כינוס 2017 של המכון למדיניות העם היהודי יתחקה אחר מגמות השינוי הרוחשות בעולם המערבי – החברתיות, הפוליטיות, הכלכליות והרעיוניות – שעשויות להשפיע על עתידו של העם היהודי. הכנס ישאף לזהות את המגמות המרכזיות ולהעריך את השפעתן האפשרית. דגש מיוחד יושם על ניסוחן של המלצות למהלכי מדיניות שבכוחן לסייע בבלימת השלכות שליליות ולמנף הזדמנויות חדשות. כדי לסייע בהבניית דיוני הכינוס, צוות המכון הכין תמצית ראשונית המגדירה קטגוריות של תופעות השינוי במערב ומתארת את הרקע והביטויים של שינויים אלה, כמו גם כיווני השפעה אפשריים על עתידם של ישראל והעם היהודי. (ראוי להדגיש כי כיווני ההשפעה עשויים להיות לעיתים סותרים בהשפעתם וכי שאלת התממשותם כרוכה באי הוודאות הרבה המאפיינת כיום את כלל הזירה העולמית). מאחר שהתפתחויות המתרחשות בישראל עצמה משפיעות על אופן התעצבות יחסו של העולם המערבי כלפי ישראל והעם היהודי, הוספנו לנייר זה חלק נוסף המצביע על מספר מגמות רלוונטיות.
השנים האחרונות מלמדות על התחזקות הימין והלאומיות הדתית בישראל. מגמה זו צומחת בין היתר על רקע שינויים דמוגרפיים בישראל, משבר השמאל הישראלי, סימן השאלה הגובר על הלגיטימיות של האליטות הנוהגות, קריסת אוסלו, התחזקות ההכרה בקרב ציבור רחב בישראל ש"אין פרטנר פלסטיני", משבר החילוניות הישראלית, והסערה האלימה במזה"ת הנתפסת על ידי רבים כמאששת את תפיסות הימין.
בהקשר זה מעניינות במיוחד ההתפתחויות בקרב הסקטור הציוני-דתי. הנהגתו של מגזר זה מתמקדת בשנים האחרונות בחתירה גלויה ואגרסיבית להמציא מנהיגות מוסרית ופוליטית למדינה ולחברה הישראלית כולה. המגזר הציוני-דתי דבק בגירסה לאומית אינטגרלית של הציונות, שיש לה מספר מאפיינים בולטים: היא רואה את היעד של שיבת ציון והקמת מדינה יהודית לאו דווקא במונחים הרצליאניים (כמענה לבעיית היהודים), אלא כהתגשמות נחוצה של אידיאלים דתיים ולאומיים. היא נוטה לראות את המדינה הישראלית ככזו שצריכה לשקף את האינטרס היהודי. הציונות הדתית מבקשת לעצב מחדש את בסיס הסמכות האידיאי-ערכי שעליו בנויה מערכת החוק (והנורמות) הישראלית. ובמסגרת זו, לטעת בו יתר ביטוי לעקרונות השאובים מעולם הדת והמורשת היהודית, במקום עקרונות השאובים מן העולם החילוני-ליברלי-קוסמופוליטי.
המגזר הציוני-דתי נוטה ליישם חתירה זו למנהיגות מוסרית ופוליטית באמצעות מפלגת הבית היהודי, דמויות דתיות בולטות במפלגת הליכוד, וכן באמצעות ניסיונו להשיג השפעה בשרות הציבורי, בתקשורת ומנהיגות בצה"ל, שבו קצינים ציונים-דתיים הופכים בולטים יותר ויותר.
התפיסה הציונות הדתית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בחתירה ליישוב וסיפוח יהודה ושומרון. באמצעות שליטתו במשרדי המשפטים והחינוך מקודמות מדינויות וחקיקה השמים דגש על זהות יהודית ועל האינטרסים של המדינה בתור מדינת-הלאום של העם היהודי. יש הרואים יוזמות אלה כאנטי-ליברליות וכמאיימות על עקרונות השוויון וזכויות האזרח. בתחום החינוך מקודמות מדינויות ותוכניות לימוד השמות דגש על זהות יהודית ולאומית, ומחלישות מחויבויות לערכים ליברלים, דמוקרטים ואוניברסליים. למרות שחמישית בלבד מכלל האוכלוסייה מעידים על עצמם שהם "שייכים" לציבור הדתי-לאומי, פלחים רחבים של האוכלוסייה מזדהים בצורה שלמה או חלקית עם הביטויים של המדיניות הננקטת על ידי נציגי הציונות הדתית ביחס לסוגיות מדיניות, ביטחוניות, וחינוכיות. ייחודה של הציונות הדתית היא בכך שהיא מציעה חזון אידיאולוגי שלם המעוגן מחשבתית ומהווה אלטרנטיבה קוהרנטית לאידיאולוגיה הציונית החילונית, ששלטה בכיפה מאז קום המדינה.
השפעות אפשריות על האופן בו המערב רואה את ישראל
- מאחר שהמערב עצמו נמצא בתהליכי קיטוב חריפים, הדינמיקה בישראל עשויה להוליד השפעות סותרות. עבור ציבורים ליברליים במערב, ישראל עלולה להצטייר כמתרחקת מן הערכים המשותפים לה ולמערב. לא כך בהכרח עבור ציבורים ימניים במערב, המדגישים לאומיות על פני קוסמופוליטיות והסולדים מן הסדר הקיים.
- בקרב הציבורים הליברליים במערב צפויה ביקורת גוברת על היעדר מחויבות ישראלית לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני באמצעות נוסחת 2 המדינות, על ניסיונות למהלכי חקיקה שנתפסים כבלתי ליברלים, ועל תביעה גוברת לשלב תכני דת במערכת הלימוד (יתר הבנה למהלכים אלה תימָצא בקרב ציבורים רפובליקנים בארה"ב וגורמי ימין באירופה).
- בקרב הציבורים הליברלים בארה"ב – התגברות סימני שאלה לגבי תקפות ההנחות המסורתיות בדבר הערכים היודיאו-נוצריים (Judeo-Christian) המשותפים לישראל ולארה"ב, ובדבר הבסיס הערכי ליחסים המיוחדים (בייחוד בסוגיות של שוויון בפני החוק, חירות, צדק, מוסר, דמוקרטיה, פלורליזם דתי, זכויות אדם, יחס למיעוטים, שלילת גזענות).