ספריית מאמרים / המכון בתקשורת

על החרות

מידי שנה, תשעה מכל עשרה יהודים בישראל מסבים לשולחן הסדר ומספרים ביציאת מצרים. אירוע שהתרחש לפני כ – 3,500 שנים, ממשיך להצית את דמיוננו. השנה, מצטרפים אל השולחן אלפים נוספים, שהגיעו זה עתה מאוקראינה לישראל. יחדיו יסבו עקורים מביתם עם הנטועים בביתם. פליטים וריבוניים מוצאים מכנה משותף סביב הטקס, שבמרכזו המושג "חירות".

ליבת הסיפור היא החירות שבה זכתה קבוצת העבדים שהשתחררה משעבוד מפרך והפכה לאומה נושאת זהות ייחודית שהשאירה חותם עמוק בהיסטוריה העולמית. אינך צריך להיות דתי או מסורתי, כדי לראות בסיפור אתוס מכונן: הרצל ובן-גוריון, המנהיגים החילונים הדגולים של הציונות הפוליטית, הקדישו מחשבה רבה לסיפור יציאת מצרים ונעזרו בו לשם קידום חזונם הלאומי.

גם לא-יהודים רבים חוו בעוצמה את הנרטיב של ספר שמות ועצבו את תודעתם לאורו: כך, למשל, השחורים שהגיעו לארה"ב כעבדים, צלחו את הקשיים העצומים שעמדו מולם כשהם רואים את עצמם כממשיכים של האקסודוס – היציאה ממצרים. זוהי דרמה גדולה, כובשת, שכל דור מתחבר אליה בדרכו. כך היה אז, וכך הווה היום בהשתלשלות הטרגדיה באוקראינה – כאשר העם האוקראיני נלחם על חירותו.

לחירות שני פנים: האחד, פיזי, שחרור מעולו של האחר; השני, רוחני, שחרור מעולה של סמכות חיצונית והקשבה דרוכה לקול הפנימי המנחה אותנו בבחירות האישיות והלאומיות שאנו עורכים. יציאת מצרים ממשה את החירות הפיזית של עם ישראל; עיצוב מערכת הערכים היהודית הייחודית מממשת את החירות הרוחנית. אי אפשר להיות בן-חורין בלי החירות הראשונה, במובנה הפיזי, אך אין טעם להיותך בן-חורין בהעדר החירות השנייה, החירות שברוח.

ישראל של היום השיגה את החרות הפיזית, ובגדול: ישראל היא מעצמת-על אזורית שאויביה אינם מסכנים את קיומה. הפכנו לכוח מדיני משמעותי בזירה הגיאופוליטית הגלובאלית. אנו נהנים מכלכלה חזקה ויציבה שנשענת על מנועי צמיחה רבי-עוצמה, ובראשם תעשיית היי-טק מלהיבה. היצירתיות, החיוניות והלמדנות הם קטר רב עוצמה המוביל את ישראל מהצלחה להצלחה. גבנו הכפוף ממסע אלפי שנות הגלות הזדקף. כבשנו את ההר.

אבל מהי תכליתו של המפעל הציוני המשגשג? מהו החזון שאותו אנו רוצים להגשים באמצעות החירות הפיזית שרכשנו בדם, יזע ודמעות? המשימה הגדולה באמת היא מימוש החירות שברוח; ניצול ההזדמנות שניתנה לנו לממש את עצמנו כאומה החותרת לתיקון המציאות במאה העשרים ואחת. חג החירות חייב להיות תמרור בזמן שבו אנו דוחקים בעצמנו ליתן דין וחשבון אישי ולאומי לשאלת התכלית.

"חירות" ו"אחריות" הן שתי מילים שצלילן דומה. לכאורה אלו הפכים: בן החורין רשאי לפעול כראות עיניו ואילו האדם האחראי חייב להטיל על עצמו מגבלות. אך בפועל, אלו מושגים המשלימים זה את זה:  התכלית של המאבק לחירות, במובן הפיזי, היא לאפשר למי שמשוחרר משעבוד לקחת אחריות על חייו, ובכך לרכוש לעצמו חירות שברוח. חג הפסח יקבל נפח ומשמעות חדשים, אם נבין שחג החרות הוא גם חג האחריות.

החירות הפיזית שלנו, הישראלים, מטילה עלינו אחריות ביחס לפליטים מהמלחמה באירופה. כך מלמדת אותנו התורה, אשר קושרת את האחריות לזולת עם יציאת מצרים: "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג, ט).