יהודית. אומדן של הדמוגרף סרג׳ו דלהפרגולה מצביע על ירידה באוכלוסיית הליבה היהודית של אוקראינה, מכ-100 אלף בתחילת שנת 2002 לכ-45 אלף בינואר 2020. נתונים מ-ARDA (ראשי תיבות של Association of Religion Data Archive), המתבססים על בסיס הנתונים של דתות העולם (World Religions Database), תומכים באומדני דלהפרגולה. הם מלמדים על שחיקת גודלה של האוכלוסיה היהודית, גם במונחים אבסולוטיים וגם כאחוז מהאוכלוסיה האוקראינית הכללית. בשנת 2000, היהודים היו 0.26 אחוז מאוכלוסיית אוקראינה. בשנת 2015, השיעור ירד למחצית מן השיעור הקודם.
חלק מהשחיקה בגודלה של קהילת יהודי אוקראינה נובעת מגידול טבעי שלילי של האוכלוסיה, משום שמספר המיתות בקהילה היהודית גבוה באופן משמעותי ממספר הלידות. שיעורי הפריון נמוכים, והקהילה עוברת תהליך של הזדקנות, כאשר מספר הקשישים גדול ממספר הילדים (טולץ 2004). על פי נתונים מן המפקד של שנת 2001, רק 5% מיהודי אוקראינה היו מתחת לגיל 14, בעוד ש-70% היו מעל גיל 45, וכמחצית מהם – מעל גיל 65 (JPR – Jewish Policy Research). אומדן הגיל החציוני של יהודים ברוסיה ובאוקראינה הוא כיום סביב 57-60 (חנין 2017).

אוכלוסיית הליבה היהודית באוקראינה כוללת את מי שמגדירים את עצמם כיהודים. בהיעדר מפקד אוכלוסין או נתונים מסקר שנערך בתקופה האחרונה, כמעט בלתי-אפשרי להעריך במדויק את מספר האנשים המזדהים כיום כיהודים. בברית המועצות, היהודים נחשבו ללאום, ונרשמו כיהודים במסמכים רשמיים. מי ששני הוריהם היו יהודים הוכרחו להצהיר על עצמם כיהודים; בקרב מי שמוצאם מעורב ניכרה העדפה ברורה לבחור בלאום לא-יהודי. למעשה, על פי נתונים ממִפְקד ה”מיקרו” הרוסי של שנת 1994, רק 6.2% מכלל הילדים מתחת לגיל 16 שאביהם יהודי ואימם רוסיה, ו-4.1% מכלל הקטינים שאביהם רוסי ואימם יהודיה נרשמו כיהודים (טולץ 1999).

הגישה בסקרים מודרניים הנוגעים לזהות יהודית היא להסתמך על הגדרה עצמית, ולאפשר אוטונומיה אישית בהחלטות הנוגעות לסיווג זה. כמובן, מדובר בהגדרה שיש בה ממד של גמישות, ובזהות שמשמעותה עשויה להשתנות במרוצת הזמן. בכל מקרה, ללא נתונים ממוקדים על היהודים מהזמן האחרון, הדרך היחידה להעריך את גודל אוכלוסיית הליבה היהודית באוקראינה היא להשתמש בנתונים נגישים אחרים, לבצע ניתוח אוכלוסיה, לחשב את מספרי הלידות והמיתות, שיעורי ההגירה והחזרה, הצטרפויות ופרישות, מי שנכנסים לקהילה ואלה שיוצאים ממנה, מי שמתחילים להגדיר עצמם כיהודים ואלה שחדלים לעשות זאת. בעוד שניתן למצוא נתונים על גידול טבעי של האוכלוסיה ועל ההגירה, שינויים בהגדרה עצמית אינם ניתנים לאומדן. באוקראינה, הבעיה קשה במיוחד, משום שמפקד האוכלוסין האחרון נערך לפני יותר מעשרים שנה.

בהיעדר נתונים כלשהם על זהות דתית שדוּוְחָה על ידי האנשים עצמם, הקשר עם ארגונים יהודים קהילתיים עשוי לשמש כמדד עקיף להזדהות כיהודים. גישה זו חוזרת לניסיונות לאמוד את גודלן של קהילות בהתבסס על חברות בזרם דתי. יש להתייחס לגישה זו בזהירות, משום שקיים סיכון של הערכת יתר של האוכלוסיה, בשל אומדנים מוגזמים המסופקים על ידי הארגונים הרלוונטיים, או בשל ספירה כפולה. ועדת החלוקה של ה”ג’וינט” היא אחד מן הארגונים היהודים הפעילים כיום באוקראינה. היא מתאמת את פעולותיהם של מספר גדול של ארגוני חסד ו”משרתת כ-40,000 יהודים קשישים וכ-2,500 ילדים יהודים עניים ומשפחותיהם”. מספר זה דומה למדי לאומדן אוכלוסיית הליבה היהודית שהוזכר קודם, אולם אין הוא כולל בני אדם בגילאי 18-60. מכאן עולה אפשרות שאוכלוסיה משמעותית איננה מזוהה כיהודית במפקד האוכלוסין, אך נמצאת בקשר (בין ישיר, ובין באמצעות בן משפחה) עם ארגוני הקהילה היהודית.

שיטה אפשרית אחרת לבחינת מספר היהודים מסתמכת על זיהוי הוֹרוּת יהודית. בברית המועצות, שיעורי האנדוגמיה (נישואים בתוך הקבוצה האתנית) היו נמוכים בהרבה מאשר בשאר העולם היהודי. מתוך כלל הנישואים באוקראינה בשנת 1994, שבהם לפחות אחד מבני הזוג היה יהודי, 74% מכלל הגברים היהודים התחתנו עם נשים לא-יהודיות, ו-66% מהנשים היהודיות התחתנו עם גברים לא-יהודים. שיעורי האנדוגמיה ירדו עוד יותר, ככל שמאגר בני הזוג היהודים הפוטנציאליים התכווץ, כתוצאה מההגירה ומהזדקנות האוכלוסיה (צ’רביאקוב, גיטלמן, שפירא, 2001). התוצאה היא שמספר האוקראינים שיש להם הורה יהודי/ת אחד גדול בהרבה מהמספר הנכלל באומדן אוכלוסיית הליבה היהודית, והוא נאמד בכ-90 אלף. אין ספק, שלנוכח העלייה בשיעור הנישואין בין יהודים ובין לא-יהודים באוקראינה, הפער בין גודל אוכלוסיית הליבה היהודית לבין גודלה של האוכלוסיה של מי שיש להם לפחות הורה יהודי/ת אחד גדול הרבה מאשר במדינות שבהן שיעורי אנדוגמיה גבוהים.

להוֹרוּת – ועל פי כללי ההלכה היהודית המסורתית להורות מצד האם – יש חשיבות מכרעת להגדרת יהודיות גם בהקשר לחוק הישראלי. מסיבות דמוגרפיות וסוציולוגיות, נישואים בין גבר יהודי לבין אישה לא-יהודיה באוקראינה היו שכיחים הרבה יותר מאשר נישואים בין אישה יהודיה לבין גבר לא-יהודי. משום כך, מספר הילדים שנולדו לאב יהודי ולאם לא-יהודיה גדול באופן משמעותי ממספר הילדים שיש להם אם יהודיה ואב לא-יהודי. שיעור הילדים שנולדו לשני הורים יהודים, כאחוז מכלל אלה שנולדו לאם יהודיה, ירד מ-83% בשנת 1958 ל-31% ב-1992. אמנם אין ברשותנו נתונים מקבילים על אבות יהודים, אולם ברור כי שיעור הילדים שנולדו לאב לא-יהודי ואשר יש להם אם יהודיה (קרי, מי שייחשבו ליהודים על פי המסורת ההלכתית) יהיה נמוך יותר משיעור האבות היהודים, אולי ב-50%. משום כך, אפשר להעריך כי פחות ממחצית מהצעירים באוקראינה שיש להם הורה יהודי (אלה שנולדו ב-20 השנים האחרונות) נחשבים ליהודים על פי ההלכה. למעשה, ראוי להניח כי השיעור הוא קרוב לשליש, בעיקר משום שישנם מעט מאוד ילדים ששני הוריהם יהודים, והרבה יותר ילדים עם אב יהודי ואם לא-יהודיה מאשר ילדים עם אם יהודיה ואב לא-יהודי (גם חלק מהאימהות היהודיות הן בנות לאב יהודי ולאם לא-יהודיה, כך שאינן נחשבות ליהודיות על פי ההלכה).

הגדרה הנוגעת לזכאות להגירה לישראל על פי חוק השבות מתייחסת לילדים ולנכדים של יהודים, והורחבה כך שהיא כוללת גם את בני זוגם וילדיהם. בחינת גודל הקהילה היהודית על פי הגדרה זו מזניק את מספר החברים בה באופן דרמטי עד לסביבות ה-200 אלף. בהינתן המגמות שתוארו לעיל, ובעיקר השיעור הגדל והולך של נישואים בין יהודים לבין לא-יהודים, ניתן לשער כי הפער בין האוכלוסיה היהודית המוגדרת באופן מצמצם לבין ההגדרה המרחיבה של חוק השבות ימשיך לגדול.

הגירת יהודים

הסיבה העיקרית לשחיקת גודלה של האוכלוסיה היהודית באוקראינה היא הגירה, בעיקר בתקופה שלאחר פירוקה של ברית המועצות. האוכלוסיה היהודית של אוקראינה הצטמצמה ב-91% מאז שנת 1989. יותר מ-350 אלף מבין הזכאים לאזרחות ישראלית עלו לישראל, ובנוסף על כך יהודים רבים היגרו לארצות הברית ולגרמניה. שיעור ההגירה היה בשיאו בתקופה שמ-1989 ועד 2001, ובמהלכה היגרו 128,500 יהודים אוקראינים לארצות הברית, ו-92,700 לגרמניה. לישראל עלו בתקופה המקבילה 299,700 יהודים אוקראינים. (טולץ 2019, 2018).

ההגירה הייתה בשיאה בתקופה שמיד לאחר פירוקה של ברית המועצות, ולאחר מכן, בשנים האחרונות של עשור ה-2000, התייצבה על רמה נמוכה בהרבה. נתונים שנאספו בסקרים מצביעים על כך שבתקופה זו המניע העיקרי להגירה מאוקראינה לישראל היה דאגה מאי-יציבות פיננסית והשפעותיה על הדור הבא. המהגרים נטו לבוא משורות בעלי המקצוע וההשכלה הגבוהה של המעמד הבינוני (ברגר ואחרים 2013). בהמשך, בא גידול מחודש בעלייה לישראל בעקבות הסכסוך הרוסי-אוקראיני בחצי-האי קרים ובחבל דונבאס בשנת 2014. למעט בלימה זמנית בשל מגפת הקורונה, שיעורי ההגירה נותרו גבוהים מאז בשל העימות הצבאי המתמשך. העובדה שרבים מיהודי אוקראינה התגוררו או מתגוררים באזורים דוברי הרוסית שבמזרח המדינה, הביאה לכך שנפגעו מהעימות יותר מכפי שיעורם מכלל האוכלוסיה (השנתון היהודי אמריקני 2019). חלק מהיהודים החליטו לעזוב את אזור הסכסוך ולהגר לרוסיה (שווד 2021). אחרים עזבו למדינות אחרות, בהן ישראל.

רוב ההגירה של יהודי אוקראינה הייתה מאוקראינה למדינות אחרות, בהן ישראל. אך ישנן ראיות לכך שהאוכלוסיה הישראלית באוקראינה גְּדֵלָה בשל הגירה מישראל לאוקראינה, שחלק גדול ממנה הוא של אוקראינים שהחליטו לא להתיישב בישראל באופן קבוע (חנין 2017).

נתונים של משרד הקליטה מלמדים כי נכון ליולי 2013, מתוך 1,020,000 יהודים ובני משפחותיהם שעלו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר כעשירית לא נשארו בישראל באופן קבוע, אלא היגרו שוב (ברגר ואחרים 2013). ההערכות מצביעות על כך שכמחצית מהם חזרו לארצות המוצא שלהם, והאחרים המשיכו ליעד שלישי, כמו ארצות הברית, קנדה או מדינות האיחוד האירופי (פחות שכיח). רבים בחרו לגור ביותר ממדינה אחת, ונראה שכמה רבבות מחלקים את זמנם בין ישראל לבין מדינות ברית המועצות לשעבר.

הסיבה העיקרית להגירה חוזרת זו, כלומר חזרה לאוקראינה של מי שקודם לכן היגרו מאוקראינה לישראל, היתה הקושי הכרוך בהסתגלות לחיים בישראל. רבים שקלו את ההזדמנויות המקצועיות בישראל ובאוקראינה, וכך גיבשו את עמדתם ביחס להגירה. בעשור ה-2000, הוזכר גם האקלים בישראל כסיבה להגירה בחזרה. למרות זאת, מבחינתם של רבים, ההגירה בחזרה לאוקראינה נחשבה לסידור זמני, ובכוונתם היה להתיישב בעתיד בישראל.

קשה לאמוד במדויק את מספר הישראלים החיים באוקראינה, משום שהשלטונות בגבולות רושמים את היוצאים מישראל והנכנסים אליה, ולא את המדינה המשמשת להם כבית. נציגים יהודים באוקראינה מסרו אומדנים שההבדלים ביניהם גדולים מאוד, החל ב-9,000 וכלה ב-20,000. יתכן שהודעתו של שגריר ישראל משנת 2013, שלפיה בכל זמן נתון נמצאים 45 אלף ישראלים באוקראינה, היא הדרך הנכונה יותר לתאר את המצב. הנפח הגדול של נסיעות ישראלים לאוקראינה למטרות צליינות, תיירות, משפחה או עסקים, מקשה לקבל תמונה מדויקת יותר של האוכלוסיה המובילית הזו. (ברגר ואחרים, 2013).

תיירות וצליינות

רכיב משמעותי של נוכחות יהודית באוקראינה הוא של תיירים, צליינים ומי שמועסקים בתעשיית תיירות המורשת. ישראלים ויהודים מרחבי העולם מבקרים באתרים שיש בהם עניין יהודי באוקראינה. בין האתרים הללו, ערים שלהן היסטוריה של קהילות יהודיות חשובות, אתרים שבהם התרחשו טרגדיות יהודיות, או אתרים שבהם התגוררו או נקברו דמויות רבניות, והם משמשים כאתרי צליינות. אוקראינה היא בית לאתרים רבים עם משמעות רוחנית לנוצרים, מוסלמים ויהודים, ואלה נעשו לאתרי צליינות חשובים מאז פירוק ברית המועצות.

אתר הצליינות המוכר ביותר הוא קיברו של רבי נחמן, מייסד חסידות ברסלב, הנמצא בעיירה אוּמַן. הפופולריות של אתר זה גדלה במהירות, ולעומת כמה מאות עולים לרגל בכל שנה שפקדו את האתר בשנות ה-1980 כיום פוקדים אותו עשרות אלפים (בשנת 2016 האומדן היה כ-30 אלף. אקאו 2007, מרצ’נקו 2018). אף שהזמן המקובל לביקור בקבר רבי נחמן הוא בראש השנה, כלומר בסתיו, מבקרים באים לאתר במשך כל השנה. יש גם

מי שחוזרים ומבקרים בקבר מדי שנה בראש השנה, וכך נוצרים ביניהם קשרים חברתיים. בנוסף למי שמייחסים חשיבות רוחנית לעלייה לרגל, יש גם מי שנמשכים להזדמנויות הכלכליות, או לאפשרויות ההתנדבות, הקשורות לתופעת הצליינות (מרצ’נקו 2018).

על אף שהאוכלוסיה המקומית מרוויחה כלכלית מזרם הצליינים, ישנם מתחים הנובעים מביקורים אלה. ישנם אוקראינים המתרעמים על כך שחלק מעיר מולדתם הפך לאתר יהודי מקודש, שבו שולטים מנהגים זרים לאוכלוסיה המקומית, והם קיימו מחאות נגד ביקורים אלה. במקרים מסוימים, נציגים של ממשלת ישראל אף הפעילו לחץ על השלטונות המקומיים, במגמה להבטיח כי העלייה לרגל לא תסבול מן ההתנגדות המקומית (אקואו 2007).

אנטישמיות

שיעור האנטישמיות באוקראינה דומה לזה שבשאר מדינות מזרח אירופה. מנתונים של הליגה נגד השמצה עולה כי אין שוני משמעותי בין עמדות האוקראינים לבין אלה של תושבי מדינות אחרות באזור. נתונים של מרכז “פיו” מלמדים כי 15% מן האוקראינים לא רוצים שיהיה להם שכן יהודי, ו-32% לא רוצים קרוב משפחה יהודי. דעות דומות נמצאו במדינות אחרות שהשתייכו בעבר לברית המועצות, כמו בלארוס ולטביה. ייחודה של אוקראינה בכך שמי שמזדהים כקתולים, או לא משתייכים לזרם דתי כלשהו, נוטים להחזיק בגישות יותר שליליות כלפי יהודים מאשר מי שמזדהים כנוצרים אורתודוקסים.

שיעור התקיפוֹת האנטישמיות באוקראינה נמצא במחלוקת. נתוני איגוד הקהילות האתניות באוקראינה מצביעים על כל שתקיפות אנטישמיות נדירות מאוד, והאנטישמיות מתבטאת בעיקר בהשחתת אתרים ורכוש (ונדליזם), כמו חילול מצבות זיכרון, בתי עלמין ובתי כנסת, כולל ניסיון להצית בית כנסת בחרסון, בשנת 2020. בחמש השנים האחרונות הורגשה ירידה בתופעת הוונדליזם (Freedom House).

מצד שני, נתונים שנאספו על ידי ארגונים יהודים מתייחסים להגדרה רחבה יותר של תקריות אנטישמיות, הכוללת גם תקיפה מילולית. בהתאם, נתונים אלה מצביעים על מספר גבוה הרבה יותר של תקיפות לעומת מה שמופיע בנתונים הרשמיים של אוקראינה. למעשה, נתונים אלה מעמידים את אוקראינה בשורה הראשונה של מדינות שבהן תקריות אנטישמיות רבות, לצד בריטניה, צרפת וגרמניה. עם זאת, תקריות אנטישמיות של תקיפה פיסית נדירות, וגופים ממשלתיים עושים מאמץ לעקוב אחרי פשעים אנטישמיים.

לאחר נפילת חומת ברלין, אוקראינה היתה הראשונה מבין מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ונשיאה הראשון של אוקראינה העצמאית, לאוניד קרבצ’וק ביקר בישראל כבר ב-1993. הוא הבטיח להגן על זכויותיהם של מיעוטים אתניים באוקראינה ולהיאבק נגד אנטישמיות (אקואו 2007). כיום, רוב המפלגות האנטישמיות במדינה נמצאות בשוליים הפוליטיים, והמצביעים גילו נכונות לבחור מנהיגים המצהירים בגלוי על יהדותם. למעשה, במהלך שנת 2019, הייתה תקופה מסוימת שבה גם ראש הממשלה וגם הנשיא היו יהודים. עם זאת, מפלגת “סבובּודה” האנטישמית נכללה בקואליציה, ונציגים שלה היו שרים בממשלה. האנטישמיות נוכחת בשיח הפוליטי, בעיקר בקשר לנגיף הקורונה ולנוכחותם הבולטת של פוליטיקאים יהודים.

אוקראינה אימצה בשנת 2009 את הצהרת טרזין בדבר החזרת רכוש שדוד מתקופת מלחמת העולם השנייה, אולם לא חוקקה חוקים כלשהם המאפשרים החזרת רכוש יהודי פרטי שהוחרם במהלך המלחמה. ישנן ראיות לכך שפעולותיהם של שלטונות אוקראינה הנוגעות לרכוש היסטורי יהודי היו איטיות יותר מאלה שנגעו לרכוש של בני דתות אחרות. מבין כ-2,500 בניינים קהילתיים יהודים שהוחרמו, להערכת איגוד הארגונים והקהילות היהודים של אוקראינה (VAAD) והקהילה היהודית האירואסית להחזרת רכוש, רק 40 בתי כנסת הוחזרו לשליטה של קהילה יהודית (צ’ארני 2009). בנוסף, ארגונים אלה מעריכים כי נותרו עדיין בין 10,000 ל-15,000 חלקות קרקע שיש להחזירן לידיים יהודיות (ESLI – European Shoah Legacy Institute 2017)

היהדות נוכחת בזירה הציבורית של אוקראינה. זה מתבטא, בין השאר, בהזמנתם של רבנים לאירועים רשמיים (ילנסקי 2020), בטקסים מסורתיים כמו הדלקה פומבית של חנוכייה בחנוכה, וטקסי אזכרה לאירועי השואה. מורשת השואה היא נושא רגיש באוקראינה, כמו בכל מזרח אירופה. בתקופה הסובייטית, זהותם היהודית של הקורבנות הוצנעה ברובה, ובתקופה שלאחר הקומוניזם, מוקד ההתעניינות עבר לפשעים שבוצעו תחת השלטון הסובייטי. שיתוף הפעולה עם הנאצים ופשעי מלחמה הוכחשו, או הודחקו, ונפוצו גם תיאוריות קונספירציה נגד היהודים. אתרי זיכרון והנצחה של השואה כדוגמת באבי יאר מעוררים ויכוחים סוערים על השאלה עד כמה על אוקראינה למקד תשומת לב בסבלם של היהודים (אולגה באראנובה 2020).

החיים הקהילתיים

פירוק ברית המועצות אפשר התרחבות של פעילות הארגונים היהודים הקהילתיים באוקראינה, שמתמקדים בעיקר בחינוך, צדקה, ועבודה סוציאלית. נכון לשנת 2015 היו בערך 600 קהילות וארגונים יהודים באוקראינה, כולל 63 בתי ספר (רובם המכריע בתי ספר משלימים), ו-28 כתבי-עת. כל אלה שייכים ברובם לאחת מ-15 קבוצות “הגג” המטפלות בקהילות (שווד 2021), שיש ביניהן מתח פוליטי ומאבקי כוח, לדוגמה על תפקיד הרב הראשי. מעת לעת היו לא פחות מארבעה גברים, שכל אחד מהם טען לתואר הרב הראשי של אוקראינה (ילנסקי 2020).

הגדול מבין ארגוני הגג הקהילתיים הוא ״אגודת חסידות חב”ד של ארגונים יהודים דתיים באוקראינה״, שתחת חסותו 125 ארגונים, 29 בתי ספר ו-17 כתבי-עת (שווד 2021). באוקראינה מתגוררות 200 משפחות של חב”ד, המפוזרות ב-35 ערים, והן מהוות חלק מן הרשת הרחבה של שליחי חב”ד, הנשלחים לקהילות יהודיות בעולם כולו. תנועת חב”ד באוקראינה מנהלת בתי יתומים ומוסדות חינוכיים, ולדבריה היא מחזיקה במרכז היהודי הגדול ביותר בעולם – מרכז “מנורה” בעיר דניפרו, ששיטחו כ-46 אלף מ”ר.

אף על פי שרמת שמירת המצוות בקהילה היהודית של אוקראינה נמוכה בדרך כלל, הגישה ליהדות כדת השתנתה במרוצת השנים, ומשקפת התפתחויות דומות באוכלוסיה האוקראינית הכללית. כך, מי שגדלו בתקופה שקדמה לעידן הקומוניסטי נוטים להחזיק בהשקפות חיוביות על היהדות כדת, מי שגדלו בעידן הסובייטי נוטים לקשר את היהדות עם חוויות שליליות, והדור הצעיר ביותר חוזר להיות חיובי יותר כלפי היהדות כמסורת דתית. היחס ליהדות מעוצב על ידי חוויות מסורתיות בבית, כך שמי ששני הוריהם יהודים נוטים לקשר רגשי חזק יותר עם המסורת (צ’רוויאקוב, גיטלמן ושפירא, 2001).

מכיוון שרוב היהודים באוקראינה אינם נשואים ליהודים, ניתן היה לצפות כי לארגונים לא-אורתודוקסים תהיה דומיננטיות גדולה יותר בקהילה, אולם דווקא הארגונים האורתודוקסים הם הנותנים את הטון באוקראינה (צ’ארני 2009), שבה 220 קהילות אורתודוקסיות, לעומת 51 קהילות לא-אורתודוקסיות, ו-26 עצמאיות (שווד 2021). אחת הסיבות לכך היא ההחלטה של האיחוד העולמי ליהדות מתקדמת לא להשקיע בקהילות יהודיות בשטחי ברית המועצות לשעבר, מתוך הנחה כי קהילות אלה ייעלמו במהירות. במקביל, האידיאל המושרש של עבודה כשליחים אפשר לחב”ד לשלוח רבנים ומשפחות לאוקראינה, גם כאשר השליחות נעשתה בתנאי מחייה קשים.

מעבר לקהילה היהודית המוכרת, יש באוקראינה למעלה מ-60 קהילות של יהודים משיחיים, או קהילות של יהודים-נוצרים או יהודים למען ישו. הקהילה האורתודוקסית מזהה את הקבוצות הללו כאיום, בעוד שישנם אישים וארגונים שאינם מזוהים עם התנועה האורתודוקסית שמקבלים את נוכחותן בצורה נינוחה יותר (צ’ארני 2009).