עם זאת, חשוב מאוד לציין כי דומה שאוריינטציה בלעדית, "כיתתית" זו, הינה במידה רבה תוצאתם של גורמים סוציולוגיים ודמוגרפיים, ולאו דווקא אידיאולוגיים או דתיים. בפולין שבין שתי מלחמות העולם, למרות שהקהילה החרדית ונציגתה הפוליטית, "אגודת ישראל", היתה מסוכסכת עם התנועות הציוניות או הסוציאליסטיות החילוניות, ואף חשה עצמה כשרויה במצור שהוטל עליה מצידן,7 היא שיתפה פעולה עם תנועות אלה במאבק נגד אנטישמיות ובתביעה לזכויות של מיעוט המוכרות על ידי הקהילה הבינלאומית.8 יתר על כן, "אגודת ישראל" לא נטשה את הקהילה היהודית הכללית. נהפוך הוא: היא השתתפה באופן קבוע בבחירות לקהילה, ואף טענה כי מגיע לה לזכות בשליטה בלעדית על ארגוני הקהילה, עד כמה שהקהילה כשלעצמה הינה ארגון דתי.9
גישה זו נבעה מן התפיסה העצמית של מגזר ה"פרום" ביהדות פולין, שלפיה הם עדיין היוו רוב בין יהודי המדינה. למרות שהחילוניות גדלה והלכה, רוב האוכלוסייה היהודית בפולין עדיין שמר על המסורת הדתית. משום כך לא רצתה ה"אגודה" לוותר על אחיזתה במוסדות העיקריים של יהדות פולין וראתה את עצמה כאחראית לאוכלוסייה היהודית בכללותה. בהתאם לכך, המגזר האורתודוכסי המקפיד במצוות בקרב יהודי פולין המשיך לפעול, לפחות חלקית, בהתאם למודל המסורתי המכליל, המרוכז סביב הקהילה. אף ש"חפץ חיים", ר' ישראל מאיר הכהן קגן, היה מנהיגם הכריזמטי של האורתודוכסים בתקופה זו, בזכות הידע שלו בהלכה והקפדתו על שמירת מצוות קלה כחמורה, הוא חלק את ההנהגה עם ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבה של וילנה. זה האחרון נהנה מסמכות לא רק בשל הידע העצום שלו, אלא גם משום שהחזיק במשרה הרבנית החשובה ביותר באירופה.10
החרדיוּת הכיתתית חדרה לארצות הברית ולישראל בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, שבמהלכה נחרבו הקהילות המסורתיות בכל רחבי אירופה. תחילתה של הקהילה החרדית בארה"ב היא לאחר מלחמת העולם השנייה. לפני כן היו בתי כנסת אורתודוכסיים-מסורתיים רבים ששירתו אוכלוסייה מסורתית גדולה, שלא שמרה בקפדנות על ההלכה לפי הפרשנות האורתודוכסית. האוריינטציה של האוכלוסייה האורתודוכסית הזעירה שהקפידה בשמירת המצוות נטתה לכיוון השתלבות בחיים האמריקניים. בהתאם לכך, בכל מוסדותיה החינוכיים היו תוכניות משמעותיות של לימודי חול, בנוסף ללימוד התורה. מנערים שלמדו לימודים תורניים מתקדמים היה מצופה כי גם ילמדו במכללה.11
ראשיתה של הקהילה החרדית הנוכחית בארצות הברית היא ב-1943, השנה בה נוסד בית המדרש הגבוה בלייקווד, ניו ג'רסי, על ידי הרב אהרון קוטלר.12 בניגוד לישיבות שהתקיימו עד אז, ישיבת לייקווד היתה מוקדשת כל-כולה ללימוד התורה, ולא התירה השתתפות בתוכנית של לימודי חול. הקהילה החרדית היתה מורכבת בעיקר מניצולי שואה ופליטים, ששיוכם או שהאוריינטציה שלהם היו חסידיים או ישיבתיים (לדוגמה, תלמידי הישיבה הליטאית "מיר", שברחו מפולין לשנחאי בשנת 1940). האוריינטציה הבלעדית או הכיתתית התאפשרה ראשית מכוח העובדה שבארצות הברית כל הארגונים הדתיים הם וולונטריים, ושנית, מכך שהאורתודוכסים המקפידים על קלה כחמורה היוו רק מיעוט זעיר בקרב יהודֵי ארה"ב. משום כך, החרדים היהודים התארגנו אט-אט בקהילות בלעדיות של אורתודוכסים שהקפידו על הפרשנות החרדית המחמירה של הדין היהודי הדתי. הם נטו לראות את עצמם כ"שרידים", או "אוּדים מוּצָלים" (מן השואה), ששמרו על המסורת היהודית האותנטית, וכמייצגים את העם היהודי "האותנטי לחלוטין".