מאמרי דעה

מהו השלב הבא בקשרי ישראל – סעודיה?

טיסה ישירה מסעודיה נחתה בישראל ביום שני בערב, כך דווח באחד משרשרת הדיווחים בשנים האחרונות, המצביעים על התחממות בקשרי ישראל עם סעודיה. למרות נסיגות או הכחשות מפעם לפעם, המגמה נראית ברור, והיא מתקדמת לקראת נורמליזציה בעתיד. ואולם, אין לראות זאת כמובטח, ועוד הרבה צריך להתרחש – בירושלים, בריאד ובמיוחד בוושינגטון – על מנת שהסעודים יצטרפו באופן מלא ל"הסכמי אברהם". אם השחקנים הרלוונטיים יצליחו לנקוט צעדים אלה, התועלות הדו-צדדיות וההשלכות האזוריות יהיו משמעותיות ומרחיקות לכת.

דומה שאמצעי התקשורת ופקידים בסעודיה מרככים בהדרגה את נימת ההתייחסות כלפי ישראל, והם נקטו פעולה במטרה לצמצם את האנטישמיות בעולם המוסלמי, תוך שהם נוקטים חריף יותר כלפי חמאס וקבוצות אסלאמיות. במקביל הזכירו פקידים ישראליים יותר ויותר את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ריאד. בכל אחד מן הסכסוכים שאירעו לאחרונה בין ישראל לבין החמאס בעזה, פחתה הביקורת על ישראל בהצהרות הרשמיות של סעודיה ובאמצעי התקשורת הסעודיים, ותוקנו טקסטים של ספרי לימוד סעודיים בנושאי יהודים בפרט ולא מוסלמים בכלל. רבנים בולטים מוזמנים לעיתים קרובות לפגישה עם המלך או עם יורש העצר.

בעקבות ההודעה על הסכמי אברהם, ההיתר מטעם ערב הסעודית שניתן למטוסים ישראלים לטוס מעל שיטחה כשהם בדרכם לאמירויות המאוחדות ולבחריין מצביע גם הוא על הכיוון הכללי של נורמליזציה. קודם לכן בשנה זו הוביל שר לשעבר בממשלת סעודיה והמזכיר הכללי של הליגה המוסלמית העולמית משלחת של מוסלמים בולטים לביקור באושוויץ, כדי ללמוד על השואה, ובמהלך האולימפיאדה, ספורטאי ישראלי וספורטאי סעודי התחבקו לאחר שהתחרו, והישראלי רואיין בטלוויזיה הסעודית.

נשמע טוב, עד כה. ואם כן, מה הבעיה? אין לראות מומנטום חיובי כזה כמובן מאליו. זאת מפני שהתמיכה בהסכמי אברהם וביחסים חמים עם ישראל היא נושא לוויכוח מר בממלכה. התומך הראשי בנורמליזציה הוא יורש העצר מוחמד איבן סלמאן, הידוע בראשי התיבות MBS, והעומד בראש המחנה הדוגל ברפורמות. אולם חרף הרפורמות של MBS, הוא רק שחקן אחד בקבוצה של מלך חזק ונסיכים המתחרים ביניהם. מקורות עוצמה רבים אלה יצרו שתי קבוצות יריבות: הרפורמיסטים והשמרנים. ניגודים אלה מגלמים מתחים חסרי תקדים, במיוחד לגבי נושאים קריטיים כמו הנורמליזציה עם ישראל שנותרה עד כה בידי מחזיקי העוצמה השמרנים, בהם המלך ומספר נסיכים.

בשל הניגודים האלה ראינו כי אפילו תוך כדי פסטיבל האהבה בין ישראל ומדינות המפרץ בשנה וחצי האחרונות, הנסיך הסעודי טורקי איבן פייסל, לשעבר ראש המודיעין והשגריר לארצות הברית, תקף את ישראל במהלך כנס בבחריין שבו הופיע שר החוץ הישראלי, גבי אשכנזי, הגדיר אותה כמפעל קולוניאליסטי ומדינת אפרטהייד, והאשים אותה בפשעי מלחמה. והבה אל נשכח, כי בתור שומרת שני המסגדים הקדושים, ערב הסעודית נושאת באחריות גדולה בהרבה כלפי העולם הערבי והמוסלמי מאשר האמירויות המאוחדות, בחריין או מרוקו, החופשיות יותר לנקוט קו עצמאי יותר במדיניות החוץ שלהן.

קובעי המדיניות בירושלים, בריאד, אבל גם בוושינגטון, ניצבים בפני אתגרים כבדי משקל, אם צעדה זו לקראת נורמליזציה תימשך. מבחינתה של ישראל, אתגר זה הוא אולי הברור ביותר, אך גם הקשה ביותר להתמודדות עימו – הסעודים חייבים להשיג ויתור ישראלי רציני ביחס לפלסטינים. בשל המחנה השמרני הסעודי, הדאגה לתדמיתה של סעודיה כשומרת שני המסגדים הקדושים, סעודיה תקועה עם המודל הישן של יוזמת השלום הערבית שהושקה בוועידת הליגה הערבית בשנת 2002, ואשר הבטיחה נורמליזציה מלאה עם ישראל, אם זו תסכים לדון עם הפלסטינים על פתרון שתי המדינות.

למרות כל הרפורמות שמוביל MBS בממלכה ביחס לבניית חברה מודרנית וסובלנית, והטון המרוכך שלו לגבי ישראל בהתבטאויותיו בתקשורת, בממשלה ובמערכת החינוך, ההתקפות הבלתי-פוסקות על MBS באמצעי התקשורת הראשיים במדינות המערב ומצד פקידים מערביים מחלישות את המחנה הרפורמיסטי בראשותו, ובמקביל מחזקות את המחנה השמרני ותומכיו – בסעודיה עצמה ובאזור כולו.

ובנקודה זו נכנסת ארצות הברית למשחק. בעוד שטראמפ והמימשל שלו נשענו מאוד על ערב הסעודית (זו היתה המדינה הראשונה שטראמפ ביקר בתור נשיא), ביידן ואנשיו נוקטים עמדה קרירה ומרוחקת יותר. כמועמד לנשיאות, ביידן התייחס לסעודיה כמדינה מנודה, ותקף בפומבי את מדיניות החוץ שלה ואת הרקורד שלה בתחום זכויות האדם. מימשל ביידן גם הפגין את הסתייגותו מ-MBS עצמו, והאשים אותו ברצח האכזרי של העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י.

הראיון ששודר לא מכבר בתוכנית "60 דקות" עם גנרל סעודי בדימוס ולשעבר יועץ ליורש העצר שהודח, מוחמד איבן נאיף – חבר בכיר במחנה השמרני – הוא דוגמה נוספת להתקפות הנמשכות במערב על MBS ועל אי-ההבנה הגוברת לכך שהתקפות אלה לא ישיגו דבר, למעט חיזוקו של המחנה השמרני המתנגד לנורמליזציה, והשואף להחזיר את המדינה עשרות שנים אחורה. התקפות אלה, ביחד עם חוסר ההתלהבות המופגן מהסכמי אברהם, שאף לא הוזכרו בשמם עד לאחרונה, החלישו את המחנה התומך בנורמליזציה על ידי כך שהחלישו את עוצמתו של MBS. נסיגתה של ארצות הברית מאפגניסטן, שחיזקה את הטליבאן, הוסיפה והחלישה את הרפורמיסטים, תוך שהיא מחזקת את השמרנים.

אבל לא הכל אבוד. דומה שמימשל ביידן מתחיל להבין כי אין להתעלם מהסכמי אברהם או לזלזל בהם רק משום שהם הושגו על ידי המימשל הקודם. היועץ לביטחון לאומי, ג'ק סאליבן, נפגש לא מכבר עם MBS והעלה את נושא הנורמליזציה, דבר ש-MBS לא דחה על הסף. וממש לאחרונה, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן אירח את עמיתיו מישראל ומהאמירויות לדיונים על המשך קידומם של הסכמי אברהם, וסוף סוף קרא להם בשמם, ולאחר מכן פגש את עמיתו הסעודי לדיון ב"ענייני האזור".

על מנת שסעודיה תוכל לנרמל את יחסיה עם ישראל, או לפחות להמשיך לנוע בקו הנוכחי, יש הכרח ש-MBS והמחנה הרפורמיסטי יקבלו את התמיכה החיונית מוושינגטון – כדי להדוף את האתגרים האזוריים והפנימיים ללגיטימיות שלהם. הסכמי אברהם מתגלים כתהליך השינוי החיובי ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון בשנים האחרונות. על מנת שהם יצליחו ויתרחבו, על ארצות הברית למלא תפקיד מכריע בכך שתביא את ערב הסעודית, מדינה המייצגת את העולם המוסלמי, אל מחנה הנורמליזציה, ולשם כך נדרש לחזק את הרפורמיסטים.

 

דר' נג'את אל סעיד ודן פפרמן

דר' נג'את אל סעיד היא פרופסור באוניברסיטה האמריקנית של האמירויות המאוחדות בדובאי, ובעלת טור ביומון "אל איתיחאד" המופיע באמירויות. דן פפרמן, לשעבר מנתח מדיניות בצה"ל, הוא עמית במכון למדיניות העם היהודי. אל סעיד ופפרמן הם חברים בכירים ב"שאראקה", ארגון בלתי-ממשלתי הפועל במדינות המפרץ ובישראל ומקדם את הסכמי אברהם וקשרים בין-אישיים חמים בין ישראל לבין העולם הערבי.