חינוך

תמיכה בישראל וחינוך אודות ישראל: ההנהגה חייבת לקבל החלטה


המיזוג שבין תמיכה בישראל לבין חינוך אודות ישראל גרם לכך שמספרים גדלים והולכים של יהודים אמריקנים אינם מקבלים הכנה מספקת הכנה להבין ולהתמודד עם מורכבותה של ישראל כיום.

יוזמות חדשות נפתחות במטרה להכין צעירים ומבוגרים להשיב על קריאות ל-BDS, לגונן על הלגיטימיות של ישראל, ולהעמיק את הערכתם לגבי ההישגים ההיסטוריים של המדינה היהודית שנולדה מחדש. ההנהגה נמנעת מהשקעה של ממש בחינוך אודות ישראל, וכתוצאה מכך נמשך הסחף, מתרחבים הפערים, ורבים הולכים ומתרחקים. חינוך אודות ישראל יכול לספק הֶקְשֵרים לחשיבה ביקורתית על נושאים הנוגעים לישראל ולסייע לפיתוח השקפות וחזונות על מה שישראל יכולה – וצריכה – להיות. חינוך אודות ישראל אמנם עלול להביא להחרפה בוויכוח, אך הוא גם עשוי לחזק את הקשר ואת המעורבות. הגיעה העת שההנהגה היהודית תשקיע באופן משמעותי בחינוך רציני ומתמשך אודות ישראל.

* * *

חזונות בטרם קום המדינה

במשך שנים רבות לימדתי שיעור תחת הכותרת: "חזונות בטרם קום מדינת ישראל: ז'בוטינסקי, בן גוריון, מאגנס", שבו קראו המשתתפים קטעים שכתבו מנהיגים ציוניים אלה בטרם קום מדינת ישראל. לאחר תיאור ההקשר של "היישוב" תחת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל (1920 – 1948), המשתתפים מתמקדים בחזונות השונים שמנהיגים אלה הציעו ל"בית הלאומי היהודי בפלשתינה" – זו לשונה של הצהרת בלפור. כל אחד מהם החזיק בהשקפות שונות לגבי נושאי ליבה: האם הבית הלאומי/המדינה העתידה לקום צריך להיות סוציאליסטי או קפיטליסטי? חילוני או דתי? האם זו צריכה להיות מדינה יהודית או מדינה דו-לאומית? התשובות לדילמות אלה סיפקו את הבסיס האידיאולוגי לתנועות שפעלו לפני קום המדינה – ובישרו את הפוליטיקה הרב-מפלגתית הבריאה והרעשנית הקיימת בישראל כיום.

לכל אחת מאסכולות רעיוניות אלה של הציונות היו ארגונים שותפים בצפון אמריקה ובאירופה, שחיזקו את חזונותיהן וגייסו עבורן תמיכה – פיננסית ואנושית גם יחד. באותה תקופה, מנהיגים ציונים באמריקה הזדהו ותמכו בקבוצות שהחזיקו בחזונות סותרים לגבי היישות העתידה לקום בארץ ישראל. לדוגמה, אם תמכת במנהיגם של הרביזיוניסטים, זאב ז'בוטינסקי, קרוב לוודאי שתמכת במדינה יהודית על שתי גדות הירדן, ואילו השתייכת לתנועת השומר הצעיר, קרוב לוודאי שתמכת במדינה דו-לאומית סוציאליסטית.

המדינה בראשיתה

כאשר הותקפה ישראל, מיד לאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, יהדות העולם התגייסה כדי לספק סיוע פיננסי ומדיני למדינה בעשוריה הראשונים. באמריקה הצפונית צמחה רשת רחבה של ארגונים יהודיים לאומיים, שהתמקדה בסיפור ההיסטוריה היהודית במאה ה-20 – מן השואה ועד לבניית המדינה היהודית – וגייסה תמיכה פיננסית ומדינית ברמות חסרות תקדים. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, התמיכה בישראל איפשרה ליהודים אמריקנים ללמוד את ההיסטוריה של המדינה הצעירה, להתרפק על הישגיה, ולגייס למענה תמיכה מדינית. עניין זה הפך, כפי שתיאר זאת ג'ונתן ווצ'ר בספרו "הישרדות מקודשת" (Sacred Survival) (1985), להיות יסוד מכונן של ה"דת האזרחית" של יהדות צפון אמריקה. התנועות הציוניות האמריקניות, שדגלו בחזונות שונים לגבי מדינת ישראל כאשר תקום, הלכו ודעכו. היהדות הצפון-אמריקנית התמקדה, גם בתמיכתה וגם בתוכניות החינוכיות שלה, בלימוד ובהשרשה של הנראטיב הראשי לגבי ייסודה של ישראל – "פתרון לעם ללא ארץ בארץ ללא עם". הישגיה המדהימים של ישראל צוינו ונחגגו, גויסה תמיכה, ונכתבו המחאות כספיות. תקופה זו תיזכר כאחד ההישגים הגדולים ביותר של היהדות האמריקנית במאה ה-20. ואולם, מגזרים גדלים והולכים של יהדות צפון אמריקה – במיוחד הדורות הצעירים, שלא חיו בתקופת השואה או בעשוריה הראשונים של ישראל – מצאו את עצמם יותר ויותר בלתי מוכנים להבין או להתמודד עם מורכבותה של ישראל עכשיו.

תמיכה בישראל/חינוך אודות ישראל

אם ניתן להבין את התמיכה בישראל בתור גיוסה של יהדות אמריקה לתמוך בעם של ישראל בעודו בונה את המדינה, הרי את החינוך אודות ישראל ניתן להבין בתור מספק מערכים ללמידת הקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ישראל, ההיסטוריה של הציונות, ההיסטוריה של יהודים וערבים פלסטינים בישראל/פלשתינה, ולהבין ולדעת לנווט דרך "שטחים אפורים" מורכבים. מטרת החינוך אודות ישראל היא גם להעמיק את הקשר עם המדינה והעם של ישראל, וגם לספק הֶקְשֵרים לצעירים ולמבוגרים השואפים לפתח חזונות משלהם לגבי מה יכולה וצריכה ישראל להיות.

ארבע דוגמאות של "נושאים אפורים" הראויים לבחינה יסודית

במאי 2018, במאמר תחת הכותרת "צעירים יהודים אמריקנים רבים מתרחקים מישראל, במלאת לה 70 שנה", כתב פרופסור דב וקסמן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, כי רוב הצעירים היהודים הם ליברלים, וכי יותר ויותר "קשה להם לפַשֵּר בין הערכים שאותם הם הפנימו לבין הרעיון של מדינה שמתקיימת בה אפליה לטובת יהודים על חשבון תושביה שאינם יהודים." כפי שהבחין וקסמן, רוב היהודים האמריקנים הם ליברלים לאומיים, המחויבים לשוויון. הציונות שניצחה היא לאומניוּת שמרנית, המעדיפה יהודים. דוגמה שנייה: על פי הנראטיב שלנו, ישראל מותקפת ללא הרף על ידי שכנותיה, מדינות ערב העוינות (וזה היה נכון). אולם כיום, היסטוריונים רואים גם את מבצע סיני ב-1956 וגם את מלחמת ששת הימים ב-1967 כמלחמות מנע שבהן פתחה ישראל (ב-1956 – יחד עם בעלות בריתה) בתגובה להתנהגות תוקפנית ומאיימת מצד שכנותיה הערביות. דוגמה שלישית: אף על פי שרבים מעלים על נס את ישראל בתור הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הרי יחסה כלפי אזרחיה הערביים ראוי לבחינה מדוקדקת. ודוגמה רביעית: יחסה של ישראל כלפי הפלסטינים מאז 1967, הולך ומתפרש בהדרגה ככיבוש עוין, הכרוך בהפרת זכויות אדם. כל אחד מנושאים אלה שונה מהותית מהאחרים, אולם כולם נמנים על הנושאים הצפים ועולים מעל פני השטח, והם מצריכים למידה רצינית – להציג ללומדים את מורכבותם, את ההשקפות השונות לגבי כל אחד מהם, ואת הנראטיבים הרבים הקשורים אליהם. המטרה היא לסייע ללומדים ללמוד על הנושאים, להכיר את נקודות הראות השונות, ולפתח השקפות משלהם.

יהודים-אמריקנים צעירים ומדינת ישראל

ניתן ללמוד נושאים אלה ולפעול דרכם, אך מטרה זו לא תושג על ידי התעלמות מהם. בהדרגה, יהודים-אמריקנים צעירים נחשפים יותר ויותר לנושאים אלה ולדומים להם בקמפוסים אוניברסיטאיים, ותכופות זה גורם להם לשאול, "מדוע לא סיפרו לנו על כך קודם?" מחקר איכותני משנת 2018 של בוגרי תיכון מארבעה בתי ספר יהודיים יומיים – שניים מהם אורתודוקסים מודרניים, והשניים האחרים בתי ספר קהילתיים – הוכן על ידי "רוזוב יועצים", בתמיכת קרן אבי חי. בדו"ח משנת 2018, שכותרתו "מסורים, בלתי-מעורבים, ומאוכזבים", אחד מבוגרי התיכון תיאר השקפה שרבים היו שותפים לה: "הבנתי עד כמה חד-צדדי היה המידע שקיבלנו בבית הספר התיכון". בוגר אחר הישווה את החינוך שקיבל בבית הספר היומי שלו ל"להיות מחובר למכונת תעמולה". הדו"ח של רוזוב/אבי חי מסכם: "אנו נותרים עם תחושה חזקה בדבר קבוצת אנשים המרגישים כי בתי הספר שלהם איכזבו אותם". ויודגש שוב כי לא מדובר כאן במחקר על יהודים המייצגים מיעוט שולי, כי אם במחקר של בוגרי בתי ספר תיכוניים אורתודוקסים מודרניים או של הקהילה היהודית.

לעיתים קרובות, תלמידים שלא קיבלו מקום או זמן להתמודד עם נושאים אלה ואחרים בבתי הספר היומיים, בתי הכנסת, בתי הספר הדתיים הקהילתיים, מחנות הקיץ היהודיים, או הביקורים בישראל, מביעים כעס: מדוע לא סיפרו לנו קודם? גדל והולך מספרם של אלה החשים מבוכה, ואולי אף תחושה כי רומו, וחלק מהם מגיעים למסקנה אינטואיטיבית כי ההנהגה היהודית איננה בטוחה שלמידת נושאים אלה עשויה להוביל לתוצאות חיוביות לטובת יהודים המזדהים ככאלה, ואשר איכפת להם מאוד מישראל.

אמנם יש מחסור בנתונים אמפיריים לגבי ההשפעה ארוכת הטווח של חינוך אודות ישראל, אולם מדו"חות מקדמיים ודו"חות המתבססים על ניסיונם של אנשים עולה אישור לכך שמתן הֶקְשֵרים לבחינת נושאים כאלה מחזק את הקשר ואת המעורבות עם ישראל לטווח הארוך. ד"ר בת-עמי הורוביץ פירסמה בשנת 2020 מחקר חשוב על בוגרי "כיוונים" – תוכנית לימודים בת שנה המתקיימת בישראל. 65 אחוזים מבין 589 בוגרים שלמדו ב"כיוונים" משנת 2006 ועד שנת 2019 השתתפו במחקר. המחקר מפרט ומדגיש את רמת ההערכה הגבוהה מאוד שבוגרי "כיוונים" מייחסים לחזונה החינוכי של התוכנית, הכולל למידה של הוויכוחים ההיסטוריים בתוך התנועה הציונית, דורש לימוד של עברית וערבית כאחד, ומעודד חשיבה ביקורתית לגבי מורכבותם של ההיסטוריה של ישראל ושל האתגרים העכשוויים מולם היא מתמודדת. מסקנת הדו"ח היא: "הבוגרים הרגישו כי "כיוונים" סיפקה להם דרך להתייחס לאתגרים המטרידים ביותר של ישראל כיום, ותוך כדי כך סייעה להם לפתח קשר עמוק אל ישראל".

המציאות הישראלית

המציאות הישראלית היא מורכבת ומסובכת. בכל החברות האנושיות, ההיסטוריה של מיתוסי הייסוד נמנעת מנושאים מסובכים, בעייתיים, ולעיתים קרובות יש פער בין האידיאלים הנשגבים של מדינה זו או אחרת לבין המציאות העכשווית. האמריקנים מתמודדים עכשיו עם מציאותה של הבעיה הגזעית באמריקה. ה"דלתא", הפער שבין מה שיש לבין מה שיכול להיות, בין העולם כפי שאנו מכירים אותו לבין חזונותינו לגבי העתיד, מספקת את ההֶקְשֵר לצורך מחקר מעמיק, להבנה מעמיקה יותר של ישראל, ולהחלטה כיצד אפשר להיות שותף אפקטיבי בעיצוב עתידה של ישראל.

ישראל היתה ועדיין הינָה הישג היסטורי מופלא – מבחינה מדינית, כלכלית, תרבותית ואף מעבר לכך. ישראל גם ניצבת בפני שורה של אתגרים, ובהם שמירה על ביטחונה בהקשרים אזוריים וגלובליים משתנים, הפחתת אי-השוויון הכלכלי, מציאות איזון נכון בין דת ומדינה, חיזוק יסודותיו של המשטר הדמוקרטי, כולל האתגר הדמוגרפי של השליטה הישראלי על מיליוני פלסטינים משוללי שוויון אזרחי ומדיני. אתגרים אלה מספקים מגוון עשיר של יעדים למחקר וללמידה, אשר יוכלו להוביל למעורבות חזקה יותר.

חינוך אפקטיבי אודות ישראל

יש להדגיש כי לחינוך אפקטיבי רב-שנתי אודות ישראל יהיו יעדים רבים. הוא יחתור לאפשר לתלמידים ללמוד על הקשר ההיסטורי, התרבותי והדתי של העם היהודי לארץ ישראל ולעם של ישראל. הוא יאפשר ללומד להבין את ההקשר ההיסטורי שבו צמחה הציונות. הוא יוכל לספק מבט ואף השתתפות בחוויה של החיוניות המדהימה של התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה הישראלית. חינוך אפקטיבי אודות ישראל ידבר גם אל ליבו וגם אל ראשו של הלומד. אולם מעבר ליעדים חשובים אלה, חינוך אפקטיבי אודות ישראל יוכל לאפשר ללומד לחשוב בצורה ביקורתית על הנושאים "האפורים", המורכבים של ההיסטוריה הישראלית ואתגריה הנוכחיים, ולספק לכל לומד ולומדת את ההקשר שלפיו הוא או היא יְפַתְּחוּ את השקפתם ואת חזונם לגבי עתידה של ישראל.

במרוצת הזמן, רוב הקבוצות הציוניות באמריקה דעכו לאחר 1948, אלא שקבוצות קטנות צמו גם בשמאל וגם בימין, והן עודדו ותמכו במדינויות שונות לגבי חזונות שונים אודות עתידה של ישראל. אולם הארגונים הגדולים ביותר והמרכזיים ביותר של יהדות אמריקה – התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, הפדרציות, גופי התיאום הכלל-ארציים של מרכזי הקהילות היהודיות, "הילל", ומחנות הקיץ. היהודיים – עברו לתמיכה. הואיל וחבריהם שיקפו את מלוא הספקטרום של השקפותיהם של יהודי אמריקה בנושאים הנוגעים לישראל, הרי ההימנעות מנושאים שבהם נוצרו פערי גדלים והולכים בהשקפות – במיוחד בעשורים האחרונים, שבמהלכם הפכו הוויכוחים בדבר ההתנחלויות וחופש הגיוון הדתי בישראל חשובים יותר ויותר ליהודי ארה"ב – גרמה לארגונים היהודיים הגדולים ביותר באמריקה הצפונית להפוך לתומכים איתנים ויעילים בישראל. ההנהגה הפוליטית בישראל – גם כשמפלגת העבודה היתה בשלטון, וגם תחת הליכוד – והנהגת הסוכנות היהודית קידמו בברכה תהליך זה. בתוך סביבה עוינת ומאתגרת, הנהגתה של ישראל קידמה בברכה יהדות אמריקנית תומכת ומסייעת באופן פעיל, ולא יהדות שבה יש ויכוחים בולטים על ערכי יסוד, חזונות סותרים זה את זה, או מדינויות אלטרנטיביות למדיניות הנוכחית.

אולם הרגע הנוכחי שונה. אכן, תמיכה איתנה בישראל תמשיך לדחוף לגיוסה של יהדות צפון אמריקה לעמוד שכם אל שכם עם העם בישראל. ואולם, אם ברצוננו לגרום למעורבות בישראל ועם ישראל של הדורות הבאים, יהיה עלינו לספק זמן ומקום במוסדות החינוך היהודיים העיקריים שלנו – בתי ספר יומיים, מחנות קיץ יהודיים, תנועות נוער, בתי הכנסת והביקורים בישראל – ללמידת המורכבות של ההיסטוריה הישראלית, מגוון הדעות על נושאים עכשוויים, ולהתמודדות איתם. נצטרך לספק, לצעירים ולמבוגרים, את ההקשר שלפיו הם יעצבו את השקפותיהם וחזונותיהם על מה שישראל יכולה להיות וצריכה להיות. כשדנתי – ללא פרסום – על רעיונות אלה עם עמיתַי, לפני מספר שנים, שאל אחד מהם: אם נשים את הנושאים המאתגרים על השולחן, האם זה לא יגרום ליהודים רבים לעזוב? על כך עניתי: לרובם זה יגרום להשיג הבנה הרבה יותר ברורה מדוע וכיצד נוצרה ישראל, על הלגיטימיות שלה, ועל האתגרים המרובים שהיא עדיין ניצבת בפניהם. וזה יכול להוביל להזדהות חזקה יותר עם ישראל, למחויבות חזקה יותר אליה, ולמעורבות פעילה יותר. חינוך אמין אודות ישראל יוכל ליצור אצל צעירים ומבוגרים כאחד לגיטימציה של ישראל, על בסיס השקפות שפותחו לאחר התמודדות עם ההיסטוריה של ישראל ועם הנושאים של תקופתנו, ובעקבות חיבור השקפותיהם על ישראל עם ערכי היסוד העמוקים ביותר שלהם.

סיכום

אלה הן דוגמאות של חינוך רציני אודות ישראל, המפוזרות ברחבי הנוף של יהדות אמריקה, אולם הן מעטות ומרוחקות זו מזו. יש הכרח להגביר ולהשביח אותן באופן מאסיבי; מחנכים יהודיים חייבים להיות מוכנים להוביל מאמצים כאלה; יהיה צורך לפתח תוכניות לימוד מתאימות לגילאים שונים. לשם כך יהיה צורך במימון משמעותי ומתמשך, וזה יתרחש רק אם ההנהגה היהודית, בישראל ובצפון אמריקה גם יחד, יכירו בדחיפותה של העשייה הזאת. זה יחייב לעודד צעירים ומבוגרים להתפלמס על הנחות, מדינויות ודרכים לפתוח חזונות אינדיבידואליים, שבחלקם עומדים בסתירה זה לזה, על מה שישראל יכולה וצריכה להיות. אם משימה זו תבוצע בצורה רצינית, היא תהיה כרוכה ברעש ובמהומה, שיזכירו את הוויכוחים הציוניים בטרם קום מדינת ישראל, אולם רעש זה ישקף מעורבות גדולה יותר בעיצוב עתידה של ישראל. בעזרת האמון בלגיטימיות של ישראל ושל העם היהודי, חינוך רציני, מתמשך, אודות ישראל, יוכל לבלום את הסחף ואת ההתרחקות המתרחשים כיום.

ההנהגה ניצבת לפני ברירה: האם נשקיע בחינוך רציני אודות ישראל? או שהפיתוי של מנוֹעי תמיכה איתנים עדיין, גם אם מספרי חבריהם פוחתים והולכים, יביא לכך שהסחף יימשך, ויותר ויותר חברים יתרחקו – לא בזעם, לא כמתנגדים – אלא משום שאין במקום בקהילתנו להתמודד עם המורכבות של ישראל כיום? זו הבחירה שבפניה אנו ניצבים.

Notes

Dr. Bethamie Horowitz and Amanda Winer, Kivunim Alumni Study, 2020: www.kivunim.org/alumni-study

Professor Dov Waxman, “As Israel turns 70, many young American Jews turn away,” May 3, 2018. The Conversation: theconversation.com/as-israel-turns-70-many-young-american-jews-turn-away-95271

“Devoted, Disengaged, Disillusioned” Rostov Consulting, November 2018: www.rosovconsulting.com/wp-content/uploads/2018/11/7-Years-Later-Final-Report-FINAL-20181101.pdf

Israel Education: The Next Edge, Edited by Jonny Ariel, The Jewish Agency, 2020.