ראשית עלינו לציין כי מִדגם המשיבים הוא קטן מאוד (110 בלבד) ולכן את הממצאים יש לראות כראשוניים.
התשובות המקובצות מביעות אופטימיות זהירה באשר ליחסים בין המגזר האורתודוכסי למגזר הלא-אורתודוכסי, ותומכות בהרחבת שיתוף הפעולה ביניהם. לדוגמה, כמעט מחצית מן המשיבים ענו כי היחסים בין שתי הקהילות הם "משביעי רצון" או "מתקבלים על הדעת". כדומה לכך, כמעט 73 אחוזים מן המשיבים חשבו כי אחד מן "המודלים הנאותים ביותר של שיתוף פעולה" הוא חברוּתם של אורתודוכסים ישיבתיים וחסידיים במועצות המנהלים של הפדרציות. 70 אחוז מן המשיבים ענו על השאלה, "האם כדאי לעודד את האורתודוכסים החסידיים והישיבתיים ליטול חלק באירועים כלל-קהילתיים המושכים יהודים מכל הספקטרום של החיים היהודיים והקהילה היהודית (כולל לא-אורתודוכסים)"? ב"כן, ויש לתכנן זאת בקפידה, על מנת שאלה המעדיפים ישיבה של שני המגדרים בצוותא יוכלו לנהוג כך, בעוד שאלה המעדיפים ישיבה נפרדת יוכלו גם הם לנהוג כרצונם".
הגישה התומכות בשיתוף פעולה התבטאה גם בתחום הרגיש של החינוך. רוב (58%) המשיבים האורתודוכסים חשבו כי על יהודים אורתודוכסים ליטול חלק בתכנון ובמימון של חינוך רפורמי וקונסרבטיבי. בדומה לכך, 71 אחוזים מהמשיבים הלא-אורתודוכסים אמרו כי על הארגונים היהודיים לתמוך בהגדלת המימון הממשלתי לבתי ספר יומיים יהודיים, עניין הנוגע בעיקר לאורתודוכסים, ובמיוחד לחרדים. תמיכה זו מהווה סטייה מן הגישה ששלטה בעבר בקרב יהודים ליברלים, שהיו נגד "סדקים בחומה" המפרידה בין הדת לבין המדינה.
מעבר לתוצאות המקובצות של השאלון, מעניין להעיף מבט בקהילות נבחרות ולבדוק עד כמה הן דומות או שונות מן התגובות של הקבוצה כולה. שתי קהילות כאלה הן בולטימור וניו יורק. שתיהן מרוחקות מן התוצאות המאפיינות את המדגם כולו, אך משני צדדיו הנוגדים של הספקטרום. בולטימור היא קהילה שבה קיים שיתוף פעולה יוצא דופן בין הקהילה האורתודוכסית הישיבתית לבין הקהילה הכללית, והיא גאה על כך, בעוד שמן המשיבים בניו יורק נדפה הרוח הכי פחות אופטימית והכי פחות נכונות לשיתוף פעולה. גם כאן, המדגם הקטן מחייב אותנו להתייחס בזהירות אל ממצאים אלה, ולראות אותם כמקדמיים בלבד.
קרוב למחצית מן המשיבים בבולטימור הביעו "שביעות רצון" מן היחסים הקיימים בין האורתודוכסיים הישיבתיים והחסידיים לבין הקהילה הכללית. לעומת זאת, בקרב הקבוצה כולה, רק רבע מן המשיבים הביעו שביעות רצון. בדומה לכך, יותר מ-70 אחוז מן המשיבים בבולטימור (לרבות הישיבתיים והחסידיים) הביע את הדעה כי יש לתמוך בפדרציה, שיעור גבוה משמעותית מאשר בקבוצה כולה.
התמונה בניו יורק היתה הפוכה כמעט לחלוטין. ראשית, שיעור שביעות הרצון מן היחסים בין החרדים לבין הקהילה הכללית נמוך משמעותית בניו יורק מאשר בקבוצה כולה. רק 12 אחוזים מן המשיבים בניו יורק הביעו שביעות רצון, לעומת 25 אחוז בקבוצה כולה. לעומת זאת, למעלה ממחצית מן המשיבים בניו יורק ענו כי יש לשפר את היחסים, בעוד ששיעור החושבים כך בקבוצה הכללית היה 40 אחוז. המאבק באנטישמיות זוהה כזירה העיקרית לשיתוף פעולה אפשרי בקרב המשיבים מניו יורק וקיבל הרבה יותר קולות תמיכה מאשר נושאים קהילתיים פנים-יהודיים, כולל "סיוע ליהודים נזקקים". במילים אחרות, התחושה בניו יורק היתה כי ניתן להשיג שיתוף פעולה בין יהודים אם זה יתמקד באתגרים החיצוניים הניצבים בפני הקהילה היהודית כולה – אנטישמיות וביטחון פיסי, דהיינו ההתגוננות מפני העולם הלא-יהודי. בקבוצה הכללית, אותו שיעור של משיבים (70%) חשבו כי סיוע ליהודים נזקקים יחד עם מאבק באנטישמיות עשוי לשמש כתחום לשיתוף פעולה פורה. יתירה מכך, בסטייה חדה מגישותיה של הקבוצה הכללית, כמחצית מן המשתתפים בניו יורק חשבו כי צריכה להיות השתתפות גדולה יותר של חרדים באירועים הכלל-קהילתיים, וכי באירועים אלה יש להחיל נורמות אורתודוכסיות על הכל (בקבוצה הכללית, רק 19 אחוזים חשבו כך). פחות משתתפים חרדים בניו יורק מאשר בקבוצה הכללית חשבו כי על יהודים אורתודוכסים לקחת חלק בתכנון ובמימון של תוכניות חיוניות לזוגות מעורבים או ליהודים להט"בים.