דיאלוג ישראל-תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

פתח דבר

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל. בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

היהודים בדיאלוג נטו להיות פרגמטיים: במקום לחפש “הגדרה" כללית אחת ליהודיוּת, הם החילו הגדרות שונות על מצבים שונים

כאשר יהודים ניצבים בפני העולם המורכב מאוד של קשרים בין יהודים, וככל שהם מבינים שמציאת נוסחה של יהודיות שתהיה מקובלת על כל היהודים (או לפחות על מרביתם), תמיד ובכל המצבים, אינה ריאלית, הם עדיין מבקשים לאתר “נורמות" מסוימות ליישום היהודיוּת. “בלי להפגין מחויבות ליהדות, את יכולה להרגיש יהודייה רגע אחד, ולא-יהודייה רגע לאחר מכן", התלוננה משתתפת בבוסטון.190 “אני רוצה שתהיה לי תחושה מסוימת שאדם שטוען שהוא משתייך לעולם היהודי הוא אכן יהודי", אמר משתתף בבולטימור.191 אולם, בהיעדר יכולת להגדיר מה הופך אדם ל"יהודי" בכל המובנים, היהודים בדיאלוג נטו להיות מעשיים, ובמקום לחפש “הגדרה" כללית אחת ליהודיוּת, הם הציגו הגדרות שונות – או ציפיות שונות בהקשר לנורמות הקהילתיות – למצבים שונים. דהיינו: במקום לנסות להסכים על רף כניסה ליהודיוּת, הם דנו באפשרות ליישם רף שונה במגוון של הקשרים יהודיים שונים.

ככלל, ישנם ארבעה תחומים שהיהודים מחילים עליהם ציפיות והגדרות שונות:

  1. השתתפות בחיים יהודיים;
  2. מנהיגות דתית;
  3. מנהיגות קהילתית;
  4. ישראל.

המשתתפים בקבוצות הדיון נטו להחיל כללים מסוימים על ישראל, אשר אינם חלים על קהילות בתפוצות. הם נטו לצפות לדברים מסוימים ממנהיגי הקהילות שלהם, אשר אינם מצופים מכלל המשתתפים בחיים היהודיים, וכן הלאה. כמובן שלא תמיד הייתה הסכמה בין המשתתפים איזה קריטריון מתאים לאיזה מצב. “כולנו התקשינו מאוד בשאלה זו. האחד חשב שרק “תגלית" צריכה להיות מוגבלת ליהודים בלבד, ואילו בתי הכנסת והנהגת הפדרציות צריכים להיות פתוחים גם בפני לא-יהודים. ואחר חשב בדיוק ההפך", הסבירה משתתפת בציריך.192 ניתן להציג עוד כמה דוגמאות מתוך דיוני המכון אשר ימחישו יותר את האבחנות הללו. יש דוגמאות כאלה בשפע, מאחר שדיוני הדיאלוג כללו כמה תסריטים שאילצו את המשתתפים לעסוק בדיוק בדיון מסוג זה: מה צריך להיות רף ה"יהודיוּת" הנדרש בכדי להשתתף בתגלית, או כדי להיות חבר בוועדת הבינוי של בית כנסת או בוועדת הריטואלים, או כדי להיות רב או מנהיג קהילתי, או כדי לזכות במימון לפעילות יהודית, או כדי להיות זכאי לעלות לישראל במסגרת חוק השבות. בדיונים התבקשו היהודים לבחון כמה “טיפוסים" יהודיים ולומר כיצד הם מתאימים לכל אחת מה"רובריקות" האלו.

לדוגמה: האם חבר בוועדת הבינוי של בית כנסת חייב להיות “יהודי" – ולפי איזו הגדרה של יהודיות? התשובה של מרבית המשתתפים לשאלה זו הייתה פשוטה למדי: ככל שהדבר נוגע לבית הכנסת, הכלל הראשון הוא לדבוק בנורמות של אותו בית כנסת. דהיינו, משתתפי הדיאלוג אינם מצפים שלכל בתי הכנסת יהיו כללים זהים. גם “ועדת הריטואלים תהיה בהתאם לבית הכנסת", אמר משתתף בקליבלנד.193

אולם, אין זה אומר שיהודים אינם מבחינים, למשל, בין חברוּת בוועדת בינוי לבין חברוּת בוועדת ריטואלים. הם בהחלט מבחינים ביניהן. מרבית המשתתפים בדיון התנערו מאפשרות קיומו של “רף יהודי" לוועדת בינוי: “למה למישהו צריכה להיות בעיה אם יש לא-יהודי בוועדת בינוי?" שאל משתתף בריטי.194 משתתף בדטרויט היה בוטה יותר: “אם מישהו הוא טיפש מספיק כדי להסכים להיות חבר בוועדת בינוי, יהודי, לא-יהודי, מוסלמי, נוצרי, בודהיסטי… אז אדרבא, שישתתף בה".195 אבל בהתייחסות לוועדת הריטואלים, הקובעת את אופי הטקסים הדתיים בבית הכנסת, אחדים מהמשתתפים נקלעו לוויכוחים ערכיים יותר. היו כאלה שרצו שאפילו בבית כנסת שבו הנורמה היא חברוּת של משפחות מעורבות רבות, הוועדה שתקבע את כללי הטקס תהיה מורכבת מיהודים בלבד. לעומת זאת, רב מדאלאס טען בדיוק ההפך: “אני זקוק ללא-יהודים בוועדת הריטואלים, ואם איש לא יתנדב, אחפש מתנדב כזה. בבית הכנסת שלי יש משפחות רבות של יהודים ולא-יהודים, ולכן אני זקוק לנקודת מבט לא-יהודית בעניין הריטואלים שלנו. אני רוצה לדעת האם ריטואל מסוים מדבר אל הלא-יהודים או פוגע בהם. אני רוצה לוודא שהם חשים בנוח בבית הכנסת".196

בחינת התסריטים השונים שנדונו בדיאלוג מאפשרת לשרטט תמונה רחבה יחסית של ההיררכיה של ציפיות ונורמות, אשר יהודים ירצו ליישם במצבים שונים. סף ה״יהודיות״ להשתתפות בפעילות יהודית הוא, כמובן הנמוך ביותר. הציפייה של היהודים היא שהקהילה היהודית תקדם בברכה כמעט את כל מי שמבקש להשתתף בחיים היהודיים או לעסוק בלימוד תכנים יהודיים. “באופן כללי, שַאֲפוּ להכלה רבה יותר. התמקדו באנשים שמעוניינים להיות מעורבים, במקום לנסות להשליך רשת ולדוג אנשים פנימה", אמרה משתתפת בפורטלנד.197

“כל מי שעובר בדלת צריך להיות ראוי למימון, להגדרה עצמית ולבחירה עצמית", טען משתתף באטלנטה.198 “הגבלת האחר אינה נותנת תחושה של ערך יהודי", אמר משתתף בקליבלנד.199 “ה'קירוב' הינו ערך יהודי", טען משתתף ישראלי.200

אם היו אזהרות כלשהן בנוגע להשתתפות, הן התמקדו במטרות ובפעולות ספציפיות. “חישבו מה הטוב ביותר לקהילה היהודית. המטרה היא לשפר את הקהילה היהודית. ‘מי' חשוב פחות מאשר ‘מה' ו'למה'", טען משתתף בפורטלנד.201 “הקצאת המשאבים אינה צריכה להתמקד בשורשיו של האדם, אלא ביעדים של הפרויקט", טענה משתתפת בריו.202 דוגמה אחת לפעילות שבה עשויים לחול כללים נוקשים יותר: “בערב של פנויים ופנויות הייתי מעדיף להיות פחות מכיל" (בגלל השאיפה לשדך יהודים עם יהודיות).203 דוגמה אחת לנורמה ברורה, אך מכילה, שניתן ליישמה: “עלינו להנגיש את הקרנות למשפחות שבהן הורה יהודי אחד. קליבלנד עושה זאת עכשיו, ובעזרת פתיחוּת כזו אנו מחזקים את הקהילה שלנו". 204

הקודםהבא