• רוב גדול של יהודים בישראל סבור שישראל היא מדינה מוסרית וצה״ל צבא מוסרי
• רוב גדול סבור שיש לאזן במדיניות החוץ והבטחון בין האינטרסים לבין שיקולי מוסר
• עם זאת, הנטייה הרווחת יותר היא לאיזון שיש בו תיעדוף של אינטרסים על פני מוסר
• ישנו קשר מובהק בין עמדה פוליטית (לכיוון ימין) לבין הערכת ישראל כמוסרית
• ישנו קשר מובהק בין עמדה פוליטית (לכיוון שמאל) לבין העדפה למדיניות מוסרית
• רוב סבורים שלקח השואה העיקרי הוא הצורך בנחישות בהגנה על חיי יהודים
• מי שהעדפתם נגזרת מכך שישראל ״מדינה יהודית״ נוטים להעדיף אינטרסים על פני מוסר

הקדמה

המלחמה באוקראינה יצרה לישראל שרשרת של דילמות מדיניות, כאשר נדרשה לתמרן בסוגיות הנוגעות ליחסיה עם מדינות אחרות, לאינטרסים ביטחוניים שהיא צריכה לשמור עליהם, לדימוי שלה כמדינה, לשאלות הנוגעות להגירה וקליטה, ועוד. סוגיות אלה הולידו הזדמנות לעסוק בשאלות הגדולות יותר של איזון בין שיקולים ״מוסריים״ לבין שיקולים ״מדיניים״ בהתנהלותה של ישראל, ולבחון את יחסו של הציבור לאיזון הראוי בסוגיות אלו. לקראת כנס המכון למדיניות העם היהודי בנושא, בתחילת יוני 2022, נערך סקר דעת קהל שבחן מה חושב הציבור היהודי בישראל על מספר שאלות הנוגעות למוסר ומדיניות, הן בהיבט עקרוני כללי, והן בהקשר לדילמות ספציפיות שהוצגו לו. במסמך קצר זה נתאר כמה מהמסקנות שעלו מהסקר.

דימוי עצמי

עניינו של סקר זה הוא בדיקת השאלה האם יש קשר או צריך להיות קשר, ואם כן מהו, בין היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי לבין ניהול מדיניות החוץ שלה במנעד המשתרע מאינטרסנטיות ועד שיקולים מוסריים. מאחר שחלק ניכר מאזרחי ישראל הערבים אינם שלמים עם אפיונה החוקתי של המדינה כ"יהודית", בחרנו לבחון רק את עמדות היהודים, שבקרבם האפיון החוקתי הלאומי של ישראל הוא מוסכמה מקובלת כמעט על הכול.

הציבור היהודי בישראל סבור שישראל היא מדינה המתנהלת באופן מוסרי, ונותן אמון במוסריות של צה״ל. רק 16% מהמשיבים, שכמעט כולם מזהים את עצמם כאנשי ״שמאל״, סבורים שישראל ״לא כל כך״ או ״מאוד לא״ מוסרית. מקרב תומכי ה״מרכז שמאל״ ישנו שיעור דומה של מי שסבורים שישראל ״מאוד״ או ״די״ מוסרית ושל מי שסבורים שהיא מוסרית ״כמו הממוצע בעולם״. בקרב הרוב של מי שמזדהים כתומכי המרכז וימינה (מרכז, ימין מרכז, ימין), ישראל נתפסת כמוסרית יותר מהממוצע, כאשר בשתי קבוצות הימין רוב סבור שהיא ״מאוד מוסרית״.

דימויו של צה״ל כצבא מוסרי חזק עוד יותר מדימויה של המדינה באופן כללי. שלושה מכל ארבעה יהודים בישראל מסכימים עם הטענה ״צה״ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם״. וכמעט מחצית מהם סבורים שזו טענה ״נכונה מאוד״ (47%). נתונים אלה דומים לנתונים שנאספו גם בשנים קודמות בשאלות דומות, ומעידים על כך שתקריות המתרחשות מעת לעת, ומעוררות במקומות אחרים בעולם וגם בישראל שאלות וביקורת על התנהלות צה״ל (לאחרונה, בפגיעה שמקורה לא זוהה בעיתונאית הפלשתינית שירין אבו עאקלה[i]), אינן מערערות את בטחונו של הציבור היהודי בישראל בהתנהלותו הערכית[ii].

עמדות הציבור בנושא זה נחרצות במידה שמדגישה את הפער בין הדימוי של ישראל בקרב קבוצות מסוימות של מבקרים בשאר העולם, לבין האופן שבו הישראלים תופסים את מדינתם. במדינות רבות, דימויה של ישראל שלילי. דימוי זה נחשף בשאלות כמו ״האם לישראל השפעה חיובית על העולם״, שעליהן משיבים בשלילה רוב האזרחים במדינות כמו בריטניה, גרמניה, טורקיה, אוסטרליה, יפן, צרפת ועוד רבות[iii]. עם זאת יש לומר, שמחקר קודם של המכון הסיק, שעל אף ריבוי הטענות הנשמעות על התרחקות של יהודים בתפוצות מישראל, ועלייה בשיעור המבקרים בחריפות את מדיניותה, רוב היהודים עודם ״מקבלים את עמדתה של ישראל שעל פיה היא עושה מאמץ ניכר לשמור על ערכי מוסר בלחימה ולהימנע מפגיעה בחפים מפשע״[iv].

בהקשר זה, נבחנה בסקר השאלה כיצד על צה״ל להתנהל בלחימה, ומהאפשרויות שהוצגו ניכר כי רוב הציבור מבקש להדגיש את חשיבות הניצחון, מבלי לוותר על החשיבות שצה״ל מייחס לחיי אדם באשר הוא אדם. שני שלישים מכלל המשיבים בחרו באפשרות ״להילחם כדי לנצח תוך השתדלות לא לפגוע בחפים מפשע״. קרי, אין התפשרות על ניצחון (מיעוט של כ-20% מוכנים לסכן את הניצחון כדי להימנע בפגיעה בחפים מפשע), אך גם לא התעלמות מהרצון להגן על מי שנקלעו שלא בטובתם לקרב (למעט בקרב 14% שסוברים שבנסיבות של סיכון חפים מפשע מוטב להפסיד). יש לציין כי שתי קבוצות הקצה על הסקלה הפוליטית (שאינן שוות בגודלן!) חריגות לעומת שאר הישראלים. זה בולט במיוחד בקרב המזדהים כ״שמאל״, ששני שליש מהם מוכנים להתפשר על גודל הניצחון כדי לחסוך בפגיעה בחפים משפע, ובולט במידה מסויימת (ובקרב קבוצה גדולה הרבה יותר) גם בקרב המזדהים עם עמדות ״ימין״ שכשליש מהם לא מייחסים חשיבות לשמירה על שלומם של חפים מפשע.

מוסר או אינטרסים?

הדיכוטומיה בין בחירה ב״מוסר״ לבין בחירה ב״אינטרסים״ היא במידה רבה מלאכותית, ונועדה לחדד דילמה שבמקרים רבים אינה דילמה בינארית (זה או זה) אלא דילמה של איזון (כמה מזה וכמה מזה). כך, במקרה של המלחמה באוקראינה, יש לישראל אינטרסים רבים (שמירה על מקומה בגוש המערב, יחסים עם ארה״ב, שמירה על יחסיה עם רוסיה, הבטחת חופש הפעולה בסוריה ועוד), ונשקלים מולם שיקולים ערכיים מסוגים שונות ובדרגות שונות, שלא תמיד קל לזהות מה הם. לדוגמה, מצד אחד ישנו מעשה תוקפנות מובהק של רוסיה שפלשה לאוקראינה, והאינסטינקט המוסרי הוא להסתייג ממנו. מצד שני, ישראל איננה מדינה שמסתייגת אוטומטית מכל פעולה כוחנית בזירה הבינלאומית, ואינה מעוניינת שכך יתייחס העולם למקרים שבהם היא עצמה מרגישה הכרח לפעול בכוח.

עמדתם העקרונית הכללית של הנשאלים בסקר היא שראוי לבחון את האינטרסים של ישראל כנתון יסודי ראשון, ולהוסיף עליו, במידת האפשר, שיקולי מוסר. רק 13% מהציבור היהודי סבורים שאין לכלול שיקולים מוסריים במדיניות החוץ והבטחון בכלל, ורוב גדול (83%) בחרו באחת משלוש אפשרויות של איזון. קצת פחות משליש בחרו באינטרסים, ובמקרים מיוחדים שיקולי מוסר. מספר דומה בחרו באפשרות ההפוכה: מוסר, ובמקרים מיוחדים אינטרסים. עוד כחמישית בחרו באיזון ״שווה בשווה״ של שתי האפשרויות (רק מיעוט קטן מאוד של 2% מבקש שישראל תתבסס רק על שיקולי מוסר).

סולם ההתייחסות לשאלה העקרונית של איזון בין אינטרסים לבין ערכים תואם את המנעד המקובל בישראל הן על פי מסורת (מחילוני לחרדי) ועל פי אידיאולוגיה פוליטית (משמאל לימין),  כאשר בשני המקרים ככל שזזים על המדרג לכיוון דתי-ימני כך עולה משקל האינטרסים לעומת המוסר. בבחינה שעשינו כדי לזהות איזה משני הסולמות הוא המשמעותי יותר בהקשר זה (מסורת או אידיאולוגיה) התברר כי הסולם הפוליטי הוא החשוב יותר. על כן, גם בבחינה של חילונים בלבד, על פי סולם פוליטי, ניתן לזהות את אותן מדרגות של שינוי עמדה משמאל לימין.

בחינה נוספת העלתה כי ישנו מתאם בין מי שאומרים שהשיקול המנחה אותם הוא עובדת היותה של ישראל ״מדינה יהודית״, לבין מי שנוטים להעדיף את האינטרסים על פני השיקולים הערכיים. ממצא זה תואם ממצאים ממחקרים קודמים שבחנו את משמעות היותה של ישראל ״מדינה יהודית״ בעיני אזרחיה היהודים.

השלכות על מדיניות

משני נתוני הבסיס שהצגנו – אמונה במוסריות הבסיסית של ישראל ומוסדותיה, וחתירה להגנה על שלומם של היהודים בישראל ועל מדינתם כמטרת העל – נגזרות הבחירות של ישראלים כאשר מוצגות להם דילמות שונות של מדיניות חוץ ובטחון. תחילה, זו של אוקראינה ורוסיה, שניכר ביחס אליה כי רוב הציבור בסך הכל מרוצה מדרך הפעולה של הממשלה עד כה, ומבין, וגם מקבל, את הצורך בניסיונות הממשלה לאזן בין הציפיה להצטרפות של ישראל לגוש המערב הפועל לבלום את רוסיה, לבין הנסיבות המיוחדות שמחייבות את ישראל לפעול בזהירות מול רוסיה.

מצד אחד, כמעט אין בציבור היהודי בישראל מי שסבור שישראל היתה צריכה לעמוד לצידה של רוסיה במלחמה. מצד שני, שיעורם של מי שהיו מסתכנים בגינוי חריף יותר של רוסיה, ובתמיכה משמעותית יותר באוקראינה יחסית קטן (17%). רוב המשיבים סבורים כי סיוע לאוקראינה מבלי לסכן את היחסים עם רוסיה הוא הבחירה הנכונה, וישנו גם מיעוט לא מבוטל של מי שסבורים שהמלחמה כלל אינה עניין של ישראל ואפשר היה להימנע ממעורבות בה (24%). רק בקרב נשאלים המזהים עצמם כ״שמאל״ (שהם פלח קטן של 5% עד 7% מהאוכלוסייה היהודית) ישנה נטייה מובהקת לבחור באפשרות שעלולה להוביל לסיכון היחסים עם רוסיה (48%).

בשני תסריטים בדיוניים שהוצגו בסקר נבחנו השאלות הבאות, שזכו לתשובה דומה: האם למכור תוכנת ריגול לשליט ערבי שכנראה יעשה בה שימוש גם נגד אזרחיו, והאם להמשיך בשגרת היחסים החמים עם מדינה אסייתית ששלטונה הדמוקרטי הוחלף בשלטון דיקטטורי. בשני המקרים, נטייתם של רוב המשיבים הייתה לבחור באופציית ביניים, החותרת לשמירה על האינטרס הישראלי מתוך חתירה לשמירה על היבטים מוסריים. בתסריט של המדינה הערבית, 42% בחרו באפשרות האמצע ״למכור את התוכנה רק אם אפשר לוודא מראש שלא ייעשה בה שימוש נגד אזרחים״ (מכאן ניתן להבין שאם אי אפשר לוודא, אי אפשר למכור, אם כי השאלה לא נשאלה במפורש באופן זה). יש לציין, שקבוצה גדולה של כשליש הסתייגה ממכירת התוכנה למדינה הערבית בכל מקרה. בתסריט של המדינה האסייתית, רוב גדול (72%) אמרו שיש לקרר מעט את היחסים בעיקר בהיבט הבטחוני ולהמשיך את הקשר.

המוסר והשואה

בהמשך למחקרים אחרים שעסקו בשאלה זו, גם במחקר זה, התבררה הפרשנות שנותנים היהודים בישראל ל״לקחי השואה״. אמנם, כפי שד״ר שלמה פישר כתב בעבר, ״אנחנו דוחים את הנאציזם מעלינו מתוך הזהות הפרטיקולרית שלנו כיהודים, אבל גם מסיבה ערכית-אוניברסלית: אנחנו גם מאמינים ברמה זו או אחרת בקדושת האדם… ״[v]. עם זאת, כאשר דחייה זו מתורגמת להעדפות מעשיות מתברר שהיהודיות של ישראל מתפרשת על ידי אזרחיה היהודים כזו שנגזרת ממנה קודם כל מחויבות ״שבטית״ להגנה על יהודים – יותר מאשר מחויבות לעקרונות ״אוניברסליים״ של הומניזם. יותר נשאלים בחרו כלקח מרכזי את ה״נחישות בהגנה על חיי יהודים״ (51%) מאשר את האפשרות של רגישות מיוחדת לאלימות נגד חפים מפשע (32%).

בחנו את הממצא הזה בהצלבה עם התסריט הבדיוני השלישי שהוצג במחקר. על פי תסריט זה ישנה ״מדינה באירופה שתומכת בישראל, מוכרת לה מוצרים, ומקיימת איתה קשרים״. מדינה זו ״מעבירה חוק שאוסר להעביר עוד כספים מהמדינה לניצולי שואה שאיבדו בה רכוש״, בדומה למה שהתחולל בפולין לפני שנה, והביא את יחסי ישראל ופולין למשבר שהחל להירגע רק לאחר פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה. רק מעט מהמשיבים סברו שיש ״לנתק כל קשר״ עם מדינה כזאת, משום ש״יש דברים שאי אפשר לסבול״. זה ציטוט שמהדהד את מה שאמר שר הבריאות ממרצ, ניצן הורוביץ, לאחר העברת החוק הפולני (״אי אפשר לקבל חוק כזה״[vi]). רוב המשיבים (56%) בחרו גם במקרה הזה באפשרות האמצע, שמשמעותה המשך היחסים – אם כי, תוך העברת מחאה על החוק. כמו במקרה של המדינה הערבית, מתסריט קודם, כשליש מהמשיבים חשבו שיש לפעול על פי שיקולי המוסר גם במחיר פגיעה ביחסים (במקרה הערבי, לא למכור את התוכנה, במקרה האירופי, להוריד את דרג היחסים ״גם במחיר פגיעה מסויימת״).

הצלבה של התשובות לשאלת התסריט האירופי עם הנתונים על היחס ללקח השואה העיקרי הפתיעה בכך שלא העלתה קשר מובהק בין התפיסה העקרונית של משמעות אירועי העבר באירופה על התפיסה מעשית ביחס לאופן שבו ראוי לפעול היום במדינת ישראל. משתי הקבוצות העיקריות, מי שסבורים שלקח השואה הוא הכרח ברגישות, ומי שסבורים שלקח השואה הוא הכרח להגן על יהודים – הנטייה לפתרון שאלת ״המדינה האירופית״ כמעט זהה. היחידים שחורגים מכלל זה הם חברי המיעוט שסבורים ש״לא צריך להיות קשר״ בין השואה לבין מדיניות החוץ של ישראל. מקרב אלה, רוב מכריע יותר (כשמונים אחוזים לעומת כשישים אחוזים) בחרו פתרון שלא יפריע להמשך יחסי ישראל התקינים עם המדינה האירופית.

הסקר

הנתונים המוצגים במסמך זה נאספו לקראת כנס המכון למדיניות העם היהודי על ״אוקראינה כמשל״ ביוני 2022. הסקר בוצע על ידי אתר המדד בחודש מאי 2022. ממצאיו נותחו על ידי הפרופ׳ קמיל פוקס, בהסתמך על כ-1070 שאלונים, שהתשובות המשוקללות עליהם מייצגות את עמדות הציבור היהודי בישראל. טעות הדגימה לכלל המדגם 3.1%.

[i]  בעניין זה בלט תחקיר של רשת סי.אן.אן שקבע שצה״ל הוא האחראי להרג העיתונאית. ראו: edition.cnn.com/videos/world/2022/05/24/journalist-shireen-abu-akleh-death-update-lon-orig.cnn

[ii] סקר המכון לדמוקרטיה מצא ב-2021 שרוב גדול (77%) מהציבור היהודי ו- 35% מהציבור הערבי, מעניקים לצה"ל ציון גבוה ביחס להתנהלותו המוסרית בלחימה. באותו סקר כמעט שלושה רבעים מהיהודים (72%) אמרו כי ההקפדה על החוק מגבילה את צה"ל ומקשה עליו לעמוד במשימותיו הצבאיות.

[iii] מתוך סקר בי.בי.סי. ראו: cdn0.vox-cdn.com/assets/4830948/BBC_Israel_polls_2012-2013-2014.png

[iv] ראו: ערכים יהודים ושימוש בכוח על ידי ישראל בעימות מזוין: עמדות יהודי העולם, דו"ח מיוחד של המכון למדיניות העם היהודי, שמואל רוזנר ומיכאל הרצוג, 2014.

[v] ראו: בין פורים ליום השואה, ד״ר שלמה פישר, זמן ישראל. www.zman.co.il/208204/

[vi] ראו: החוק הפולני: מה המטרה הריאלית של ישראל?, שמואל רוזנר, המדד וכאן חדשות, אוגוסט 2021.

The post האם להפעיל שיקולי מוסר במדיניות החוץ והבטחון? עמדות יהודי ישראל first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

The post חוק הגיור: להרבות, גיור הלכתי, בישראל! first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

ממצאים עיקריים

1. לעוקבים של איפא"ק וג'יי סטריט בטוויטר יש נטייה שווה לכלול בביוגרפיה האישית שלהם את המילה "יהודי". לעוקבים אחרי איפא"ק יש נטייה רבה יותר משמעותית לכלול גם את המילה "ישראל".
2. בערך אותו שיעור של עוקבי איפא"ק (48.1%) ועוקבי ג'יי סטריט (39.5%) מזכירים את ישראל לפחות פעם אחת ב-200 הציוצים הקודמים שלהם.
3. עוקבי ג'יי סטריט נוטים יותר מעוקבי איפא"ק להשתמש בשפה טעונה רגשית ולהתייחס לנושאים שנויים במחלוקת בציוציהם אודות ישראל.

גם הוועד האמריקני-ישראלי לענייני ציבור (איפא"ק) וגם ג'יי סטריט מגדירים את עצמם בתור ארגונים "פרו-ישראליים", השואפים לקדם את יחסי ארה"ב-ישראל ולהבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הנמצאת ביחסי שלום עם שכניה הפלסטינים. השאלה אם אחד מארגונים אלה ממלא משימה זו בצורה טובה יותר -טקטית או מוסרית – ממשנהו חורגת ממסגרתו של מחקר זה. עם זאת, שני הארגונים משרתים קהלים שונים של חברים מעורבים, שעניינם בישראל מספיק על מנת להיות מקושרים, לפחות ברמה הווירטואלית, עם לובי "פרו-ישראלי". לסך כל ההבדלים בין ההזדהות העצמית של תומכיהם ויחסם כלפי ישראל ומעורבותם עימה יש חשיבות לצורך הבנה טובה יותר של אחד מקווי השבר המסקרנים ביותר בתוך הקהילה היהודית.

התחום הצומח של מדע הנתונים (data science) סיפק לחוקרים מערכת חדשה לחלוטין של כלים ומתודולוגיות על מנת להשיב על שאלות יסוד שארגוני הקהילה היהודית מנסים לפותרן. אנו יכולים לנתח את "טביעת הרגל" הדיגיטלית של אדם מסוים במדיה החברתית ולמדוד לא רק את התדירות שבה אנשים דנים בישראל בפוסטים שלהם, אלא גם את הרגשות שהם מביעים, באמצעות אוצר המילים שהם בוחרים להשתמש בו. האם הפוסטים שלהם אודות ישראל חיוביים או שליליים באופן כללי, האם הם מוּנָעִים מתחושה של גאווה או של בושה? כיצד בעצם הם מזהים את עצמם?

המדיה החברתית, כמובן, איננה חופשית מדעות קדומות – כבר בסלקציה מתבטאת דעה קדומה אינהרנטית. יתכן שאנשים המשתמשים במדיה החברתית כדי להתחבר עם איפא"ק ועם ג'יי סטריט אינם מייצגים באופן אמיתי את כלל חברי הארגונים הללו. יתכן שהשקפותיהם הן יותר רדיקליות ורמת העניין שלהם גבוהה ונלהבת יותר מאשר זו של התומך או החבר הממוצע בארגון. אולם אין להסיק מכך שאין חשיבות לדעתם ולהתנהגותם של המשתמשים, ושציוציהם אינם מרמזים על מגמות רחבות יותר המתרחשות מחוץ למדיה החברתית.

לצורך מחקר זה ומחקרים עתידיים של המכון למדיניות עם יהודי בסדרה זו, אנו נתמקד אך ורק בעולם הטוויטר [i] בתור תחום המחקר. הפשטות והפתיחות של פלטפורמה זו, האורך הסטנדרטי של הציוצים, ונגישות הנתונים המאורגנים הופכים את טוויטר לרשת המדיה החברתית האידיאלית לצורך סוג זה של מחקר. על פי נתונים שנתקבלו לאחרונה ממכון המחקר "פיו", קרוב ל-23% מהבוגרים בארה"ב משתמשים בטוויטר. בשלהי 2020 דיווח "פיו" כי 59% ממשתמשי טוויטר ו-15% מכלל האוכלוסייה של הבוגרים בארה"ב מקבלים באופן סדיר חדשות מאתר זה. טוויטר פופולרי יותר בקרב אנשים בגילאי 18 עד 29, בעלי שכר יותר גבוה, השכלה אקדמית, ותושבי ערים. טוויטר אמנם אינו הפלטפורמה של המדיה החברתית שבה נעשה השימוש הרחב ביותר, אולם אי-אפשר להתעלם מהשפעתו על החברה.

מחקר זה משתמש בפרופילים ובציוצים זמינים לציבור הכללי, מן הזמן האחרון, של אנשים העוקבים אחרי איפא"ק או אחרי ג'יי סטריט. שני הארגונים הצטרפו לטוויטר בערך באותו זמן – ג'יי סטריט במאי 2008 ואיפא"ק באוגוסט 2008. נכון לעכשיו, לאיפא"ק, הארגון הוותיק והממוסד יותר מבין השניים, יש 107,752 עוקבים, ולג'יי סטריט, "הבחור החדש בשכונה", יש 33,626. מספר האנשים העוקבים אחרי שני הארגונים גם יחד הוא 6,574. פרופורציה קטנה יחסית זו של עוקבים אחרי שני הארגונים איננה צריכה להפתיע. התפיסה של איפא"ק בתור "מרכז" לעומת התפיסה של ג'יי סטריט בתור "נוטה לשמאל" תורמת, באופן בלתי-נמנע, לכך שכל אחד מן הארגונים מושך קבוצת עוקבים בעלת מאפיינים ברורים, למרות שמשימתם מוצגת כזהה לכאורה. אולם עד כמה שונים הם עוקביהם?

למשתמשי טוויטר יש האופציה לכלול "ביו" (ביוגרפיה אישית) בן 160 תווים של עצמם בפרופיל שלהם. אם נתעלם מן המספר הקטן יחסית של אנשים העוקבים אחרי שני הארגונים, כמחצית מעוקבי איפא"ק וג'יי סטריט כללו "ביו" על עצמם. תוך שימוש ב"ביו" הללו (54,366 עוקבים של איפא"ק ו-17,682 עוקבים של ג'יי סטריט), בוצע תהליך חדש יחסית של ניתוח כּמוּתָנִי הנקרא "כריית טקסט". כל "ביו" פורק למילים שמהן הוא מורכב. לאחר סילוק "מילות המעצור" שאינן מכילות מידע, כגון "אודות", "כמו", "בתוך" וכו', אנו סופרים את המספר הכולל של פעמים שבהן נעשה שימוש בכל אחת מן המילים ב"ביו" של עוקבי כל אחד משני הארגונים. להלן רשימה מדורגת של 20 המילים השכיחות ביותר בשימוש אצל עוקבי איפא"ק וג'יי סטריט.

המילים ודירוגיהן ממחישים את ההבדלים בין שני הקהלים. רק מחצית מבין 20 המילים שבהן נעשה השימוש הרב ביותר חופפות בשני הקהלים. ההבדל הבולט ביותר הוא כי "ישראל" היא המילה השכיחה ביותר ב"ביו" של עוקבי איפא"ק, והיא נעדרת מרשימת 20 השכיחות ביותר של עוקבי ג'יי סטריט. למעשה, ישראל אפילו לא נמצאת ברשימת 50 המילים השכיחות ביותר של עוקבי ג'יי סטריט, אלא מדורגת רק במקום ה-61. בהשוואה לעוקבי איפא"ק, אצל עוקבי ג'יי סטריט ניכר באופן ברור אי-רצון לקשר את עצמם, דרך תולדות חייהם, עם ישראל.

מאידך גיסא, תיאורם של עוקבי ג'יי סטריט את עצמם כיהודים הינו רוֹוֵחַ באותה מידה שהוא רווח אצל עוקבי איפא"ק. מכאן ניתן להסיק כי הזדהות מפורשת כלפי חוץ עם יהודיוּת איננה מושפעת מאותם הכוחות שמניעים יהודים לבחור בין התחברות לאיפא"ק או לג'יי סטריט.

נקודה חשובה וראויה ליון הבולטת בטבלה שלעיל היא הנטייה המשמעותית בקרב עוקבי ג'יי סטריט לכלול כינויי גוף מגדריים ב"ביו" שלהם, כגון "she/her" ו"he/him". השימוש בכינויי גוף אלה במדיה החברתית מרמז כי המשתמש מתייחס בכבוד ובסובלנות להעדפות הזיהוי המגדרי של אנשים אחרים, ומעוניין לסייע ביצירת סביבה מגוונת וכוללנית. “I’m he/him, if you are they/them, I’m cool with it”. מגמה זו, שהיא חלק מן השפה התרבותית של ה Woke-, היא סימן לכך שעוקבי ג'יי סטריט מנסים לשמור על "תקינות פוליטית" והם קשובים לתנועה התרבותית הרחבה הנאבקת למען צדק חברתי וגזעי באמריקה. מגמה זו עומדת בניגוד בולט לשימוש הנפוץ במילים "אלוהים", "שמרני", ו"נוצרי" בין המילים השכיחות ביותר ב"ביו" של עוקבי איפא"ק, המרמזות על ‘ערכים מסורתיים’.

מעבר להזדהות עצמית, כיצד שונים עוקבי איפא"ק מעוקבי ג'יי סטריט באופן שבו הם מתייחסים לישראל? לשם מענה על שאלה זו ניתחנו את 200 הציוצים האחרונים של כל אחד מעוקבי שני הארגונים. בסך הכל, מחקר זה בדק 11,312,734 ציוצים (כולל ציוצים חוזרים) שיצאו מעוקבי איפא"ק ו-3,685,112 ציוצים שיצאו מעוקבי ג'יי סטריט. כל ציוץ מסוּוָּג על בסיס הבדיקה אם הוא מכיל את המילה :ישראל". מנתונים אלה עולה כי 48.1% מעוקבי איפא"ק ו-39.5% מעוקבי ג'יי סטריט הזכירו את ישראל לפחות פעם אחת ב-200 הציוצים הקודמים שלהם. הפרש קטן יחסית זה מהווה הוכחה לכך שאין הבדל משמעותי בין התדירות שבה עוקבי איפא"ק ועוקבי ג'יי סטריט דנים בישראל ברשת החברתית, אך מה לגבי רגשות חבויים (לטנטיים) הנמצאים בתוך הציוצים על ישראל?

כל ציוץ שהכיל את המילה "ישראל" פורק למילים שמהם הוא מורכב, ולאחר מכן יוחסו למילים רגשות מתאימים (כעס, ציפייה, גועל, פחד, שמחה, עצב, הפתעה, אמון, חיובי, שלילי) בהתבסס על NRC Word-Emotion Association Lexicon[ii]. באמצעות תהליך זה ניתן לקבוע אילו מלים ורגשות יש סיכוי גבוה יותר למצוא בציוצים נוגעים לישראל אצל עוקבי איפא"ק, ואילו מילים ורגשות יימצאו יותר בציוצים של עוקבי ג'יי סטריט. הגרף להלן מראה כי רוב הרגשות שכיחים יותר בקרב עוקבי ג'יי סטריט, מה שמרמז כי ציוציהם הם יותר טעוני רגשות. זה מומחש גם על ידי היעדר רגשות ("אין"), תופעה השכיחה יותר אצל עוקבי איפא"ק. ומה שבולט ביותר, הרגשות שלגביהם יש המתאם החזק ביותר הם שמחה אצל עוקבי איפא"ק ועצב אצל תומכי ג'יי סטריט. תוצאה של 0 על הציר X משמעה כי אין הבדל משמעותי בין שתי קבוצות העוקבים.

"עצב" היה הרגש השכיח ביותר בצורה בלתי-פרופורציונלית שהובע ע"י עוקבי ג'יי סטריט, ואחריו – "גועל" ו"כעס". הגרף שלהלן מראה את המילים הספציפיות הנכללות ברגש "עצב" והמצויות בציוצים שישראל נזכרת בהם, אשר להם הסיכוי הגבוה ביותר להימצא בשימוש אצל עוקבי אחד הארגונים ולא אצל עוקבי הארגון השני. לדוגמה, למילה "בלתי שווה" (מן המונח "שוויון") יש סיכוי גבוה יותר להיות בשימוש ע"י עוקבי ג'יי סטריט, בעוד שלמילה "קנאה" יש סיכוי גבוה יותר להימצא בשימוש אצל עוקבי איפא"ק.

ללא ידיעת ההקשר, קשה לדעת כיצד המילים האלה שימשו כדי להתייחס לישראל – האם הן גוננו על ישראל, או שמא ביקרו אותה? אך מבלי להתחשב בהקשר, אין ספק כי אצל עוקבי ג'יי סטריט יש סיכוי גדול יותר מאשר אצל עוקבי איפא"ק להתייחסות לנושאים פולמוסיים ושנויים במחלוקת אלה בציוציהם הנוגעים לישראל.

למרות שניתוח רגשות מסוג זה איננו מושלם, והוא מצריך יותר פיתוח על מנת שילכוד בצורה נאמנה את הרגש הכללי המובע במחשבה בת 280 תווים, הוא בהחלט נותן לנו הצצה נאותה על השוני בשיח על ישראל בין שני הארגונים הללו. מה שמצטייר הוא קהילה של אנשים החולקים קשר לזהותם היהודית, אולם שונים בשיח שלהם לגבי מדיניותה של ישראל.

[i] עבור קוראים שאינם מכירים את הפלטפורמה של טוויטר, המשתמשים (ארגונים או אנשים אינדיבידואלים) בוחרים אחרי מי או מה הם רוצים "לעקוב" (להיות מנויים על). כאשר משתמש "מצייץ" (מעלה פוסט המוגבל ל-280 תווים), אלה העוקבים אחריו יראו את הציוץ שלו ב"פיד"
(feed(
שלהם או שיקבלו הודעה על המכשיר (טלפון או מחשב) שלהם. אם ברצונם לעשות זאת, המשתמשים יכולים להגיב על ידי מתן "לייק" לציוץ, לבצע "ציוץ חוזר" (כלומר קידום הציוץ אל אלה שעוקבים אחריהם), ו/או מענה לציוץ (תגובה לתוכנו). כל הציוצים מיועדים לציבור כולו, אלא אם כן משתמש משנה את מערך הפרטיות שלו באופן שימְנע מאנשים שאינם עוקבים אחריו לראשות את הציוצים שלו.

[ii] המילים "כיבוש", "אפרטהייד", "אנטישמי" ו"אנטישמיות" התווספו ללכסיקון על מנת לסייע בלכידת שיח הנוגע לישראל.

The post מבט באמצעות ביג-דאטה: ניתוח ראשוני של 15 מיליון ציוצים של עוקבי AIPAC ו- J-Street first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

מרכז המחקר פיו

יהודים אמריקנים בשנת 2020

יהודי ארה”ב מעורבים תרבותית, הולכים ונִהְיִים מגוונים יותר ויותר, מקוטבים פוליטית, ומודאגים מאנטישמיות

מסמך זה הוא תרגום מלא לעברית של פרק התמצית במחקר של מכון פיו Jewish Americans in 2020.¹ התרגום נעשה על ידי המכון למדיניות העם היהודי בהסכמת מכון פיו אך ללא פיקוחו. האחריות על איכות התרגום היא של המכון למדיניות העם היהודי. תרגום: רמי טל.

אודות מרכז המחקר פיו

מרכז המחקר פיו הוא מאגר נתונים לא מפלגתי המספק לציבור מידע על נושאים, תפיסות ומגמות המעצבים את אמריקה ואת העולם. הוא אינו נוקט עמדות ביחס למדיניות. המרכז עורך סקרי דעת קהל, מחקרים דמוגרפיים, ניתוח תוכן ומחקרים במדעי החברה המבוססים על עובדות. המרכז חוקר את הפוליטיקה ואת המדיניות של ארצות הברית; עיתונות ואמצעי תקשורת; אינטרנט, מדע וטכנולוגיה; דת וחיים ציבוריים; מגמות בקרב ההיספאנים; גישות ומגמות גלובליות; ומגמות דמוגרפיות וחברתיות בארצות הברית. כל הדו”חות של המרכז נגישים ב- www.pewresearch.org. מרכז המחקר פיו הוא חברה-בת של Pew Charitable Trusts, הגוף המממן העיקרי של המרכז.

דו”ח זה התאפשר על ידי Pew Charitable Trusts, שקיבלו תמיכה נדיבה מקרן משפחת נויבאואר.
©מרכז המחקר פיו 2021

מה המשמעות של להיות יהודי באמריקה? סקר חדש של מרכז המחקר “פיו” מצא כי רבים מיהודי ארה”ב נוטלים חלק, לפחות מפעם לפעם, גם בנוהגים דתיים מסורתיים, כגון הליכה לבית הכנסת או צום ביום הכיפורים – וגם בכמה פעילויות תרבותיות יהודיות, כגון הכנת לביבות, צפייה בסרטים ישראליים או קריאת חדשות על העולם היהודי באינטרנט. אולם דומה שבקרב בוגרים יהודיים צעירים, הולכים וגוברים שני ביטויים שונים במובהק של יהודיוּת – האחד כרוך בדת וטבוע באופן עמוק בכל היבט של החיים, ואילו השני כלל אינו קשור לדת, או שהוא קשור לה במידה מעטה מאוד.

בסך הכל, כרבע (27%) מכל הבוגרים היהודים בארצות הברית אינם מזדהים עם הדת היהודית. הם רואים את עצמם כיהודים מן הבחינה האתנית, התרבותית, או בשל רקע משפחתי, ויש להם הורה יהודי או שהם גוּדלו כיהודים, אולם על השאלה בדבר דתם הנוכחית הם השיבו בתארם את עצמם כאתאיסטים, אגנוסטים, או “שום דת מסוימת”, ולא כיהודים. בקרב בוגרים יהודים מתחת לגיל 30, ארבעה מבין כל עשרה מתארים את עצמם באופן זה.

בה בעת, בוגרים יהודים צעירים נוטים להזדהות כאורתודוקסים הרבה יותר מאשר יהודים מבוגרים יותר. בקרב יהודים בגילים שמ-18 עד 29, 17% מזדהים כאורתודוקסים, בהשוואה ל-3% בלבד בקרב יהודים בני 65 ויותר. אחד מכל עשרה (11%) בוגרים יהודיים מתחת לגיל 30 בארה”ב הוא חרדי, לעומת 1% בלבד בקרב יהודים בני 65 ויותר.

במקביל, לשני זרמי היהדות שהיו הבולטים בארצות הברית במשך שנים רבות, יש פחות אחיזה בקרב יהודים צעירים מאשר בקרב המבוגרים מהם. בערך ארבעה מכל עשרה בוגרים יהודים מתחת לגיל 30 מזדהים עם היהדות הרפורמית (29%) או הקונסרבטיבית (8%), בהשוואה לשבעה מבין כל עשרה יהודים בגילאי 65 ויותר.

במילים אחרות, בשורות היהודים האמריקנים הצעירים ביותר ישנה גם קבוצה גדולה יחסית של יהודים אורתודוקסים, שומרי מצוות, וגם קבוצה גדולה אף יותר של מי שרואים את עצמם כיהודים מסיבות תרבותיות, אתניות או משפחתיות אולם כלל אינם מזדהים עם היהדות – כדת. אנשים רבים בשתי הקבוצות נוטלים חלק, לפחות לפעמים, באותן פעולות תרבותיות, כגון בישול מאכלים יהודיים מסורתיים, ביקור באתרים היסטוריים יהודיים, והאזנה למוסיקה יהודית או ישראלית. אולם הסקר מוצא כי רוב השייכים לקבוצה השנייה (יהודים ללא דת) מרגישים כי אין להם הרבה מן המשותף או שכלל אין להם משהו משותף עם הקבוצה האחרת (יהודים אורתודוקסים).

כמה סימנים לשוֹנוּת זו נמצאו כבר בסקר מרכז המחקר פיו על יהודים אמריקנים, שנערך בשנת 2013. אולם הדבר בולט במיוחד בסקר משנת 2020, שנערך בתקופה של מערכת בחירות שהחריפה את הקיטוב.

מבחינה פוליטית, יהודי ארה”ב נוטים באופן מובהק להיות ליברלים ולתמוך במפלגה הדמוקרטית. בעת שנאספו נתוני הסקר החדש, משלהי הסתיו של 2019 עד לשלהי האביב של 2020, 71% אמרו כי הם דמוקרטים או נוטים לדמוקרטים. בקרב יהודים ללא דת, כשלושה רבעים היו דמוקרטים או נטו לדמוקרטים. אולם המגמה בקרב יהודים אורתודוקסים הפוכה, והם מבטאים תמיכה מוצקה ברפובליקנים, בדיוק כפי שיהודים שאינם אורתודוקסים מבטאים תמיכה מוצקה בדמוקרטים. בתקופה שקדמה לבחירות לנשיאות של 2020, 75% מהיהודים האורתודוקסים אמרו כי הם רפובליקנים או נוטים לרפובליקנים. לעומת 57% בשנת 2013. ו-86% מהיהודים האורתודוקסים דירגו את מדיניותו של הנשיא דאז, דונלד טראמפ, כלפי ישראל, כ”מצוינת״ או “טובה”, בעוד שרוב בקרב כלל יהודי ארה”ב הגדירו אותה כ”בינונית” או “גרועה”.

אף שבתנודות דוריות אלה לכיוון של גם אורתודוקסי וגם יהודיוּת ללא דת, טמון פוטנציאל שבמרוצת הזמן יהדות ארה״ב תעוצב מחדש, הסקר החדש מצייר דיוקן של יהודים אמריקנים בשנת 2020 שאיננו שונה באופן דרמטי מזה של שנת 2013. אם מונים את כל הבוגרים היהודים – צעירים וזקנים יחדיו – שיעור המזדהים כאורתודוקסים, קונסרבטיבים או רפורמים לא השתנה בהרבה. גם גודלה של האוכלוסייה היהודית הבוגרת נותר יציב מאוד במונחי אחוזים, וגם אם עלה במונחים מספריים, הוא עלה בערך באותו שיעור שבו עלתה כלל האוכלוסייה של ארה”ב.

מרכז המחקר פיו מעריך כי נכון ל-2020, 2.4% מן הבוגרים בארה”ב הם יהודים, כולל 1.7% המזדהים עם הדת היהודית ו-0.6% שהם יהודים ללא דת. לשם השוואה, האומדן ביחס ל”יהודים נטו” בשנת 2013 היה 2.2%, שמתוכם 1.8% היו יהודים לפי דתם ו-0.5 אחוז – יהודים ללא דת. (נתונים אלה מעוגלים עד לעשירית האחוז. בהינתן טווח הדיוק הצפוי עבור שני סקרים בגודל ובמורכבות האלה, בטוח יותר לקבוע כי האוכלוסייה היהודית הבוגרת שמרה על קצב השינוי של האוכלוסייה האמריקנית הכללית, מאשר להתמקד בהבדלים קטנים של שיעורי שכיחות בין הסקר של 2013 לבין זה של 2020).

במספרים מוחלטים, אומדן האוכלוסייה היהודית בארה”ב לשנת 2020 הוא בערך 7.5 מיליון, כולל 5.8 מיליון בוגרים ו-1.8 מיליון ילדים (המספרים מעוגלים עד ל-100,000 הקרוב ביותר). האומדן לשנת 2013 היה 6.7 מיליון, מתוכם 5.3 מיליון בוגרים ו-1.3 מיליון ילדים. אין לייחס משמעות מופרזת למידת הדיוק של אומדני אוכלוסייה אלה; הם מתבססים על מדגם של הציבור האמריקני, שהוא גדול מאוד בהשוואה לרוב הסקרים (יותר מ-68,000 מרואיינים), אולם עדיין יש בו טעות דגימה וקשיים מעשיים אחרים הגורמים לאי-ודאות. יתר על כן, גודלה של האוכלוסייה היהודית תלוי במידה רבה בהגדרה – מיהו יהודי. לפירוט נרחב יותר על אומדני האוכלוסייה של שנת 2020, לרבות הגדרות אלטרנטיביות של יהודיוּת, ראו פרק 1 (הערת המתרגם: פרק זה קיים רק בשפה האנגלית, באתר של מכון פיו).

כמו קודמו, הסקר החדש מוצא כי בממוצע, יהודי אמריקה מבוגרים יותר, בעלי רמות השכלה גבוהות יותר, בעלי הכנסות גבוהות יותר, ונוטים להיות יותר מרוכזים בצפון-מזרח ארה”ב מאשר כלל האמריקנים. ישנן גם ראיות לכך שהאוכלוסייה היהודית בארה”ב הולכת ונעשית יותר ויותר מגוּוֶנת מבחינה גזעית ואתנית. בסך הכל, 92% מהבוגרים היהודיים מזדהים כלבנים (לא-היספאנים), ו-8% מזדהים עם כל הקטגוריות האחרות. אולם בקרב יהודים בגילאי 18 עד 39, שיעור המזדהים כלא לבנים עולה ל-15%. כבר עתה, 17% מכלל היהודים שנסקרו חיים במשקי-בית שבהם לפחות ילד או בוגר אחד הוא שחור, היספאני, אסייאני, השתייכות גזעית או אתנית אחרת (לא לבנה) כלשהי, או רב-גזעי.²

למרות שבמובנים רבים, האוכלוסייה היהודית בארצות הברית משגשגת, הדאגות מפני אנטישמיות נמצאות בעלייה בקרב יהודי ארה”ב. שלושה רבעים מהם אומרים כי יש כיום בארה”ב יותר אנטישמיות מכפי שהיתה לפני חמש שנים, ומעט יותר ממחציתם (53%) אומרים כי “בתור יהודי בארצות הברית” הם מרגישים פחות בטוחים מכפי שהרגישו לפני חמש שנים. בקרב יהודים הלובשים בגד או אביזר בעל אופי דתי, כמו כיפה או כיסוי ראש, גדלה במיוחד הסבירות שיגידו כי הם חשים פחות בטוחים. אולם דומה שהשפעת ממצאים אלה על ההתנהגות האישית מוגבלת למדי: אפילו בקרב מי שמרגישים פחות בטוחים, רק אחד מעשרה – או 5% בלבד מכלל יהודי ארה”ב – מדווחים כי כתוצאה מכך נמנעו ללכת לאירוע יהודי או לתפילה יהודית.

אלה הם חלק מן הממצאים העיקריים של הסקר החדש של מרכז המחקר “פיו” על יהודי ארה”ב, שנערך מה-19 בנובמבר 2019 עד ה-3 ביוני 2020, בקרב 4,718 יהודים מכל רחבי ארה”ב, אשר זוהו מבין 68,398 אנשים שהשלימו ראיונות סינון שנערכו באמצעות הדואר או האינטרנט.

השוואות בין הסקר החדש על יהודי ארה”ב לבין הסקר משנת 2013 אינן פשוטות, בשל כמה וכמה הבדלים מתודולוגיים. בעת שנערך המחקר הקודם, הוא נעשה בשיטות הטובות ביותר שהיו קיימות אז לבחירת מדגם אקראי, מייצג, של יהודים בכל רחבי ארצות הברית, על ידי חיוג למספרי טלפון שנבחרו בצורה אקראית, ותוך שימוש במראיינים אנושיים (בניגוד לקולות מוקלטים) ששאלו סדרה של שאלות סינון, על מנת לזהות משיבים הרואים את עצמם כיהודים. אולם בשנת 2020, שיעורי המענה לסקרים טלפוניים ירד בצורה כה תלולה, עד שחיוג למספרי טלפון שנבחרו באקראי כבר לא היה הדרך הטובה ביותר לעריכת סקר כלל-ארצי גדול על תת-קבוצה קטנה בציבור האמריקני.

במקום זאת שלחנו מכתבים לכתובות מגורים שנבחרו באקראי בכל רחבי ארה”ב, וביקשנו מן המשיבים להיכנס לאינטרנט על מנת לענות על סקר סינון קצר. סיפקנו גם אופציה למלא שאלון על טופס נייר ולהחזיר לנו אותו בדואר, על מנת שלא להגביל את הסקר רק לאנשים שיש להם גישה לאינטרנט וחשים בנוח כאשר הם משתמשים ברשת. שיטות אלה השיגו שיעור מענה (17%) דומה לזה שהושג בסקר של 2013 (16%), וגבוה בהרבה מזה שסקרים טלפוניים משיגים כיום (בערך 5%).

אולם, בשל ההבדלים בשיטות שבהן נערכו שני הסקרים, דו”ח זה מתייחס בזהירות לעריכת השוואות ישירות בין התוצאות בכל מה שקשור לשאלות ספציפיות. לקבלת יותר מידע כיצד נערך הסקר החדש, ראו בפרק המתודולוגיה. להסבר כיצד ניתן להשוות בין השאלות בסקר משנת 2020 לבין שאלות דומות בסקר משנת 2013, ראו בנספח ב’.

זרמים ביהדות ארה”ב

הסקר של שנת 2020 קובע כי קצת יותר ממחצית יהודי ארצות הברית (54%) משתייכים לשני הזרמים הדומיננטיים כבר תקופה ארוכה ביהדות האמריקנית: 37% מזדהים כרפורמים, ו-17% כקונסרבטיבים. נתונים אלה אינם שונים מהותית מנתוני 2013, כאשר 54% הזדהו או עם התנועה הרפורמית (35%) או עם היהדות הקונסרבטיבית (18%).³

שיעור כל הבוגרים היהודים המתארים את עצמם כאורתודוקסים בשנת 2020 (9%) דומה בערך לשיעורם ב-2013 (10%). שיעורם של זרמים אחרים, כגון התנועה הרקונסטרוקציוניסטית והיהדות ההומניסטית בשנת 2020 הוא כ-4%, דומה למדי לשיעורם ב-2013 (6%). ושיעור הבוגרים היהודים שאינם מזדהים עם זרם או תנועה מוסדית של היהדות הוא כיום 32%, דומה מאוד לשיעור שנמצא בסקר של 2013 (30%).

בקווים כלליים, מאפייניהן של קבוצות אלה בשנת 2020 דומים לאלה של 2013. בממוצע, האורתודוקסים הם המקפידים ביותר על שמירת מצוות והיותר קשורים רגשית לישראל; מבחינה פוליטית, הם נוטים להיות שמרנים, בעלי משפחות גדולות, שיעורים נמוכים מאוד של נישואים מעורבים וגיל חציוני צעיר יחסית (35).⁴

יהודים קונסרבטיבים ורפורמים נוטים להקפיד פחות בשמירת מצוות בדרכים מסורתיות, כגון שמירת כשרות והשתתפות סדירה בתפילות, אולם רבים מחברי וחברות קבוצות אלה נוטלים חלק בפעילויות תרבותיות יהודיות, ורובם קשורים לישראל לפחות במידת מה. מבחינה דמוגרפית, יש להם רמות השכלה גבוהות, משפחות קטנות, שיעורי נישואים מעורבים גבוהים יותר מאשר אצל האורתודוקסים ופרופיל גילאי מבוגר יותר (גיל חציוני 62 אצל הקונסרבטיבים, 53 אצל הרפורמים).

ישנה מידה רבה של חפיפה – אם כי היא רחוקה מלהיות מלאה – בין אותם 32% מהבוגרים היהודים שאינם רואים את עצמם כחברים בתנועה או בזרם כלשהם של היהדות האמריקנית לבין אותם 27% המסוּוָּגים בתור “יהודים ללא דת”.⁵ המשיבים לסקר האומרים כי דתם היא היהדות מסוּוָּגים בתור “יהודים לפי דת”, ללא קשר לשאלה עם איזה זרם של היהדות הם מזדהים, או למידת שמירת המצוות שלהם. אלה המתארים את דתם כאתאיסטים, אגנוסטים או שום דבר ספציפי, אך יש להם הורה יהודי/ת או שגודלו כיהודים ואומרים כי חוץ מן הדת, הם רואים את עצמם כיהודים באיזשהו אופן – לדוגמה באופן אתני, תרבותי, או בשל הרקע המשפחתי שלהם – נכללים גם הם באוכלוסייה היהודית לכל אורכו של דו”ח זה. חוקרי הסקר מכנים אותם “יהודים ללא דת”, משום שהם אינם מזדהים עם היהדות או עם דת אחרת כלשהי. ⁶

כמו בשנת 2013, גם בשנת 2010 בולטים יהודים ללא דת ברמות נמוכות של השתתפות דתית – במיוחד חֲבֵרוּת ונוכחות בבתי כנסת – וכן קשר לישראל, רגשות השתייכות לעם היהודי והשתתפות בחיים קהילתיים יהודיים ברמות נמוכות, בהשוואה ליהודים מהסיווגים האחרים. הם נוטים להיות ליברלים בהשקפתם הפוליטית ובעלי השכלה גבוהה יחסית, עם שיעורים גבוהים יחסית של נישואים מעורבים וגיל חציוני נמוך (38 שנים).

אחת הדרכים להמחשת הגיוון בקרב יהודים בשני הקצוות של הספקטרום הדתי היא להרחיב את העדשות ולהביט בצורה רחבה יותר בדת בארצות הברית. יהודים אורתודוקסים נמנים על הקבוצות הדתיות ביותר בחברה האמריקנית, במונחים של אלה האומרים כי הדת ממלאת תפקיד חשוב מאוד בחייהם (86%) – יחד עם פרוטסטנטים שחורים (78%) ואוונגליסטים לבנים (76%). יהודים ללא דת נמנים על תת-הקבוצות הכי פחות דתיות בארה”ב – והם נוטים אפילו יותר מבוגרים אמריקנים שאינם משתייכים לשום דת לומר כי הדת “איננה חשובה במיוחד” או “בכלל לא חשובה” להם (91% לעומת 82%).⁷

כיצד מסוּוָּגים המשיבים

דיאגרמה זו מוצגת כאמצעי עזר להבנת הקטגוריות המשמשות בדו”ח זה. אין היא משקפת את הניסוח המילולי של השאלה מן הסקר. את הניסוח המילולי המלא של השאלה, וסדר השאלות, ניתן לראות בשאלון.

כמו בשנת 2013, משיבים האומרים כי הם יהודים ובעלי דת אחרת כלשהי (לדוגמה נוצרים) אינם נכללים בקטגוריה של יהודים נטו. גם משיבים האומרים כי יש להם הורה יהודי/ת או שגודלו כיהודים אך מציינים כי כיום הם אינם רואים עצמם כיהודים מבחינה כלשהי אינם כלולים בקטגוריה זו.
לצורך מידע נוסף על מדגם הסקר של 2020, ראו התיבה “איך עשינו זאת” בסעיף המתודולוגיה.

שורשי האחדות והפילוג

למרות שישנם מספר סימנים לגיוון דתי ולקיטוב פוליטי בקרב יהודי ארצות הברית, הסקר מוצא גם אזורים נרחבים של קונסנסוס. לדוגמה, יותר משמונה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי הם חשים לפחות תחושה מסוימת של השתייכות לעם היהודי, ושלושה רבעים אומרים כי “להיות יהודי” חשוב מאוד או חשוב במידת מה עבורם.

כמו בשנת 2013, בסקר של 2020 נשאלו יהודים אמריקנים האם רשימה של גורמים ופעילויות הם “מהותיים”, “חשובים אך לא מהותיים” או “לא חשובים” מבחינתם ביחס ל”להיות יהודי”. בשל הבדלים מתודולוגיים בדרך שבה נערך הסקר והוספת פריט אחד לרשימה, יתכן שתוצאות הסקר של 2020 בנוגע לפריטים מסוימים אינן בנות-השוואה באופן ישיר לתוצאות של 2013, אולם המגמה הרחבה של תשובות דומה בדרכים רבות.⁸

שבעה או יותר מבין כל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי זכירת השואה (76%) וניהול חיים מוסריים ואתיים (72%) מהותיים לזהותם היהודית. כמחצית או יותר גם אומרים כי פעולה למען צדק ושוויון בחברה (59%), סקרנות אינטלקטואלית (56%) והמשך מסורות משפחתיות (51%) מהותיים. הרבה פחות חושבים כי אכילת מאכלים יהודיים מסורתיים (20%) ושמירה על ההלכה היהודית (15%) הם יסודות מהותיים במה שפירושו עבורם “להיות יהודי”. אולם שמירת ההלכה חשובה במיוחד ליהודים אורתודוקסים – 83% מהם חושבים כי היא מהותית להיותם יהודים.

הדעות בנוגע להלכה הן רק אחד מהבדלים בולטים רבים באמונות ובהתנהגויות בין יהודים אורתודוקסים לבין יהודים אמריקניים המשתייכים לזרמים יהודיים אחרים (או שאינם משתייכים לזרם מסוים כלשהו) שמתגלים בסקר, ויתכן שזה משפיע על האופן שבו קבוצות אלה רואות זו את זו. לדוגמה, כמחצית מן היהודים האורתודוקסים בארה”ב אומרים כי אין להם “הרבה” (23%) או “שום דבר” (26%) משותף עם יהודים בתנועה הרפורמית; רק 9% מרגישים שיש להם “הרבה” מהמשותף עם הרפורמים.

הרפורמים, באופן כללי, מגלים רגשות דומים למדי כלפי האורתודוקסים: שישה מכל עשרה רפורמים אומרים כי אין להם הרבה (39%) או לא כלום (21%) משותף עם האורתודוקסים, בעוד ש-30% מן הרפורמים אומרים שיש להם כמה דברים משותפים עם האורתודוקסים, ו-9% אומרים כי יש להם הרבה משותף עם יהודים אורתודוקסים.

גם הקונסרבטיבים וגם הרפורמים נוטים יותר לומר כי יש להם “הרבה” או “משהו” משותף עם יהודים בישראל (77% ו-61% בהתאמה) מאשר לומר שיש להם דברים משותפים עם יהודים אורתודוקסים בארה”ב. ובקרב יהודים אורתודוקסים יש שיעור גבוה הרבה יותר של מי שאומרים שיש להם “הרבה” או “משהו” משותף עם היהודים בישראל (91%), מאשר שיעורם של מי שאומרים כך ביחס ליהודים קונסרבטיבים ורפורמים בארה”ב.

יהודי ארה”ב פחות דתיים מכלל הבוגרים האמריקניים, אולם כמה מגמות יהודיות משקפות הֶקְשֵר אמריקני רחב

בכל הקשור לדת, יהודי ארה”ב שונים בדרכים רבות מן הציבור האמריקני הרחב – ולא רק מבחינת הקשר שלהם עם אמונות ונוהגים יהודיים ספציפיים.

כללית, יהודים הם הרבה פחות דתיים מכלל הבוגרים בארה”ב, לפחות לפי אמות-מידה הנוגעות להקפדה דתית המקובלות בסקרים של מרכז המחקר “פיו”. לדוגמה, אחד מכל חמישה יהודים (21%) אומר כי הדת ממלאת תפקיד חשוב מאוד בחייו, בהשוואה ל-41% בקרב כלל הבוגרים בארה”ב. ו-12% מיהודי ארה”ב אומרים כי הם משתתפים בתפילות דתיות אחת לשבוע או יותר, לעומת 27% באוכלוסייה הכללית.

פערים גדולים יותר נמצאים ביחס לאמונה באלוהים. רוב הבוגרים בארה”ב אומרים כי הם מאמינים באלוהים “כפי שהוא מתואר בתנ”ך” (56%), בהשוואה לכרבע מן היהודים (26%). יהודים אמריקנים נוטים יותר להאמין בכוח עליון מסוג אחר – או לא להאמין בכוח עליון.

עם זאת, המגמות המורגשות בקרב יהודי ארה”ב דומות למגמות רבות בכלל האוכלוסייה. הבולטת ביותר מביניהן היא העלייה בהתנערות מן הדת. שיעור היהודים בארה”ב שאינם מצהירים על השתייכות לדת כלשהי (27%) – דהיינו, אלה המזדהים כאתאיסטים, אגנוסטים, או “שום דבר ספציפי” מבחינה דתית – כמעט זהה לשיעור הבוגרים האמריקנים בכלל בקטגוריות אלה (28%).

בנוסף לכך, נישואים מעורבים אינם רק תופעה יהודית. דומה שנישואים מעורבים של אמריקנים שדתם שונה נמצאים בעלייה בקרב האוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. הוא הדין ביחס לרמה העולה של גיוון גזעי ואתני, שניתן לזהות ברוב הקבוצות הדתיות בארה”ב, בשעה שהאוכלוסייה בארה”ב כולה הופכת למגוונת יותר. לבסוף, העובדה שיהודים אורתודוקסים נוטים להוליד יותר ילדים תואמת את המגמה הכללית, שבה שיעורי הפריון בקרב אמריקנים דתיים גבוה יותר מאשר בקרב הלא-דתיים.

מדוע יהודים הולכים, או לא הולכים, לתפילות דתיות

המחקר משנת 2013 לא נתן תשובה לשאלה מדוע יהודים אמריקנים רבים, במיוחד בגילאים צעירים, מבקרים רק לעיתים רחוקות בבית כנסת, ובאילו דרכים, אם בכלל, הם קושרים את עצמם ליהדותם או ליהודים אחרים.

הסקר משנת 2020 כולל מספר שאלות חדשות, שנועדו לבדוק נושאים אלה. ראשית כל, יהודים האומרים כי הם מבקרים בבית כנסת, מִנְיָן, או “חבורה” לפחות אחת לחודש – 20% מכלל הבוגרים היהודים – נשאלו מה מושך אותם לתפילות יהודיות. אלה המשתתפים בתפילות פעמים מעטות בשנה או אף פחות נשאלו מה גורם להם להתרחק; בקבוצה זו נכללים כמעט שמונה מכל עשרה יהודים אמריקנים (79%).

מבין תשע סיבות אפשריות להשתתפות בתפילות יהודיות שהוצעו בסקר, התשובה שנבחרה יותר מכל האחרות היא “משום שיש לכך משמעות רוחנית עבורי”. תשעה מבין כל עשרה יהודים המשתתפים בתפילות באופן סדיר אומרים כי זו הסיבה לכך שהם הולכים לתפילות (92%), ומיד אחריה באות התשובות “כי זה נותן לי תחושת השתייכות” (87%), ו”כדי להרגיש קשר למוצא או להיסטוריה שלי” (83%). כשני שלישים (65%) אומרים כי הם מרגישים חובה דתית, ואצל יהודים אורתודוקסים יש סבירות גבוהה לקבלת תשובה זו (87%). שיעור קטן יותר של יהודים המשתתפים בתפילות אומרים כי הם הולכים לתפילות כדי לרצות בן/בת זוג או קרוב משפחה (42%) או משום שיחושו רגשי אשמה אם לא ישתתפו (22%).

מבין 11 סיבות אפשריות לאי-השתתפות בתפילות דתיות, התשובה שנבחרה יותר מכל האחרות היתה “אינני דתי/ת”. שני שלישים מכלל אלה שאינם משתתפים בתפילות באופן סדיר אומרים כי זו הסיבה לכך שאינם הולכים לתפילות לעיתים יותר קרובות. הסברים שכיחים אחרים הם “פשוט אין לי עניין בזה” (57%), ו-”אני מבטא את יהדותי בדרכים אחרות” (55%). שיעור קטן יותר משיבים “הידע שלי אינו מספיק על מנת להשתתף” (23%), “אני נלחץ מהצורך לעשות יותר או לתרום יותר” (11%), “אינני מרגיש רצוי” (9%), “אני חושש לביטחוני” (6%), או “אנשים מתייחסים אלי כאילו אינני באמת שייך” (4%).

דומה שהמידה שבה שיקולים כספיים מהווים מגבלה להשתתפות משתנה בהתאם לגיל. למרות שכמה מנהיגים יהודיים מאמינים כי דמי החברות בבתי הכנסת מרחיקים צעירים, בוגרים יהודים צעירים (בני פחות מ-30) נוטים פחות מהמבוגרים לומר כי אינם משתתפים בתפילות דתיות “מפני שזה יקר מדי” (10% לעומת 19%). לקבלת פרספקטיבה על שאלה זו על סמך ראיונות עומק עם רבנים של בתי כנסת, ראו את הדיון תחת הכותרת “רוב יהודי ארה”ב אינם מבקרים בבית כנסת, ולכן רבנים ומספר רב של ארגונים חדשים מנסים לחַדֵּש” בפרק 3.

לניתוח נוסף של שאלות אלה, ראו פרק 3.

מעורבות תרבותית

בנוסף לצורות מסורתיות של פעילות דתית, כגון ביקור בבית כנסת, יהודים אמריקנים רבים אומרים כי הם מעורבים בפעילויות תרבותיות יהודיות כגון אכילת מאכלים יהודיים, ביקור באתרים היסטוריים יהודיים, וקריאת ספרות יהודית.

יהודים צעירים (בוגרים) מדווחים על השתתפות ברבות מן הפעילויות האלה בשיעורים הדומים בערך לשיעורי ההשתתפות של יהודים אמריקניים מבוגרים יותר. בקרב יהודים בגילאי 18 עד 29, לדוגמה, 70% אומרים כי לעיתים קרובות או מפעם לפעם הם מבשלים או אוכלים מאכלים יהודיים מסורתיים, שיעור זהה ליהודים בני 65 ומעלה הנוהגים כך. 37% מהיהודים הצעירים אומרים כי לפחות מפעם לפעם הם מציינים את השבת בדרך שיש לה משמעות עבורם (אם כי לא בהכרח בדרך התואמת את ההלכה היהודית, כמו לדוגמה הימנעות מעבודה), כפי שנוהגים 35% מן היהודים בני 65 ומעלה.

עם זאת, בסך הכל, אין לקבוע כי פעילויות יהודיות תרבותיות, או שמירת מצוות בדרך אינדיבידואלית, מעין “עשה זאת בעצמך”, מחליפות באופן ישיר ביקורים בבית כנסת או צורות מסורתיות אחרות של שמירת מצוות יהודיות. לעיתים קרובות יותר, הן משלימות השתתפות מסורתית דתית. ניתוח סטטיסטי מצביע על כך שהמקפידים מאוד על שמירת מצוות לפי אמות מידה מסורתיות – בסולם המאחד ביקורים בבית כנסת, שמירת כשרות, צום ביום כיפור והשתתפות בסדר פסח – נוטים גם לדווח על שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר ב-12 הפעילויות התרבותיות היהודיות הנזכרות בסקר, כמו קריאת פרסומים יהודיים, האזנה למוסיקה יהודית וביקור בפסטיבלים של סרטים יהודיים.⁹

אלה הממוקמים נמוך על סולם ההקפדה הדתית המסורתית נוטים להיות מעורבים הרבה פחות במגוון התוסס של פעילויות תרבותיות הזמינות ליהודי ארה”ב במאה ה-21. למעשה, לא יותר מאשר אחד מעשרה מהיהודים שהקפדתם נמוכה אומר כי הוא או היא עושה לעיתים קרובות דבר כלשהו מבין תריסר הפעילויות הנזכרות בסקר.

לדוגמה, בין היהודים שרמת הקפדתם הדתית גבוהה, 31% אומרים כי לעיתים קרובות הם מאזינים למוסיקה יהודית או ישראלית, לעומת 7% מאלה שרמת הקפדתם המסורתית בינונית, ו-2% בלבד מאלה הנמצאים במקום נמוך על סולם זה. בשאלות אחרות המגמה דומה: 64% מן היהודים שרמת הקפדתם גבוהה מבשלים או אוכלים לעיתים קרובות מאכלים יהודיים מסורתיים, פי שמונה יותר מהיהודים שרמת הקפדתם נמוכה האומרים כי הם נוהגים כך (8%).

עם זאת, הסקר מצא כי יהודים רבים שענו כי הם אינם הולכים לתפילות משום שהם “מבטאים את היהדות [שלהם] בדרכים אחרות” אכן מעורבים בפעילויות תרבותיות, לפחות מפעם לפעם. כשלושה רבעים מהם מדווחים כי מפעם לפעם, או לעיתים קרובות הם נהנים ממאכלים יהודיים (77%), ומשתפים את ידידיהם הלא-יהודים בתרבות יהודית או בחגים יהודיים (74%), ואילו רבים גם מבקרים באתרים היסטוריים יהודיים כאשר הם בנסיעות או בטיולים (53%) וקוראים ספרות יהודית (47%).

לניתוח נוסף של שאלות אלה, ראו פרק 3.

רוב יהודי ארה”ב מבחינים בעלייה באנטישמיות

בעקבות סדרה של התקפות רצחניות על יהודים אמריקנים – בבית הכנסת “עץ החיים” בפיטסבורג באוקטובר 2018; בית הכנסת של תנועת חב”ד בפאוואי (Poway), קליפורניה, באפריל 2019; וסופרמרקט כשר בג’רסי סיטי, ניו ג’רסי, בדצמבר 2019 – הוצגו בסקר של שנת 2020 הרבה יותר שאלות על אנטישמיות מאשר בסקר של 2013.

יותר מתשעה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי קיימת לפחות אנטישמיות “מסוימת” בארצות הברית, ובהם 45% האומרים כי יש “הרבה” אנטישמיות. רק 6% אומרים כי אין הרבה אנטישמיות, וקרוב לאפס (פחות מאחוז אחד) אומרים כי כלל אין אנטישמיות.

יתירה מכך, שלושה רבעים (75%) אומרים כי יש כיום יותר אנטישמיות בארה”ב מאשר לפני חמש שנים. רק 5% אומרים כי יש פחות, ו-19% מבחינים בשינוי מועט או בכלל לא, ואומרים כי שיעור האנטישמיות זהה או דומה מאוד לשיעורה לפני חמש שנים.

בין אלה המבחינים בעלייה באנטישמיות במרוצת חמש השנים האחרונות, מעטים יחסית (5% מכלל יהודי ארה”ב) חושבים כי הדבר קרה אך ורק “מפני שיש כיום יותר אנשים המחזיקים בדעות אנטישמיות”. הרוב הגדול אומרים כי האנטישמיות גברה בארצות הברית משום שאנשים המחזיקים בדעות אנטישמיות “חשים כיום יותר חופש להביע דעות אלה” (35%) – או משום ששני הדברים קרו: גם מספר האנטישמים גדל וגם אנשים חשים כיום יותר חופש להביע השקפות אנטישמיות (33%).

הסקר גם שאף להעריך, בצורה רחבה, את ההשפעה הפסיכולוגית של האנטישמיות על יהודים אמריקנים ואת השפעתה המרתיעה על פעילויות יהודיות קהילתיות.

מעט יותר ממחצית היהודים שנסקרו (53%) אומרים כי כיהודים בארצות הברית, הם מרגישים כיום פחות בטוחים מכפי שהרגישו לפני חמש שנים. רק 3% חשים יותר בטוחים, ו-42% לא חשים בשינוי של ממש. (עוד 1% אמרו כי לא חיו בארה”ב לפני חמש שנים). יהודים שבדרך כלל לובשים במרחב הציבורי פריט האופייני ליהודים (כגון כיפה או כיסוי ראש) נוטים במיוחד לחוש פחות בטוחים, וכן גם נשים יהודיות.

אלה שאומרים כי הם חשים פחות בטוחים כעת נשאלו שאלה נוספת: האם היססת או שאתה מהסס להשתתף בתפילות או באירועים יהודיים משום שאתה חש כיום פחות בטוח מכפי שחשת לפני חמש שנים?

שני שלישים מאלה החשים פחות בטוחים (35% מכלל הבוגרים היהודיים) אומרים כי לא היססו לקחת חלק בפעילויות יהודיות בשל דאגה לביטחונם. כרבע ממי שחשים פחות בטוחים (12% מכלל הבוגרים היהודיים בארה”ב) אומרים כי היססו, אך בכל זאת השתתפו בתפילות או באירועים יהודיים. כעשירית מן היהודים האומרים כי הם חשים פחות בטוחים (5% מכלל הבוגרים היהודיים בארה”ב) אומרים כי היססו ובחרו שלא להשתתף בתפילות או באירועים בשל דאגה לביטחונם.

יהודים אמריקנים מדווחים כי הם חווים דפוסים מסוימים של אנטישמיות לעיתים יותר קרובות מאשר דפוסים אחרים. לדוגמה, 37% אומרים כי ראו גרפיטי או ונדליזם אנטי-יהודיים ביישוב שלהם ב-12 החודשים האחרונים, 19% אומרים כי נגרמה להם הרגשה שאינם רצויים במקום מסוים משום שהם יהודים, ו-15% אומרים כי כונו בכינויים מעליבים. פחות מכך אומרים כי ב-12 החודשים האחרונים הוטרדו באינטרנט (8%) או הותקפו פיסית (5%) משום שהם יהודים.

אף שבסך הכל, דיווחים על התקפות פיסיות נדירים, רבות מן ההתנסויות האחרות באנטישמיות נפוצות יותר בקרב יהודים יותר צעירים ובקרב אורתודוקסים (שלעיתים קרובות לובשים במרחב הציבורי בגדים או אביזרים יהודיים אופייניים). לדוגמה, רבע מכלל הבוגרים היהודים מתחת לגיל 30 אומרים כי בשנה האחרונה כונו בכינויים מעליבים בשל יהדותם, בהשוואה ל-10% מן היהודים בגילאי 50 ויותר. 55% מן האורתודוקסים אומרים כי ראו גרפיטי אנטישמי ביישובם בשנה החולפת, בהשוואה ל-37% מן הרפורמים; יתכן שהדבר נובע, לפחות באופן חלקי, מכך שאורתודוקסים נוטים יותר להתגורר בשכונות בעלות אוכלוסייה יהודית ניכרת.

רוב יהודי ארה”ב נחשפו בשנה החולפת למטאפורות או לסטראוטיפים אנטישמיים – אם כי רובם מדווחים על אירועים אלה לא כתקריות שהם נפגעו מהן ישירות, אלא כמשהו שראו ברשתות החברתיות או קראו עליו בחדשות. לדוגמה, שלושה רבעים מהבוגרים היהודים שמעו מישהו טוען כי “ליהודים יותר מדי אכפת מכסף”, כולל שלושה מבין כל עשרה (30%), האומרים כי הדברים נאמרו בנוכחותם בשנה שעברה, ועוד 43% האומרים כי שמעו או קראו על טענה זו מכלי שני.

בדומה לכך, 71% מיהודי ארה”ב אומרים כי שמעו או קראו על מישהו שטען בשנה החולפת כי “השואה לא התרחשה, או שהיתה הפרזה בחומרתה”. אולם רוב (63%) התקריות האלה לא היו ישירות, ורק ב-9% מהמקרים הדברים נאמרו בנוכחות המדווחים. חלק עוד יותר קטן מיהודי ארה”ב אומרים כי שמעו מישהו אומר כי “ליהודי אמריקה אכפת יותר מישראל מאשר מארצות הברית”, כולל 36% ששמעו או קראו על כך, ורק 6% ששמעו זאת באופן ישיר בשנה האחרונה.

חרף התנסויות אלה באנטישמיות, יהודים אמריקנים נוטים לומר כי ישנה אפליה נגד קבוצות אחרות בחברה האמריקנית באותה מידה – או אף יותר מזו שנגד יהודים (ובהן אמריקנים מוסלמים, שחורים, היספאנים, והומוסכסואלים או לסביות). כך נמצא בסקר של 2013, וזה נכון גם בשנת¹⁰.2020
ניתוח נוסף של שאלות על אפליה ואנטישמיות ראו בפרק 6.

האהדה למפלגה מעצבת את הדעות לגבי טראמפ

בסקר, שנערך בין 5-12 חודשים לפני הבחירות לנשיאות של נובמבר 2020, ביטאו יהודי ארה”ב בדרך כלל דעות שליליות על הנשיא דאז, דונלד טראמפ: 73% מכלל הבוגרים היהודים (ו-96% מן היהודים הדמוקרטים או הנוטים למפלגה הדמוקרטית) הביעו דעה שלילית על ביצועיו כנשיא, בעוד ש-27% העניקו לו דירוג חיובי (ובהם 88% מן היהודים הרפובליקנים או הנוטים למפלגה הרפובליקנית).
היהודים בזו במיוחד לטיפולו של טראמפ בנושאי הסביבה וההגירה: שמונה מכל עשרה בוגרים יהודים אמרו כי טיפולו בסביבה היה “גרוע” או “רק מספיק”, ושלושה רבעים אמרו אותו הדבר על טיפולו בהגירה.

רוב יהודי ארה”ב תפסו את טראמפ כידידותי לישראל. בערך שישה מכל עשרה (63%) אמרו זאת, כולל 55% מן היהודים הדמוקרטים או הנוטים לדמוקרטים, וכן 85% מהיהודים הרפובליקנים או הנוטים למפלגה הרפובליקנית.

אולם היה פחות קונסנסוס בקרב יהודים אמריקנים בנוגע לשאלה אם טראמפ היה ידידותי ליהודים בארה”ב. בערך שלושה מכל עשרה אמרו כי היה ידידותי (31%), ואילו 28% אמרו כי היה נייטרלי ו-37% אמרו כי היה לא-ידידותי ליהודי ארה”ב. הבחנות אלה הושפעו במידה רבה מהזדהות מפלגתית: בעוד שרוב גדול מבין היהודים הרפובליקנים (81%) אמרו כי טראמפ היה ידידותי ליהודי אמריקה, רק 13% מן היהודים הדמוקרטים הסכימו לכך.

למרות שרוב יהודי ארצות הברית ראו את טראמפ כידידותי לישראל, אין להסיק מכך בהכרח כי ראו את מדיניותו כלפי המדינה היהודית כחיובית. רוב יהודי ארה”ב דירגו את טיפולו של טראמפ במדיניות האמריקנית כלפי ישראל כ”רק מספיקה” (23%) או “גרועה” (35%), ואילו ארבעה מכל עשרה דירגו את אופן טיפולו במדיניות זו כ”טוב” (17%) או “מצוין” (23%). ¹¹

בסקר של 2013, שנערך בעת כהונתו של הנשיא ברק אובמה, אחד מכל עשרה יהודים אמריקנים אמר כי המדיניות האמריקנית “תומכת יותר מדי” בישראל. הרוב אמרו כי המדיניות האמריקנית “אינה מספיק תומכת” (31%) או תומכת “בערך במידה הנכונה” (54%).

שבע שנים לאחר מכן, במהלך 14 החודשים האחרונים של מימשל טראמפ, רק קצת יותר ממחצית הבוגרים היהודים (54%) אמרו שרמת התמיכה האמריקנית בישראל היא בערך במידה הנכונה. אולם, בהשוואה ל-2013, פחות אמרו כי ארה”ב איננה מספיק תומכת (19%), ויותר אמרו כי המדיניות האמריקנית תומכת יותר מדי בישראל (22%).

בקרב יהודים מתחת לגיל 30, קרוב לארבעה מכל עשרה (37%) אמרו בסקר של 2020 כי המדיניות האמריקנית תומכת יותר מדי בישראל, וכמחצית מהם דירגו את טיפולו של טראמפ במדיניות כלפי ישראל כגרוע.

רמות הקשר עם ישראל

ככלל, יהודים אמריקנים צעירים קשורים רגשית לישראל פחות מאשר מבוגרים יותר. נכון לשנת 2020, מחצית מהבוגרים היהודים מתחת לגיל 30 מתארים את עצמם כקשורים לישראל מאוד או במידת מה (48%), בהשוואה לשני שלישים מן היהודים בגילאי 65 ומעלה.

בנוסף לכך, בקרב יהודים בני 50 ויותר, 51% אומרים כי אכפתיות ביחס לישראל היא מהותית למה שפירושו עבורם הוא להיות יהודי, ועוד 37% אומרים כי האכפתיות ביחס לישראל חשובה אך לא מהותית; רק 10% אומרים כי אכפתיות ביחס ישראל איננה חשובה מבחינתם. לעומת זאת, בקרב יהודים מתחת לגיל 30, שליש אומרים כי אכפתיות ביחס ישראל מהותית (35%), וכרבע (27%) אומרים כי איננה חשובה ככל שהדבר נוגע למה שעבורם פירושו להיות יהודי.

אותה מגמה – רמות נמוכות יותר של קשר לישראל בקרב בוגרים יהודים צעירים מאשר בקרב מבוגרים יותר – הורגשה גם בסקר משנת 2013. הואיל והסקר של 2013 נערך על ידי מראיינים אנושיים, בטלפון, בעוד שהסקר של 2020 נערך על ידי המשיבים עצמם, בצורה מקוונת או בשאלון על דף נייר, לא ניתן לעשות השוואה בין התוצאות של חלק מהשאלות. לכן קשה לדעת האם בסך הכל, רמות הקשר לישראל בקרב יהודי ארה”ב השתנו במהלך שבע השנים שחלפו מסקר 2013 עד סקר 2020.

גיוון גזעי ואתני בקרב יהודי ארצות הברית

יהודיוּת היא עניין של קשרי-גומלין עם דת, אתניות, תרבות ומוצא. הסקר שאף לחקור דינמיקה זו באמצעות שאלות על גזע ואתניות (שאלות השזורות גם עם מוצא ותרבות), מנהגים יהודיים ומוצא גאוגרפי. ¹²

בסקר של 2020, בערך תשעה מבין כל עשרה בוגרים יהודים בארה”ב מזדהים כלבנים לא-היספאנים (92%), ואילו 8% מזדהים עם כל הקבוצות האחרות ביחד. זאת לעומת 94% לעומת לבנים לא-היספאנים ו-6% לקבוצות האחרות בסקר של 2013. בנוסף לכך, יש סיבות טובות אחרות לחשוב כי האוכלוסייה היהודית, כמו האוכלוסייה האמריקנית כולה, הולכת ונעשית מגוונת יותר ויותר מבחינה גזעית ואתנית, כולל מגמה של גיוון גָּדֵל בהתאם לגיל.

בקרב בוגרים יהודים מתחת לגיל 30, 85% מזדהים כלבנים (לא-היספאנים), ו-15% מזדהים עם כל הקבוצות האחרות, ובהם 7% היספאנים, 2% שחורים (לא-היספאנים) ו-6% אחרים או רב-גזעיים. זה גיוון גזעי ואתני ברמה גבוהה הרבה יותר מהמצוי בקרב יהודים בגילאי 50 ומעלה (97% לבנים לא-היספאנים).

שלא כמו בסקר של 2013, בסקר של 2020 הוצגו שאלות גם על הגזע והאתניות של בוגרים אחרים וילדים במשקי-בית יהודיים. מן הנתונים שנאספו עולה כי 17% מיהודי ארה”ב חיים במשקי-בית שבהם לפחות אדם אחד – בוגר או ילד – הוא היספאני, שחור, אסייאתי, מגזע או אתניות אחרים (לא לבנים), או רב-גזעי; נתון זה כולל חברים במשק-הבית שעשויים להיות לא-יהודים.

הסקר גם שאל האם יהודים חושבים על עצמם כאשכנזים (היהודים של מרכז ומזרח אירופה), ספרדים (הולכים לפי מנהגי יהודי ספרד), מזרחים (יהודים של צפון אפריקה והמזרח התיכון) או משהו אחר. ¹³ שני שלישים מכלל היהודים האמריקנים רואים את עצמם כאשכנזים, ומעטים יחסית רואים את עצמם כספרדים (3%) או כמזרחים (1%). עוד 6% אומרים כי הם צירוף מסוים של סוגים אלה או אחרים.

למרות שרוב יהודי ארצות הברית מזדהים כמקיימים מנהגים יהודיים מאירופה, תשעה מכל עשרה מהם נולדו בארה”ב (90%), כולל 21% שהם צאצאי לפחות מהגר אחד ו-68% שמשפחותיהם נמצאות בארה”ב במשך שלושה דורות או יותר. שליש מבין הבוגרים היהודים (32%) הם מהגרים מדור ראשון או דור שני, כולל 20% שנולדו באירופה או שאחד מהוריהם נולד/ה באירופה, ו-4% שהם מהגרים דור ראשון או דור שני מהמזרח התיכון וצפון אפריקה (כולל ישראל).

נישואים מעורבים וגידול ילדים

שיעורי הנישואים המעורבים בין יהודים לבין לא-יהודים בארה”ב גבוהים יותר בקרב יהודים שהתחתנו בשנים האחרונות מאשר בקרב מי שהתחתנו בעשורים קודמים, מגמה שבאופן כללי דומה לזו שנמצאה בסקר משנת 2013, אם כי יש שוני מסוים בנתונים לפי עשורים בין שני הסקרים. ¹⁴

בקרב משיבים יהודים שהתחתנו בעשור האחרון, שישה מכל עשרה אומרים כי יש להם בן/בת-זוג לא-יהודי. בין היהודים שהתחתנו בין 2000 ל-2009, פחות (45%) נשואים בנישואים מעורבים, וכך גם כארבעה מכל עשרה שהתחתנו בשנות התשעים (37%) או בשנות השמונים (42%). רק ל-18% מהיהודים שהתחתנו לפני 1980 יש בן/בת-זוג לא-יהודי/ת.

נישואים מעורבים כמעט שאינם קיימים בקהילה האורתודוקסית. בסקר הנוכחי, רק 2% מכלל האורתודוקסים הנשואים אומרים כי בן/בת-הזוג שלהם אינו יהודי/ה. לעומת זאת, בקרב יהודים שאינם חברי הקהילה האורתודוקסית, כמחצית (47%) אומרים כי בן/בת-הזוג שלהם אינו יהודי/ה. ובקרב היהודים הלא-אורתודוקסים שהתחתנו בעשור האחרון, 72% אומרים כי הם נשואים בנישואים מעורבים – בערך אותו שיעור שנמצא בסקר משנת 2013 ביחס לעשור שקדם לאותו מחקר.

בשיעורי הנישואים המעורבים יש גם רכיב בין-דורי: בקרב בוגרים יהודים שהם בעצמם צאצאים של נישואים מעורבים קיימת נטייה חזקה במיוחד להינשא בנישואים מעורבים. בסקר החדש, בקרב משיבים יהודים נשואים שיש להם הורה יהודי אחד/אחת, 82% נשואים בנישואים מעורבים, זאת בהשוואה ל-34% ממי ששני הוריהם יהודים. בדומה לכך, הנטייה בקרב יהודים הנשואים כעת בנישואים מעורבים, והמגדלים בבתיהם ילדים קטינים (מתחת לגיל 18), לומר כי הם מגדלים את ילדיהם כיהודים לפי דת (28%), נמוכה הרבה יותר מאשר בקרב הורים יהודים שיש להם בן/בת-זוג יהודי/ת (93%). אם כי, רבים מהיהודים הנשואים בנישואים מעורבים אומרים כי הם מגדלים את ילדיהם כיהודים לפי דת באופן חלקי, או כיהודים ללא דת.

הסקר של שנת 2020 כלל שאלה חדשה שמטרתה לסייע בהערכת החשיבות שמייחסים יהודים אמריקנים להעברה הלאה של זהותם היהודית. המשיבים התבקשו לדמיין עתיד שבו יהיו להם נכדים (אם אין להם נכדים כבר כעת). בערך שישה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים שיהיה להם חשוב מאוד (34%) או חשוב במידת מה (28%) שנכדיהם יהיו יהודים. שיעורים נמוכים יותר אומרים כי יהיה להם חשוב מאוד (22%) או חשוב במידת מה (22%) שנכדיהם יתחתנו עם יהודי/ה.

התשובות לשאלות אלה נוטות להשתנות בהתאם לגיל, כאשר יהודים מבוגרים יותר מייחסים בדרך כלל חשיבות רבה יותר מיהודים צעירים להמשכיות יהודית ולנישואים עם יהודים. אולם, כפי שצוין קודם לכן בדו”ח זה, קיים גם סוג של קיטוב באוכלוסייה היהודית של ארה”ב, כאשר עולה שיעורם של יהודים צעירים אורתודוקסים, כמו גם השיעור של מי שמגדירים את עצמם – במונחי דת – כאתאיסטים, אגנוסטים, או שום דבר ספציפי.

השאלה על הנכדים העתידיים מתארת היטב אלמנט אחד של קיטוב זה. שלושה מכל עשרה יהודים בגיל שמתחת ל-30 (31%) אומרים כי “כלל לא חשוב״ להם שנכדיהם העתידיים יהיו יהודים, שיעור גבוה משמעותית מכל קבוצת גיל אחרת. בו-זמנית, 32% מהיהודים הצעירים אומרים כי יהיה להם “חשוב מאוד” שנכדיהם יהיו יהודים, שיעור השווה לקבוצות גיל יותר מבוגרות. בקרב האורתודוקסים, 91% אומרים שחשוב להם מאוד שנכדיהם יהיו יהודים, בהשוואה ל-4% מהיהודים ללא דת האומרים זאת.

שימור (Retention)

הערכת הסקר היא כי בערך 8 מיליון בוגרים אמריקנים גודלו כיהודים או שהיה להם הורה יהודי/ה. שישה מכל עשרה מאלה גודלו כיהודים לפי דת (58%), ואילו 7% גודלו כיהודים ללא דת; לעוד 35% היה לפחות הורה יהודי אחד/אחת, אולם הם אומרים שלא גודלו כיהודים בלבד (אם בכלל), בין כדת ובין ללא דת. ¹⁵

בסך הכל, 68% מאלה האומרים כי גודלו כיהודים, או שהיה להם לפחות הורה יהודי/ה אחד, מזדהים כיום כיהודים, ובהם 49% שהם כיום יהודים לפי דת ו-19% שהם כיום יהודים ללא דת. פירוש הדבר הוא כי שליש ממי שגודלו כיהודים או על ידי הורה/ים יהודי/ים אינם יהודים כיום, בין משום שהם מזדהים כיום עם דת שאינה יהדות (כולל 19% הרואים את עצמם כנוצרים) או משום שכיום אין הם מזדהים כיהודים, בין לפי דת ובין ללא קשר לדת כלשהי.

בין כל המשיבים המציינים שיש להם רקע יהודי מסוג כלשהו, שיעור השימור הגבוה ביותר נמצא בקרב מי שגודלו כיהודים על פי דת. תשעה מכל עשרה בוגרים אמריקנים שגודלו כיהודים לפי דת הם עדיין יהודים, כולל 76% שנשארו יהודים לפי דת ו-13% המסווגים עתה כיהודים ללא דת. להשוואה, שלושה רבעים מאלה שגודלו כיהודים ללא דת הם עדיין יהודים כיום; בערך מחצית מהם עדיין יהודים ללא דת, ואחד מבין כל חמישה מהם הוא כיום יהודי לפי דת. בקרב מי שהיה להם לפחות הורה יהודי אחד/אחת אך האומרים כי לא גודלו רק כיהודים (בין כדת ובין בלי קשר לדת), הרבה פחות נותרו יהודים כיום (29%).

בקרב כל מי שאומרים שיש להם רקע יהודי כלשהו, שיעור אלה המזדהים כיום כיהודים דומה לרוחב כל קבוצות הגילאים. עם זאת, בוגרים מבוגרים יותר שגודלו כיהודים או שהיה להם לפחות הורה יהודי אחד/אחת נוטים יותר להזדהות כיהודים לפי דת, בעוד ששיעור גבוה יותר של בוגרים צעירים אומרים כי הם יהודים ללא דת. לדוגמה, בין בני ה-50 ומעלה עם רקע יהודי, 57% מזדהים כיהודים לפי דת, לעומת 37% בקרב בוגרים מתחת לגיל 30.

הנתונים מלמדים גם כי למי שיש להם שני הורים יהודים יש סיכוי גדול יותר לשַמֵּר את זהותם היהודית בהגיעם לגיל הבגרות ממי שיש להם רק הורה יהודי אחד/אחת. אולם בקרב מי שיש להם רק הורה יהודי אחד/אחת, הגילאים הצעירים נוטים לשמר את יהדותם בהגיעם לבגרות, יותר מאשר בני הגיל 50 ומעלה. יתכן כי הסיבה לכך היא ששיעור ההורים היהודים הנשואים בנישואים מעורבים המעבירים את זהותם היהודית לילדיהם גדל במרוצת הזמן. או, בניסוח שונה, דומה שהולך ועולה שיעור הצאצאים של נישואים מעורבים שבחרו להיות יהודים בבגרותם.16

הרוב הגדול של הבוגרים שגודלו עם רקע יהודי והנשואים כעת לבן/בת-זוג יהודי מזדהים כיום כיהודים (95%). לעומת זאת, הרבה פחות ממי שיש להם בן/בת-זוג לא יהודי הם יהודים כיום (56%). אולם אין פירוש הדבר בהכרח כי נישואים עם בן/בת-זוג לא-יהודי מרחיקים אנשים מזהותם היהודית. החץ הסיבתי עשוי באותה מידה להורות על הכיוון ההפוך. אנשים שזהותם היהודית חלשה יחסית עשויים לראות נישואים לבן/בת-זוג יהודי כפחות חשובים.

הסקר גם מאפשר לבחון את שיעור השימור של זרמים שונים ביהדות אמריקה. בין הזרמים העיקריים, האורתודוקסים והרפורמים מציגים את שיעורי השימור הגבוהים ביותר: 67% מכלל האמריקנים שגודלו כיהודים אורתודוקסים לפי דת ממשיכים להזדהות כאורתודוקסים בבגרותם. בדומה לכך, רוב מי שגודלו כיהודים רפורמים על פי דתם מזדהים כרפורמים גם כיום (66%). שיעור השימור בקרב מי שגודלו כקונסרבטיבים נמוך יותר: ארבעה מכל עשרה (41%) שגודלו כיהודים קונסרבטיבים על פי דתם ממשיכים להזדהות עם הזרם הקונסרבטיבי בבגרותם, אם כי תשעה מכל עשרה מהם (93%) הם עדיין יהודים.

מבחינות מסוימות, מגמות אלה דומות לממצאים מן המחקר של 2013. בשני הסקרים, בוגרים שאינם מזדהים עם הזרם של ילדותם נוטים לנוע לכיוון הפחות מסורתי של יהדות, ולא לכיוון יותר מסורתי. לדוגמה, בערך מחצית ממי שגודלו במסגרת הזרם הקונסרבטיבי מזדהים כיום עם היהדות הרפורמית (30%), אינם משתייכים לשום זרם יהודי ספציפי (15%), או שכבר אינם יהודים (7%), בעוד שרק 2% ממי שגודלו כקונסרבטיבים מזדהים עתה עם היהדות האורתודוקסית. בדומה לכך, כרבע מאלה שגודלו כרפורמים אינם משתייכים כיום לזרם יהודי ספציפי כלשהו (14%), או שכבר אינם יהודים (12%), ורק אחד מכל עשרים מזדהה עתה עם היהדות הקונסרבטיבית (4%) או האורתודוקסית (1%).

יחד עם זאת, שיעורם של הבוגרים שגודלו במסגרת הזרם האורתודוקסי הממשיכים להזדהות עם זרם זה גבוה יותר בסקר הנוכחי (67%) מכפי שהיה בסקר של שנת 2013 (48%). יתכן שהסיבה לכך (לפחות באופן חלקי) נעוצה בעובדה שבמחקר החדש, מדגם הבוגרים האומרים כי גודלו כאורתודוקסים כולל שיעור גבוה יותר של בני פחות מ-30. המחקר של 2013 ציין כי שיעור השימור בקרב האורתודוקסים גבוה הרבה יותר למי שגודלו כאורתודוקסים בעשורים האחרונים מאשר למי שהגיעו לבגרות כאורתודוקסים בשנות החמישים, השישים והשבעים. הסקר החדש כלל מעט מדי ראיונות עם מי שגודלו כאורתודוקסים מכדי לאפשר תת-חלוקה שלהם לפי שנת לידה או עשור לידה.

כמו אמריקנים אחרים, גם היהודים נפגעו בצורה קשה מנגיף הקורונה

הואיל והסקר תוכנן בשנת 2019, ורוב הראיונות הושלמו לפני שמגפת הקורונה פגעה בארצות הברית, התוצאות כשלעצמן אינן מציירות תמונה ברורה בנוגע להשפעתה של המגפה על יהודי אמריקה. עם זאת, בסקרים שנערכו עלידי מרכז המחקר “פיו” לאחר מכן, באוגוסט 2020 ובפברואר 2021 נשאלו יותר מ-10,000 אמריקנים ובהם 348 ו-265 יהודים לפי דת, בהתאמה, על ניסיונם במהלך המגיפה.17

באוגוסט 2020, הסבירות שיהודים לפי דתם יאמרו כי הכירו מישהו שאושפז או שמת בשל נגיף הקורונה היתה גבוהה יותר מהסבירות המקבילה בקרב בוגרים אמריקנים בכלל (57% לעומת 39%), קרוב לוודאי משום שיהודים רבים מרוכזים באזור העיר ניו יורק, שבו היה המספר הגבוה ביותר בארה”ב של מקרי הידבקות בנגיף בחודשים הראשונים של המגיפה. אולם שני המספרים עלו והפער כמעט ונעלם עד פברואר 2021, כאשר 73% מכלל היהודים ו-67% מכלל הבוגרים בארה”ב אמרו כי הם מכירים באופן אישי מישהו שאושפז או שמת מנגיף הקורונה (הפער בין שני המספרים אינו משמעותי מבחינה סטטיסטית, עקב מגבלות של גודל המדגם).

בפברואר, ליהודים עדיין נותר סיכוי כפול מאשר לכלל הבוגרים האמריקנים לומר כי הם נבדקו ונמצאו חיוביים לנגיף או לנוגדנים (23% לעומת 11%). אולם כאשר מביטים על סך השיעור של מי שאומרים כי הם נבדקו ונמצאו חיוביים למחלה, יחד עם שיעורם של אלה שאומרים כי הם “בטוחים למדי” שהם נדבקו, אפילו אם לא נבדקו ונמצאו חיוביים, אזי ההבדל בין יהודים (29%) לבין כל הבוגרים בארה”ב (25%) אינו משמעותי מבחינה סטטיסטית.

ממצאים אחרים מסקר “פיו” לשנת 2020 כוללים:

• כמעט ארבעה מכל עשרה יהודים בארה”ב חשים שיש להם הרבה (4%) או משהו (34%) משותף עם מוסלמים. פחות אומרים כי יש להם הרבה (2%) או משהו (18%) משותף עם נוצרים אוונגליסטים. יהודים שאינם מזדהים עם זרם יהודי דתי כלשהו נוטים יותר לומר שיש להם לפחות משהו ממשותף עם פרוטסטנטים (לא אוונגליסטים) ועם מוסלמים, מאשר לומר את אותו הדבר על יהודים אורתודוקסים.
• קרוב לשני שלישים מכלל יהודי ארה”ב (64%) אומרים כי על רבנים לערוך טקסי נישואים מעורבים דתית (כלומר, בין גבר/אישה יהודי/ה לבין אישה/גבר לא-יהודי/ה), ועוד 25% אומרים כי “זה תלוי”. רק 9% מתנגדים לחלוטין לכך שרבנים יערכו טקסי חתונות עבור זוגות מעורבים. עם זאת, בקרב האורתודוקסים 73% אומרים כי אל לרבנים לערוך נישואים מסוג זה.
• שבעה מכל עשרה יהודים אמריקנים (71%) אומרים כי על רבנים לערוך טקסי נישואים חד-מיניים, בעוד ש-13% אומרים כי “זה תלוי”. רק 15% מתנגדים לכך שרבנים יערכו טקסי נישואים לזוגות חד-מיניים, אך בקרב האורתודוקסים, שיעור המתנגדים הוא 82%.
• בערך אחד מכל עשרה בוגרים יהודים בארה”ב מזדהים כהומוסקסואל או כלסבית (4%) או כדו-מיני/ת (5%); 88% אומרים כי הם הטרוסקסואלים; 1% אומרים כי הם משהו אחר; 1% אומרים כי אינם יודעים, ו-1% סירבו לענות על השאלה.
• קצת פחות ממחצית הבוגרים היהודים בארה”ב (45%) ביקרו בישראל. בקרב יהודים בגיל 25 עד 34 שהשתתפו בסקר, כרבע אמרו כי השתתפו בנסיעה לישראל במסגרת “תגלית”.
• קרוב לאחד מכל חמישה יהודים אומרים כי לעיתים קרובות (5%) או לפעמים (12%) הם משתתפים בפעילויות או בתפילות של תנועת חב”ד. נוהג זה נפוץ בעיקר אצל האורתודוקסים: 46% אומרים כי הם משתתפים בפעילויות חב”ד לפחות לפעמים, וזאת בהשוואה ל-25% קונסרבטיבים, 12% רפורמים ו-8% יהודים שאינם מזדהים עם זרם דתי כלשהו.
• נמשכת המגמה של רמות גבוהות של השכלה בקרב יהודים. קרוב לשישה מכל עשרה הם בוגרי אוניברסיטה/מכללה, כולל 28% בעלי תארים מתקדמים. להשוואה – שלושה מכל עשרה מכלל הבוגרים בארה”ב הם מסיימי אוניברסיטה/מכללה, ול-11% תארים מתקדמים.
• אחד מכל ארבעה יהודים בארה”ב אומרים כי הכנסות המשפחה הן 200,000 דולר ומעלה (23%). לשם השוואה, רק 4% מכלל הבוגרים בארה”ב מדווחים על רמה כזו של הכנסה במשק-הבית. אחד מכל עשרה יהודים אמריקנים מדווחים על רמת הכנסה שנתית של משק הבית הנמוכה מ-30,000 דולר, לעומת 26% מכלל האמריקנים.
• בעת הסקר (שרובו נערך לפני פרוץ מגיפת הקורונה בארה”ב), כמחצית מיהודי ארה”ב תיארו את מצבם הפיננסי כ”נוח” (53%), לעומת 29% מכלל התושבים בארה”ב. עם זאת, 15% מן הבוגרים היהודים אמרו כי התקשו לשלם עבור ההוצאות הרפואיות שלהם או של בני משפחתם בשנה החולפת, 11% אמרו כי התקשו לשלם את שכר הדירה או המשכנתא, 8% אמרו כי התקשו לשלם עבור מזון, ול-19% היו קשיים בתשלום סוגים אחרים של חשבונות או חובות.

מפת דרכים לדו”ח זה

ביתר הדו”ח יש פירוט רב יותר של ממצאים אלה ואחרים. פרק 1 מספק אומדנים לגודלה של האוכלוסייה היהודית בארה”ב, תוך שימוש בהגדרות שונות של יהודיוּת. פרק 2 חוקר את הזהות היהודית והאמונות היהודיות, לרבות השתייכות לזרמים דתיים שונים, מה לדעת יהודי ארה”ב מהותי או חיוני על מנת להיות יהודי, והיכן הם מוצאים משמעות או תחושת הגשמה. פרק 3 חוקר מנהגים ונוהגים יהודיים, כולל נוהגים דתיים מסורתיים (כגון נוכחות בבית כנסת) ועוד כמה פעילויות יהודיות “תרבותיות”. פרק 4 מתמקד בנישואין ובמשפחות, כולל שיעורי נישואים מעורבים, כיצד משיבי הסקר היהודים מגדלים את ילדיהם, והאם המשיבים התחנכו בבתי-ספר יומיים יהודיים, או שביקרו במחנות קיץ יהודיים. פרק 5 עוסק ברמות הקהילה והקשר, כגון מה מידת האחריות שיהודי ארה”ב חשים כלפי יהודים אחרים ברחבי העולם ועד כמה לדבריהם יש להם מן המשותף עם יהודים אחרים. פרק 6 מתאר חוויות ותפיסות של אנטישמיות, כמו גם רמות נתפסות של אפליה נגד קבוצות אחרות בחברה האמריקנית. פרק 7 מנתח את גישותיהם של יהודי ארה”ב למדינת ישראל, הסיכויים להסדר שלום עם הפלסטינים, ותנועת ה-BDS. פרק 8 מתמקד בהשתייכויות ובהשקפות הפוליטיות של יהודי ארה”ב. כולל היחס לנשיא הקודם דונלד טראמפ, שכיהן עדיין בעת עריכת הסקר. פרק 9 חוקר נתונים של גזע, אתניות, מורשת יהודית וארץ מוצא בקרב יהודי ארצות הברית. פרק 10 מתאר כיצד ענו בוגרים יהודים לשאלות דמוגרפיות אחרות, כולל אודות גילם, השכלתם, אזור מגוריהם, שיעור הפריון שלהם ונטייתם המינית. פרק 11 עוסק בנתונים של רווחה ופגיעוּת כלכלית, כולל מצב תעסוקתי ומשלח יד. פרק 12 מסכם את ממצאי הסקר בנוגע לאנשים עם רקע יהודי וזיקה יהודית – שתי קבוצות שיש להן קשר ליהדות, אך אינן מסוּוָּגוֹת כיהודיות למטרות דו”ח זה.

הערות

1. www.pewforum.org/2021/05/11/jewish-americans-in-2020
2. משק הבית מוגדר ככל מי שמתגוררים יחד עם המשיב היהודי, כולל אנשים שעשויים להיות לא-יהודים.
   ראה ניתוחים נוספים בנושא זה בפרק 9
3. בדו”ח זה אנו משתמשים חליפות במונחים זרם ותנועה. בין מונחים אלה נכללים אורתודוקסים (ותת-קבוצות בתוך היהדות האורתודוקסית), קונסרבטיבים, רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים, ואחרים (לרבות יהדות הומניסטית, תחייה יהודית וכו’). הסקר כלל גם שאלה נפרדת לגבי השתתפות בתפילות או בפעילויות יחד עם חב”ד (ראו פרק 3).
4. יהודים אורתודוקסים אינם עשויים מקשה אחת, כמובן. בתוך היהדות האורתודוקסית קיימות מסורות שונות רבות. אולם הסקר לא כלל מספיק ראיונות עם תת-קבוצות של יהודים אורתודוקסים (כגון אורתודוקסים מודרנים, חסידים וישיבתיים [ליטאים, במינוח המקובל בישראל] על מנת לנתח את תשובותיהם בנפרד
5. 79% מן ה”יהודים ללא דת” אינם מזדהים עם זרם יהודי ספציפי כלשהו, ושני שלישים (65%) מן הבוגרים היהודים שאינם מזדהים עם זרם יהודי ספציפי כלשהו משתייכים לקטגוריה של “יהודים ללא דת”.
6. המונח “יהודים ללא דת” (או, לפעמים, “יהודים שלא על פי דת”) נמצא כבר עשרות שנים בשימוש על ידי דמוגרפים וסוציולוגים. בין המונחים הנפוצים יותר – יהודים תרבותיים, יהודיים אתניים ויהודים חילוניים. עם זאת, משמעותם של מונחים אלה משתנה אצל אנשים שונים, והיא עשויה לחול גם על יהודים על פי דת, הרואים את עצמם כיהודים מבחינה תרבותית ואתנית, או בעלי השקפה חילונית. כמה סוציולוגים, החותרים לכינוי יותר חיובי ומקבל ליהודים ללא דת, הציעו לאחרונה את המונח “יהודים מסיבות אחרות”. לשם שמירה על עקביות, דו”ח זה משתמש באותה טרמינולוגיה שבה נעשה שימוש בדו”ח משנת 2013.
7. שתי קבוצות אלה – יהודים אורתודוקסים ויהודים ללא דת – מסווגות באמצעות שאלות שונות שהוצגו בסקר, למרות שאין שום חפיפה ביניהן. פחות מ-1% מן היהודים ללא דת מזדהים בתור אורתודוקסים, ואילו 99% מן היהודים האורתודוקסים מזדהים בתור יהודים לפי דת.
8. השאלון משנת 2020 כולל פריט חדש – “המשך מסורות משפחתיות” – שלא היה חלק מן השאלון של 2013.
9. מדד אלפא-קרונבאך של סולם זה הוא 0.66.
10. שאלות אלה נשאלו בצורה קצת שונה ב-2013 וב-2020. הסקר של 2013 שאל האם יש “הרבה” אפליה נגד קבוצות שונות, והמשיבים יכלו לענות ב”כן” או “לא”. בסקר של 2020 נשאלו המשיבים כמה אפליה יש נגד קבוצות שונות, והמשיבים יכלו לענות ב”הרבה”, “במידה מסוימת”, “לא הרבה”, או “בכלל לא”. למרות הבדלים אלה, המגמות הכלליות בתשובות נותרו דומות
11. הסקר נערך מ-19 בנובמבר 2019 עד 3 ביוני 2020, כלומר לאחר שמימשל טראמפ העביר את שגרירות ארה”ב בישראל מתל אביב לירושלים, אולם לפני שהמימשל הודיע על הסכמת האמירויות ובחריין לנורמליזציה של יחסיהן עם ישראל.
12. גזע ואתניות נמדדו באופן חלקי בצורה זו למטרות מתודולוגיות. על מנת להבטיח כי מדגם המשיבים מייצג את האוכלוסייה הכללית של ארה”ב, כל המשיבים (לא רק אותם משיבים המסווגים על ידי המסנן כיהודים בצורה כלשהי) נשאלים שאלות אודות המאפיינים הדמוגרפיים שלהם, לרבות גיל, מגדר, השכלה, גזע, אתניות ועוד. לאחר מכן, הנתונים משוקללים כך שהפרופיל הדמוגרפי של המשיבים תואם את הפרופיל הדמוגרפי של האוכלוסייה הכללית של ארה”ב, כפי שהיא נמדדת על ידי הלשכה למפקד האוכלוסין של ארה”ב. עוד בפרק המתודולוגיה.
13. בשל ההיסטוריה הארוכה של היהודים בגלות, קשה לעקוב באופן מדויק אחרי מנהגים רבים. למרות זאת, סיווגים אלה מייצגים את מגמות ההגירה וההתיישבות של יהודים במרוצת מאות שנים. מורשתם של היהודים הספרדים מקורה בחצי-האי האיברי (ספרד ופורטוגל של היום) לפני גירושם של היהודים מאזור זה, בשנת 1492. יהודים אשכנזים הולכים בעקבות המנהגים ונוסחי התפילה שהתפתחו בקרב יהודים שחיו במרכז ובמזרח אירופה, אם כי רבים עברו משם כדי להימלט מפוגרומים ומרדיפות. מוצאם של יהודים מזרחים הוא מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון, כולל האזורים שכיום הם עיראק ואיראן. רבים מהם עברו לישראל או לארה”ב במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20.
14. ניתוח זה מתבסס על נישואים נוכחיים קיימים. אין הוא כולל נישואי עבר שהסתיימו בגירושין או במוות של אחד/אחת מבני הזוג. הוא משקף כיצד משיבים יהודים מתארים את הדת של בן/בת הזוג כיום, לא בעת החתונה. השוני בין שני הסקרים עשוי לשקף דגימות קטנות יחסית של משיבים שהתחתנו בכל עשור.
15. רוב האנשים בקטגוריה זו לא גודלו כלל כיהודים, אולם כמה מהם אומרים כי גודלו כבני דת אחרת וגם כיהודים, אך לא לפי דת.

The post יהודים אמריקנים בשנת 2020 first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בצד החדשות המעודדות, נמצא את הנתון שלפיו רוב ניכר מיהודי אמריקה סבורים שיש להם אחריות, לפחות מסוימת, לסייע ליהודים אחרים במקומות אחרים. שמונה מכל עשרה מהם (79%) מתייחסים כך ליהודים שיש להם צורך בסיוע. זה סימן שהקשר קיים, גם אם לא תמיד יוצא מהכוח אל הפועל. ומצד שני, בבדיקה שנערכה הפעם לראשונה, התברר שהרבה יהודים מרגישים מנוכרים למדי ליהודים אחרים, מקבוצות אחרות. האם יש לכם משהו במשותף, נשאלו היהודים. לא ממש, ענו היהודים. חוקרי מכון פיו סבורים, כך הסבירו, שנוסח שאלה עדין יחסית, מסוג זה, חושף שסעים קהילתיים בלי לגרום למשיבים צורך להעמיד פנים, לזייף בתשובה. אם נשאל: האם אתם לא סובלים את האחר, האם אתם מרגישים שמשהו אצלו לא בסדר, יהיו מי שירגישו לא נוח לתת תשובה כזאת. אבל כששואלים אם ״יש משהו במשותף״ והתשובה שלילית – הרמז ברור. אלה לא החברים שלי. אלה לא בני הקהילה שלי.

שאלה דומה מוצגת גם בסקרי המכון למדיניות העם היהודי בישראל. אנחנו שואלים: עד כמה בני ובנות קבוצה זו או אחרת תורמים לשגשוגה של ישראל. התשובות מאפשרות להבחין בקבוצות האהודות יותר ופחות על קבוצות אחרות. במקרה של פיו, כאמור, השאלה היא על ״משהו משותף״. ומסתבר ממנו שהרבה יהודים שכחו, או לא מרגישים, את מה שמשותף. כנראה קל יותר לזכור את מה שלא משותף.

לכמה מיהודי אמריקה יש ״הרבה במשותף״ עם יהודי ישראל? אחד מחמישה (19%). ולכמה יש ״משהו במשותף״ עם יהודי ישראל? עוד שניים מחמישה (40%). בסך הכל, כשישים אחוזים חושבים שיש משותף כלשהו להם ולנו. ובולטת העובדה שאורתודוכסים וקונסרבטיבים בולטים בתחושות השותפות, ורפורמים מרגישים אותה קצת פחות, אבל עדיין בעוצמה, ומי שלא שייכים לאף זרם דתי, או מוגדרים כיהודים ״לא לפי דת״ נמצאים בתחתית הסולם. מאלה, רק כשליש מרגישים קשר כלשהו.

באופן כללי, יהודים באמריקה מרגישים קשר עיקר ליהודים שדומים להם. זה טבעי למדי, אבל לא אידיאלי. ניקח לדוגמה רפורמים: 93% מהם מרגישים שיש להם במשותף עם רפורמים אחרים. אבל פחות מארבעים אחוזים מרגישים שיש להם קשר עם האורתודוכסים. ומאלה, רק תשעה אחוזים מרגישים שיש להם הרבה במשותף עם האורתודוכסים. וכמה אורתודוכסים מרגישים שיש להם הרבה במשותף עם הרפורמים? במקרה – בדיוק אותו שיעור. תשעה אחוזים. הנה המספר שמסביר את הכותרת. הנה המספר שמבטא – לפחות לטעמו של כותב מאמר זה – את האידיאל היהודי. אני אורתודוכסי, אני רפורמי, לא חשוב מה אני – יש לי הרבה מאוד במשותף עם כל היהודים.

כך היה רצוי שיהיה, אבל, כאמור, כך חשים רק תשעה אחוזים. למעשה, יהודים רפורמים מרגישים שיש להם במשותף עם מוסלמים אמריקאים יותר מאשר עם יהודים אורתודוכסים. יהודים שלא שייכים לאף זרם מרגישים שיש להם משהו במשותף עם פרוטסטנטים בערך באותה מידה שיש להם משהו במשותף עם יהודים קונסרבטיבים. הנה, כבר מתחדדת שאלה ערכית: האם יש לנו עניין שיהודים ירגישו בכל מקרה שיש להם שותפות חזקה יותר עם יהודים אחרים מאשר עם לא יהודים? לטעמי, התשובה פשוטה, וחיובית. אני יהודי של תשעה אחוז. אותם תשעה אחוז – רפורמים ואורתודוכסים – שיש להם תחושת שיתוף חזקה אלה עם אלה. אבל ברור שיהודים רבים באמריקה (ומן הסתם גם ישראל) לא שותפים לתחושה הזאת. אם יש למישהו רעיון כיצד ניתן לעשות זאת, את היהודים האלה הייתי מנסה לשכנע. להעביר למחנה הקטן שלי.

The post המחנה היהודי של התשעה אחוז first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

מגפת הקורונה בעולם ובישראל הדגימה למופת את הרלוונטיות של הנחות היסוד האמורות להוביל כל תרחיש של מדיניות ציבורית אחראית מול נושא בעל עניין, לפי הסיסמה: להבין, לחזות, לשלוט (ובאנגלית: understand, predict, control). במקרה של מגפה, שלב ההבנה כולל כמובן הרבה היבטים, שהעיקריים שבהם נוגעים למהות התהליך הביולוגי-פתולוגי. תובנה זו הכרחית כדי לאפשר פיתוח של תהליכים ומכשירים טיפוליים המיועדים למנוע, לנטרל לחלוטים, או לצמצם את השלכות ההדבקה. מבחינה זו, תגובת המערכת המדעית הגלובלית ב-2020 הייתה למופת: תוך תקופה קצרה יחסית הובנו המנגנונים הרלוונטיים ופותחו חיסונים יעילים לצמצום משמעותי אם לא לחיסול מוחלט של הבעיה הרפואית.

שונה מאוד המצב לגבי הבנת התהליך האפידמיולוגי בפרספקטיבה חברתית רחבה יותר, כולל השלכות המגפה על חיי החברה והכלכלה. בהתמודדות עם היבטים אלה היה חיוני לקבל בזמן אמת מדידות מדויקות של שלבי התפשטות המחלה השונים ושל השלכותיה על בריאות הציבור. מידע זה היה חיוני כדי לנהל במהירות וביעילות המרבית את היערכותה של המערכת הרפואית דרך בתי החולים וקופות החולים. כמו כן, מעקב מדויק ובזמן אמת היה חיוני כדי לפתח מדיניות ראויה של סגרים או מגבלות אחרות שיוטלו על הציבור על מנת לצמצם את נזקי המגפה.

מן המפורסמות כי בעיה גדולה ניתן לפתור תוך הפיכתה לשורה של בעיות קטנות יותר. התובנות הנדרשות לשם כך חייבות להישען על הערכה מדויקת של מהלך ההתפתחות של המגפה. לשם כך דרושה מערכת מדידות מפורטת ונאמנה של כל שלבי התהליך ושל מאפייניו בשכבות האוכלוסייה השונות. היבט אחרון זה חיוני ביותר בהקשר חברתי-דמוגרפי כמו זה של מדינת ישראל, המתאפיין על ידי שונות רבה מבחינה דתית, לאומית, חברתית ותרבותית. ניסיון המחקר המצטבר על החברה הישראלית מוכיח כי משתנים חברתיים ותרבותיים, כולל הסמיכות לדת, עשויים או אף עלולים לשמש כגורמים מתווכים משמעותיים בהתפתחויות הקשורות לבריאות הציבור. אם זה נכון בתנאים רגילים, על אחד כמה וכמה בתנאי החירום הנובעים ממגפה גדולה. מבחינה זו, אפשר לקבוע שבמדינת ישראל התרחש מחדל עצום בתחום מדידת היקף מגפת הקורונה. למחדל זה היו השלכות חמורות מבחינת דפוסי ההתפתחות של המחלה ומספר קורבנותיה.

בפועל, לפחות על פי מה שנמסר לציבור כמעט בכל מהדורת חדשות, נעשה שימוש נרחב במדד המכונה מקדם ההדבקה (R), דהיינו היחס בין מספר החולים החדשים בנקודת זמן מסוימת ובנקודת זמן שקדמה לה. אם המקדם גבוה מ-1, קצב ההתפשטות של המחלה נמצא בעלייה, אם נמוך מ-1 קצב ההתפשטות נמצא בנסיגה. יש לציין שהתפשטות המגפה מתקיימת בשני המקרים. מדידה זו הייתה יכולה להיות טובה מאוד אם לפחות היו יכולים לאתר לכל נדבק, מי בדיוק היה המדביק. אולם מעקב רשתי-שיטתי כזה אינו קיים בפועל, למרות הניסיונות שאכן נעשו לבצע חקירה אפידמיולוגית גם באמצעות תוכנות ואפליקציות מתוחכמות. המעקבים שבוצעו הגיעו לתוצאות חלקיות בלבד, ואף הועלו ספקות לגבי כמידתם ברף החוקי של הגנה על פרטיות. מאמץ ראוי נוסף היו הבדיקות הסרולוגיות אשר ניסו לאמת יותר לעומק את מהות ההדבקה ומנגנוני החיסון האישיים של אלה שנבדקו. אולם גם בדיקות אלה נעשו על בסיס לא לגמרי ייצוגי של האוכלוסייה החשופה לסיכון.

דרך פעולה יותר נכונה, שלא לא נוסתה, או לפחות לא התפרסמה בציבור, הייתה חייבת לפתח סידרה שלמה של מדדים המיועדים לבחון כל שלב ושלב בהתגלגלות המגפה. בכל יום או פרק זמן קצר אחר, ולכל אזור קטן (לדוגמה, אזור סטטיסטי) בישראל היו חייבים לאסוף את המדדים הבאים:

(1R) היחס בין מספר האנשים שנבדקו לגבי קיום הנגיף, לבין סה"כ אוכלוסיית התושבים באותו אזור קטן;

(2R) היחס בין מספר המאומתים בהדבקה, לבין סה"כ הנבדקים באזור;

(3R) היחס בין מספר המאושפזים, לבין סה"כ המאומתים באזור;

(4R) היחס בין מספר המטופלים במצב קשה, לבין סה"כ המאושפזים;

(5R) היחס בין המטופלים המונשמים באמצעות מכשירים, לבין סה"כ המטופלים במצב קשה;

(6R) היחס בין מספר הנפטרים, לבין סה"כ המונשמים.

כל אלה מדדים במידה רבה בלתי תלויים אחד ממשנהו, אשר אמורים לשקף היבטים שונים ומשלימים של כלל התופעה. ראשית כל, חיוני להשיג מדידה ייצוגית, ומנוטרלת מנטיות סלקטיביות, משתנות ובלתי מבוקרות של הציבור להיבדק. זה מעולם לא נעשה. בישראל קיים מרשם אוכלוסין מסודר, המאפשר לבחון את המדידות השונות מול כלל האוכלוסייה ולא רק מול תתי-אוכלוסיות סלקטיביות כפי שהיה בפועל. בנוסף לכך, יש יתרון גדול בהתייחסות לאזורי שטח מוגדרים – שלכל אחד מהם מאפיינים דמוגרפיים, סוציו-כלכליים ותרבותיים שונים – ולא למגזרי אוכלוסייה לפי הגדרות כוללניות (כגון ערבים, יהודים חרדים, יהודים אחרים) כפי שנעשה בפועל.

לגבי מהות המדדים, מדד (1R) אמור לבחון את מידת שיתוף פעולה והמשמעת של האוכלוסייה בכל אזור ואזור מול הציווי לגלות ערנות וסיוע במאבק נגד המגפה. מדד (2R) אמור לבחון את עומק התפשטות המחלה בתוך כל יחידת שטח שנמדדה. מדד (3R) אמור למדוד את מסוכנות המחלה ביחס לאלה שנדבקו, כולל אלה שאינם מגלים סימפטומים של המחלה. המדדים (4R), (5R), ו-(6R) אמורים לבחון הביטים שונים של היערכות ויעילות של מערכות הבריאות, בנוסף להיבטים פרטניים יותר של התהליך המגפתי.

בפועל, מערכת הבריאות ובעקבותיה התקשורת התייחסו למדד (2R), בלי להדגיש שבסיס המדידה היה לגמרי בלתי ייצוגי, בהיעדר מדד (1R). כדי להדגים את חיוניותן של המדידות האחרות, מספיק להיזכר בריצה המבוהלת אחרי רכישת מכשירי הנשמה (הרלוונטיים למדדים (5R) ו-(6R) לעיל), בהשתתפות פעילה של המוסד. מאמץ זה הניב למעלה מ-3000 מכשירי הנשמה, כאשר מספר במונשמים בפועל בשיאו אף פעם לא הגיע ל-400. זה מה שקורה כשמנסים להמציא מדיניות מבלי להסתמך על הבנה אמיתית של ההתהליך העומד לטיפול.

כאמור, לכל אחד מהמדדים צפוי פרופיל שונה, בין היתר כתוצאה של הרכבי גילים שונים עד מאוד של האוכלוסיות בכל אזור ואזור. אכן התברר מהר מאוד שפגיעת המחלה עולה במהירות עם עליית הגיל. לדוגמה אפשר להציג את ההשוואה הדמיונית לגמרי הבאה:

בדוגמה שניתנה, כל אחד מהמדדים מספק ערכים שונים מאזור לאזור. מידע שהיה נאסף ברמה זו של פירוט היה יכול להיות מכריע כדי לאפשר פיתוח מדיניות מניעה וטיפול רגישה ברמה המקומית. במקום זאת, במשך חודשים ארוכים בחירת הממונים על ניהול המערכה הייתה במדיניות לאומית כלל-ארצית, בלתי מובחנת המבוססת רק על מדד אחד או שניים, בלתי ייצוגיים, ובעלי תוקף מפוקפק. הדבר מעורר תמיהה לאור הקיום במדינת ישראל של מקורות תיעוד כמעט אידיאליים ושל משאבי אנוש וכח אדם מקצועי רבים ואיכותיים. רב החשש שקבלת ההחלטות הושפעה על ידי שיקולים פוליטיים, כאשר המדיניות הכלל-ארצית אפשרה לא "להפלות" את הציבור החרדי המהווה מרכיב בקואליציה הממשלתית ותנאי לקיומה.

משבר נגיף הקורונה העלה שוב ובדחיפות חסרת תקדים שאלות רבות על טיבם ויעילותם של אמצעי מניעה והגנה מול מגיפות רחבות היקף. עליות פתאומיות בתחלואה ובתמותה מתרחשות למעשה בעוצמה משתנה כמעט מדי שנה בחלק זה או אחר של העולם, אולם מגפת נגיף הקורונה שייכת לסוגי אירועים המתרחשים פעם או פעמיים במאה שנים. הנושאים הנדונים בדרך כלל בנסיבות חריגות אלה נוגעים לעוצמת הזיהום, לסיבותיו הראשוניות ולצינורות ההתפשטות; לקיומם ויעילותם של מנגנוני מניעה וטיפול בריאותי, ציבוריים ופרטיים; להכשרה וזמינות של בעלי מקצוע, ממומחים בכירים בתחומי המדע למנהלי בתי חולים, מרופאות ורופאים לאחיות ואחים, ועד לעובדי ניקיון ותחזוקה.

נושאים נוספים המתעוררים נוגעים לזמינות ולאיכות שירותי בריאות הציבור בהשוואה בין מדינות שונות, ובין אוכלוסיות שונות באותה מדינה; ההשלכות הכלכליות של המגיפה על החברה; וגם נושאים אחרים הקשורים לתקשורת ולהפצת מידע לציבור הרחב. בהקשר מגפת הקורונה, תוצאה אחת דרמטית למדי ופחות צפויה הייתה ההתייחסות המשתנית של הציבור כלפי רשויות הבריאות, כלפי הממשלות הלאומיות והרשויות המקומיות, וכלפי המערכת הפוליטית בכללותה. הפנדמיה של קוביד-19 תיזכר לא רק בגלל השלכותיה האפידמיולוגיות, אלא גם בגלל תגובת השרשרת שהיא הציתה בתחומי הבריאות, הכלכלה, והשמירה על הדמוקרטיה. הספקנות והנזק שנבע ממנה ניזונו גם מהיעדר מידע ברור ומשכנע אודות התפתחות המגפה. את זה לפחות ניתן היה למנוע באמצעות יישום מערך מדידות קוהרנטי ומותאם לצרכים, הפצת הלקחים ממנו לציבור, וניהול מדיניות ממלכתית בהתאם.

The post בעיות המדידה בימי מגפת הקורונה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

ב-6 בינואר 2021, במהלך הפגנה בעד הנשיא היוצא טראמפ, שעילתה היתה נעוצה בהאשמה כי תוצאות הבחירות זויפו לטובת המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, הסתערו מפגיני ימין על בניין הקפיטול בוושינגטון. במהלך ההפגנה, חלק מהמפגינים פרצו לתוך בניין הקונגרס, התעמתו באלימות עם שוטרים, פרצו למשרדים של חברי קונגרס והרסו רכוש, עד שנהדפו ע"י כוחות משטרה. כעבור שבועיים, ב-20 בינואר, הושבע ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב ה-46.

המסמך שלהלן מציג לקט תובנות שעלו בדיון  שנערך במכון למדיניות העם היהודי[1]. הדיון התמקד במשמעויות הפריצה לקונגרס תוך התייחסות לאירוע דרמטי זה כמקרה שאינו מנותק מן המגמות הרוחשות בארה"ב ובעולם בכלל.

היותה של ארה"ב משענת אסטרטגית לחוסנה של מדינת ישראל, וביתם של קרוב למחצית מהעם היהודי, מחדדת את חשיבות ההתחקות אחר המשמעויות של המתרחש בארה"ב עבור ישראל, העם היהודי ומשולש היחסים ירושלים – וושינגטון – יהדות ארה"ב.

משמעויות לעתידה של ארה"ב והחברה האמריקנית –

• רוב משתתפי הדיון סבורים כי אף שמדובר באירוע מטלטל, אין זה אירוע שבפני עצמו ישנה את פני החברה האמריקנית ואופייה הדמוקרטי. הפריצה לקפיטול מבטאת מציאות מסוכנת של העמקת הקיטוב והעדר אמון בחברה האמריקנית.  ההיערכות הרשלנית של גורמי הביטחון אפשרה למגמות עומק אלה להתפרץ באופן כה בולט.
• למרות שרוב הציבור האמריקני גינה את גילויי האלימות בקפיטול, התמיכה בטראמפ ודרכו הוסיפה להיות משמעותית (כ-40%) גם לאחר האירוע.
• גם אם התקרית תוביל לעריכת חשבון נפש מסוים במפלגה הרפובליקנית, אין לצפות לנטישה מוחלטת של המסרים שאיפיינו את כהונתו של טראמפ.
• על פי דעת מיעוט שעלתה בדיון, יש לראות בפריצה לקפיטול אירוע מכונן. ההתנערות והביקורת החריפה כלפי טראמפ והמפגינים שהושמעה מצידם של חברי קונגרס רפובליקניים עשויה ליצור פילוג בתוך המפלגה הרפובליקנית ולהוביל להקמת תנועה פוליטית חדשה – ימנית, לאומנית ופופוליסטית, החשה שהיא נאבקת על זהותה ועתידה של ארה"ב.
• קיימת תקווה שהנשיא ביידן יצליח למתן, ולו במעט, את השיח המקטב. יתכן ששנות נשיאותו יתרמו לאיחוי מסוים של השסעים בחברה האמריקנית. החברה האמריקנית הוכיחה את חוסנה ויכולתה לעמוד במשברים, והיא תצליח לעמוד גם במשבר זה. עם זאת, המהלך שנועד להשיג את הדחתו (impeachment) הרטרואקטיבית של טראמפ עלול לפגוע במאמץ להרגיע את הרוחות ולחתור ליתר אחדות.
• האירוע בקפיטול משקף מגמות עומק של קיטוב בחברה האמריקנית בפן התרבותי, החברתי והזהותי. מגמות הנישאות גם על מאפיינים מדאיגים של המערכת הפוליטית בארה"ב המעודדים את הקיצונים בשני המחנות.
• הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד משמעותי בהעמקת תופעת קיטוב זו., הן מייצרות "מציאויות מקבילות" ומאפשרות הפצת "פייק-ניוז". הַדָּרָה של דמויות שמרניות או ימניות קיצוניות מ"טוויטר" ופלטפורמות חברתיות אחרות עלולה להחמיר מצב זה.
• ביום ההסתערות על הקפיטול התרחש אירוע היסטורי נוסף שאף הוא מעיד על השינויים העוברים על ארה"ב – בחירתם של יהודי ושל שחור בפעם הראשונה לסנאט מטעם מדינת ג'ורג'יה, שקודם לכן נתנה את רוב קולותיה (אם כי בהפרש זעיר) לביידן, בניגוד לרוב מדינות הדרום. אלה המייחסים להסתערות על הקפיטול פגיעה משמעותית באתוס הליברלי בארה"ב, אינם יכולים להתעלם מתוצאות הבחירות בג'ורג'יה המהוות הישג עבור המחנה הליברלי.

משמעויות עבור מדיניות החוץ האמריקנית

• טרם ברור עד כמה ארה"ב תחזור להיות פעילה בנושאי חוץ ותפעל לקדם ערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם, או אם תעדיף להתמקד בסוגיות פנים: התמודדות מול הקורונה, שיקום הכלכלה ואיחוי השסעים הפנימיים. בכול מקרה, נראה שארה"ב לא תוכל התעלם מסוגיות חוץ דוחקות כמו האתגר שמציבות סין ורוסיה, בלימת הגרעין האיראני, שיקום היחסים עם מדינות האיחוד האירופי וכד'. החודשים הקרובים ילמדו עד כמה ארה"ב נחושה לגבש מדיניות חוץ מקיפה וקוהרנטית.
• אירוע הפריצה לקפיטול הניב תגובות סותרות בעולם. אלו שרואים עצמם כיריבים של ארה"ב ובזים לערכים ליברליים וזכויות אדם מדגישים את כישלונותיה של ארה"ב, ואת חוסר הלגיטימיות שלה להתיימר ולהטיף בענייני זכויות אדם ודמוקרטיה: ה"מודל" האמריקני נכשל ויתכן כי המודל הסיני או הרוסי יותר מוצלח.
• מנגד, אלו שאוהדים את ארה"ב ומזדהים עם הערכים שהיא נהגה לקדם מאז מלחמת העולם השנייה טוענים כי ארה"ב עמדה במבחן, ושמרה על ערכיה הדמוקרטיים. עם זאת, גם במדינות ידידותיות לארה"ב קיים דור צעיר שנולד לעידן בו ארה"ב מקוטבת חברתית ומנהיגותה בזירה הבינ"ל נשחקה משמעותית. תפיסה זו יכולה להעמיק את הפגיעה במעמדה של ארה"ב בטווח הארוך.

משמעויות עבור הקהילה היהודית בארה"ב

• הופעה של סימנים אנטישמיים ואף ניאו-נאציים במחאת הימין אינה מפתיעה, כיוון שמחאות הימין הפופוליסטי הן בחלקן נגד הסדר העולמי הליברלי-קפיטליסטי, עימו מזוהה מרבית יהדות ארה"ב. בהקשר לכך, ג'ורג' סורוס ממלא בדמיון הימין היום את המקום שמילא רוטשילד במאה ה-19.
• אין להתעלם מהגעתם של חרדים מאזור ניו יורק להפגנת התמיכה בטראמפ (הם עזבו טרם הפריצה לקפיטול), כמו גם מהנפתם באירוע של דגלי ישראל. תופעה זו המחישה את עובדת קיומם של שני מחנות בקרב הקהילה היהודית האמריקנית: האחד, הגדול יותר, שמזדהה עם הסדר הליברלי, והשני שמזדהה עם הלאומיות הפופוליסטית שייצג טראמפ. (הושמעה דעה המסתייגת מאבחנה זו וגורסת כי החרדים לא מזדהים עם "הלאומיות הפופוליסטית שייצג טראמפ", ועוד פחות מכך – עם אישיותו של טראמפ. תמיכתם איננה נובעת מהזדהות עם משהו, אלא משלילת הערכים הליברליים, ומבחינה זו, תמיכתם בטראמפ דומה, בעיקרה, לתמיכת מחנה האוונגליסטים בטראמפ).
• כוונתו של הנשיא ביידן לקדם ערכים ליברליים בזירה הבינ"ל (בניגוד להתנהלות טראמפ), עלולה להצית גילויי תגובה אנטישמיים מצדם של גורמי ימין קיצוני.
• לצד חבירתם של יהודים, בעיקר אורתודוקסים, למחנה טראמפ, יש לציין את עזיבתם של יהודים רבים את המפלגה הדמוקרטית. כיוון שיהודים אלו נוטים להצביע באזורים "כחולים", המשמעות היא שהם ייעדרו מן ההצבעות בפריימריז ולא יתנו קולם כבעבר למועמדים דמוקרטים מתונים, ובכך תיסלל דרך למועמדים מהאגף הפרוגרסיבי, שנוטה להיות אנטי-ישראלי, לנצח.
• יתכן שלצד תופעת האנטישמיות המוכרת בארה"ב צף סוג חדש – שנאת יהודים ובצידה אהדה למדינת ישראל. תופעה זו מופיעה אצל גורמים לאומיים-פופוליסטיים ברחבי העולם, ויתכן שהיא קשורה לעוינות כלפי מוסלמים בכלל ומהגרים מוסלמים חדשים בפרט. יש להתמודד עם התופעות הללו בכלים שאינם בהכרח אלה המשמשים מול האנטישמיות המסורתית.

משמעות עבור ישראל

• ארגון הלובי AIPAC, שנתפס כימני מִדַי בתקופת אובמה וכמיותר בכהונת טראמפ, עשוי לחזור להיות ארגון רלוונטי ומשפיע בארבע השנים הקרובות. זאת משום שאיפא"ק בנוי להשפיע דווקא על אותם גורמי מרכז שנבחרו לאייש תפקידי חוץ וביטחון בולטים בממשל הנוכחי ובקונגרס. (דעה מסתייגת גורסת כי דימויו של איפא"ק כארגון שהפך להיות ימני יקשה עליו להוות ארגון משפיע על גורמים דמוקרטיים כיום).
• על ישראל לטפח יחסים טובים עם שתי המפלגות, כולל ויתור על הישגים זמניים שעשויים לגרום לתחושת ניכור אצל הצד האחר. יש לפעול לשיקום היחסים עם יהדות ארה"ב הליברלית. אחת הדרכים לעשות זאת יכולה להיות באמצעות שיתופי פעולה בין מערך הסיוע הבינלאומי של ישראל (מש"ב) וארגון ISRAID לבין USAID ודומיו.
• נאומו של רה"מ נתניהו בפני הקונגרס במאמץ – הכושל – למנוע את הסכם הגרעין עם איראן, והידידות המופגנת עם טראמפ בשנים האחרונות, פגעו ביחסיה של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית. יתר על כן, חבירתה של ישראל לגורמים לאומניים אחרים במערכת הבינ"ל מקשה על יחסיה עם המפלגה הדמוקרטית ועם הקהילה היהודית בארה"ב. אין להתעלם מנתונים אלה בתכנון מאמץ שיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית.
• למעורבות האמריקנית בזירה הבינ"ל יש השלכות משמעותיות עבור ישראל. במידה מסוימת, דימוי ההרתעה של ישראל תלוי במעמדה של ארה"ב.
• על ישראל להימנע מעיסוק בשיח פומבי בשאלת שקיעתה האפשרית של ארה"ב.
• דומה שבנסיבות שנוצרו אחרי תבוסתו של טראמפ, ישראל זכתה לנשיא ולצוות יועצי חוץ וביטחון הטובים ביותר להם יכלה לצפות, ועליה לנצל את חלון ההזדמנות שנפתח לצורך שיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית.
• ישראל אינה עומדת בראש סדר העדיפויות בנושאי חוץ של הממשל החדש. עם זאת, ביידן יאלץ לעסוק בסוגית הגרעין האיראני, ואף עלול לקבל החלטות העומדות בסתירה לעמדתה של ישראל. על ישראל לחתור לשיתוף פעולה בסוגיית איראן עם מדינות המפרץ. בכל מקרה עליה להימנע מלתקוף ולבקר את הממשל באופן פומבי.
• לביידן ניסיון רב בנושאי חוץ ולצידו צוות מאוד מנוסה. גם אם הסוגיה הפלסטינית לא תעמוד בראש סדר העדיפויות של הנשיא, עדיין יוכל להאציל סמכויות לצוותו. נשיאים שבעבר לא התכוונו לעסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מצאו עצמם במקרים רבים נשאבים אליו.
• על ישראל להיערך אסטרטגית למציאות שבה ארה"ב משקיעה פחות משאבים במזה"ת. מהלכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות באזור מאפשרת ליצור שיתופי פעולה שיכולים לפצות במידת מה על היעדרה של ארה"ב מן האזור.

+++

[1] בנוסף לאנשי המכון השתתפו בדיון שגריר ישראל בארה"ב ויו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, סלי מרידור, הקונסול הכללי בניו יורק ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, והקונסול הכללי לשעבר בבוסטון וכיום מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, נדב תמיר.

The post ההסתערות ההמונית על גבעת הקפיטול וכניסת ממשל חדש: השלכות לישראל ולעם היהודי first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.