המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל.

בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

רשימת ההמלצות הבאה גובשה בהתבסס על א. המלצות והצעות ממוקדות שעלו במהלך הדיונים שניהלנו בקהילות; ב. סנטימנטים ותחושות שעלו בדיוני הדיאלוג, וההמלצות הנובעות מתחושות אלה, כפי שעמיתי המכון מבינים אותן. במילים אחרות: ההמלצות דלעיל לא תמיד משקפות הסכמה מלאה בדיוני הדיאלוג. אך אלה הם הצעדים המומלצים אשר יהודים רבים – מעורבים בקהילתם וחלק ניכר מהם בתפקידי הנהגה בקהילות – ממליצים עליהם לעולם היהודי בבואו למצוא את שביל הזהב הנדרש, כפי שהודגש למעלה, בכדי להתאים את המדיניות למציאות הריאלית, וכדי לשמור על היהודים כקולקטיב אמיתי.

המלצות המדיניות המקצועיות המפורטות למטה הן אלה שהמכון למדיניות העם היהודי סבור כי אנשי מקצוע ומתנדבים צריכים לבחון ביתר תשומת לב (המלצות נוספות ניתן למצוא בפרקים האחרונים של הדו״ח המלא).

יש ליזום ולתמוך בתוכניות הפונות ליהודים שזהותם היהודית חלשה ו/או לכאלה שמעמדם כיהודים אינו ברור אך עודם מעוניינים ללמוד ולהתחבר לחיים היהודיים. ממשלת ישראל, פדרציות יהודיות ופילנתרופים צריכים להמשיך ולהשקיע, הן במטרה לעודד כמה שיותר יהודים להעמיק את החיבור שלהם ליהדות והן כדי לקדם סביבה מסבירת פנים. התמיכה צריכה להיות מכוונת למנעד הרחב ביותר האפשרי של ארגונים יהודיים שיש להם רקורד מוכח בחינוך יהודי איכותי.

מכיוון שהשאיפה היא שהאתוס הקהילתי יהיה של הכלה וקבלה, יש הכרח שמנהיגים קהילתיים – רבנים, פילנתרופים, מתנדבים, אנשי מקצוע – יהיו שגרירים של קהילה מכילה ומקבלת. הקהילה היהודית תהיה חזקה יותר ותקבל שירות טוב יותר כאשר מנהיגיה יושיטו יד מקבלת ויכירו בערכה של תמיכה במנעד הרחב ביותר של ארגונים המטפחים זהות יהודית בכל שלבי מעגל החיים.

יש לעצב שפה מקצועית מגובשת של הפרקטיקות המוצלחות ביותר. ארגונים יהודים צריכים לעודד ולתמוך בכינוסים של מחנכים ואנשי קהילה, אנשי מקצוע ומתנדבים, כדי לגבש קהילות של פעולה, רשתות המחברות את מי שנמצאים בקו החזית של פיתוח תוכניות. המטרה צריכה להיות שפה מוכרת ואחידה של הפרקטיקות המוצלחות ביותר להתמודדות עם מגוון רחב של יהודים וקבוצות יהודיות.

קהילות ירוויחו אם יפתחו תוכניות להכשרת מנהיגות, כך שמנהיגים יעמיקו את הבנתם את זירת הפעילות המשתנה, ויעסקו בחשיבה אסטרטגית על האופן שבו הארגון שהם שייכים אליו יכול להגיב לזירה זו ולאתגרים וההזדמנויות שהיא מספקת באופן היעיל ביותר.
יש לעודד שפה והעברת מסרים של קבלה והכלה בחומרי השיווק ובאתרי האינטרנט של ארגונים.

יש ליזום דיאלוג של זרמים יהודיים שונים. ראוי לעשות מאמץ בשיתוף הן ארגונים יהודיים והן ממשלת ישראל לכנס שיח מתמשך ורציף של זרמים שונים ביהדות. בשנות ה-70' עוד היו מסגרות שאִפשרו מפגשים של מנהיגים מהזרמים הדתיים המרכזיים בצפון אמריקה. בלי קשר לשאלה מה הושג במפגשים אלה, לעצם ההתכנסות המשותפת ישנה חשיבות סמלית, המעבירה מסר חד שגם ולמרות השונות הגדולה באופן שבו יהודים מקבוצות שונות מבינים את האל, התורה, חובותיהם כיהודים ועוד ועוד, הם חולקים היסטוריה ועתיד משותפים. קהילות יהודיות בתפוצות מוציאות מיליוני דולרים בכל שנה על דיאלוג יהודי-נוצרי, אך רק מעט מושקע בדיאלוג יהודי פנימי. כל קהילה במקומה צריכה לכנס מפגשים כאלה של מנהיגים, מתנדבים ואנשי מקצוע. מפגשים אלה יחזקו את הקשרים ואת החיים היהודיים בעידן של זהות גמישה.

דיאלוג בין זרמים יהודיים שונים נחוץ במיוחד בישראל, שבה רמת ההיכרות עם מגוון רחב של דרכי חשיבה יהודיות ורמת הסובלנות כלפיהן לוקה בחסר. יש לשער כי לא כל הקבוצות היהודיות בישראל יסכימו להשתתף בדיאלוג מסוג זה, אך זו חובתה של ישראל הרשמית לעודד ולארגן מפגשים לטובתם של מרבית היהודים.²

יש לשקול את הקריטריונים של חוק השבות. לנוכח השינויים התרבותיים והדמוגרפיים בעולם היהודי, ישראל עשויה לרצות לשקול האם שינויים בקריטריונים הללו נדרשים.

יש לחזק את תחושת העמיות היהודית בקרב כל חברי הקהילה היהודית. ארגונים יהודיים, בעזרתה האפשרית של ישראל, צריכים לחפש אחר דרכים חדשות – בנוסף לתוכנית תגלית ודומותיה – לחזק את התחושה של מה שנהוג היה לכנות ״לאומיות״ וכעת מכונה בדרך כלל ״עַמִיוּת״ יהודית. חיזוק זה חשוב במיוחד כשמדובר ביהודים שאינם חשים באופן אינסטינקטיבי סוג כזה של קשר, כולל חלק מה״יהודים מבחירה״, יהודים מרוחקים, משפחות של נישואים מעורבים, יהודים חלקית, ולא יהודים המחוברים לקהילה היהודית. כפי שהמחקר שלנו מלמד, בעוד שיהודים מחוברים רואים את מרכיב ה״לאומיות/עמיות״ כמרכיב המרכזי ביותר של ״יהודיות״, ישנה קבוצה גדלה של אנשים המחוברים לקהילה היהודית (בין אם אלה יהודים מבחירה, או לא יהודים החברים בקהילה היהודית) שאינם חשים אינסטינקטיבית קשר ליהדות כלאום, ורואים אותה בעיקר כדת. התפתחות זו מחייבת יוזמות חדשות הממוקדות באופן מודע בדרכים לחזק את ההבנה של מרכיב העמיות היהודית בקרב כל המשתתפים בחיים היהודיים (יהודים ולא יהודים המקושרים לקהילה).

יש לבטא הערכה למי שבחרו לקשור את גורלם עם העם היהודי. הן ישראל והן קהילות יהודיות ברחבי העולם צריכות להפנים כי המציאות הדמוגרפית החדשה משנה את המרקם ואת המבנה של העולם היהודי, ואת יחסיו עם העולם הלא יהודי. על כן, יש לעודד מנהיגים יהודים לבחון דרכים להבעת הערכה למי שקשרו את גורלם עם העם היהודי, הן בהתנהלותם והן בזהותם, גם באותם מקרים של אנשים שעוד לא עברו גיור ועל כן טרם הפכו לחברים מלאים בעם היהודי.

The Jewish People Policy Institue

Action Strategies for the Jewish Future

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם