דיאלוג ישראל-תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל.

בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

הבלבול אינו תמיד מצב בריא לאדם או לאומה, וברור שהיהודים נמצאים כעת בתקופה של בלבול זהויות. “הכול רעוע כיום", הודתה משתתפת צעירה.239 הגדרות מעורפלות משפיעות גם על הדמוגרפיה של היהודים. קודם כל, משום שלא תמיד ברור איזו דמוגרפיה נחשבת כדמוגרפיה של היהודים. העובדה שיהודים בדיאלוג הדגישו את הצורך של הקהילה לגלות סבר פנים יפות אין פירושה שהם רוצים שההגדרה של היהודיוּת תהיה מעורפלת לגמרי.

קחו, למשל, התבטאות טיפוסית מסמינר באוסטרליה: “יהודי אינו מוגדר רק על-פי ההגדרה ההלכתית. עלינו להכיר בכך שמוצא לפי האב, השתייכות למשפחה יהודית פעילה ופעילות קהילתית הם דברים קריטיים להגדרה של מיהו יהודי".240 מצד אחד, ישנה בהגדרה זו נטייה ברורה לקבל מגוון של טיפוסים יהודיים. מצד שני, מצוינות בה נורמות ברורות, ולא נורמות מקלות אלא דווקא תובעניות: מוצא יהודי (כולל מוצא לפי האב) וחיים יהודיים פעילים. ברור שאם רק יהודים המקיימים חיים יהודיים פעילים ייסַפרו כיהודים, הדמוגרפיה היהודית תשתנה באופן דרמטי.

השינוי המעמיק ביותר שהמגמות הנוכחיות מובילות אליו הוא המעבר של היהודים מקיום כ"משפחה", במובן הביולוגי, ומקיום כקבוצה החולקת אמונה במובן הדתי, למשהו אחר – ל"עם" שיש לו “תרבות". האתגר טמון בעצם הדבר הזה: הביולוגיה קלה להגדרה – אנשים חולקים או לא חולקים את אותם מוצא וגנים, הם נישאים בתוך המשפחה המורחבת או בוחרים אדם מחוצה לה. גם הדת היהודית הייתה במשך שנים רבות פשוטה למדי להגדרה, לפחות מנקודת מבט התנהגותית – אנשים אוכלים כשר או לא, שומרים את השבת או לא, צמים ביום כיפור או לא.

ההגדרות של “תרבות" ו"עם" חמקמקות הרבה יותר. ניתן כמובן להתחיל מדברים מסוימים: טקסטים יהודיים קנוניים, לוח השנה העברי, נראטיב היסטורי משותף, ארץ ועיר (ירושלים), שפה. בכל זאת, דומה שהיהודים שהשתתפו בדיאלוג לא רצו שהיהודים יהיו רק קבוצה של אנשים החולקים את הסמלים התרבותיים הללו. הם רוצים להשתייך לעם במובן עמוק יותר. דהיינו, למרות שהם אמרו שהמוצא והביולוגיה אינם חשובים עוד להם כבעבר, דומה שהם מסרבים לוותר על תחושת המשפחתיות.

לאור כל המסקנות הללו ומה שנובע מהן אנו ממליצים להביא בחשבון את הנקודות הבאות:

  1. קהילת התפוצות הרחבה צריכה לכלול במניין ה"יהודים" רק את מי שיש להם הורה יהודי או שעברו גיור מתאים בקהילה (דהיינו, גיור באמצעות אחת מהקבוצות המוכרות). יש לקדם בברכה ולכבד יהודים לפי הגדרה עצמית, אך לא למנות אותם באופן רשמי כיהודים.
  2. קהילות התפוצות, בייחוד אלה מביניהן שיש בהן הרבה משפחות מעורבות, צריכות להדגיש באופן ברור יותר, באמצעות תוכניות ומעשים, שהיהדות איננה דת כי אם תרבות של עם (במובן הרחב של המילה, שכולל גם את הדת).
  3. ישראל צריכה להתוות מדיניות פלורליסטית יותר על מנת לעודד תרבות יהודית לא-אורתודוקסית, שתהיה בעלת פוטנציאל לשמש כשפה משותפת לכל היהודים.
  4. הקהילה היהודית הגלובלית צריכה להמשיך לשאוף לכך שיהיו בה בתים יהודיים, אשר רבים ככל האפשר מבני הבית הכלולים בהם הם יהודים פעילים (אפילו כאשר הקהילה מכירה בעובדה שיהודים רבים שמהווים חלק חשוב בקהילה המורחבת נישאים לבני זוג לא-יהודים, וימשיכו לעשות כך, ומקבלת עובדה זו). קהילות יהודיות ייטיבו לעשות אם יתחשבו באידיאל זה בעת בחירת המנהיגים והמודלים לחיקוי.
  5. ישראל חייבת לתרום להבהרת הקריטריונים של היהודיוּת, על-ידי מתן דוגמה ועל-ידי הכשרה של מסלול ברור וקל לגיור למי שעלו לישראל מתוקף חוק השבות ושאינם יהודים.
הקודםהבא