מצד אחד, החילוניות, ומצד שני האורתודוקסיה – אלה הופכים את האפשרות שרבנים יקבעו את הקריטריונים ליהודיוּת לבלתי מקובלת על מרבית היהודים
שאלת הסמכות רחבה ומורכבת, אולם מרכיב אחד שלה בולט לעין וראוי לתשומת לב מיוחדת. מדובר בשחיקה בסמכותם של הרבנים לקבוע את הקריטריונים ליהודיוּת.
שחיקה זו כפולה. ישנה, מצד אחד, שחיקה כללית של העמדה שרבנים צריכים להגדיר את הקריטריון ליהודיוּת. ומצד שני, ישנה סרבנות ספציפית יותר מצד יהודים לקבל את סמכותם של רבנים שאינם הרבנים “שלהם".
השחיקה הכללית היא דבר צפוי, בהתחשב בעובדה שעבור יהודים רבים המרכיב “הדתי" ביהדות אינו הדומיננטי ביותר כרגע באופן שבו הם תופסים את יהדותם (ראו פרק הקודם: מהם המרכיבים העיקריים של יהודיוּת). אם הרבנים מייצגים בעיקר את המרכיב הדתי של היהדות (ובמקרים רבים, זה אכן כך) ואם המרכיב הדתי אינו הדומיננטי ביותר בתפיסת היהדות של היהודים,132 אזי יש לצפות לשחיקה מסוימת בסמכות של הרבנים להגדיר את היהודיוּת. “הבעיה היא שההגדרה של יהודיוּת חרגה מתחום ההלכה", אמרה משתתפת מאטלנטה, “אז כאשר משתמשים בהלכה כמדריך, הדבר יוביל בהכרח לניכור בקרב יהודים שאינם מתאימים עצמם אליה".133 המדינה היחידה שבה המשתתפים בדיאלוג דרגו את הרבנים כסמכות העליונה הפוסקת בעניין היהודיוּת הייתה ישראל (הדבר אינו מפתיע, מאחר שחלקם של המשתתפים האורתודוקסיים בדיונים בישראל היה גבוה בהרבה לעומת חלקם במדינות אחרות).134
תופעה נפוצה הרבה יותר, אשר מובילה לשחיקה בסמכות הרבנית, היא הנטייה של יהודים לדרוש הכרה בסמכותם של הרבנים “שלהם" כפוסקים לגיטימיים בשאלת היהודיוּת, בעודם מסתייגים מסמכותם של רבנים “אחרים" לפסוק בשאלה זו. מאחר שלרבנים בעלי השקפות שונות מקבוצות דתיות שונות יש קריטריונים שונים להגדרת היהודיוּת, גישה כזו הופכת את הפסיקה ה"רבנית" לבלתי רלבנטית בעבור אלה שמעוניינים בהשגת הבנה מקובלת ורחבה בנושא היהודיוּת, והופכת את הפסיקה הספציפית של רבנים ספציפיים לבלתי רלבנטית בעבור אלה שאינם מזדהים עם תפיסת העולם של אותם רבנים.
נושא זה בא לידי ביטוי בעיקר בשיחות על מידת הסמכות של הממסד האורתודוקסי – הממסד הרבני השולט בישראל וגם, במובנים רבים, הממסד הנוקשה ביותר בהליכי גיור.135 השיחות אודות תפיסת העולם האורתודוקסית נוגעות לשני תחומים: 1. האופן שבו אורתודוקסים תופסים את הגדרות היהודיוּת שהגדירו לא-אורתודוקסים. 2. האופן שבו לא-אורתודוקסים (וגם מקצת האורתודוקסים) רואים את הממסד הרבני האורתודוקסי ואת ההשפעה של ההגדרות שלו על יהודים אחרים.
מצד אחד, ישנה דרישה בלתי מתפשרת מצד רבנים אורתודוקסים (ומצד מקצת המשתתפים בדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי) שכל היהודים יקבלו את הפרשנות האורתודוקסית של היהודיוּת. “בנקודה מסוימת, לא תהיה ברירה אחרת אלא להכריז שהיהודים הרפורמים אינם יהודים", אמר משתתף בקבוצה חרדית של המכון בדאלאס.136 מנהיגי המפלגות החרדיות בישראל אמרו דברים דומים בעבר ועוררו עליהם את זעמם של יהודים רבים, בייחוד של יהודי התפוצות.137 בסמינרים של המכון, שבהם השתתפו הן יהודים אורתודוקסים והן יהודים לא-אורתודוקסים, היו ההשקפות האורתודוקסיות פחות בוטות, אך הן עדיין הושמעו. “יהדות מוגדרת על-פי התורה", אמרה משתתפת אורתודוקסית בדיון בבולטימור, בתגובה לטענה שהיהודיוּת היא כעת תופעה תרבותית ולא דתית.138 משתתף בקליבלנד רמז להבנה דומה של ההיררכיה של היהודיוּת בהציעו ש"אנשים שחושבים ברצינות על היהדות יעברו גיור אורתודוקסי אחרי שעברו גיור לא-אורתודוקסי".139
סקר המשתתפים של המכון מלמד בברור שיהודים אורתודוקסים נוטים שלא להכיר בלגיטימיות של רבנים שאינם אורתודוקסים. כאשר נתבקשו להסכים או לא להסכים עם הקביעה “גיור על-ידי רב רפורמי/קונסרבטיבי הוא לגיטימי"140 היו
היהודים האורתודוקסים הקבוצה היחידה שבה הרוב לא הסכים לכך (כמו גם רוב הישראלים – כפי שהוסבר קודם, אחוז האורתודוקסים ביניהם היה יחסית גבוה).141
גיור על ידי רב רפורמי הוא גיור לגיטימי
אחוז המשיבים שהסכימו/ לא הסכימו עם המשפט, לפי שיוך דתי
תוצאות אלה תואמות כמה ממצאים אחרים שנמצאו בסקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי בקרב יהודים בישראל,142 שבו כל הקבוצות האורתודוקסיות דרגו את היהודים הרפורמים בתחתית הרשימה כאשר נשאלו על מידת התרומה של קבוצות שונות לרווחתה של מדינת ישראל. גישה זו מצד יהודים אורתודוקסים רבים, בייחוד ובאופן בוטה בישראל, מהווה עילה לטרוניות ולעיתים אף לכעס בקרב יהודים לא-אורתודוקסים. “יש אנשים שרואים את היהדות כאורתודוקסית. חשוב להראות לאנשים שיש ליהדות היבטים רבים ונוספים", אמרה משתתפת צעירה בדיאלוג.143 עם זאת, ולמרות הכעס, אפשר לזהות הבדל בין האופן שבו יהודים אורתודוקסים מתייחסים לסמכות הרבנית של רבנים לא-אורתודוקסים לבין האופן שבו יהודים לא-אורתודוקסים (רפורמים, קונסרבטיבים, חילונים וכדומה) מתייחסים לסמכות הרבנית של רבנים אורתודוקסים. בעוד שיהודים אורתודוקסים מפקפקים לעיתים קרובות בלגיטימיות ובסמכות של רבנים לא-אורתודוקסים, יהודים לא-אורתודוקסים מפקפקים רק לעיתים נדירות בלגיטימיות ובסמכות של רבנים אורתודוקסים. הסתייגותם נוגעת למה שנתפס בעיניהם כנוקשות, שחצנות וחוסר כבוד כלפי תפיסות עולם אחרות, אך לא לעצם הלגיטימיות של הרבנים האורתודוקסים. זה הבדל משמעותי, שלעיתים קרובות הוא ביטויו של מצב עקרוני שיש לו חשיבות: בעוד שהאורתודוקסים רואים את עצמם כקבוצה שיכולה להעניק לגיטימיות, הלא-אורתודוקסים רואים את עצמם כאלה שמבקשים את הלגיטימציה.
באופן טבעי, מנהיגים ורבנים בעלי תפיסת עולם לא-אורתודוקסית דוחים אבחנה זו בלהט. רב קונסרבטיבי בדאלאס אמר בסמינר ש"כבר לא אכפת לו" מה האורתודוקסיה חושבת עליו ועל עמיתיו.144 גם רב לא-אורתודוקסי בשיקגו אמר ש"הגיע הזמן שנפסיק לרדוף אחר הלגיטימיות מצד הנורמות האורתודוקסיות, בייחוד אלה של האורתודוקסים בישראל, שאין להם מושג מה קורה כאן".145 בהצהרות קודמות, במאמרים ובראיונות, טענו מנהיגים רפורמים וקונסרבטיבים ותומכיהם שיש להם עניין מועט בלבד בקבלת “חותמת הכשר" מצד האורתודוקסיה.146
הסמינרים של המכון למדיניות העם היהודי רומזים כי ייתכן שגישה כזו אינה רווחת עדיין בקרב יהודים לא-אורתודוקסים שאינם רבנים. השאיפה לקבלת לגיטימיות רווחת יותר אצלם, ולצידה רווח גם התסכול מהממסד הרבני האורתודוקסי על סירובו להעניק לגיטימיות כזו.
“ישנן שתי דרכים בהן ניתן להיות יהודי, ושתי דרכים אלו בלבד: באמצעות הרחם או באמצעות גיור דרך אחד מהזרמים השונים," אמר משתתף בסמינר בסלבדור, ברזיל.147 בסמינר במלבורן “הובע חשש רציני שהעובדה שיהודים מתקבלים כיהודים בתפוצות, אך לא בישראל, יוצרת מצב שבו ישראל מופרדת משאר העולם היהודי, ונהפכת למולדת של הקהילה האורתודוקסית".148 “השאלה של ההכרה הישראלית במנעד אופני הביטוי הדתיים קריטית. עלינו למצוא דרך להכיר בכך, גם אם לא נכבד זאת", אמר משתתף בפילדלפיה.149
כפי שהודגם בדו"ח של המכון למדיניות העם היהודי על הדיאלוג של שנת 2014, התלונות על השליטה של היהדות האורתודוקסית בישראל רווחות בעולם היהודי. אולם, חוסר-נחת מהסירוב האורתודוקסי להכיר בלגיטימיות של הגדרות רבניות לא-אורתודוקסיות ליהודיוּת חורג מעבר לשאלה של מדינת ישראל, ונוגע גם לעמדותיהם של רבנים אורתודוקסים וביחסם לעמיתיהם הלא-אורתודוקסים במקומות אחרים בעולם.
ההשפעה של מצבור העמדות הללו שוחקת את האפשרות שרבנים יוכלו לפסוק לשביעות רצונו של ״העם היהודי״ כמכלול בשאלת הקריטריונים ליהודיוּת (לטענת אחדים, כפי שהיה נהוג בעבר, לפחות בכל הנוגע לקביעת הקריטריונים לגיור). רבנים אינם מגיעים להסכמה בינם לבין עצמם. רבנים מדגישים את החלק הדתי ביהדות (במקרים רבים, דתיות מגזרית) – המרכיב היהודי שרבים ממשתתפי הדיאלוג ייחסו לו חשיבות משנית. רבנים דוגלים כיום בעמדות שמדגישות לעיתים קרובות את ההבדלים בין יהודים, במקום את המשותף להם. לכן דומה שיהודים רבים מעדיפים שקביעת הכללים לקווי המתאר של היהודיוּת תיעשה על-ידי רשויות שאינן רבניות.
