ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

פריצת הדרך האלקטורלית של המפלגות האנטי-מערכתיות בצרפת

Editorial credit: Symeonidis Dimitrios / Shutterstock.com

בסוף יוני, לראשונה בהיסטוריה של צרפת, הצליחו המפלגות הקיצוניות לזכות בכמעט מחצית – 48% – מן המושבים בפרלמנט. 31.6% מחברי הפרלמנט החדש משתייכים לגוש השמאל הקיצוני, ו-17.3% לגוש הימין הקיצוני.

השוואה של תוצאות הבחירות הנוכחיות אל תוצאות הבחירות הקודמות מבליטה עוד יותר את עוצמת הכעס של הציבור הצרפתי: בשנת 2017 קיבל הימין הקיצוני 8 מושבים בלבד בפרלמנט שבו 577. הפעם הוא זכה ב-89 מושבים.

עלייה גדולה נרשמה גם אצל השמאל הקיצוני: בבחירות הקודמות הוא קיבל 17 מושבים, והפעם – 79. גוש השמאל כולו, המונהג על ידי השמאל הקיצוני, זכה ב-142 מושבים, הישג שהפך אותו לגוש השני בגודלו לאחר מפלגת השלטון, שקיבלה 246 מושבים.

כעס ותסכול
השינוי הפוליטי משקף מגמה עמוקה מדאיגה: מחצית מהאוכלוסייה הצרפתית חשה מודרת מהישגי הגלובליזציה והבטחתה לשגשוג כלכלי. כל הדמוקרטיות הליברליות נתונות למתקפה זו ואם לא תנוסח תגובה יעילה, תחושת ההדרה תעמיק ועלולה למוטט את המסדר הליברלי העולמי שאיפשר שגשוג כלכלי ויציבות פוליטית בשבע העשורים האחרונים.

הבדלים ב"ניחוחות"
שני הגושים חלוקים בגישתם לנושאי הזהות הלאומית, זכויות המהגרים ומדיניות החוץ:

הימין רוצה לחזור לזהות הנוצרית-חילונית של צרפת הישנה, בעוד שהשמאל דוגל בכינון ישות צרפתית חדשה, שתזוהה עם מיזוג תרבויות וגזעים, פתיחת הגבולות להגירה לא אירופית, נתינת מקום מכובד לתרבות האסלאם, והחלשת הלאומיות הצרפתית.

השמאל הקיצוני טבע את המונח "קריאוליזציה" כדי להתייחס לחזונו החברתי החדש, שיתגבר על השסעים אשר גרמו לשיתוק החברתי-פוליטי ויאפיין את הזהות הצרפתית המחודשת. ללא הפתעה, הקולות המוסלמים המובילים, לרבות האימאם הראשי של פריז, קראו לבוחרים להצביע בקלפי לשמאל הקיצוני.

הסוגיה הכלכלית היא הסוגיה המרכזית שמעסיקה את מוּדָרֵי הגלובליזציה ולכן ראינו הפעם ללא הפתעה מיליוני קולות שעברו מגוש קיצוני אחד לשני.

אם תעלה השאלה "מה לנו, היהודים, ולסיפור הזה של גלובליזציה ומוּדָרֵי הגלובליזציה?" יש לזכור שבאירופה, מדורי דורות, כל משבר כלכלי וכל משבר זהות מלוּוִים בגל אנטישמיות. היהודי היה, ונשאר לפחות במידת מה, "האחר האולטימטיבי": הוא האשם התורן בכל הבעיות והקשיים שבעולם. האנטישמיות פושטת צורה ולובשת צורה, אבל ממשיכה להתקיים אם בגלוי ואם בסתר. היהודים ומדינת ישראל מזוהים עם המשטרים הניאו-ליברליים שמואשמים בהגברת הפער החברתי. גם זה שחזון "הקריאולזציה" מכיל בתוכו הכלה של תרבות אסלאמית עוינת ליהודים, אינו במרכז העיסוק הפוליטי.

אימוץ המודל הדרום-אפריקאי
השינוי הפוליטי האחרון יזרז תהליכים שכבר התחילו בעשורים האחרונים. היהודים יבנו בתי כנסת מבוצרים, קהילות מגובשות, יחיו בתוך עצמם ויהיו פחות משולבים מבחינה חברתית. הם יאמצו את המודל של חיים יהודיים בשולי החברה, מודל המוכר לנו מהקהילות בדרום-אפריקה ובברזיל. זהו מודל הרחוק מלהיות אידיאלי, אך הוא מודל מוכר ומנוסה שהוכיח את עצמו כמודל בר-קיימא ליהודים בגולה.

הנועזים בקרב היהודים, אלה שיש להם היכולות הנפשיות והכלכליות לכך, יעלו ארצה או יהגרו לאמריקה. האחרים ימשיכו להסתגר בתוך עצמם, מתוך מוּדעוּת לכך שהם חיים במדינה בדעיכה כלכלית איטית.

מה שקורה בצרפת משקף מגמה כלל-עולמית – התקפה של הקצוות הפוליטיות על הדמוקרטיה הליברלית. היהודים מוצאים את עצמם בחזית, בהיותם מיעוט ללא הגנה, אבל כל אזרחי צרפת מותקפים.

חברה שאינה דואגת לחלשים ואינה ממתנת את הפערים החברתיים מצמיחה תסכול וכעס. זה נכון בצרפת אבל גם אצלנו בישראל: חייבים לפעול לכינון חברה שמחלקת בצורה יותר הוגנת את הצמיחה לכלל האזרחים, חברה המכילה את החלשים ומאפשרת להם לתרום את חלקם לרווחת החברה כולה.

המאמר פורסם בזמן ישראל