ספריית מאמרים / מאמרי דעה

עם אחד, עדיין

השבוע נבחר האלוף (מיל.) דורון אלמוג לעמוד בראש הסוכנות היהודית, תחת יצחק הרצוג שנבחר לנשיא המדינה. זהו רגע מתאים להתבונן  במגמות העל שמשפיעות על עתיד העם היהודי בתפוצות.

מצד אחד, זהו "הטוב שבזמנים" – יהדות התפוצות נהנית מבטחון חברתי וכלכלי ניכר. האנטישמיות, אף שהיא מרימה ראש, רחוקה מלהיות מקובלת, כפי שהיתה בעבר. אלו יתרונות שהיהודים לא נהנו מהם אלפי שנים. מצד שני, מגפת הקיטוב החברתי תוקפת את יהדות התפוצות במלוא העוצמה. הזרמים המרכזיים נחלשים, ואילו הקצוות האידיאולוגיים והזהותיים, מתחזקים והולכים. תהליך זה מאיים על לכידות העם היהודי בדור הבא.

ראויות לתשומת לב שתי קבוצות:

ראשית, החרדים. בעוד כ-15 שנים החרדים יהוו כרבע מכלל היהודים בעולם. הקבוצה מכפילה את עצמה מידי 20 שנים, בעוד ששאר היהודים יוכפלו כמותית רק בעוד 300 שנים. הגידול העצום, שהוא כמובן ברכה, יוצר אתגר: כל עוד החרדים היו קהילה זעירה, התבדלותם משאר החברה היהודית היתה "נסבלת" ולא היוותה סיכון על שלמות העם. אך, כידוע, כמות עושה איכות, ולהתבדלות של רבע מהעם היהודי יש משמעות אסטרטגית קשה. ומנגד, אם החרדים יחדלו מהתבדלותם, וייאותו לשאת באחריות משותפת לכלל ישראל ולא רק לקהילותיהם, נעמוד מול אתגר אחר: לחרדים ערכים ייחודיים, שסותרים את ההעדפות של שאר יהודי התפוצות. כיצד ייראה שיווי המשקל – הערכי והמוסדי – שיאפשר לחרדים להצטרף כשותפים מעורבים בעיצוב העתיד הכלל-יהודי, מבלי שנתגלגל למלחמת תרבות פנים-יהודית?

שנית, הפרוגרסיבים. רוב יהודי ארה"ב מצביעים עבור המפלגה הדמוקרטית. רובם הגדול (כ- 70%) תומכים בישראל, אבל הצעירים היהודים עד גיל 30, הולכים ומתרחקים מאתנו. רק פחות ממחציתם (48%) קשורים רגשית לישראל. הניכור מישראל בולט בקרב היהודים הלומדים בקולג'ים בארה"ב, ובמיוחד באוניברסיטאות העילית, שם "ציונות" היא עניין שיש להסתיר, והדעה השכיחה מזהה את הציונות עם גזענות, בעקבות התעמולה הפרוגרסיבית המקצינה. קשה להאמין, אך רק רבע (27%) מהצעירים היהודים מתנגדים באופן חזק לתנועת החרם על ישראל (BDS). ההתרחקות מישראל קשורה גם להתרחקות מזהות יהודית: כשליש (35%) מהיהודים הצעירים אינם רואים חשיבות גדולה לכך שנכדיהם יהיו יהודים.

התמונה הכוללת היא של קיטוב בעם היהודי: מצד אחד, הקצה החרדי, הלא-ליבראלי, הולך ומתעצם, ומצד שני, הקצה הפרוגרסיבי, האולטרא-ליבראלי, מתעצם אף הוא בקרב הדור הצעיר. כל עוד היו אלה קבוצות קטנות יחסית, הקיטוב היה ניתן להכלה. אבל כאשר שתיהן יחדיו תהפוכנה לרוב בקרב יהדות התפוצות בצפון אמריקה, יתערער המכנה המשותף עד כדי יצירת ספק מטלטל: האם מדובר ב"עם" אחד?

נדרשת תכנית אסטרטגית לעיצוב עתידו של העם היהודי בעידן של קיטוב. הנשיא הרצוג יכול להוביל מהלך שכזה יחד עם דורון אלמוג ועם שר התפוצות. העם יהודי הקטנטן אינו יכול להרשות לעצמו הזנחת העתיד של מחציתו שחיה בתפוצות. חוק יסוד הלאום קובע שהמדינה תפעל "לשימור הזיקה בין המדינה ובין העם היהודי" ו"לשימור המורשת… של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות". הסוכנות היהודית ומדינת ישראל חייבות ליטול את תפקיד ההובלה בהכנת התוכנית האסטרטגית לעתיד העם היהודי בתפוצות וביישומה. בכך – ולא בהכרזות טקסיות – תבחן מחויבותה של ישראל למימוש אחריותה כמדינה שאיננה רק "מדינת כל אזרחיה" אלא גם "מדינת הלאום של העם היהודי".

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות