שלוש התפתחויות הבליטו את מרכזיותה של ירושלים כנקודת חיכוך בזירה
הישראלית-פלסטינית בשנת 2016 .

הראשונה: באוקטובר 2016 , ארגון אונסק”ו אימץ הצעת החלטה שהתעלמה מכל קשר
יהודי להר הבית – ועוררה תגובה נזעמת מצידה של ישראל. ^[48] ב- 2017 חזר אונסק”ו על
פעולה זו, בנוסח מרוכך במידת מה.^[49]

השנייה: הנשיא האמריקני הנבחר הלך בעקבות מועמדים קודמים לנשיאות בהבטיחו
להעביר את שגרירות ארה”ב מתל אביב לירושלים, אך בניגוד למועמדים קודמים,
טראמפ ויועציו טענו בעקשנות לאחר הבחירות כי הוא רציני בכוונתו ליישם מדיניות
זו. ^[50] עד למועד פרסום דו”ח זה, הנשיא טראמפ התגלה – לפחות בעניין ספציפי זה
– כהולך בעקבות קודמיו, למרות שאינו שש להודות בכך. יועציו הבכירים טענו
כי תמיכתו של הנשיא בהעברת השגרירות נותרה מוצקה כפי שהיתה בעבר, אלא
שמימוש ההעברה נדחה בינתיים. ^[51]

השלישית: בסוף השנה הגדירה החלטה של מועצת הביטחון של האו”ם את בנייתן של
שכונות יהודיות במזרח ירושלים כפעולה בלתי-חוקית של בנייה בשטח כבוש הנשלט
על ידי ישראל. בנאום לאחר מכן, שבו הסביר מזכיר המדינה ג’ון קרי את החלטת ארה”ב
שלא להטיל וטו על ההחלטה, הוא טען כי ירושלים צריכה להיות בעתיד “בירתן של
שתי המדינות, המוכרת בינלאומית בתור שכזו”. ^[52] גם ההחלטה וגם הנאום עוררו תגובה
תקיפה מצד בכירים ישראליים וגם מצד כמה מנהיגים יהודיים בארה”ב. ^[53]

מאורעות אלה ואחרים (כגון דברים שהשמיע מנהיגה של טורקיה, ^[54] ועוד יותר מהם
עימות סביב הר הבית בשנת 2017) מבליטים את מרכזיותה של ירושלים גם עבור
ישראל וגם עבור הפלסטינים (והעולם הערבי בכללותו) ואת הפוטנציאל לסכסוך,
כולל סכסוך דתי, הנוגע לעיר. הם מבליטים גם את העובדה שמעמדה הבינלאומי של
ירושלים בתור בירת ישראל הוא עדיין בגדר בעיה בלתי-פתורה. ^[55]

שאלות פוליטיות – ובמיוחד זו הנוגעת לירושלים כנקודת חיכוך מרכזית בסכסוך
הישראלי-פלסטיני – תפסו מקום חשוב בחלק מן הדיונים עם קבוצות יהודים
ברחבי העולם. “זו עיר של פרדוקסים ושל קיצונויות, וכל המתח שקיים בין ישראל
והפלסטינים מוכפל או אף גדל פי שלוש שם,” אמר משתתף בדיאלוג בניו יורק.

יהודים לא-ישראלים נוטים לתמוך ב”פתרון שתי המדינות”. ב- 2013 מצא מכון המחקר
“פיו” כי “כשבעה מבין עשרה יהודים אמריקניים שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו
חושבים כי ישראל ומדינה פלסטינית עצמאית יוכלו להגיע לדו-קיום בשלום, כפי
שחושבים רוב היהודים הרפורמים (58%) והקונסרבטיבים (62%) . לעומת זאת, רוב
היהודים האורתודוכסים (61%) אינם חושבים כי פתרון שתי המדינות יפעל בהצלחה”.
עם זאת, כאשר דנים בירושלים ובפוטנציאל העשוי להיות לה בעת מו”מ על שלום,
תמונת העמדות היהודיות נעשית פחות ברורה. בסקרי דעת קהל של יהדות ארה”ב
שערך הוועד היהודי-אמריקני, רוב הנשאלים נתנו תשובה שלילית לשאלה: “במקרה של
שלום-קבע עם הפלסטינים, האם ישראל צריכה לגלות נכונות להתפשר בעניין מעמדה
של ירושלים כעיר מאוחדת תחת שיפוט ישראלי?” (ב- 2011 , 59% השיבו בשלילה). ^[56]
בסקרים שערך ארגון J-Street , תמונת דעת הקהל היהודית-אמריקנית נראית שונה,
עם תמיכה בשיעור של 70% להסכם שלום שבו “שכונות פלסטיניות בירושלים יהפכו
לחלק מן המדינה הפלסטינית החדשה, בעוד שבידי ישראל תישמר השליטה על הכותל
המערבי ועל שכונות יהודיות בירושלים”. ^[57] מחקר של גישות יהודיות-אמריקניות כלפי
ישראל משנת 2010 מצא כי “ 51 אחוזים מהמשיבים התנגדו – לעומת 29 אחוז שתמכו
– בפשרה בנושא מעמדה של ירושלים כעיר מאוחדת תחת שיפוט ישראלי”. ^[58] מחבריו
של מחקר זה הסבירו כי “כאשר כל שאר הגורמים נותרים קבועים… ההתנגדות לפשרה
בעניין ירושלים עולה במקביל לשמרנות, ביקורים בישראל, ורקע דתי. התמיכה בפשרה
עולה במקביל לגיל ולהשכלה. גם המגדר משחק תפקיד משמעותי, כאשר הנשים
נוטות יותר להשיב ב’אינני יודעת’”.

גם יהודים ישראלים נותנים תשובות שונות לשאלות שונות אודות הסדר אפשרי
בירושלים. סקר שנערך ע”י המכון למחקרי ביטחון לאומי במהלך גל הטרור של
2015-16 ובשנה שלאחר מכן בתקופה של רגיעה יחסית, סיפק מידע על הדרך שבה
ישראלים רואים הסדרים עתידיים בירושלים. ^[59] בסקר זה, המשיבים נשאלו: “במצב
הנוכחי, מהו לדעתך הפתרון הנכון לבעיית ירושלים?” ממצאי הסקר, לפי דו”ח המכון
למחקרי ביטחון לאומי, “גילו כי 22% בקירוב מן הציבור הישראלי תומכים בהמשך
הסטטוס קוו בירושלים, בעוד שהשאר מעדיפים מידה מסוימת של שינוי בעיר,
לרבות ויתור ו/או פתרון חדש”.

על פי סקר זה, כ- 29% “תמכו בהמשך הסטטוס קוו, תוך חיזוק ההפרדה הפיסית
במזרח ירושלים; כ- 26% תמכו בהעברת השכונות הערבית לשליטת הרשות
הפלסטינית; וכ- 23% הביעו תמיכה בהקמת רשות מקומית נפרדת לשכונות הערביות
בירושלים, תחת ריבונות ישראלית". למרות שהקמת רשות נפרדת לשכונות הערביות
היא רעיון חדש, מעניין במיוחד לציין כי בשני סקרי דעת קהל נפרדים שבדקו את
היחס לרעיון זה נתקבלו ממצאים דומים.

סקרים אחרים סיפקו תשובות שונות לשאלות דומות, אך לא זהות. ^[60] סקר מטעם
העיתון “ידיעות אחרונות” מצא כי 46% מכלל יהודי ישראל מתנגדים לפשרה כלשהי
בירושלים, 32% יסכימו להסדר שיעביר את השכונות הערביות לשיפוט פלסטיני,
אך אומרים עוד כי “הר הבית והעיר העתיקה חייבים להישאר תחת שיפוט ישראל”,
15% מסכימים כי גם השכונות הערביות וגם הר הבית יהיו חלק מבירה של מדינה
פלסטינית עתידית. סקר של העיתון “ישראל היום” מצא כי 67% מיהודי ישראל
מתנגדים להסדר הכולל “ריבונות פלסטינית חלקית בעיר העתיקה”. 84% מתנגדים
לריבונות מלאה של פלסטינים בעיר העתיקה. רוב התומכים בהסדר יתנגדו לו אם
הכותל המערבי יעבור גם הוא לשליטה פלסטינית, 87% מן המתנגדים לעסקה
אומרים כי יעמדו בהתנגדותם גם אם משמעות הדבר היא כי לעולם לא יושג הסדר
שלום עם הפלסטינים.

הדיאלוג על ירושלים לא כלל שאלה על פתרון שתי המדינות, אך נכללו בו מספר
שאלות על נושאים פוליטיים הקשורים בירושלים. חלקן היו פשוטות, ויחסית
פחות שנויות במחלוקת. לדוגמה, על השאלה האם על מדינות זרות להעביר את
שגרירויותיהן לירושלים, רוב ברור של המשתתפים השיב ב”כן”, כאשר כ- 62%
הסכימו עם האמירה, “כל המדינות צריכות להעביר את שגרירויותיהן לירושלים”
(התמיכה בכך היתה גבוהה בהרבה אצל גברים – 69% , לעומת נשים – 58% ).

אולם כאשר השאלות עברו לעסוק בניואנסים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני,
ובשאלה בידי מי תהיה השליטה על העיר, והאם צריכה להיות פשרה שתחלק את
העיר בין ישראל לבין הפלסטינים, ההבדלים בין השקפותיהם של משתתפי הדיאלוג
נעשו ברורים יותר.

ובכל זאת, היו שאלות שאפשר היה למצוא ביחס להן מידה של קונצנזוס. רוב ברור של
קרוב ל- 75% מכלל המשתתפים טענו כי “הר הבית חייב להישאר תחת שיפוט ישראלי”
(תרשים 14 ). רוב של 56% גם הסכימו כי “אסור שירושלים תחולק אי-פעם” ( 34%
הביעו “הסכמה מלאה”, 22% “מסכימים במידת מה”). משתתף בסנט לואיס אמר:
“אינני מתנגד לסוג של בירה לפלסטינים, אך לא הר הבית. לא בעיר העתיקה. אולי
ברובעים המזרחיים של ירושלים”. בשיקגו השמיע אחד המשתתפים השקפה דומה:
“אני חפץ בהסכם שלום, אך מסתייג ממצב שבו הר הבית נמצא בידיים פלסטיניות”.
בריו דה ז’ניירו היו כאלה שחשבו כי “על נושא ירושלים אין לדון עם איש, וגם לא לשאת
ולתת עליו עם הערבים. אין להסכים לחלוקה של ירושלים בין היהודים והפלסטינים”.

רצונם של היהודים להשאיר את הר הבית תחת שיפוט ישראלי מעניין כשלעצמו, ויתכן
שהוא משקף את חוסר האמון שלהם בכך שכוחות לא ישראלים יכולים לשלוט על אזור
זה ולשמור על זכותם של יהודים לגשת אליו באופן חופשי. ואכן, כאשר שאלנו את
משתתפי הדיאלוג אם הם מוכנים “לאפשר לכוח בינלאומי לשלוט על ‘האגן הקדוש’
של ירושלים”, רבים מהם השיבו כי הם “בהחלט לא מסכימים”. אפילו בקרב משיבים
“חילונים” – שיותר מכל האחרים היו מוכנים לקדם בברכה הסדר כזה – רק 13%
“הסכימו בהחלט” להצעה זו, בעוד ש 61%- התנגדו לה, בין “במידת מה” ובין “בהחלט”.
בקרב האורתודוכסים, הקבוצה החשדנית ביותר כלפי הצעה זו, 72% התנגדו “בהחלט”
לקבל כוח בינלאומי בירושלים, ורק 14% הסכימו לכך “במידת מה” או “בהחלט”.

רצון זה בשליטה בהר הבית ראוי לציון מיוחד, לאור העובדה (שכבר הצגנו מוקדם
יותר) שעל פי ממצאי המכון רמת הקשר של יהודים (במיוחד בישראל) לאתר זה, שיש
לו משמעות היסטורית ודתית גדולה, איננה גבוהה במיוחד (תרשים 15 ): קרוב ל 40%-
מן הישראלים חשים “כלל לא קשורים” להר הבית, ובסקר של “ידיעות אחרונות”, 21%
אמרו כי הר הבית הוא האתר החשוב ביותר בירושלים, בהשוואה ל 61%- שהגדירו כך
את הכותל המערבי.

בקרב יהודים לא-ישראלים שהשתתפו בדיאלוג, רמת הקשר להר הבית גבוהה יותר,
כאשר כמחצית מהם חשים “קשורים” או “קשורים מאוד” להר הבית. בממוצע, קל
לראות כי הר הבית איננו אתר שיהודים חשים קשר חזק אליו, בהשוואה לכותל
המערבי או לעיר העתיקה באופן כללי. יתכן שאין לראות בכך הפתעה, בשל
הקונוטציה הפוליטית היותר שנויה במחלוקת לגבי שליטתה של ישראל בהר הבית,
וגם משום שיהודים רבים הבאים לבקר בירושלים הולכים אל הכותל אך לעולם אינם
מבקרים בהר הבית (מסיבות דתיות, פוליטיות או אחרות. בסקר “ידיעות אחרונות”,
75% מן היהודים אמרו כי מעולם לא ביקרו בהר הבית). ^[61]

במקביל להשקפות תקיפות-יחסית אלה, נגד חלוקת ירושלים, נגד שליטה פלסטינית
באזורי מפתח, ודחייה של מעורבות בינלאומית בניטור הֶסְדֵר בירושלים, מעניין
לציין כי כאשר הוצגה למשתתפי הדיאלוג אמירה ברורה יותר בנוגע להסדר שלום
תיאורטי, הם הגיבו עליה בגישה שהיתה יחסית מקבלת יותר. הם נטו לקבל הסדר
הכולל פשרה טריטוריאלית בירושלים.

מדוע? משום ש”אינני רוצה לאבד שום חלק ממנה [מירושלים], אבל גם השלום הוא משהו
שאינני יכול לאבד”, ניסח זאת משתתף באן ארבור. משתתף בוושינגטון אמר: “מבחינתי,
שלילת בירה מהפלסטינים היא גורם המכשיל את העיסקה”. אחרים דיברו בלשון ברורה
לא פחות כאשר הביעו את תמיכתם בהסדר שלום, תוך הבנה כי הצד הפלסטיני ידרוש
פשרה בירושלים.

בסקר נתבקשו המשתתפים להסכים או לא להסכים עם הקביעה: “במסגרת שלום
קבע עם הפלסטינים, אם ישראל תהיה שבעת רצון מיתר ההסכם, עליה להיות מוכנה
להתפשר על מעמדה של ירושלים כעיר מאוחדת תחת שיפוט ישראלי” (תרשים 16 ).
כ 60%- מהם הסכימו עם קביעה זו. וכמובן, הסכמתם עשויה להיראות כאילו היא עומדת
בסתירה לתשובות אחרות שהם נתנו. יחד עם זאת, בעינה עומדת העובדה כי למרות שרוב
המשתתפים מתנגדים לחלוקת ירושלים, ^[62] ואף שהרוב מתנגדים לשליטה לא-ישראלית על
האזור הקרוי “האגן הקדוש”, יש עדיין רוב המוכן “להתפשר על מעמדה של ירושלים כעיר
מאוחדת תחת שיפוט ישראל”, וזאת בנסיבות של הסכם שלום משביע רצון. ^[63]

———————————————–

[48] See: UNESCO adopts another resolution ignoring Jewish link to Temple Mount, Times of Israel, October 26, 2016
[49] See: UNESCO denies once more Israeli sovereignty in Jerusalem, Itamar Eichner, Ynet News, July 4, 2017
[50] See: Trump’s elected US ambassador to Israel David Friedman said that he was looking forward to working in a “US embassy in Israel’s eternal capital, Jerusalem”. See: Jerusalem Post, December 16, 2016
[51] See: Trump’s elected US ambassador to Israel David Friedman said that he was looking forward to working in a “US embassy in Israel’s eternal capital, Jerusalem”. See: Jerusalem Post, December 16, 2016
[52] See: Remarks on Middle East Peace, John Kerry , Secretary of State, The Dean Acheson Auditoriu, Washington, DC, December 28, 2016 https://www.state.gov/secretary/remarks/2016/12/266119.htm
[53] See: Remarks on Middle East Peace, John Kerry , Secretary of State, The Dean Acheson Auditoriu, Washington, DC, December 28, 2016 https://www.state.gov/secretary/remarks/2016/12/266119.htm
[54] ראו למשל Analysis: Turkey’s Erdogan Stakes His Claim To Jerusalem, Seth Frantzman, Jerusalem Post, May 9, 2017
[55] נכתבו אינסוף מילים על מעמדה של ירושלים. לצורך סקירה מקיפה על הנושא, ראו:
Is Jerusalem Really Negotiable? An Analysis of Jerusalem’s Place in the Peace Process, Alan Baker, Jerusalem Center for Public Affairs (JCPA), 2012
למעשה, עד כה מסרב העולם להכיר אפילו בירושלים המערבית כבירתה של מדינת ישראל.
[56] http://www.ajc.org/site/apps/nlnet/content3.aspx?c=7oJILSPwFfJSG&b=8479755&ct=12476755
[57] או: .J Street – National Post-Election Survey: November 8, 2016
מסקרי J Street עולה באופן ברור כי ירושלים מסבכת את תגובותיהם של יהודי ארה”ב. כאשר ירושלים נכללת כחלק מעיסקת פתרון שתי המדינות מורגשת ירידה בתמיכה בעיסקה )לדוגמה, הנוסחה הבאה זוכה לתמיכה של 72% , בהשוואה לתמיכה בת 81% לנוסחה שאיננה כוללת את ירושלים: “אני תומך בפתרון של שתי מדינות המצהיר על סיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, שבעקבותיו יכוננו כל מדינות ערב קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, ותוקם מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית ובעזה, כשבירתה היא ירושלים המזרחית”(.
[58] Still Connected: American Jewish Attitudes about Israel, Maurice and Marilyn Cohen Center for Modern Jewish Studies, 2010
[59] ציפי ישראלי, מבט על מס’ 936 , 15 יוני 2017 .
[60] סקרים מטעם “ידיעות אחרונות” ו”ישראל היום” נערכו בעת החגיגות לציון מלאת 50 שנה ליום ירושלים.
[61] ספר זה מתייחס ליהודים ישראלים, להוציא מתנחלים. 10% מן המשיבים אמרו כי ביקרו פעם אחת בהר הבית, 8% ביקרו יותר מפעם אחת, 6% ביקרו באתר במסגרת שירותם הצבאי או בקשר לעבודתם.
[62] רוב המשתתפים גם אינם מאמינים כי לחלוקת ירושלים יש סיכוי גבוה להתממש. כאשר המכון למדיניות העם היהודי הציג שאלה בדבר יחסי ערבים-יהודים בירושלים והציע את האפשרות של “אין זה משנה לכאן או לכאן, כי בסופו של דבר העיר תחולק”, רק 5% אמרו כי הם “מסכימים בהחלט” לקביעה זו, ו 20%- הסכימו עימה. אין להבין מכך בהכרח כי הם אינם צופים חלוקה )יכול להיות שהם חושבים שליחסי יהודים-ערבים יש “חשיבות”, או “משמעות”, גם אם צפויה חלוקה של העיר(, אולם כעבור חלק מהם, סביר להניח שזו משמעות תשובתם – כלומר מתן סיכוי נמוך או נמוך מאוד לחלוקת העיר.
[63] גם במענה על שאלה זו נמצא הבדל משמעותי בין גברים ונשים, כאשר הנשים היו חשדניות יותר לגבי ההסדר המוצע. 19% מן הנשים הסכימו “בהחלט” לקביעה זו, לעומת 29% מן הגברים; 29% מן הנשים התנגדו “בתוקף”, לקביעה, בהשוואה ל 21%- מן הגברים.