ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2022

דו״חות שונים הצביעו השנה על המשכן, ואף החרפתן, של תופעות אנטישמיות במדינות רבות7, וחלקם הרחיקו עד כדי הגדרת המאבק בתופעה זו ״כישלון״. תופעות אלה, וכן הקיטוב הפוליטי, בעיקר בארה״ב, המשפיע גם על היחס לישראל, גורמות לצעירים יהודים להוריד את הפרופיל הציוני-יהודי שלהם, כדי לשמור על מעמדם החברתי בקרב חבריהם הלא-יהודים8. במקביל, שיעור היהודים בתפוצות המקיימים מסורות יהודיות (ליל סדר, בית כשר וכדומה) ממשיך לרדת. בשל נתונים המלמדים על תופעות אלה הסטנו השנה את שעון הזהות מעט לאחור.

מגמות והמלצות

על ממשלת ישראל לנסח אסטרטגיה, הכוללת יעדים בהירים, וככל האפשר מדידים, לפעילות נוגדת אנטישמיות

הסבר: דו״חות המכון מתריעים מזה כמה שנים על האפשרות שתופעת האנטישמיות נמצאת במגמת עלייה, בגלל זרמי מעמקים חברתיים שסיבותיהם מגוונות. חזרתה של האנטישמיות, ככל שהיא מצערת ומדאיגה, עלולה להפוך אותה לרכיב קבוע בשיח הגלובלי למשך תקופה ארוכה, כאשר היכולת של קהילות יהודיות, או של מדינת ישראל להשפיע עליה מוגבלת. בנסיבות אלה, מדינת ישראל, שהיא הכוח המאורגן היהודי החזק ביותר, אינה יכולה להסתפק בניסיונות ״להילחם באנטישמיות״, ועליה להבין את המשמעויות של עידן שבו האנטישמיות תלווה את המשך החיים היהודיים, ולהיערך לעידן כזה בהתאם, תוך ניסוח של קווי מתאר לפעילות הסברתית, דיפלומטית, אבטחתית ואחרת, למול אפשרות זו. כבר בשנה שעברה המלצנו לממשלה ״להפקיד את הטיפול באנטישמיות בידי גוף מתכלל אחד עם סמכויות וכושר ביצוע״. אנו חוזרים על המלצה זו, ובדחיפות גוברת, לנוכח הנתונים שקשה לטעות במשמעותם.

יש לפעול לקידום נוכחותם המאחדת של מועדים יהודיים במרחב הישראלי הפרטי והציבורי

הסבר: מכלל מרכיבי הזהות היהודיים של יהודים בישראל, המקובלים ביותר על הכלל, והפחות מעוררים מחלוקת, הם החגים והמועדים9. יהודים ישראלים שיש ביניהם מחלוקת עזה על מרכיבי זהות עקרוניים שקשה מאוד לגשר עליהם, עודם סבורים שציון של חגים ומועדים נותן ביטוי ליהודיותם. ממצא זה צריך להניע מוסדות וארגונים לפעולה משותפת שמטרתה לקדם את נוכחותם הנעימה של מועדים יהודיים במרחב הישראלי הפרטי והציבורי. בהנעת תהליכים כאלה יש לשים לב לסוג התחושות המתעוררות בישראלים לנוכח שימוש בשפה ובמונחים המתקשרים לפעילות היהודית. בהמלצות המכון בהערכה השנתית של השנה שעברה (2021) נכללה הטענה כי ״על הממשלה החדשה לעודד מהלכים המאפשרים גיבוש של זהות יהודית שאינה דתית״.

טענה זו מתחזקת לנוכח המחקר העדכני, שזיהה, לדוגמה, נכונות גבוהה הרבה יותר של יהודים ללמוד ״טקסטים יהודיים״ לעומת ״ללמוד תורה״, הגם שברור שלפחות בחלק מהמקרים המשמעות המעשית של פעולות אלה זהה. כלקח מדוגמה זו ואחרות, על מתכנני פעילויות החגים לנקוט בשפה של תרבות יהודית יותר מאשר בשפה של דת יהודית, בעיקר כאשר מדובר בפעילויות המכוונות לקהל החילוני והמסורתי-לא-דתי, שיש לו הסתייגות, לעיתים משמעותית, מכל מה שמצלצל בשפה דתית (הנקשרת, שלא בטובתה, לזירה הפוליטית).

הקודם
הבא