Photo Credit: Jay Yuan/Shutterstock
הלוגו של אוניברסיטת הארוורד הוא שלושה ספרים פתוחים ובהם כתובה המילה הלטינית”veritas” – שפירושה "האמת". גם אוניברסיטת ייל, המתחרה הגדולה, מחזיקה בלוגו מעניין: ספר פתוח ועליו כתוב, באותיות עבריות, "אורים ותומים". מלומדי ייל הבינו מילים אלו כ"אור ואמת". מה נותר מהשאיפה ל"אמת" בקמפוסים הללו בימים אלו?
סטודנטים יהודים בהרווארד נאלצים להסתיר את יהדותם: רודפים אחרים, מעליבים אותם, יורקים עליהם ויש עדויות על ניצנים של התקפות פיזיות בין שבילי הקמפוס – לא ברורה זהות התוקפים. על מדרגות הספרייה האייקונית בקמפוס, מקדש של ידע בתרבות האמריקנית, מונפים שלטים "אינתיפאדה, אינתיפאדה, מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית". זו קריאה ברורה וחדה לחיסולה של מדינת ישראל כולה באמצעים אלימים. הנושא איננו "כיבוש" ו"זכויות אדם", אלא התנגדות עקרונית לזכותם של יהודים להחזיק בבית לאומי. ומהי תגובת הנשיאה של האוניברסיטה החשובה בעולם על האנטישמיות החשופה הזו: "הארוורד מחויבת לשמור על חופש הביטוי". לאחר ביקורת שספגה, הנשיאה איזנה במשהו את תגובתה בהצהרות רפות, לא מספקות.
זו צביעות מחפירה: בארה"ב קיים דירוג של שמירה על חופש הביטוי בקולג'ים. הארוורד, שבדירוגה האקדמי עומדת במקום ראשון, ממוקמת במקום מחפיר – 254 – מכלל האוניברסיטאות האמריקניות באשר לחופש הביטוי בקמפוס. בלי קשר אלינו, היהודים, הארוורד בוגדת מזה זמן ב"אמת" בכך שהיא משתיקה קולות, לא מאפשרת חופש ביטוי, יותר מכל קמפוס אחר בארה"ב. אין זה מקרה: הארוורד מצטיינת בכול. כאשר התרבות המקומית, הנושאת לשווא את שם הליבראליות, הפכה פונדמנטליסטית, הארוורד, נאמנת לתפקידה כמובילה תרבותית, הפכה חרוצה ביותר בהסתרת עמדות "לא נכונות". זוהי הבשלה מרקיבה של שתיקת כבשים מתמשכת, שמכבה את "המגדלור שעל הגבעה". אבל לפתע התעשתה הארווורד: כאשר 34 ארגוני סטודנטים הטילו את האחריות לטבח בשמחת תורה על מדינת ישראל, היא האשמה היחידה, הנהלת האוניברסיטה החליטה לקדש את חופש הדיבור על חשבון האמת. האם ניתן להעלות על הדעת "סטנדרט כפול" חמור מכך?
בהארוורד למדתי לתארים גבוהים וכך גם רעייתי ואחרים במשפחה. שם, בקמפוס המדהים, הכרנו, ושם גם נולדה בתנו הבכורה. זכורים לי ימים אחרים: אשתי וחבריה בנו סוכה לתפארת במרכז הקמפוס, ובאו אליה כולם, יהודים ושאינם יהודים. לבקשתם, סוכם שיום חלוקת התארים לבוגרי הקמפוס כולו, היום הגדול בחייהם של רבים, לא יתקיים במועד חג השבועות, כדי שיהודים דתיים יוכלו להשתתף בו. ביום הכיפורים, עקב הביקוש הגדול של הסטודנטים היהודים להשתתף בתפילה, בית הכנסת בקמפוס, ב"בית הלל", צר מהכיל. לכן, אולם הרצאות מרווח בפקולטה למשפטים אירח את התפילה של הקהילה הקונסרבטיבית, והכנסייה העצומה שבלב הקמפוס – כמה מוזר עבורנו, הישראלים – ארחה את התפילה של הקהילה הרפורמית. הכנסייה הפכה בית כנסת ליום אחד. היום, הסטודנטים היהודים מסתירים את זהותם: כיפות, מזוזות, מגיני דוד – הפכו להיות מסוכנים, בבוסטון, 2023.
בעת כהונתי כדיקן פקולטה למשפטים בישראל, הענקתי מלגות קיום לעשרות סטודנטים ישראלים מצטיינים על מנת שיסעו ללימודי תואר שני ושלישי במשפטים באוניברסיטאות העילית בארה"ב. רבים מהם מכהנים היום כפרופסורים באוניברסיטאות בישראל. חשבתי אז, שבצד ההשכלה המקצועית המעולה שיירכשו שם, הם גם ייחשפו, ויפנימו, את המחויבות לערכים ליבראליים ולשיח זכויות האדם. ידעתי שאני, כבחור ישיבה ציוני-דתי, הושפעתי באופן מיטיב מהחינוך שקיבלתי אז, בהארוורד, וביקשתי לאפשר לאחרים, צעירות וצעירים מבטיחים, את ההזדמנות הדומה. חשבתי שמי שגדל בין הירקון לקישון, כדאי שייחשף גם (לא רק, כמובן) לעולם שבין הנהרות צ'ארלס בבוסטון והדסון בניו יורק.
והיום? נראה שהארוורד, וכמוה חלק ניכר מהקמפוסים בחוף המזרחי והמערבי, שוב אינם מקדשים את זכויות האדם (אלא אם כן הוא מוגדר, על ידי קובעי הטון, כמי ששייך לקבוצות "מדוכאות"). פניה של הארוורד מרוחות שכבת איפור עבה: היא מקיימת משרד מיוחד שעסוק בקידום "שוויון, גיוון, הכלה ושייכות" (תרגום שלי) בקמפוס. אלא שאם אתה יהודי, כך מסתבר, אינך "שייך".
אני חרד לחשוב על טיבה של ההנהגה האמריקנית בדור הבא. ברק אובמה, היה נשיא ועורך של כתב העת המשפטי של הארוורד, הטוב מסוגו בעולם. משם צמח להיות נשיא ארה"ב ומנהיג העולם החופשי. עורך נוכחי של אותו כתב עת, נצפה בשבוע שעבר, יחד עם קבוצת סטודנטים, חוסם את דרכו של סטודנט בקמפוס, מנופף בכפייה באופן מתריס וקורא נגדו קריאות גזעניות מבזות, רק משום שהוא יהודי. עיננו הרואות שאנטישמיות שוב איננה נחלתם הבלעדית של אדומי-עורף נבערים, בשורות האחוריות. אוניברסיטת הארוורד, כמוסד, רחוקה מאד מאנטישמיות, אבל ההתנהלות הפחדנית של הנהגתה הנוכחית עלולה לנרמל אותה.
הארוורד, וכמוה אוניברסיטאות עילית אחרות בצפון אמריקה, נמצאות על סף פשיטת רגל. אמנם בבעלות הארוורד קרן נאמנות עתירת נכסים שסך נכסיה עולה על 50 מיליארד דולר (פי 2.5 מתקציב החינוך השנתי של מדינת ישראל), אבל היא על סף פשיטת רגל מוסרית. האם תתעורר?
פורסם ב"הארץ"