ראשי הפרויקט: שמואל רוזנר, ג’ון רסקיי
סייעו בהכנת הדו"ח : נח סלפקוב, חיה אקשטיין
עורכים: רמי טל ובארי גלטמן
בדיון על ירושלים, הביעו המשתתפים את הניכור החריף המפריד בין רוב היהודים
לבין המיעוט החרדי. כמעט בכל הקהילות, המשתתפים התייחסו לקהילות החרדיות
במונחים שליליים, תיארו אותן באופנים שלא היו מתקבלים על הדעת ביחס לקבוצות
רבות אחרות, והביעו גם חשש וגם תיסכול מפעולותיהם. “יש לי בעיה עם שליטה
והשתלטות מצד החרדים, שאותם אני רואה כבלתי-סובלניים”, אמר משתתף בסנט
לואיס. אנו, היהודים, “צריכים לקיים רוב יהודי [בירושלים], אך לדאוג ליותר גיוון
באוכלוסייה היהודית על מנת לאזן את ההשפעה החרדית”, אמר משתתף בסידני.
אין לראות בכך הפתעה. במחקרים ובסקרים רבים מוכח כי הקהילות החרדיות בישראל
אינן אהודות – לא על ישראלים יהודים, לא על ישראלים לא-יהודים, לא על יהודים
לא-ישראלים.
ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2016 כללה פרק על
הקהילה החרדית בארה”ב, שמסקנתו היתה כי “החסמים להשתלבות המגזר החרדי
בארגונים היהודיים הקהילתיים המשתייכים לזרמים העיקריים הינם משמעותיים.
מחלוקות אידיאולוגיות מהותיות מפרידות בין החרדים לבין האוכלוסייה היהודית
הרחבה יותר, ולאור קיום הרשת החרדית העצמית של ארגוני צדקה ושירותים
חברתיים, אין מניע מן הצד החרדי לגשר על פערים אלה”. [66] באופן טבעי, האתגר
שמציבה הנוכחות החרדית בירושלים אינו זהה לאתגר שמציבה נוכחותם הגוברת
כחלק מן הקהילה היהודית העולמית הכללית. [67] עם זאת, כמה מן האתגרים דומים
– והקשיים שגם החרדים וגם היהודים הלא-חרדים נתקלים בהם בחפשם אחר שפה
משותפת ובנסותם להסכים על אינטרסים משותפים אף הם דומים.
בסקר הפלורליזם של המכון לשנת 2017 מצאנו (כמו בשנת 2016) כי החרדים בישראל
נחשבים, כמעט על ידי כל שאר הקבוצות, כקבוצה “שתרומתה לישראל היא בין
הפחותות ביותר”. [68] הדירוג הממוצע שהם קיבלו בקרב יהודים ישראלים היה 2.27
בסולם של 1 עד 4. הדירוג השני מהסוף (בתחתית הרשימה נמצאים ערבים מוסלמים,
עם דירוג של 1.85 ). הם דורגו אחרונים על ידי יהודים “חילונים לחלוטין”, שניים מהסוף
על ידי יהודים “חילונים-מסורתיים”, במקום רביעי מהסוף על ידי “מסורתיים”. מעניין
לציין כי הם דורגו כקבוצה האחרונה מבחינת תרומתה לישראל גם על ידי ערבים
נוצרים ישראלים, ושניים מהסוף על ידי ערבים מוסלמים ישראלים (שאצלם, האחרונים
בדירוג הם ה”מתנחלים”, מסיבות ברורות).
באותו סקר מצא המכון כי 78% מכלל היהודים החילונים הישראלים אינם סבורים
שחיים משותפים באותן שכונות של חילונים וחרדים הם דבר רצוי, וכי רוב הישראלים
האחרים גם הם מסכימים, אם כי בשיעור נמוך יותר, שעירוב שכזה איננו רצוי (תרשים
17). החרדים עצמם, המהווים כ 10%- מכלל יהודי ישראל, אומרים כי הם מרגישים בנוח
“להיות עצמם” בישראל – יותר מאשר רוב הקבוצות הדתיות האחרות. אולם ישראלים
אחרים אינם מרגישים בנוח בסביבת החרדים. בירושלים, שבה נוכחות החרדים בולטת
יותר מאשר ברוב הערים האחרות, החשד כלפי חרדים הקיים בכל הערים הופך להיות
יותר דרמטי.
הדאגות שהעלו יהודים בדיאלוג בעת שדנו בנוכחותם של החרדים בירושלים היו משני
סוגים עיקריים: דאגות הנוגעות לפלורליזם דתי, ודאגות הנוגעות לחיוניות כלכלית.
ירושלים – כך מאמינים רוב משתתפי הדיאלוג – צריכה להיות גם מושכת מבחינת יהודי
העולם, וגם לשרת את יעודה כמרכזו של העם היהודי. החרדים תושבי ירושלים הופכים
שני נושאים אלה לבעייתיים. במיניאפוליס העלו משתתפים “דאגה מן ה’הגמוניה’
של האוכלוסייה החרדית, מהיעדר יחס של כבוד כלפי יהדות לא-אורתודוכסית ומן
ה’עבודה’ שיש לעשות בתוך הקהילה היהודית כדי לעורר יחס של כבוד מצידם”.
בשיקגו הזהיר משתתף כי אם ירושלים תהיה “ענייה ומלוכלכת”, אזי באופן בלתי-
נמנע היא תהפוך “פחות מושכת מבחינת של יהודים הבאים לביקור, ועבורם ביקור
בירושלים הוא גם חופשה”.
כך, כאשר שאלנו משתתפים אם מציאות של קהילה חרדית גדלה והולכת בעיר היא
“התפתחות חיובית, משום שהיא מעניקה ליהודים מטיפוסים מגוונים את ההזדמנות
לחיות ביחד”, יותר מ 70%- לא הסכימו עם קביעה זו (32.2% התנגדו בתוקף, 39.6%
התנגדו במידת מה). כאשר שאלנו אם השיעור הגדל של החרדים מהווה “התפתחות
חיובית, משום שכך הופכת העיר להיות רבגונית יותר”, קיבלנו תוצאה דומה. רק 26%
מן המשתתפים הסכימו עם הקביעה הזו (20.8% במידת מה, 5.2% הסכימו בהחלט).
שתי תשובות אלה משקפות תחושה בקרב יהודים כי קהילה חרדית איננה מוסיפה
לרבגוניות של האופציות היהודיות, כי אם דווקא מהווה סכנה לרבגוניות זו. למעלה
מ- 80% מבין משתתפי הדיאלוג הסכימו כי אם תימשך “מגמה זו” של גידול בנוכחות
החרדית, “אזי ירושלים לא תהיה עיר פלורליסטית ומקבלת בסבר פנים יפות יהודים
מכל הזרמים הדתיים” (תרשים 19). בפעילות ׳בחר ראש עיר׳ שיזם המכון במהלך
הדיונים, רק מעטים מאוד מקרב המשתתפים אפילו שקלו ׳הצבעה׳ בעד ׳משה׳,
המועמד הבדיוני החרדי. “משה – אפס קולות”, נכתב בדו”ח מוושינגטון. “איש לא גילה
עניין כלשהו בהצבעה בעד משה”, דווח ממלבורן.
גם באשר לנושאים כלכליים, מתגלה ספקנות של מרבית היהודים ביחס לתרומה של
הקהילה החרדית ליצירת עיר התואמת את חזונם. הם רואים את הקהילה החרדית
כנטל על דרכה של ירושלים להצלחה כלכלית, דהיינו כבעיה. יותר מ- 90% מכלל
משתתפי הדיאלוג הסכימו כי הנוכחות החרדית היא “בעיה כלכלית לעתיד” ירושלים.
———————-
[66] ראו: חרדים בארה”ב, ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי, 2016 . הפרק מתחיל בקביעה כי “הגידול בשיעורה של אוכלוסייה האורתודוכסית בקרב האוכלוסייה היהודית בארה”ב עלול לערער קונצפציות מקובלות לגבי האופי הכללי של יהדות ארה”ב”.
[67] על האתגר החרדי בישראל ראו בפרסומי המכון משנת 2013, דב מימון ושמוליק רוזנר:
http://jppi.org.il/new/en/article/english-the-haredi-challenge/#.WWuZ4tN95sM
[68] ניתן לראות ממצאים אלה ואת כל יתר החומר הקשור לכך ב-:
http://jppi.org.il/new/en/article/english-2017-pluralism-index-survey-results/#.WWuAYNN95sM
