השילוב הזה קטלני לחברה החרדית ששקועה בעוני ול"גרעין הנטל" שיישא על גבו יותר ויותר עול כלכלי. הוא מבשר רע ליום-יום הישראלי המיידי אבל רע מכך, גוזר על מאות אלפי צעירים חרדים עוני וחוסר יכולת להשתלב גם בעתיד. לנוכח הממשלה המתגבשת, שמעיינה נתונים לשימור הכוח הפוליטי ושליטה בקהילה, האחריות לשינוי תמשיך להיות מונחת לפתחה של החברה האזרחית, זו החרדית האחראית, והכללית.

שיעור החרדים בישראל הוא 13% מהאוכלוסייה. בתוך הקהילה החרדית, הקבוצה השמרנית המתבדלת גדלה בקצב מדהים, עם שיעור ילודה של כשמונה ילדים לאישה. כנראה שאין קבוצה בעולם המערבי שגדלה בקצב כה מהיר. המשמעות היא שבעוד כמה שנים, כששיעור החרדים יגיע לרבע ולאחר מכן לשליש מהאוכלוסיה בישראל, שיעור השמרנים מקרב החרדים יהיה גדול יותר מזה שהוא היום. זה משמעותי כי השמרנים הם אלו שנלחמים נגד השתלבות בשוק התעסוקה, לימודי ליבה והשכלה.

הדיון על לימודי הליבה מסעיר, אבל הוא פחות חשוב מכפי שהוא נראה. לימודי הליבה כפי שהם מתנהלים היום תורמים מעט ליכולת של גברים חרדים להשתלב בשוק התעסוקה. ראשית, ככל שלימודים אלה בכלל נלמדים, מדובר לכל היותר בלימודים עד כיתה ח'. מדובר בלימוד של מתמטיקה, אנגלית ומדעים בהיקף שעות מוגבל, ברמה נמוכה מאוד וברוב המקרים על-ידי מורים שלא הוסמכו ללמד את המקצועות האלו. התוצאה היא מלכודת עוני עתידית שמסכלת את האפשרות של גברים חרדים שרוצים בכך לקנות השכלה אקדמית ולהשתכר כראוי. המספרים מדברים בעד עצמם: רק רבע מהגברים החרדים שבכלל רוצים ללמוד לתואר מסיימים אותו. הרוב נושרים בדרך. ועדיין, יש אי אלו אינדיקציות שלימודי ליבה מועילים במשהו: בקרב 50% מהגברים החרדים שאכן עובדים, השכר הממוצע הוא "רק" 57% משכרו הממוצע של עובד יהודי לא חרדי, פשוט משום שבלי השכלה – אין שכר ראוי.

אל מול אלו נמצאים "לומדי התורה", כלומר הגברים החרדים שלא משולבים בשוק התעסוקה. מעבר לכבוד שהקהילה מעניקה להם על דבקותם בתורה, המדינה מתגמלת אותם בשלל מלגות והנחות המביאות אותם להרוויח, ללא עבודה, בערך את שכר המינימום המקובל היום במשק. אם יצאו לעבודה, הם צפויים לאבד הנחות והכנסות בהיקף משמעותי. ובמספרים: התוספת להכנסה הפנויה של גבר חרדי שיעזוב את הכולל וייצא לעבוד היא כיום רק 3,400 שקל. אובדן ההכנסה ממלגות והנחות הוא כ-9,000 שקל. אם התוספת הצפויה למלגות האברכים אכן תינתן, תוספת ההכנסה תרד עוד יותר ותעמוד על 2,700 שקל לערך בעוד אובדן ההכנסות ממלגות והנחות יעלה. מי יעזוב חיים בהם אין באמת בוס שדורש ממנו לקום בבוקר כדי להתפרנס, ואת הפער הוא יכול להשלים בכמה שעות של עבודה בשחור פה ושם?

אם תמומש הבטחתו של בנימין נתניהו לחרדים לתקצוב מלא של מוסדות החינוך כולם, התמריץ הנמוך ממילא ללמוד לימודי ליבה ייעלם. אם תענה דרישתם להכפלת מלגת האברכים, התמריץ הנמוך ממילא ליציאה לעבודה יקטן עוד. יחד, התוצאה תהיה סחרור לתחתית: גברים חרדים יהיו מסוגלים עוד פחות ללמוד ולהשתכר שכר ראוי. השכר הממוצע שלהם יירד עוד יותר ויחד איתו התמריץ לעבוד. מ-50% תעסוקה אנחנו עלולים להתדרדר לשיעורים של 30% שאפיינו את החברה החרדית לפני 20 שנה.

לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שאם זה יהיה המצב בשיעורים גדלים של החברה הישראלית, שאר הישראלים העובדים יצטרכו לשלם עוד מס עד שלבסוף יכרעו תחתיו או יברחו. גם אם יוגדלו המסים, היכולת לממן שירותים באותה רמה לכל האוכלוסייה תפחת. וכך, ציוני ציון אולי ניצחו ואנחנו בישראל ולא באוגנדה, אבל ייתכן שנעתיק את רמת החיים באוגנדה לכאן.

המאמר פורסם לראשונה ב'הארץ'. 

The post הכפלת המלגות לאברכים תוביל לירידה בתעסוקה ולעליית מיסים first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

הם צריכים להתחיל לחשוב על יהודי התפוצות לא כעל מושג מופשט הממלא תפקיד אידיאולוגי, אלא כעל אנשים אמיתיים בשר ודם עם חיים אנושיים ויהודיים מוחשיים. שינוי כזה עשוי לספק מענה לשסעים שנפערו בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות.

כאשר יהודים ישראלים נשאלים על מהות הקשר והמחויבות שלהם ליהודי התפוצות, הם עונים (במילים שונות) את מה שלימדו אותם בבית הספר: אם יהודים ברחבי העולם נרדפים או נפגעים, על מדינת ישראל מוטלת החובה להתערב ולהביא אותם לישראל (אליה הם שייכים בעצם). הבנה זו משקפת את טיב הלגיטימיות של מדינת ישראל. בניגוד לתפוצות, שם החיים היהודיים עלולים להיות תלויים על בלימה ובעלי אופק מעורפל בשל אנטישמיות והתבוללות, החיים היהודיים בישראל מייצגים עם ריבוני שחי בארצו ולוקח את גורלו בידיו. יהדות התפוצות מייצגת את הדרך האלטרנטיבית ה"שלילית" של החיים היהודיים – דרך ללא עתיד. יהדות התפוצות חשובה לישראלים כמושג שממלא תפקיד אידיאולוגי בהצדקת קיום המדינה היהודית.

מעמדם של יהודי התפוצות באידיאולוגיה הישראלית דומה למעמדו של העם היהודי בתיאולוגיה הנוצרית. לפי אוגוסטינוס הקדוש, ההשפלה והסבל של יהודים שנגרמו עקב דחייתם את ישו "מוכיחים" את האמת של הנצרות; כך גם חוסר היציבות של יהודים בתפוצות "מוכיח" את אמיתות הציונות ומדינת ישראל. בדיוק כפי שאוגוסטינוס כתב שהנוצרים, מסיבה זו, אינם יכולים להשמיד את היהודים, כך גם ישראל זקוקה להמשך קיומה של יהדות התפוצות שהיא תוכל לדמיין כיצד להציל, לעזור או לחלץ אותה. יהודי התפוצות חשובים לישראל לא בשל התרומות שהם מעבירים למדינה (שבריר קטנטן מהתוצר המקומי הגולמי העכשווי של ישראל), ולא רק משום שהם מסייעים בהבטחת תמיכה דיפלומטית וצבאית. ישראל זקוקה ליהדות התפוצות ברמה הרעיונית, האידיאולוגית והסימבולית.

מאחר וישראל היא מדינה המושתתת על בסיס אידיאולוגי, אמירות ומחוות אידיאולוגיות, ריטואליות וסמליות מהוות חלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי שלה. אך מה שחסר ביחס הישראלי ליהודי התפוצות הוא דאגה, עניין או היכרות עם יהודים אמיתיים בשר ודם שיש להם אהבות, תחומי עניין ורצונות.

בדיאלוג שביצע לאחרונה המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בהשתתפות למעלה מ-300 מנהיגים יהודים מכל רחבי אשר עסק ביישום סעיף 6 בחוק היסוד שבו מתחייבת מדינת ישראל באופן חוקתי לפעול לקידום הקשרים בין יהודי התפוצות למדינת ישראל ולשימור המורשת היהודית בתפוצות, כלומר לקדם את החינוך היהודי בקהילות התפוצות.

כמעט בכל אחד מ-16 המפגשים שהתקיימו, היו משתתפים שטענו שבמקום שמדינת ישראל תפעל (ביומרנות) לקידום החינוך היהודי בתפוצות, עליה לבחון את החצר האחורית שלה עצמה. עליה לקדם חינוך יהודי בישראל, ובמיוחד חינוך שעוסק ביהודי התפוצות ובקהילותיהם. שוב ושוב, המשתתפים היהודים מצפון אמריקה הביעו דעה שהישראלים אינם יודעים דבר על התפוצות ובעצם לא אכפת להם. רבים מהם בעלי משפחות בישראל ואף ביקרו בה, מכירים באדישות הישראלית כפי שהיא.

הם מכירים בהבדלים הפוליטיים, האידיאולוגיים והדתיים בין הרוב הליברלי הלא אורתודוקסי של יהודי צפון אמריקה לבין האוכלוסייה הישראלית. למרות זאת, הם הביעו רצון, אפילו רצון עז, לקיום דיאלוג ויצירת חיבור והבנה הדדית. הם מאמינים שדיאלוג כזה צריך להתבסס על כך שישראלים מכירים ביהודי התפוצות ולומדים על חייהם, בדיוק כפי שהם מנסים ללא הפסקה ללמוד על ישראל ולהבין אותה.

גם יהודי התפוצות לא השתחררו לחלוטין מאחיזתה הסמלית והמופשטת של ישראל. כאשר יהודי התפוצות חיבקו ו"התאהבו" בישראל בשנים 1948 ו-1967, הם התמקדו במידה רבה בעצם קיום מדינת היהודים, לאו דווקא במציאות הקונקרטית של המדינה. זו הייתה עצם הקמתה של מדינה יהודית שהלהיבה כל כך את יהודי התפוצות ואת ההנהגה היהודית לאחר השואה, והשפלת הגלות.

עם זאת, אחיזה סמלית או אידיאולוגית זו של ישראל הופכת פחות ופחות בת קיימא. בכל המפגשים שקיימנו, משתתפים צעירים יותר התייחסו מעט מאוד לאירועים ה"מיתיים" הנפוצים בהיסטוריה היהודית כמו השואה או הקמת מדינת ישראל, ובמקום זאת היו ממוקדים יותר בתנאי חייהם בפועל, בין אם בישראל ובין אם בתפוצות. כתוצאה מכך, מרבית המשתתפים הצעירים יותר, ישראלים ואמריקאים כאחד, ציינו כי קיים "מרחק גדול בין ישראל ליהודי התפוצות".

טוב תעשה ישראל אם תשמע לקריאתם של יהודי התפוצות לצורך לבסס את היחסים על מגע קרוב ואישי בין בני אדם. מערכת יחסים המבוססת על היכרות, עניין וסקרנות הדדיים בין אנשים. טוב יעשה משרד החינוך אם ייצור ויישם במערכת בתי הספר הישראלית תוכנית לימודים אמיתית העוסקת בקהילות יהודיות ברחבי העולם כיום.

פורסם לראשונה ב"מעריב". 

The post יחסי ישראל והתפוצות: ממיתוס למציאות first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

משתתפים:
גבריאל אבנצור, נדיה ביידר, אבי גיל, בארי גלטמן, שלום סולומון ואלד, חיים זיכרמן, נעה ישראלי, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר

The post הערכה שנתית 2022 first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

The post חיים משותפים של יהודים וערבים? יצאנו לבדוק מה אתם באמת חושבים first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בשלוש השנים האחרונות נהנתה הקהילה היהודית של אוסטרליה מתמיכה ומהבנה חסרות תקדים מצידה של ממשלת אוסטרליה בהנהגתו של ראש הממשלה הליברלי, סקוט מוריסון, בנושאים הנוגעים למדינת ישראל ולמדיניות הפנים.

אוסטרליה קיימה עמדה ריאליסטית ועקרונית כנגד הכרה במדינה פלסטינית תחת הרשות הפלסטינית הבלתי-מתפקדת, ובעד הכרה במערב ירושלים כבירתה של ישראל. אוסטרליה הצביעה באופן עקבי נגד ההחלטות האנטי-ישראליות האובססיביות, המתקבלות על ידי האו"ם מדי שנה בשנה. היא הפסיקה לממן את הרשות הפלסטינית, וקיצצה את המימון לסוכנות הסעד והתעסוקה (אונר"א).

בנושאי פנים, אוסטרליה אימצה את הגדרת האנטישמיות של כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA), והגדירה את החזבאללה ואת החמאס בכללותם בתור ארגוני טרור. בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות אחרים של הקהילה היהודית זכו לרמות מימון חסרות תקדים, שנועדו לסייע לבניית תשתית ביטחונית. מוזיאונים לזכר השואה קיבלו מימון בכל מדינה ובכל טריטוריה של אוסטרליה.

הממשלה החדשה, בהנהגת מפלגת הלייבור

תחת ממשלת הלייבור, בהנהגתו של ראש הממשלה אנתוני אלבנז, שהושבעה לפני מספר ימים, ועם פרלמנט חדש, תמונת הצפי לעתיד נראית יותר מורכבת.

בשבוע שלפני הבחירות, גורם תקשורתי הציג סרטונים של נאומיו של אלבנז בפרלמנט מן השנים 2000 ו-2002, בהם הוא הגדיר את ישראל כ"מדכאת", האשים את אריק שרון באחריות בלעדית להצתת האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, טען כי עצם הקמתה של מדינת ישראל הביאה למיליוני פליטים פלסטינים, האשים את ישראל בשימוש בכוח מוגזם ובמימון החמאס והישווה את התנהגותה של ישראל לזו של עיראק בהנהגתו של סדאם חוסיין. סרטון משנת 2018 הראה אותו תומך בצעד נודע לשמצה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, שהחליטה "לחקור" את ישראל.

אך למרות שאנתוני אלבנז צולם כשהוא מחייך בחברתו של מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, בעת ביקור בבריטניה בשנת 2017, אלבנז עשה בתקופה האחרונה מאמצים גדולים כדי להבהיר שהוא אינו ג'רמי קורבין, וכי משום בחינה אין להשוות בין מפלגת הלייבור האוסטרלית לבין מפלגת הלייבור הבריטית בראשותו של קורבין. דומה שלתבוסתה הניצחת של הלייבור הבריטית, בהנהגת קורבין, בבחירות בשנת 2019, היתה השפעה מפכחת על חשיבתו של אלבנז, כולל לגבי ישראל.

בראיון בן שעה, שנועד לפרסום, עם המועצה האכסקוטיבית של יהדות אוסטרליה (ECAJ), שזכה לסיקור נרחב  בתקשורת הכללית, אלבנז גינה את המערכה של תנועת החרם, מניעת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל, ותיאר אותה כ"מבוססת על סימון גזעני של מטרה, שבמקרה זה היא ישראל", וחסם ניסיונות במפלגתו לקדם את מטרות ה-BDS.

גם שרת החוץ החדשה של הלייבור, פני וונג, גינתה את ה-BDS ואת הניסיונות לעשות דה-לגיטימציה לישראל. במאי 2021 היא גינתה החלטה של סניף מפלגת הלייבור בקווינסלנד, בה הואשמה ישראל ב"טיהור אתני". וונג הגדירה החלטה זו כ"מזיקה", ואמרה כי "הסתכלות על הסכסוך מפרספקטיבה אחת ויחידה לא תקדם את השלום."

במהלך הראיון שלו עם המועצה האכסקוטיבית של יהדות אוסטרליה (ECAJ), אלבנז דחה את ההשוואה לאפרטהייד במטרה לתקוף את ישראל והגדיר אותה כ"מנוגדת להיסטוריה" וכ"מעליבה", אימץ בתקיפות את הגדרת האנטישמיות של IHRA, חזר והצהיר על תמיכתה התקיפה של מפלגת הלייבור בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, חלק שבחים להסכמי אברהם, והוסיף כי ממשלה בהנהגת הלייבור תשתף פעולה קונסטרוקטיבית עם ישראל, במיוחד ב"נושאים משותפים לנו", כגון "מחסור במים", ו"טכנולוגיות חדשות".

נציג הרשות הפלסטינית באוסטרליה ופעילים אנטי-ישראלים גינו את דבריו אלה של אלבנז.

אולם קיים גם צד שלילי להחלפת הממשלה, ואת הגלולה המרה הזו אי-אפשר להמתיק. על אף שלישראל יש עדיין ידידים ותיקים רבים במפלגת הלייבור האוסטרלית, מספרם במפלגה איננו מספיק על מנת לנצח בוויכוחים על נושאים מסוימים הקשורים לישראל.

מן השינויים במצע מפלגת הלייבור והצהרות פומביות שהושמעו על ידי אישים בכירים במפלגה במארס 2021, עולה כי יש בהחלט סיכוי – אם כי אין הוא בלתי-נמנע – כי תחת הממשלה החדשה, אוסטרליה תכיר במדינה פלסטינית, תבטל את ההכרה במערב ירושלים בתור בירתה של מדינת ישראל, תחזור למגמת הצבעה באו"ם שתהיה פחות אוהדת לישראל, ותגדיל את המימון לאונר"א, פעולה שלמעשה תשחרר כספים פלסטינים לטרור. צעדים אלה ייתקלו בהתנגדות קולנית של כל יהדות אוסטרליה, יחד עם גורמים אחרים.

יותר "ירוקים" משמעם פרלמנט ידידותי פחות לקהילה היהודית

ידידים נאמנים רבים של ישראל ושל הקהילה היהודית לא ימשיכו להיות חברים בפרלמנט הפדרלי, וביניהם שר האוצר לשעבר היהודי, ג'וש פרידנברג, והשגריר לישראל לשעבר, דייב שארמה.

לכמה מועמדים של ה"ירוקים" שנבחרו לאחרונה לפרלמנט, כמו דיוויד שוברידג' ומקס צ'נדלר-מאת'ר, יש עבר של ביקורת חד-צדדית על ישראל בכל הזדמנות, והם מצטרפים לחברי פרלמנט מן הלייבור החושבים כמותם, כמו הסנאטורית סו ליינס, שכנראה תיבחר לנשיאת הסנאט האוסטרלי, וג'וש ווילסון.

בתשובה לשאלון שהוגש לפני הבחירות מטעם ה-ECAJ, הירוקים הביעו "מחויבות ללחימה באנטישמיות ובכל הצורות של גזענות." אולם הירוקים הם המפלגה היחידה המיוצגת בפרלמנט שלא אימצה את הגדרת האנטישמיות של ה-IHRA. מבחינתם של רבים בקהילה היהודית, החלטתם של הירוקים של לאמץ את הגדרת ה-IHRA  מציבה סימן שאלה על ערכה של מחויבות זו.

לדוברי הירוקים אין שום קושי לגנות צורות גזעניות של אנטישמיות ושל הכחשת השואה מצידם של ניאו-נאצים ושל דוגלים אחרים בעליונות לבנה, אולם דומה שהם אינם מסוגלים – לא מבחינה רגשית ולא מבחינה אידיאולוגית – להכיר בצורות מודרניות יותר של אנטישמיות מן הצד ה"פרוגרסיבי" של הזירה הפוליטית, כולל שלילת ההכרה בעַמיוּת היהודית ובזכות היהודית הקולקטיבית להגדרה עצמית לאומית.

הירוקים הם גם יוצאי דופן מבחינת יחסם ל-BDS. בתשובותיהם לשאלון של ה-ECAJ שהוגש להם לפני הבחירות, הירוקים הצהירו כי "חרם, מניעת השקעות וסנקציות אינן המדיניות של הירוקים האוסטרלים." כל המפלגות האחרות, לרבות הלייבור, השיבו לאותו שאלון בהבעת התנגדות ברורה ל-BDS.

אף שהירוקים לא יהיו חלק מן הממשלה החדשה, הגידול במספרם בפרלמנט יגביר את הקולות הפוליטיים העוינים לישראל והמתנגדים לערכים ולמדיניות הנתמכים בתקיפות ע"י הקהילה היהודית.

"הטורקיז" העצמאיות

השינוי הגדול ביותר שהתרחש בבחירות הוא עלייתו של כוח חדש שלישי בפוליטיקה האוסטרלית. קבוצה של מועמדות עצמאיות הצליחה להוציא מידי הליברלים שישה מושבים בסידני ובמלבורן, שנחשבו מאז ומתמיד למעוזים של המפלגה הליברלית.

חברות קבוצה זו, המכונה "הטורקיז", בשל הצבע הכחלחל-ירקרק שאימצו במסע הבחירות שלהם, מזוהות בשמרנות במדיניות החוץ ובמדיניות הכלכלית שלהן, אותה מסמן הצבע הכחול של הליברלים, יחד עם פרוגרסיביות חברתית, לרבות השקפות "ירוקות" אודות הצורך בפעולה נגד שינוי האקלים.

כל שש חברות הפרלמנט מטעם "הטורקיז" הן נשים הישגיות ובעלות השכלה גבוהה. דומה שבחירתן מהווה "עונש" למפלגה הליברלית על הימנעותה, במשך שנים רבות, מקידום שוויון מגדרי בין המועמדים לפרלמנט מטעמה, ועל התעלמותו של ראש הממשלה מוריסון מתלונות על התעללות מינית בנשים בתוך הפרלמנט ומנושא האלימות במשפחה נגד נשים וילדים.

התשובות לשאלון שהגישה ה-ECAJ לפני הבחירות ניתנו על ידי שתי חברות הפרלמנט החדשות הבולטות ביותר מטעם "הטורקיז", אשת העסקים אלגרה ספנדר וזואי דניאל, עיתונאית לשעבר בתאגיד השידור האוסטרלי.

אלגרה ספנדר, ובאופן אולי מפתיע יותר – זואי דניאל, נתנו תשובות ברורות ומוחלטות המביעות התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, והתומכות בהכרה של אוסטרליה במערב ירושלים בתור בירת מדינת ישראל ובמגמת ההצבעה האוהדת לישראל של אוסטרליה באו"ם. שתיהן שללו את ה-BDS והביעו תמיכה חד-משמעית בהגדרת ה-IHRA. הן גן הביעו תמיכה תקיפה בקהילה היהודית בנושאי פנים כגון הרחבת המימון לביטחון, ולהגברת החינוך אודות השואה ונגד דעות קדומות.

בקהילה היהודית נשמעו מספר פקפוקים לגבי כנות הצהרותיהן של חברות ה"טורקיז" התומכות בישראל.

בפורום של מועמדים שאותו אירחו ה-ECAJ, מועצת הנציגים היהודיים של ניו סאות' וולס ואיגוד הסטודנטים היהודיים של אוסטרליה, שבועיים לפני הבחירות, אלגרה ספנדר עשתה מאמץ לפזר פקפוקים אלה, והצהירה על נתק בינה לבין פעיל אנטי-ישראלי, שהיה אחד מתומכיה הבולטים ביותר.

זואי דניאל לא זכתה להצלחה דומה במאמציה לשכנע את מבקריה בקהילה בדבר תמיכתה בישראל. במאי 2021 היא הצטרפה לעיתונאים ולפרשנים אחרים בחתימה על המכתב, שכיום הוא נודע לשמצה, "השתפרו ביחסכם כלפי פלסטין", שלמעשה קרא לעיתונאים לא לדווח בצורה מאוזנת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולהעניק עדיפות ל"נקודות ראות פלסטיניות".

מאוחר יותר אמרה גב' דניאל כי איננה מסכימה עם כל תוכנו של המכתב עליו חתמה, וכי היתה מנסחת אותו בצורה אחרת, אך סירבה לבטל את חתימתה עליו.

כתוצאה מכך, הפקפוקים לא התפוגגו. יהיה מעניין לראות כיצד יתקבלו תשובותיה של גב' דניאל לשאלון ה-ECAJ אודות ישראל על ידי החותמים האחרים על המכתב, וגם על ידי רבים מעמיתיה לשעבר בתאגיד השידור האוסטרלי, שדיווחיהם על ישראל תאמו למה שהמכתב ביקש לעודד.

גם אלגרה ספנדר וגם זואי דניאל יצרו קשר עם ה-ECAJ ועם הקהילה היהודית, מתוך רצון  למעורבות עמוקה יותר, ואנו מברכים על כך.

סיכום

לא מעט השערות ומחקרים הועלו במהלך השנים בדבר המידה שבה נושאים של הקהילה היהודית משפיעים על הצבעתם של היהודים. אם לשפוט על פי תשומת הלב והפירוט שהושקעו בתשובות שניתנו לשאלון ה-ECAJ על ידי המפלגות והמועמדים העצמאיים, נראה כי הם רואים נושאים אלה כבעלי חשיבות רבה.

פיטר ורטהיים הוא מנכ"ל משותף של המועצה האכסקוטיבית של יהדות אוסטרליה, הגוף המייצג העליון של הקהילה היהודית של אוסטרליה.

The post הקהילה היהודית באוסטרליה – מבט אל העתיד first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) יקיים דיון רב תחומי בתסריטים אפשריים להתפתחות משבר אוקראינה ובהשלכותיהם על העם היהודי ועל מדינת ישראל.  יידונו  היבטי חוץ (גיאופוליטיקה, ביטחון, אנטישמיות) והיבטי פנים (דמוגרפיה, הגירה, קליטה, זהות).

דברי פתיחה : פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון

תמונת מצב:

ממשלת ישראל – השר נחמן שי, שר התפוצות

הסוכנות היהודית – גב' אמירה אהרונוביץ, מנכ"לית

משתתפים (א-ב):

מר אשר אוסטרין * פרופ' לילך בן ארי * השגריר דורי גולד * פרופ' סרג'ו דלה פרגולה *

מר דני הלפרין * מר יזהר הס * ד"ר שלום ואלד *ד"ר חיים זיכרמן * פרופ' יפה זילברשץ *  ד"ר זאב (ולדימיר) חנין * פרופ' גיל טרוי *תת אלוף במיל. רות ירון *

ד"ר דב מימון * מר סלי מרידור * אלוף במיל. יעקב עמידרור * ד"ר שלמה פישר *

מר אלון פנקס * פרופ' שרון פרדו * ד"ר שוקי פרידמן * עו"ד מיכל קוטלר וונש *

פרופ' עוזי רבהון * גב' חמוטל רוגל פוקס * מר שמואל רוזנר * גב' אלכס ריף *

פרופ' לריסה רמניק * ח"כ פרופ' יוסי שיין * מר נדב תמיר

מוביל הדיון: אבי גיל, המכון למדיניות העם היהודי

The post המשבר באוקראינה – השלכות על העם היהודי first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

ראש פרויקט: שמואל רוזנר

משתתפים:
אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג, שלום סולומון ואלד, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר

The post הערכה שנתית 2021 first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

ב"נוסחת פרס" אבי גיל יעביר אתכם חוויה מרתקת. הנה אתם, הקוראים, הופכים לזבוב על הקיר במשרד של שר החוץ, או מאזינים מאחורי הדלת של ראש הממשלה, או מתחבאים מאחורי וילון במשרד של הנשיא. שומעים את הצחוקים, את העלבונות, את הלחישות, את הקללות. נפעמים מהחזון הגדול, מזהים את השקרים הקטנים, מתפעלים מהתחמנות הערמומית. הנה הטבח, הנה הפרודוקטים, הנה התבלינים. הנה התבשיל המדיני והפוליטי שעל האש. הנה הזדמנות נדירה להבין איך עובד מנהיג. איך חושב הטבח, איך עובד המטבח, איך מתערבבים המרכיבים, איך נרקחת הארוחה שקובעת את עתידכם.

The post בין היועץ והקברניט – האתגר להשפיע first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.