מאמרי דעה

בית לחם, חלם וסדום

נטשה היא אחת משליש מיליון עולים מברית המועצות לשעבר, שאינם מוכרים בישראל כיהודים ("חסרי דת"). רובם, אגב, "מזרע ישראל": בני משפחות של יהודים או נשואים ליהודים (כמו רות המואבייה). מדינת ישראל הייתה אמורה לאפשר להם להתקבל כרות: להתגייר ולהיטמע. אלא שהעובדות מלמדות שאת בית לחם המקראית מחליפה חלם או שמא סדום הישראלית.

חלם – כיצד? דו"ח מבקר המדינה, שפורסם אתמול, חושף כישלון מדהים: אף שבשנת 2008 ממשלת ישראל הציבה יעד של הכפלת מספר המתגיירים, לא זו בלבד שהמספר לא גדל, אלא הוא הצטמצם דרמטית – כמעט בחצי: מ – 8000 גרים בשנת 2007, ל-4,300 בשנת 2011; רבע מהיעד הממשלתי. אין מדובר רק בצמצום ממדי העלייה מאתיופיה. העובדות הקשות הן שבשנה האחרונה, שאיננה נכללת בדו"ח, הייתה ירידה של 23% בשיעור המתגיירים יוצאי חבר העמים וגם שיעור המתגיירים בצה"ל צנח ב – 16%.

המכון ללימודי יהדות, הגוף המרכזי המכשיר את המועמדים לגיור, מקבל כ -60% מתקציב אגף הגיור, אך שיעור המתגיירים מקרב תלמידיו הוא פחות ממחצית. כך יוצא שחלק ניכר מהתקציב הממשלתי של אגף הגיור איננו מוביל לגיור בפועל. זאת ועוד: רבים מחסרי הדת שוב אינם מתעניינים בגיור. הם חוששים מפני המפגש עם הרבנים המגיירים, שזו סוגיה כואבת בפני עצמה. נדרשת פעולה יזומה שתעודד אותם להתגייר. ואולם הביקורת מצאה שאגף הגיור איננו עוסק בנושא קריטי זה, בניגוד להמלצות וועדה ממשלתית.

ומחלם למה שגרוע ממנה – סדום: הממשלה החליטה שראש הממשלה יעקוב באופן אישי אחר התקדמות תהליך הגיור; שוועדת שרים לענייני עליה, קליטה ותפוצות תופקד על הגיור ושמה ישונה בהתאם; שמזכיר הממשלה ירכז את הנושא; שתוקם וועדת היגוי שתבקר את מערך הגיור ועוד. ראש הממשלה אף ביקש לקבל "עדכונים שוטפים בדבר קידום נושאי הגיור". מתברר שההחלטה נכתבה על קרח: דבר מכל אלה לא בוצע. לא מיניה ולא מקצתיה. למי אכפת? זאת ועוד: לפני שנתיים וחצי החליטה הממשלה להקים וועדת איתור לבחירת ראש מערך הגיור. המבקר מצא כי טרם מונו חברים לוועדה ולכן המשרה של ראש מערך הגיור איננה מאוישת; בבחינת "קפד ראשו".

על חטאי הממשלה ניתן להוסיף את פשעי הרבנות: זכורה לדיראון השערורייה של הניסיון לבטל, רטרואקטיבית, את תוקפם של אלפי גיורים במחי החלטה ערלת לב אחת. ומה נאמר למי שצלח את תהליך הגיור על פי חוקי מדינת ישראל, אך בבואו להקים משפחה רשם הנישואין מסרב להכיר ביהדותו?

בחג השבועות נקרא בבתי הכנסת את מגילת רות כסיפור הצלחה של עברנו המפואר. החסד הבועזי הקדום, שמקבל את האחר ונבנה ממנו, חייב לפעם מחדש בחברה הישראלית. שליש מיליון אחים ששבו מערבות אירופה לשדות בית לחם טרם קיבלו את החיבוק הזהותי שהם ראויים לו. הבה נאפשר לנטשה להיות רות. 


המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 9.5.2013