נתונים בסיסיים על הדיאלוג

משתתפי הדיאלוג:
מספר הקבוצות: 33
מספר המשתתפים: 688
קבוצות שהונחו על ידי המכון: 27
קבוצות שהונחו על ידי הקהילות: 6
דו”ח מיוחד זה של המכון למדיניות העם היהודי מבוסס על דיונים שנערכו בכל רחבי העולם היהודי. הוא מבוסס גם על איסוף נרחב של מידע, ומסתמך על שפע של מחקרים, מסמכים, ספרים ומאמרים שפורסמו בעבר. התייחסויות לחלק מחומרי הרקע שבהם השתמשנו מופיעות במראי המקום. המחקר הנוסף שימש בעיקר להבנת הרקע של נושאי הדיון, ואילו הסמינרים אִפשרו לנו ללמוד מכלי ראשון מהן עמדותיהם של מנהיגים יהודיים, אנשי מקצוע, נדבנים, פעילים ויהודים מעורבים בקהילה אחרים. הדיונים התקיימו בין חודש נובמבר של שנת 2017, לחודש מרץ של שנת 2018.
לצד קבוצות הדיון, כל המשתתפים התבקשו למלא שאלון. השאלון מאפשר לנו לקבל מידע נוסף וממוקד על גישותיהם של המשתתפים, ומאפשר להציג תמונה מדויקת ומפורטת יותר של הקבוצות שהשתתפו בתהליך (כגון, גיל המשתתפים, השתייכותם הדתית ומספר הביקורים שלהם בישראל). בנתונים אלה אפשר להשתמש גם לצורך השוואה בין המשתתפים בדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי השנה לבין המשתתפים בשנים קודמות ובין האוכלוסייה היהודית בכללותה, באמצעות השוואת הנתונים של כלל המחקרים. בהינתן נושא הדיאלוג השנה – ניסיון לשרטט את הדרך קדימה ביחסי ישראל והתפוצות – נכללו השנה בדיאלוג מספר גדול יותר של ישראלים, כמעט כולם צעירים, וכן של קבוצות של צעירים יהודים בתפוצות.
באופן טבעי, המסקנות שנבעו מהסמינרים, מהסקר ומחומרי הרקע עשויות לעורר הסתייגויות וביקורת, ולא נוכל להציגן בלי להציג כמה תמרורי אזהרה, שיסבירו את ההקשר שבו נערכו הסמינרים, ובלי להבהיר מה הן יכולות להשיג לבטח, ומה לא
מבנה הסמינרים ותוכנם:
הרוב המכריע של הסמינרים נמשך בין שעה וחצי לשעתיים, ובמרבית המקרים היו בכל קבוצת דיון פחות מ-20 משתתפים. בקהילות שבהן היו משתתפים רבים יותר, הם חולקו לקבוצות דיון נפרדות שתועדו בנפרד. הסמינר נפתח בהצגת נתוני רקע על יחסי ישראל והתפוצות עוד מטרם הקמת המדינה ועד ימינו, כולל הסבר תמציתי על כמה מהנושאים שעמדו במחלוקת ועוררו קושי ביחסים אלה. למשתתפים הוצג גם גרף המתאר את ההתפתחות הדמוגרפית של הקהילות בתפוצות לעומת זאת של ישראל.
לאחר הצגה קצרה של הרקע, ולפני תחילת הדיון, התבקשו המשתתפים למלא את שאלוני הסקר. לאחר מכן המשיך הסמינר לחלקו העיקרי – מספר מקרי בוחַן הוצגו למשתתפים לצורך דיון מעשי ומפורט יותר. בין השאר התבקשו המשתתפים לסייע לנו למלא את טבלת ה״חובות״ של ישראל כלפי התפוצות ושל התפוצות כלפי ישראל, וגם עומתו עם מספר מקרי מבחן – מה ישראל צריכה לעשות במקרה של אנטישמיות גואה בתפוצות, מה יהודי התפוצות צריכים לעשות במקרה של מתקפה של חיזבאללה על ישראל, איזו תגובה תהיה נכונה כאשר יש מחלוקת כמו זו על רחבת הכותל, או כאשר ישראל מזהה מגמות דמוגרפיות שמדאיגות אותה בתפוצות, ועוד.

המשתתפים נתבקשו להביע את דעותיהם ביחס לנושאים אלה בקשר למשימות שעליהן נסב הדיון בסמינר, ואשר בו סופקו להם מידע ודוגמאות להשלכות ספציפיות של תשובות שונות לשאלות אלה.

הטַיָה לטובת אוכלוסיית הליבה של הקהילה היהודית:

הבנת התהליך, יתרונותיו ומגבלותיו מחייבת לציין תחילה שהתהליך מסתמך בעיקר על הקהילה המקומית (ועל הארגונים המקומיים). הקהילות היו אחראיות על גיוס הקבוצות לסמינרים. לפיכך, ישנם הבדלים משמעותיים בהרכב הקבוצות ובגודלן בין הקהילות השונות. אולם דבר אחד משותף לכולן: הקהילה המבוססת – בדרך כלל, הפדרציה, אך לעיתים גם ארגונים אחרים, והשנה גם לא מעט שליחים ישראלים – הייתה הגוף המארגן שאסף את המשתתפים. במקרים רבים היא הייתה הגוף שדיווח למכון למדיניות העם היהודי אודות הדיון. מאחר שאנו מסתמכים על הדו”חות מהסמינרים בכל הקהילות, חשוב להכיר בעובדה שאלה דו”חות על גישות של יהודים המחוברים לקהילה היהודית המאורגנת, ולעיתים קרובות על גישות של יהודים בעמדות ההנהגה השונות בקהילה, והם לא תמיד מהווים השתקפות של עמדות היהודים שהקשר שלהם לחיים היהודיים הממוסדים רופף או בלתי קיים. אנו יודעים ממחקרים קודמים שחברים בקהילה מייחסים חשיבות רבה יותר לזהותם היהודית, פעילים יותר הן בחיים היהודיים האישיים שלהם והן כחברי הקהילה, מחוברים יותר לישראל, ובמקרים מסוימים, גם נוטים להיות פחות ליברליים מאשר קבוצות יהודיות אחרות. המידע שאספנו מצביע, למשל, על כך שמשתתפי הדיאלוג נוטים לבקר בישראל לעיתים תכופות הרבה יותר מאשר “היהודי הממוצע” (ראו נתונים בהמשך). באופן טבעי, מאפיינים אלה עשויים להשפיע על הגישות של משתתפי הדיאלוג.
השנה נכללו בדיאלוג משתתפים רבים יחסית מישראל, וכן משתתפים מארה״ב, אוסטרליה וכמה ממדינות אירופה. להלן חלוקת המשתתפים לפי השתייכות גיאוגרפית:

המשתתפים מהתפוצות:

את המשתתפים מהתפוצות חילקנו בניתוח הנתונים לשתי קבוצות עיקריות: משתתפים מעל גיל שלושים וכאלה מתחת לגיל שלושים – שחלק ניכר מתוכם השתתפו במסגרת קבוצות ייעודיות של צעירים (בעיקר בכמה אוניברסיטאות). מכלל המשתתפים בתפוצות, 40% היו צעירים מתחת לגיל שלושים, והשאר (%60) מעל לגיל שלושים. בגרפים הבאים נציג עוד כמה ממאפייני המשתתפים, בחלוקה לפי גיל:

בחלוקה פוליטית, נטיית יהודי התפוצות בדיאלוג היא במובהק שמאלה, כפי שמלמדים גם נתוני סקרים רבים אחרים. המשתתפים הצעירים נוטים מעט שמאלה יותר מאשר המשתתפים המבוגרים בדיאלוג.

כאשר בוחנים נתונים אלה בהשוואה לסקרים כלליים על עמדתם הפוליטית של יהודי ארה״ב – שהם הקהילה היהודית במרכזית בתפוצות – אפשר לראות כי משתתפי הדיאלוג, לפחות בארה״ב, אינם שונים בהרבה בנטייתם הפוליטית מהאוכלוסיה היהודית הכללית כפי שנדגמה על ידי מכון הסקרים “פיו” בשנת 2013.

בבחינה נפרדת על פי גיל של משתתפי הדיאלוג מארה״ב, מול נתונים מקבילים על כלל יהודי ארה״ב, שוב אפשר לראות שאין הבדל משמעותי בנגזרת הפוליטית בין משתתפי הדיאלוג לבין האוכלוסיה היהודית הכללית.
שמרן מרכז ליברלי

ההתפלגות על פי זרם דתי של יהודי התפוצות המשתתפים בדיאלוג מדגישה את הזרם הקונסרבטיבי לעומת משקלו היחסי באוכלוסיה היהודית. כמו כן, ניתן לזהות פערים משמעותיים בין משתתפי הדיאלוג הצעירים לבין המבוגרים, כאשר בין הצעירים נטיה חזקה בהרבה שלא להיות משוייכים לאף זרם – נתון שקיים לא רק בין משתתפי הדיאלוג אלא גם בקרב האוכלוסיה הכללית של יהודים בעולם. כשליש מבין המשתתפים מתחת לגיל שלושים אינם מזהים את עצמם עם זרם כלשהו, ומכנים עצמם חילונים, לעומת אחוז קטן בהרבה (6%) מקרב המשתתפים המבוגרים.

כפי שניתן לראות בהשוואה של הדיאלוגים השונים עד כה, וכן לסקר “פיו” המקיף על יהודי ארה״ב משנת 2013, גם השנה, כמו בשנים קודמות, ישנו ייצוג חסר בדיאלוג ליהודים שאינם משוייכים לאף זרם (נתון לא מפתיע, משום שאלה נוטים להיות מעורבים פחות בפעילות יהודיות ובקשר לקהילה היהודית, ועל כן נטייתם לבוא למפגשי דיאלוג תהיה נמוכה יחסית). לעומת זאת, הייצוג של יהודים קונסרבטיבים גבוה מאוד בדיאלוג לעומת ייצוגם בכלל האוכלוסיה היהודית-אמריקאית. השנה ניכרה עליה מסויימת גם בייצוג של מספר היהודים האורתודוכסים בארה״ב לעומת הדיאלוגים של שנים קודמות.

ביקורים בישראל:

אחד המאפיינים המרכזיים המבדילים בין משתתפי הדיאלוג מהתפוצות לבין כלל יהודי התפוצות הוא המספר הגבוה בהרבה מביניהם של מי שביקרו בישראל, בדרך כלל פעמים רבות, ולעיתים גם התגוררו בישראל. לכן, ניתן להניח כי הקבוצות שנטלו חלק בדיונים סבלו מהטַיָה מסויימת בנושא הישראלי, בעיקר בדיאלוג שמטרתו העיקרית היתה לדון ביחסי ישראל והתפוצות. כרבע מכלל משתתפי הדיאלוג ביקרו בישראל יותר מעשר פעמים, רק 2% לא ביקרו בישראל, ורק 7% ביקרו בישראל רק פעם אחת.

נתונים אלה על מספר הביקורים בישראל גבוהים משמעותית לעומת שאר האוכלוסיה היהודית. הם דומים במידה רבה לנתוני דיאלוגים קודמים, שגם בהם השתתפו בעיקר יהודים שביקרו בישראל, בדרך כלל מספר רב של פעמים – רבים מהם בשל העובדה ששימשו בתפקידי הנהגה בקהילתם, והיו מעורבים בה במידה רבה.

בהשוואת הנתונים על מספר הביקורים בישראל לפי גיל ניתן להבחין בפערים משמעותיים בין קבוצת הצעירים בתפוצות לבין קבוצת המבוגרים. אלה נתונים שלא צריכים להוות הפתעה משמעותית, בין השאר משום שלצעירים היו פחות שנים בכדי לבקר בישראל, ועל כן צפוי שגם אם מדובר בצעירים שיש להם עניין בסיסי בביקורים בישראל, מספר הנסיעות שלהם עד כה יהיה נמוך בהשוואה לאלה של מקביליהם המבוגרים יותר. ראויה לציון העובדה שגם מקרב הצעירים רק 2% מהמשתתפים כלל לא ביקרו בישראל, וכמעט תשעים אחוזים מהם ביקרו בישראל יותר מפעם אחת. על פי נתוני "פיו" על יהודי ארה״ב, מקרב הצעירים בני 18 עד 29 יותר ממחצית (56%) לא ביקרו בישראל – כך שביחס לקבוצה זו, ברור שלמשתתפי הדיאלוג היכרות אינטימית וקרובה יותר עם ישראל מאשר לרבים מבני דורם היהודים. ראוי לציין שנתוני "פיו" עוסקים ביהודי ארה״ב. ישנן קהילות שבהן מספר המבקרים בישראל גבוה יותר. מחקר של אוניברסיטת מונש על יהודי אוסטרליה מצא ש-86% מהמשיבים ביקרו בישראל, כאשר 50% מהמשיבים במלבורן ו-45% מהמשיבים בסידני ביקרו בה שלוש פעמים או יותר.

המשתתפים מישראל:

מקרב המשתתפים הישראלים בדיאלוג השנה, כ-160 במספר, הרוב המכריע של המשתתפים היו בני פחות משלושים – ולמעשה, חלק ניכר מאוד מהם היו גם בני פחות מעשרים, כלומר, צעירים העומדים לפני גיוס. ישראלים אלה שייכים ברובם למסגרות מכינתיות, שבחלקן ישנו דגש על שיתוף של ישראלים ויהודים מהתפוצות, מה שאומר מראש שאוכלוסיית היעד שפגשנו היא של ישראל שנטייתם ועניינם ביהודי התפוצות גבוה באופן משמעותי מזה של כלל הצעירים הישראלים.
רוב קטן מבין המשתתפים הישראלים היו משתתפות (56%). כמחצית מהמשתתפים הישראלים הגדירו את עצמם כחילונים (או השתמשו בהגדרה אחרת שאפשר לכלול תחת כותרת הגג ״חילוני״. כשליש הגדירו את עצמם כדתיים. בדיאלוג חסר באורח בולט קולם של צעירים חרדים – קבוצה משמעותית מכלל היהודים בישראל (כלל החרדים הם כ-10% מאוכלוסייתה היהודית של ישראל, אך בקרב הצעירים מספרם גדול יותר).

על פי פילוח פוליטי, משתתפי הדיאלוג אינם מייצגים בדיוק את האוכלוסיה היהודית בישראל, ונוטים מעט שמאלה. הפער ניכר בעיקר בהשתתפות של ישראלים המגדירים עצמם שמאל-מרכז באחוז גבוה בהרבה מאשר בכלל החברה הישראלית. היעדרם של צעירים חרדים מהדיאלוג ודאי השפיע במידת מה על חלוקה פוליטית זאת, וכן הבחירה (שהיתה במידה רבה אקראית, על פי הענות של מוסדות שונים) במכינות שנטיות המצטרפים להן אינן בהכרח מקבילות לאלה של כלל החברה הישראלית (אפשר להניח שאוכלוסיית המכינות, למעט המכינות הדתיות, נוטה שמאלה יותר מאשר כלל החברה הישראלית). בגרף להלן מוצגים נתוני סקר הדיאלוג על פי עמדה פוליטית, לעומת סקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2018, שהוא סקר עמדות המייצג את החברה הישראלית שנעשה באמצעות מכון הסקרים “פאנלס פוליטיקס” על ידי הסוקר מנחם לזר.

שאלת השלום: השוואה לשנים קודמות

זו השנה הרביעית ברציפות שבה אנו משתמשים באותה שאלה בנוגע לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, על מנת לקבל מושג אודות הזיקה הפוליטית של משתתפי הדיאלוג. השאלה – “האם אתם חושבים שממשלת ישראל הנוכחית עושה מאמץ כן להביא לפתרון של שלום עם הפלסטינים?” – מוצגת בכמה סקרים נוספים. בכך, היא מאפשרת לנו להציג כיצד התשובות של משתתפי הדיאלוג משתנות משנה לשנה, אך גם להשוות את ההרכב של משתתפי הדיאלוג להרכבים של קבוצות יהודיות בסקרים אחרים.
התרשים הבא משווה את ארבעת סקרי הדיאלוג לשני סקרים אחרים ששאלו שאלה זהה: האחד של מכון “פיו” על יהודי ארה”ב (מ-2013), השני של The Jewish Journal על יהודי ארה”ב (מ-2015). כמובן שסקרים אלה אינם באמת ברי השוואה מבחינה מדעית. הסקר של המכון למדיניות העם היהודי כולל משתתפים מכל העולם, הסקרים של מכון "פיו" ושל Jewish Journal הם ייצוג סטטיסטי של יהדות ארה”ב. בנוסף, הסקרים נערכו בשנים שונות, והנסיבות הנוגעות לנושא הישראלי-פלסטיני אינן אחידות בכל שנה. בכל זאת, ראוי לציין שאפשר לראות מידה של אחידות בתוצאות המתקבלות. קודם כל, ברור כי מרבית היהודים מטילים ספק האם מאמציה של ישראל כנים. בנוסף, נדמה שספקנותם של היהודים גוברת. כפי שניתן לראות, העובדה שהדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי כלל אנשים המחוברים מאוד לישראל ושביקרו בה פעמים רבות אינה הופכת שאלה זו אודות מידת הכנות של מאמצי מדינת ישראל לפחות מעניינת.

הדיאלוג השנה כלל מספר גדול יותר של ישראלים מדיאלוגים בעבר, ועל כן מאפשר להציג בחינה מסקרנת יותר של הפער בין מה שחושבים משתתפי הדיאלוג הישראלים על כנותה של ישראל לבין מה שחושבים המשתתפים מהתפוצות. כמו כן, מספרם הגבוה יחסית של משתתפים צעירים בסקר מאפשר להשוות בין יהודים מבוגרים לבין יהודים צעירים יותר (בתפוצות: בישראל כמעט כל המשתתפים היו צעירים). כפי שניתן לראות, פערים קיימים, כאשר המדרג הוא: מבוגרים מהתפוצות מאמינים לישראל קצת יותר, צעירים ישראלים קצת פחות, צעירים מהתפוצות הכי פחות. ראוי לומר שהנתונים המוצגים כאן גם ביחס למשתתפים הישראלים אינם שונים באופן מהותי מנתונים שהוצגו בסקרים בעלי תוקף סטטיסטי לייצג את כלל האוכלוסייה היהודית בישראל.
מסמך זה אמנם אינו עוסק באופן פרטני בשאלות הנוגעות לתהליך המדיני ולהבנת היהודים בתפוצות את עמדותיה של ישראל בסוגיה זו. עם זאת יש לומר שסוגיה זו חזרה ועלתה ביוזמת המשתתפים עצמם ברבים מהדיונים, בדרך כלל בהקשר לנושא שאיננו מקרב בין ישראל לבין התפוצות, אלא מרחיק ביניהן. הנתונים המוצגים כאן, והמלמדים כיצד נראית ישראל בעיני מי שמגדירים את עצמם כידידיה, ושמבקרים בה לעיתים קרובות, צריכה לעורר דאגה. אפשר להתווכח על השאלה האם ישראל אכן כנה במאמציה להשיג שלום – אבל קשה להתווכח עם ראיות ברורות לכך שהיהודים עצמם אינם מביעים אמון רב במאמצים אלה.