ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

אחרון הגדולים


הלווית ההמונים של הרב קנייבסקי זצ"ל הדגימה באופן נחרץ את הנס החרדי שהתחולל מאז קום המדינה.

לאחר השואה, חי בישראל רק קומץ קטן של חרדים והכול הניחו שההווייה החרדית של שטעטל מזרח-אירופאי תתנוון ותנבול על חולות הזהב של פלשתינה ועם ביסוסה של ריבונות יהודית. והנה, מהפך: החרדים מונים כיום כ – 1.2 מיליון אזרחים, שמחציתם קטינים. כשליש מהילדים היהודים וחמישית מכוח האדם המגיע לגיל גיוס נמנים על הקהילה. החרדים הם שחקן מרכזי במציאות הישראלית. עוף החול גם מאפרו.

ה"נס" התבסס על אסטרטגיה בת ארבעה אדנים: היבדלות משאר החברה (במרחב, בפוליטיקה, בחינוך, בתרבות); לימוד תורה כעיסוק נורמטיבי מרכזי; הגדלת המשפחה החרדית בכל מחיר; והישמעות בלתי מותנית להנהגה רוחנית ריכוזית שמכריעה בכל עניין. כל אלה יצרו את האוטונומיה החרדית שמטילה את צילה הארוך על העתיד הישראלי. סגירת חלקים של מדינת תל-אביב, עקב הלוויה של תלמיד חכם ישיש, מסמלת את המהפך באופן שאין להתכחש לו.

ואולם, לא לעולם חוסן. האסטרטגיה החרדית נתונה תחת מתקפה שאותותיה ניכרים במציאות: ההיבדלות מתערערת משום שהמהפכה הטכנולוגית חותרת תחת ה"חומות של קדושה" שסובבות את גן העדן החרדי. כאשר יותר ממחצית החרדים מחזיקים טלפון חכם ונגישות מלאה לאוטוסטראדת המידע, ניתן לקבוע כי נשתל בתוכם "עץ הדעת טוב ורע" והם נוגסים בהמוניכם בתפוח (גם באמצעות מכשירי אפל). לימוד תורה עדיין נחשב כתמצית הקיום, אבל מחצית ויותר מהגברים החרדים כבר הצטרפו לשוק העבודה. רק מיעוט מקיים את "תורתו-אומנותו". גם הדמוגרפיה החרדית מסמנת תחילת האטה בגודל המשפחה החרדית. וכאן אנו מגיעים אל הרכיב הרביעי  – ההנהגה:

המנהיגים הרוחניים החרדיים נהנים מכריזמה עוצמתית, שהמתבונן מבחוץ מתקשה להכיר באינטנסיביות שלה ולהבין את מקורה. מוצא שפתיהם של הגדולים הליטאים מהחזון אי"ש ועד לרב קנייבסקי הוא "דבר מלכות"; צו בל יעבור. כך גם היה מעמדו של הרב עובדיה יוסף ומעמדם של האדמו"רים החסידיים הגדולים.

ההלוויה אתמול היא אקט הסיום למופע ההיסטורי של שושלת ה"גדולים" שהנהיגו את הציבור הליטאי (ובעקיפין את כל הציבור החרדי) לאחר השואה. עם לכתו של הרב יוסף, לא נמצא לו מחליף בציבור החרדי הספרדי. כך גם יהיה כעת, עם לכתו של הרב קנייבסקי, ביחס לציבור הליטאי. שתי הקבוצות מונות יחדיו כשני שלישים מכלל הקהילה. אין ספק שמה שהיה – הגמוניה אידאולוגית שמובלת על ידי מנהיג כריזמטי מוסכם – לא יהיה. ולכך יהיו השלכות רבות על מדינת ישראל.

מכאן ואילך לא יהיה תחליף להנהגה הרבנית המוסכמת – לא במנהיגות הפוליטית של החרדים (שחבריה נתפסים כ"עסקנים"), לא במנהיגות אזרחית או מקצועית (שכמעט איננה בנמצא) ולא במנהיגות מקומית (שערכה המרכזי הוא ביצועי). כך, אף שמנקודת ראותו של הציבור הכללי החרדים נחזים להיות קהילה אחת, מנקודת ראות פנימית, עקב הריק המנהיגותי, הפיצול בין החרדים יהפוך להיות עובדה מכרעת.

יש לצפות להתחזקות של קבוצות קצה אידיאולוגיות, שבעבר עמד מולן מנהיג מרכזי כריזמטי.  כוחם הציבורי של הקנאים, שהוגבל בעבר על ידי גדולי דור מתונים יחסית, עתיד לצמוח. האם תיווצרנה "פלנגות" חרדיות שלוחות רסן? מנגד, תתרחש גם זליגה לכיוון ההפוך, אל קבוצות שיש להן נגיעות מודרניות ומעוניינות להשתלב בחברה הכללית, תוך שימור קפדני של זהותן החרדית. בעבר, המנהיגות הכריזמטית חסמה הליכים אלו, ועתה החסם מוסר.

לבסוף, בהעדר מנהיגות ריכוזית כוחו של "הרחוב החרדי" עתיד להתעצם. יש בכך היבט מבורך של דמוקרטיזציה של דעת הקהל החרדי שעשויה להניב חברה פתוחה יותר ומגוונת בדיעותיה ובהליכותיה. אך מנגד "שלטון הרחוב" גם עלול להאיץ תהליכים של התפרקות מאחריות.

נראה כי כשם שהציבור הכללי בישראל איננו נוהה עוד אחרי הנהגה כריזמטית כך גם נגזר על הציבור החרדי. את הסיפור הישראלי המשותף נצטרך לחבר יחדיו, ללא מתווכים – ציבור מול ציבור.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות