השאלה אם החרדים יאמצו גישה מכלילה או בלעדית כלפי הקולקטיביוּת היהודית תלויה בגורמים דמוגרפיים וסוציולוגיים לפחות באותה מידה שבה היא תלויה בגורמים דתיים, תיאולוגיים או אידיאולוגיים. כאמור לעיל, בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ה"אגודה" והחרדים חשו כי הם מייצגים את רוב יהודי פולין, ולכן הם נקטו עמדה של נטילת חלק בכל המוסדות הקהילתיים ו"קבלת אחריות" על כל האוכלוסייה היהודית. תחושה דומה אצל ש"ס, לפיה באופן בסיסי רוב הספרדים נאמנים למסורת, חיזקה את גישתה ה"כנסייתית", המכלילה. כיום, קהילת ה"פרום" (המקפידים בשמירת המצוות) משתפת פעולה עם יהודים שאינם "פרום" ועם ארגוניהם, בנושאים ספציפיים שתשומת-הלב והדאגה להם משותפת לכל סוגי הקהילות.
לאור זאת מתעוררת השאלה: האם ההתפתחויות הדמוגרפיות של התקופה האחרונה – הנתח הגדל של החרדים באוכלוסיית יהודי ארצות הברית – יכולות לגרום לפתיחת תהליך של השתתפות חרדית מוגברת במוסדות הקהילתיים של הזרמים המרכזיים ושל "נטילת אחריות" לגבי הקהילה כולה? דיאלוג זה היה תהליך של התייעצות, שנועד להשיג כיווני מחשבה ראשוניים ביחס לאפשרות זו. באופן קונקרטי, הדיאלוג בדק כיצד יצירת אמון ותקשורת בין שתי הקהילות – האדוקים ("פרום") והלא-אורתודוכסים – יכולה לשמש כבסיס ליותר שיתוף פעולה ויותר תקשורת.