ראשי הפרויקט: שמואל רוזנר, ג’ון רסקיי
סייעו בהכנת הדו"ח : נח סלפקוב, חיה אקשטיין
עורכים: רמי טל ובארי גלטמן
“האוכלוסייה הערבית סובלת מדיכוי אלים בירושלים”, זו היתה דעתו של לפחות
משתתף אחד בדיאלוג, מניו יורק. 38 “כאשר אני מבקר, אינני יכול להימנע מלהתמקד
בסכסוך היהודי-ערבי”, אמר משתתף בוושינגטון. משתתף באוסטרליה טען כי יש צורך
“להביא עוד יהודים להתגורר בעיר, במגמה ליצור איזון מול מספר הערבים המתגוררים
בה״. [39] “האפלייה במזרח ירושלים היא הבעיה המציקה ביותר”, קבע משתתף אחר
בניו יורק. [40] במספר קבוצות – בניו יורק, באן ארבור ובאחרות – כמה משתתפים בחרו
ב”מועמד” הערבי לראשות העיר שהצגנו להם במסגרת משחק בחירות שנערך במהלך
הדיונים. הם עשו זאת משום שהמועמד הערבי, כפי שהסביר זאת אחד המשתתפים,
“מגלה יחס של איכפתיות כלפי פתרון שתי המדינות”. [41]
ליהודים משתתפי הדיאלוג היו שלוש דאגות עיקריות שהובעו בעת הדיון על יחסי
יהודים-ערבים בעיר:
נוכחות של שיעור גבוה של ערבים בירושלים תורמת באופן משמעותי לעובדה שזו
עיר ענייה יחסית. [42] יותר משליש מן המשפחות בירושלים מוגדרות כ”עניות” לפי
סטנדרטים ישראליים. שכונות ערביות אינן מקבלות שירותים מוניציפליים ברמה
המניחה את הדעת והן מוזנחות. [43] על-פי אפרתי, את תחילת ההרעה ההדרגתית
במצבם הכלכלי של ערביי ירושלים אפשר לזהות בשנת 2002 , שבה החלה ממשלת
ישראל בבניית גדר הביטחון, אשר הפרידה את שכונותיה של מזרח ירושלים מן
הכפרים הפלסטינים הסובבים את העיר ומן הגדה המערבית. עבור תושבי השכונות
האלה, אשר עבדו בענפי המלונאות וההסעדה (25 אחוזים), החינוך (19 אחוזים)
ושירותים כלליים (19 אחוז), הפרדה גאוגרפית זו הייתה מהלומה קשה, שמבחינות
רבות היתה גורלית.
מכלל תושביה הערבים של מזרח ירושלים, ו- 83.9% מהילדים הערבים חיים
מתחת לקו העוני, לפי נתוני האגודה לזכויות האזרח בישראל. [44] ב- 2011 , על-פי מכון
ירושלים לחקר ישראל, “ 37% מן המשפחות בירושלים חיו מתחת לקו העוני. שיעור
העוני בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית של ירושלים היה גבוה יותר באופן משמעותי
מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית. 73% מן המשפחות ו- 85% מן הילדים באוכלוסייה
הלא-יהודית חיו מתחת לקו העוני, בהשוואה ל- 24% מן המשפחות ו- 43% מן הילדים
באוכלוסייה היהודית”. [45]
לדאגות הן בנוגע לגידול חלקם של הערבים באוכלוסיית ירושלים והן בנוגע לתנאים
הכלכליים הקשים שהערבים סובלים מהם, יש אפוא ביסוס במציאות (שאלת פתרון
שתי המדינות תידון באחד הפרקים הבאים). כמה משתתפים בדיאלוג הביעו דאגה
משני נושאים אלה, בעוד שאחרים התמקדו בעיקר באחד מהם – וניתן היה לזהות
נימות פוליטיות כאשר משתתפי הדיאלוג שטחו את דאגותיהם.
בצד אחד של המנעד הפוליטי היו משתתפים שאמרו דברים כגון, “אסור למדינה
היהודית להניח לבני אדם לחיות בעוני כזה; אין זה עולה בקנה אחד עם מה שאנו
מגדירים כערכים יהודיים” (משתתף באן ארבור). בקוריטיבה, ברזיל, משתתפים
צעירים ציינו כי “בנוגע לאוכלוסייה הערבית קיימת רשלנות פושעת. הערבים יהיו
פחות עויינים כלפי היהודים אם נתייחס אליהם בצורה יותר צודקת ואם יינתן
לשכונותיהם אותו יחס הניתן לשכונות יהודיות”. [46]
בצד השני היו אלה המודאגים בעיקר מן המציאות הדמוגרפית, ומן האפשרות
שבעתיד חלקם של הערבים באוכלוסיית ירושלים יגדל אף יותר. “אינני רוצה להישמע
כגזען או כבעל דעות קדומות. אני רוצה להתחשב בכולם. אבל קיוויתי להסכמה
ברורה על כך שיהודים צריכים להוות רוב בירושלים”, אמר משתתף בפאלם ביץ’.
אחר הזהיר, “אם לא-יהודים יהיו הרוב, הם יוכלו לזרוק את היהודים מחוץ לירושלים
באמצעות הצבעה!”.
בדיאלוג הצגנו למשתתפים את הקביעה הבאה: “האוכלוסייה הלא-יהודית של
ירושלים גדלה בהתמדה בעשורים האחרונים וכיום היא מהווה למעלה משליש של
כלל האוכלוסייה בירושלים”. לאחר מכן ביקשנו מהם להעריך בסולם של 1 עד 4, עד
כמה גידול זה של האוכלוסייה הערבית הוא התפתחות חיובית או שלילית (תרשים
13 ). רוב המשתתפים לא ראו מגמה דמוגרפית זו כחיובית. גם הקביעה “אני מעדיף
שבירושלים ישרור רוב יהודי ברור” זכתה לתמיכה יחסית. הציון ההמוצע שלה היה 3
(מתוך 4), כאשר רוב ברור של 71% מהמשתתפים הסכימו איתה, 32% “במידת מה”
ו- 39% “בהחלט”.
באופן טבעי, הנושא של רוב יהודי בירושלים רגיש, כמו גם זה הנוגע לאפשרות של
ראש עיר ערבי בירושלים – מה שהוצג במסגרת משחק הבחירות הדמיוני בדיאלוג.
משתתפי הדיאלוג באן ארבור, מישיגן, התחבטו בנושא זה, וכמה מהם אף הביעו אי-
נוחות מעצם העלאת הנושא של רוב יהודי. אחד מהם העיר כי “זה נשמע לי גזעני”. אך
במלבורן, אוסטרליה, למעלה מ- 50% מן המשתתפים אמרו כי הם “לא יוכלו להצביע
בעד ערבי מוסלמי לתפקיד ראש העיר ירושלים, וזאת מבלי להתחשב במדיניות
שלו”. בסנט לואיס, משתתף שהביע התחשבות בשאיפות הפלסטיניות, עדיין “לא
מסוגל לקבל ראש עיר ערבי בבירה היהודית”. בשיקגו טען משתתף כי “ירושלים ללא
רוב יהודי תימצא תחת הסכנה של אובדן נשמתה”. בכמה קהילות העלו משתתפים
דאגות בדבר ביטחונם של יהודים, אם העיר תהפוך פחות יהודית ויותר ערבית. [47]
————————————————
[38] הדיאלוג ב”היברו יוניון קולג’”.
[39] קולפילד סאות’, מלבורן, אוסטרליה
[40] הפדרציה של ניו יורק, קבוצה 4.
[41] יוסוף, המועמד הערבי במשחק בחירות זה, היה המועמד היחיד שהביע תמיכה במדינה פלסטינית.
[42] .Analysis: Why Jerusalem is the poorest city in the country, Jerusalem Post, 6.23.2016
[43] עמית אפרתי: הקשר שכל כך קשה לנו לקבל: ההרעה המתמשכת במצבם הכלכלי של ערביי מזרח-ירושלים כסיבה מרכזית למצבם הנוכחי. המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2016 .
[44] מזרח ירושלים, 2015 : עובדות ומספרים, עודכן: 12 מאי 201
[45] מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים: עובדות ומגמות, 20
[46] קוריטיבה, ברזיל, 19 מארס 2017 . מנחים: סרג’יו נפשן ואלברטו מילקביץ. קבוצת המשתתפים הורכבה מנציגי הקהילה, צעירים חברי תנועת נוער כגון “דרור הבונים”, נשים מ”ויצ’ו” ומ”נעמת”, בית-הספר הקהילתי, מוזיאון השואה, “בני ברית”, הפדרציה יהודית, מורים, בני כל הגילים.
[47] האמירה “סביר שירושלים דו-לאומית תעורר אלימות” קיבלה רמת הסכמה של 2.7 בסולם של 1-4.
