ספריית מאמרים / מאמרי דעה

הזמן שלנו

מתי מתחילה השנה עבור הישראלים – בראשון בינואר או ב-א' בתשרי? רובנו  מתנהלים ביומיום על פי התאריך הלועזי ואיננו ערים לתאריך העברי ביום נתון. גם ימים אישיים מיוחדים – כגון יום הולדת או יום נישואין, נחגגים בדרך כלל על פי התאריך הלועזי. שעון הזמן שלנו מתכוונן אל הגלובאלי, מצטרף אל העולם, וזונח את הייחודי, המקומי, המסורתי.

מחברת את כולם: תקיעת שופר בבית חב"ד. צילום: איתן אלחדז TPS

אבל, זו תמונה חלקית בלבד. דווקא ברגעים הגדולים של מחזור החיים, ובמיוחד בהיבטים הציבוריים שלהם, אנחנו מנהלים את חיינו על פי הלוח העברי. הנה, לפנינו יומיים של ראש שנה ולאחר מכן יום הכיפורים. ימים אלו אינם בבחינת "סוף שבוע רגוע"; שוררת בהם תחושה מועצמת של התחלה חדשה וחגיגית. זהו מועד של סיכומים והתבוננות על הדרך שעברנו, כמו גם התייצבות בתחנת יציאה למסע שנתי חדש – זמן של תקוות ושל הבטחות. איננו מרגישים באופן דומה בראשון לינואר.

בישראל, תחילת השנה הלועזית היא זמן למסיבות, לסיכומי חדשות ולזיקוקין די-נור, אך היא נטולת ארומה אישית – קיומית, לאומית או דתית. ראש השנה, לעומת זאת, הוא "יום הרת עולם". ויום הכיפורים חודר מתחת לעור של רוב הישראלים.

יש לכך חשיבות: אם אנחנו מבקשים לשמר את עצמנו כקבוצת זהות עלינו לטרוח על עיצוב מעגל הזמן בדרכנו שלנו. בהקשר זה, שימוש משמעותי בלוח השנה העברי – מתשרי ועד אלול – הוא תרופה נהדרת לשתי מחלות קשות:

המחלה הראשונה היא הפירוד האוכל בנו בכל פה. אנחנו ממעטים לעשות דברים יחדיו. השסעים בין קבוצות זהות וקבוצות אינטרסים – עמוקים וכרוניים. בא ראש השנה ומאפשר לנו, מבחירה, לעבור חוויה קיבוצית ומאחדת. החרדי והחילוני, המתנחל והתל-אביבי, העשיר והעני – כולם טובלים תפוח בדבש ומברכים איש את רעהו "שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה".

כבישים ריקים ביום כיפור, 2020. צילום: איתן אלחדז: TPS

כך גם במהלך השנה כולה: ביום הכיפורים נשבית את חיינו – כולנו כאיש אחד; בחנוכה יהבהבו הנרות ברוב הבתים בישראל ובליל הסדר 90% מאתנו יסבו על שולחן עם מצות, יין וחרוסת ונתנהג באורח דומה מאד. זוהי תרפיה קבוצתית יעילה  שמשמרת אותנו כיחידה לאומית ותרבותית אחת. חשוב להדגיש: לוח השנה העברי איננו מנוכס דווקא לדתיים או למסורתיים. הוא שייך לכול היהודים, וזהו מקור כוחו וחשיבותו הגדולה במיוחד עבור הדור הנוכחי.

המחלה השנייה שלוח השנה העברי מרפא היא מחלת ההיטמעות וההתבוללות התרבותית. אמנם, במובנים רבים, העולם שלנו הפך להיות שטוח: ניתן לצרוך אותם מוצרים פיזיים בקניון בפלורידה, בלונדון ובקרית שמונה. גם המוצרים התרבותיים, המציפים אותנו באמצעות המדיה לסוגיה, דומים בכל מקום. מה, אם כן, מאפשר לנו להישאר "אנחנו"? באיזה מובן היהודים שומרים על ייחוד? חלק מהתשובה מצוי במעגל הזמן.

לוח השנה המוסלמי בנוי על הלבנה. הלוח הנוצרי על השמש. הלוח היהודי בנוי על שילוב מרתק: החודשים נגזרים, כידוע מהלבנה, ואילו השנה כולה נגזרת מהחמה. הפער בין השניים נסגר מעת לעת באמצעות עיבור השנה. מעגל הזמן שאנו חיים על פיו – הוא שלנו. ייחודי לחלוטין. כתוצאה מכך, אף שהבורסות בניו יורק, הונג קונג ופרנקפורט ימשיכו לתפקד במלוא הקיטור ב-26 בספטמבר, שוק ההון שלנו ישבות משום שזהו א' בתשרי. ימי שני ושלישי בשבוע הבא יהיו ימי עבודה רגילים במשרדים המעוצבים בעמק הסיליקון ובשדות האורז של סין. בישראל, לעומת זאת, באותו ימים עצמם, גאוני ההייטק וחיילי גולני, ראש הממשלה וראש האופוזיציה, יאזינו יחדיו – מעשית או מטאפורית – לקול השופר.

שנה טובה לכולנו.

פורסם לראשונה ב-'ידיעות אחרונות'.