יהודים מעריכים את העמיוּת והתרבות יותר מאשר את הדת והמוצא, ועדיין, בשאלת מיהו יהודי, מרביתם פונים להגדרות המבוססות על דת ומוצא.
ישנן לפחות ארבע נקודות מבט המאפשרות להתבונן במשמעותה של השתייכות ליהדות: קשר של מוצא, קשר של רגש, קשר של התנהגות, וקשר של אמונה. כל אחת מנקודות מבט אלה תואמת יותר מאשר מרכיב אחד מארבעת המרכיבים של היהדות שמנינו קודם לכן – דת, מוצא, תרבות ולאום. לדוגמה, דת היא מרכיב שמשלב הן רגש, הן התנהגות והן אמונה (אך לא בהכרח מוצא), ואילו לאומיות עשויה לכלול הן מוצא, הן רגש והן התנהגות (אך לא אמונה).
כל אחת מנקודות מבט אלו עשויה להימצא בקשרי גומלין עם קטגוריות משנה רבות, וניתנת לחלוקות נוספות. להלן כמה דוגמאות:
- אם חיבור ליהדות הוא ביטוי לעובדה ביולוגית (או תוצאה של גיור), אזי האדם אינו צריך לפעול בכל דרך שהיא על מנת להיות יהודי. היא או הוא פשוט יהודים. במקרה זה, קטגוריות המשנה מחלקות את החברוּת בקהילה היהודית על פי מוצא או גיור, בהתאם לזרמים השונים ביהדות והקריטריונים השונים שהם מפעילים בעניינים כאלה. יהודים רבים חושבים על מוצא, כאשר הם חושבים על החיבור ליהדות. כפי שהתבטאה משתתפת מברזיל: “כדי להיות יהודייה, ישנן, ומוכרחות להיות, רק שתי דרכים – באמצעות הרחם או באמצעות גיור, שמתבצע על-ידי הקבוצות הדתיות השונות".83 אולם מדברים אלה לא משתמע בהכרח שהחיבור ליהדות מתבסס אך ורק על הקריטריון של מוצא. רבים חושבים עדיין שישנם קריטריונים נוספים על מנת שחיבור זה יהיה פעיל ובעל משמעות. “כקהילה יהודית, אנו תלויים יותר מדי בהורים של האדם, ככל שהדבר נוגע למחויבות כלפי הקהילה היהודית, במקום להיות תלויים בהתנהגותו של האדם עצמו", אמר משתתף באטלנטה. והוא לא התכוון בהכרח לרמז לכך שיש לבטל את הקריטריון “הורה", אלא שההתמקדות בגורם המוצא לבדו עדיין אינה מבטיחה חברות ערכית בקהילה היהודית.84
- אם ההשתייכות ליהדות מבוססת על רגש שהוא למעשה ביטוי של הגדרה עצמית, אזי ייתכן שאין צורך בקשר למוצא או בעדויות אחרות ליהדותו של אדם. “לא ניתן לשלול מאדם את אמונתו. אם האדם מרגיש שייך, די בכך. תחושת הזיהוי העצמי שלו היא הגורם החשוב ביותר," אמרה משתתפת צעירה בדיאלוג.85 משתתף אחר נטה להסכים לכך, תוך הבעת הסתייגות. “בשיחה עם אנשים, אני פועל על-פי ההגדרה העצמית, אבל זו לא דרך מעשית לפעול כמערכת".86 תחושת הקשר לציוויליזציה היהודית, או לאחד ממרכיביה, יכולה להתבטא בצורות שונות – זו יכולה להיות תחושה של קשר לאומי לעם, או תחושה של קשר רוחני לדת היהודית, או תחושה אישית של קשר לבן משפחה יהודי, המיתרגמת לרגש של השתייכות ליהדות או לעם היהודי (והיא יכולה גם להיות כל האמור לעיל, ועוד דברים רבים).
- אם ההשתייכות לעם היהודי נובעת מהתנהגות מסוימת – קיום הטקסים, השתתפות בליל הסדר, או תמיכה בישראל – אזי מדובר בעניין שונה לחלוטין. וכמובן שבעניין ההתנהגות יש קטגוריות משנה רבות. ההתנהגות יכולה להיות קשורה לא רק לקיום מצוות ולתמיכה בקולקטיב היהודי, אלא גם להתנהגויות תרבותיות – לימוד טקסטים מסוימים, או ריקודי עם ישראליים, או צפייה בסרט של וודי אלן, וכדומה. עלינו גם לשקול האם וכיצד פעולה מסוימת (פעילות אנטי-ישראלית? הדפסת תעמולה אנטישמית?) יכולה להביא לאי-השתייכות. “בלי להפגין מחויבות ליהדות, את יכולה להרגיש יהודייה רגע אחד, ולא-יהודייה רגע לאחר מכן", אמרה משתתפת בבוסטון, בהדגישה את החשיבות של ההתנהגות.87 אולם אין זה קל להגדיר כיום מהו טבעה המדויק של “התנהגות יהודית", כפי שעולה מכמה וכמה מחקרים על התנהגות יהודית. יש יהודים שמדליקים נרות שבת, ואחרים שאינם עושים זאת. יש יהודים ששומרים כשרות, ואחרים שאינם שומרים. יש יהודים החברים בקהילה יהודית, ואחרים שאינם חברים בה. כלומר, אין בנמצא רשימה של התנהגויות שהופכות את האדם ליהודי.
- אם החברוּת ב"שבט היהודי" דורשת מהאדם להאמין בדברים מסוימים – לדוגמה, באל מסוים או במתן תורה מסיני, אזי הדבר מעלה שאלות רבות בנוגע ליהודים שאינם מאמינים בדברים האלה. מטבע הדברים, גם את תחום האמונה ניתן למסגר באמצעות מונחים חיוביים – יהודים שמאמינים שישראל היא ארץ הקודש או “מאמינים בערכים ובפילוסופיה יהודיים".88 ניתן גם למסגר אותה באמצעות מונחים שליליים – יהודים אינם יכולים להאמין שאין אלוהים (טענה נדירה) או שישו הוא המשיח. הטענה בהקשר לישו הועלתה בדיונים קהילתיים רבים: “קבוצות רבות ציינו את ‘יהודים למען ישו' כסַף שאינם מוכנים לחצות – אלה בבירור מחוץ לתחום".89 בכל מקרה, אם “להיות יהודי פירושו האמונה שלך, אזי זה עניין אישי מאוד", ובמקרה כזה, לא תמיד ניתן לקבוע את הדבר בעזרת הגדרה “אובייקטיבית", כפי שהתבטא אחד הצעירים בקבוצה.90
כמובן שקטגוריות אלו אינן שוללות זו את זו. יהודים רבים יכולים לחשוב שכדי להשתייך ליהדות על האדם להיות גם ממוצא מסוים וגם לדבוק בהתנהגות מסוימת, או גם להתנהג כיהודי וגם להאמין כיהודי, או גם להרגיש כיהודי, גם להיות ממוצא יהודי וגם להתנהג כיהודי – וכן הלאה כל אחד מהצירופים האפשריים הרבים של ארבע נקודות המבט. ברור גם שכמו במקרה של השאלות אודות מהות היהדות (תרבות, דת, וכדומה), גם בשאלות בנושא הקריטריונים של ההשתייכות אין תמיד הסכמה בין יהודים. מצד אחד, ישנם יהודים שמאמינים ש"ההלכה האורתודוקסית מעניקה אמות מידה נוקשות וברורות בשאלה מיהו יהודי, וזה מה ששימר אותנו כעם כל העת. ההחלטה לוותר על הכללים מסוכנת", כפי שהתבטא משתתף צעיר מישראל.91 מצד שני, ישנם יהודים שמרגישים ש"הדרכים המסורתיות למדוד את היהדות, כגון דבקות במצוות ההלכה או תשלום דמי חבר לבית הכנסת או לארגונים אחרים, הן רעיון מיושן", כפי שסברה משתתפת באטלנטה.92
בסקר הדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי, כ-15 אחוזים מהמשיבים התעקשו על “שילוב" של תשובות לשאלה “מי יהודי בעיניך?", למרות שביקשנו מהמשתתפים לנסות לבחור רק קריטריון אחד. הבחירה של מרבית המשתתפים שהתעקשו על שילוב של כמה תשובות הייתה מעניינת – הם בחרו ב"חי חיים יהודיים פעילים" כאחת משתי הקטגוריות שציינו. דהיינו, אפילו אם הקריטריונים שלהם ליהודיוּת הסתמכו על אחת מהאפשרויות האחרות, הם עדיין רצו שהיהודי יעשה דבר מה בקשר ליהודיוּת שלו, ולא שיהיה יהודי בתואר בלבד או כעובדה בלבד. “מהו יהודי?" חשוב יותר מאשר “מיהו יהודי?", כפי שהגדירה זאת משתתפת בדיאלוג בפורטלנד.93 פירוש הדבר הוא שחלק משמעותי מהעולם היהודי (כפי שהוא נראה מנקודת המבט של הדיאלוג)94 מסרב לכלול ביקום היהודי מספר גדל והולך של אנשים – במיוחד את אלה שנקראים “יהודים חסרי דת" – אשר מגלים נטייה מועטה להציג קשר פעיל כלשהו ליהודיוּת, מלבד הצהרה כללית שהם יהודים באופן כזה או אחר.95 יהודים כאלה, שיש להם “תחושה של אתניות ‘רגילה' או ‘תיאוּרית'…", אך מציגים מעט מאוד תוכן “יהודי" בחייהם, או כלל אינם עושים זאת.96 יהודים שמביעים עניין מועט מאוד, באופן יחסי, בהיבט כלשהו של חיים יהודיים – לא בהיבט הדתי-פולחני, לא בהזדהות הלאומית ולא במעורבות הקהילתית.97
כאן נדרשת הערת אזהרה מוקדמת (נושא זה ישוב ויעלה בהמשך, בפרק המתייחס ל"רמת היהודיוּת" שיהודים מייחסים למצבים שונים): למרות שישנם יהודים לא מעטים המצפים להשתתפות פעילה בחיים היהודיים כחלק מהותי מהגדרת היהודיות, אין בנמצא הרבה יהודים שמבקשים להדיר מהעולם היהודי את מי שהם כיום יהודים לא-פעילים. למעשה, ההפך הוא הנכון. כמעט בכל קהילה שנסקרה ע"י המכון למדיניות העם היהודי נשמעה קריאה ברורה להכלה ולגיוון. “ההכלה היא המציאות שלנו כיום", אמר משתתף בסמינר בסנט-לואיס.98באוסטרליה, משתתפת אחת טענה ש"ברמת הפתיחה של המעורבות, היה חשוב להישאר פתוחים ומכילים כדי לא ‘להבהיל' חברים פוטנציאליים בקהילה".99 אוסטרלי אחר, ממלבורן, אמר: “אנחנו מחזקים את הקהילה בכך שאנחנו מכילים, לא מגבילים".100
ארבע האפשרויות שהמכון למדיניות העם היהודי הציע למשתתפי הדיאלוג, כאשר שאל על הקריטריונים הרצויים בהגדרת הקשר של הפרט לעולם היהודי, תואמות במידה רבה את ארבע הדרכים האפשריות לחיבור ליהדות שצוינו לעיל. אלה ההגדרות שהצענו למשתתפים:
- אדם שמחליט שהוא/היא יהודי/יה (המתאים לקשר לפי “רגש").
- אדם שנולד לאם יהודייה (המתאים לקשר לפי “אמונה").101
- אדם שנולד להורה יהודי (המתאים לקשר לפי “מוצא").
- אדם שחי חיים יהודיים פעילים (המתאים לקשר לפי “התנהגות").
מעניין שהקבוצה הגדולה ביותר של משתתפים בדיאלוג בחרה בקריטריון הדתי שאיננו הלכתי (״הורה יהודי״) כמכריע בנושא היהודיוּת, כאשר הקבוצה השנייה בגודלה בחרה בקריטריון הדתי הלכתי (״אם יהודייה״) כמכריע בנושא היהודיוּת.102 רוצה לומר: ישנה סתירה כלשהי בין האופן שבו יהודים מדרגים את המרכיבים המרכזיים של היהדות – כפי שראינו קודם, ההגדרות “דת" ו"מוצא" זוכות להערכה הנמוכה יותר – לבין האופן שבו הם מגדירים את הקריטריונים להשתייכות לקבוצה של יהודים. ״הורה יהודי״ או ״אם יהודייה״ הם הגדרות של ״דת״ ו״מוצא״ ודווקא אותן בחרו מרבית היהודים כהגדרות הנכונות.
חלוקת תשובות המשתתפים בדיאלוג לשאלה: מיהו יהודי?
הבלבול גובר עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את מה שמשתתפים רבים בדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי טענו בנחישות כאשר נשאלו במהלך הדיונים להביע את עמדתם בנושא זה. בדיונים התברר שיהודים רבים אינם חשים בנוח עם המחשבה שקבוצת היהודים תוגדר באמצעות קשר דם (מוצא) או על פי הגדרה שיסודה דתי, ומעדיפים להתייחס ליהודים כאל קבוצה המאוחדת על-ידי ערכים או תרבות. יהודים רבים גם נוטים לקבל הגדרה עצמית, ומסרבים למציאות שבה ישנו תכתיב קהילתי כלשהו לגבי “כללים" או “קריטריונים" להשתייכות. ובכל זאת, בסקר עצמו אפשר לראות כיצד המגמות הללו מצטמצמות ומפנות את מקומן לקריטריונים המוסכמים על הקהילה, בין אם הם קשורים למוצא (נולד להורה יהודי או לאם יהודייה) או להתנהגות (פעיל בנושא היהודי).
כך התבטאו היהודים בדיונים השונים:
“כיצד טקס משנה את מה שאת מאמינה בו?", שאלה משתתפת מדטרויט, בהביעה העדפה לבחירה אישית על פני גיור דתי.103 “'תחושה' של [דבר מה] ‘יהודי' היא דבר חיוני בהוויה היהודית", טען משתתף בציריך.104 “אנו מחזקים את הקהילה בכך שאנחנו מכילים, לא מגבילים", אמרה משתתפת במלבורן, כשהיא משקפת תחושה של רבים.105 “אנו רוצים שהקהילה תגדל, לכן עלינו לקדם בברכה את בעלי הגדרה העצמית", אמר משתתף בסמינר בקליבלנד. ובאותו סמינר אמר משתתף אחר ש"הגבלת האחר אינה נותנת תחושה של ערך יהודי".106 באוסטרליה אמרה משתתפת בסמינר: “יהודי אינו מוגדר רק על-פי הגדרה הלכתית נוקשה. עלינו להכיר במוצא לפי האב, וגם השתייכותו של אדם למשפחה יהודית פעילה ומעורבותו הקהילתית קריטיות להגדרה מיהו יהודי".107 בברזיל נאמר: “אם נקבל רק את המוצא הגנטי, מרבית החברים בעם היהודי יתגלו כלא יהודים".108
אולם אם נתבונן בנתונים של הסקר, ניתן לראות שהצהרות אלה לא שיקפו את התפיסה הכללית של מרבית המשתתפים. בעת בחירת הקריטריונים להשתייכות, הנטייה האינסטינקטיבית של משתתפים רבים בסקר הייתה לחזור לקשר המסורתי. התשובות שיקפו יותר הצהרות, כגון: “אינך יכול להגדיר את עצמך כיהודי אם הקהילה לא מקבלת אותך" – טענה שהושמעה בלידס.109 דהיינו: הבחירה בסקר מעדיפה באופן ברור את האפשרויות ה"מגבילות" – נולד להורה מסוים – על-פני האפשרויות ה"מכילות" – הגדרה עצמית או פעלתנות יהודית. משתתף בקליבלנד הגדיר את ההתלבטות שלו בתמציתיות מדויקת: “התרבות אומרת, ‘בוא והצטרף אלינו'. הדת אומרת, ‘לא כל כך מהר'. איך נפשר בין השתיים?"110 במובן מסוים, היהודים בדיאלוג דיברו (בדיונים) על התרבות, אבל הצביעו (בסקר) בעד המוצא והדת.
באופן טבעי, התשובות לשאלה על הגדרת היהודיוּת לא היו זהות בקבוצות השונות של יהודים שהשתתפו בדיאלוג.
יש חשיבות לקבוצות דתיות ולאמונות: יהודים חילונים, יותר מאחרים, רואים בהגדרה העצמית גורם מכריע בקביעת היהודיוּת (17%, בהשוואה לממוצע של 11% בקרב כלל היהודים). סקר בקרב יהודים בישראל מלפני כמה שנים לימד שיהודים חילוניים (לפחות בישראל) פחות מתעניינים מלכתחילה בשאלה “מיהו יהודי?". דתיים-לאומיים הביעו עניין רב יותר בשאלה הזאת, ואחריהם החרדים והמסורתיים (86%, 79% ו-72%, בהתאמה).111 משיבים חילונים ואנטי-דתיים הוטרדו מכך הרבה פחות (47% ו-20%, בהתאמה). בהתאם לכך, אפשר לפרש את ההעדפה שלהם את “ההגדרה העצמית" כעולה בקנה אחד עם אמונתם הכללית בבחירה אישית, ולא כאבחנה דקה הנוגעת למורכבות של הגדרת היהודיוּת.
יש חשיבות לגיאוגרפיה: בישראל, יותר משיבים בחרו ב"אם יהודייה" (המציאות והנורמה המוכרות להם יותר), ואילו באמריקה, אוסטרליה וברזיל, רבים יותר העדיפו את ההגדרה המסתמכת על “הורה יהודי". מעניין להשוות את הנתונים מהדיאלוג בישראל עם נתוני סקר גוטמן-אביחי, שעל פיו 40 אחוזים מהיהודים בישראל מקבלים כיהודי את מי “שנולד לאב יהודי ולאם לא-יהודייה", ו-33 אחוזים מקבלים את מי ש"מרגיש יהודי אבל הוריו אינם יהודים".112
יש חשיבות לאתגרים של קהילות ספציפיות: בברזיל הושם הדגש הרב ביותר על מעורבות פעילה, כאשר 27 אחוזים סברו שגורם זה הוא המכריע לגבי היהודיוּת.
יש חשיבות לגיל: קבוצת המדגם הצעירה הייתה פתוחה יותר, לעומת קבוצות אחרות, לקבל את ההגדרה העצמית כקובעת יהודיוּת. “אי אפשר לשלול מאדם את אמונותיו. אם הוא מאמין, די בכך. התחושה שלו של זהות עצמית היא הגורם החשוב ביותר", אמרה משתתפת צעירה לא-ישראלית, באחד הדיונים בישראל.113 בכל זאת, אחוז המשתתפים הצעירים שבחרו בהגדרה זו עודו נמוך – 15 אחוזים, בהשוואה ל-29 אחוזים ל"הורה יהודי" ו-27 אחוזים ל"אם יהודייה". כמו כן, קו המגמה אינו קבוע – הבחירה בהגדרה עצמית לא יורדת באופן עקבי ככל שהגיל הולך ויורד.
המשיבים שבחרו בתשובה "מי שמחליט שהוא יהודי"
(על פי חלוקה לקבוצות גיל)
