דיאלוג ישראל-תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

פתח דבר

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל. בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

היהודים רואים את הקשיים ומבינים את המורכבויות, ובכל זאת הם מייחלים ל"הבנה" רחבה יותר של המשמעות של היהודיוּת בקרב היהודים

המורכבויות רבות. ובכל זאת, יהודים לא מעטים היו רוצים לפתח הבנה מוסכמת רחבה ככל שניתן של משמעות היהודיוּת. הם מאמינים שהבנה רחבה “תחזק את הקהילה ותסייע לצמיחתה, ותכלול מספר רב של אנשים, ככל שרק ניתן".180 הם גם מאמינים ש"ישנה בעייתיות בכך שאנשים מתקבלים כיהודים בעיני מקצת היהודים, אך לא מתקבלים ככאלה בעיני רבים אחרים".181 הם מודאגים מכך ש"קשה ליהודים להיות מאוחדים כאשר אין גבולות למה שנחשב לפעולה ‘יהודית'".182

סקר הדיאלוג מדגים את השאיפה האינסטינקטיבית והנלהבת הזו לאחדות: 57 אחוזים ממשתתפי הדיאלוג טענו ש"יש צורך בהבנה רחבה המקובלת על הכלל בשאלת מיהו יהודי" משום ש"אחרת היהודים לא יהיו עם" (שימו לב שהשאלה לא התייחסה ל"הגדרה" נוקשה של היהודיוּת אשר תזכה להסכמה רחבה, אלא לרעיון כללי הרבה יותר של “הבנה"). פחות משליש מהמשתתפים (29%) טענו ש"הבנה המקובלת על הכלל" אינה נחוצה, ורק משתתפים מעטים טענו ש"רק מדינת ישראל זקוקה להגדרה כזאת" או ש"דרושות הגדרות נפרדות לישראל וליהדות התפוצות" (פחות מ-5% לכל אחת מהאפשרויות).183

בכל המדינות שבהן נערכו סמינרים, מלבד ברזיל, צידד רוב ברור בצורך ב"הבנה".184 בכל זרמי היהדות, האפשרות להגיע ל"הבנה" הייתה הנחשקת ביותר (אולם במקרה של יהודים “חילונים", היא הייתה כמעט שוות ערך ל"אין צורך בכך – טוב שיש מגוון אפשרויות"). ככלל, ככל שהקבוצה הייתה מסורתית יותר, כך גבר הרצון להגיע להסכמה רחבה. יהודים אורתודוקסים היו מעוניינים בהבנה יותר מיהודים קונסרבטיבים, אשר רצו בה יותר מאשר יהודים רפורמים, אשר רצו בה יותר מאשר יהודים חילונים. עובדה זו עשויה להיראות אירונית במקצת, בשל הטענה של יהודים רבים שההתעקשות הבלתי מתפשרת של האורתודוקסים על ההגדרות המסורתיות היא זו אשר הופכת את “ההבנה" לפחות מתקבלת על הדעת. השפעתה של תפיסה אורתודוקסית על מדיניותה של ישראל ועל הוויית אזרחיה היהודים ניכרת היטב בכך שהישראלים פחות מוכנים לקבל צורות רבות של גיור, בהשוואה ליהודים מארצות אחרות (עובדה אשר לבטח הופכת את ה"הבנה" למורכבת יותר).

גיור על ידי רב רפורמי הוא גיור לגיטימי:

מסכים בהחלט לעומת לא מסכים, על פי חלוקה גיאוגרפית

בכמה קהילות ומגזרים נשמעה התנגדות לניסיון להגיע ל"הבנה".185 “אין צורך להגיע להבנה משותפת", אמרה משתתפת בציריך. אולם, יותר מאשר התנגדות, הייתה ספקנות באשר ליכולתם של היהודים להגיע להבנה באשר למשמעות של היהודיוּת. “היינו במצב הרבה יותר טוב לו יכולנו להגיע להבנה בנושאים אלה", אמר משתתף בפיטסבורג, “אבל אני לא רואה שזה יקרה. אני לא רואה איך האורתודוקסים יקבלו גר רפורמי, ואני לא רואה איך הרפורמים יסכימו להחמיר את תהליך הגיור שלהם. אז למרות שהייתי רוצה שכולם יגיעו להסכמה, אני חושב שהמחלוקות רק יעמיקו".186

כמה מהמשתתפים פקפקו ביכולתם של היהודים להגיע להסכמה מסיבות פילוסופיות: “לעולם לא תהיה הבנה משותפת בינינו לגבי מה שנחשב לפעולה ‘יהודית', מאחר שלהיות יהודי פירושו לחפש את התשובה לשאלה זו כל חייך".187 אחרים ציינו מכשולים ספציפיים העומדים בפני הבנה כזאת, כגון: “ישראל משתרכת מאחור מבחינת ההבנה מהי יהדות. צורת החשיבה שלה צרה".188 נתוני הסקר מגלים שההתלהבות הפחותה ביותר מהאפשרות ל"הבנה" נתגלתה בקרב קבוצות הגיל הצעירה ביותר והמבוגרת ביותר – אולי בגלל (אך זו רק השערה) התנגדותם של הצעירים לקביעת הגדרות, וספקנותם למודת-הניסיון של המבוגרים. “כאשר יהודים מנסים להגיע להבנה, התוצאה היא לעיתים קרובות החרפה של המצב, ולא שיפור", אמר בהקשר לכך משתתף בדטרויט.189

הקודםהבא