מה מחבר את סמוטריץ', סילמן, בנט, תמנו-שטה ושטרן?
הציונות הדתית: נתונים חדשים ותובנות מעודכנות

פתיחה שמואל רוזנר, המכון למדיניות העם היהודי
הצגת נתונים אריאל פינקלשטיין, מחבר הספר החברה הדתית לאומית בנתונים

תגובות
שמואל שטח, נאמני תורה ועבודה
עפרה לקס, עתון בשבע
אפרת שפירה רוזנברג, קולך
דיון בהשתתפות הקהל
סיכום: פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי

The post הציונות הדתית: נתונים חדשים ותובנות מעודכנות first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בבסיס יחסם של היהודים בישראל ליהודי התפוצות יש פרדוקס. ככל שליהודי ישראלי אכפת יותר מיהודי התפוצות, כך הוא מחשיב אותם פחות. כלומר: מי שמרגיש קשר חזק ליהודי התפוצות, מי שמרגיש אחריות כלפיהם, מי שמודאג ביחס לעתידם – הוא גם מי שסבור שמדובר ביהודים מדרג ב', הוא גם מי שרוצה למנוע השפעה שלהם על ישראל, הוא גם מי שרואה בתרבות היהודית התפוצתית עיוות מסוכן.

הנה דוגמה. שאלנו יהודים בישראל: האם כדי להיות ״יהודי טוב״ צריך לחיות בישראל? ובמשתמע, האם יהודי שחי מחוץ לישראל הוא יהודי פחות טוב? כחמישית מכלל יהודי ישראל חושבים כך ״במידה רבה מאוד״. הם חושבים שיהודי טוב הוא מי שחי בישראל. עוד כשליש (35%) סבורים כך ״במידה רבה״. בסך הכל, יותר ממחצית היהודים בישראל (56%). מי חושב כך יותר מכולם? מי שמגדירים את עצמם ״דתיים״ (80%). וגם ״דתיים תורניים״ (77%).

ושאלנו גם זאת: האם יהודי טוב הוא מי שדואג ל״יהודים אחרים באשר הם״? שלושה מכל ארבעה יהודים בישראל מסכימים שהתשובה חיובית. יהודי טוב דואג ליהודים אחרים, ״במידה רבה מאוד״ (31%) או ״במידה רבה״ (45%). מי חושב כך יותר מכולם? נכון, ״דתיים תורניים״ (97%). וגם ״דתיים״ (94%). הפערים ביניהם לבין כמה קבוצות אחרות משמעותיים. 52% מהדתיים מסכימים ״במידה רבה מאוד״ שיהודי טוב דואג ליהודים אחרים באשר הם. רק 19% מה"חילונים קצת מסורתיים״ מסכימים. רק 12% מה״חילונים לחלוטין״. זאת הקבוצה שכמעט מחצית מחבריה (45%) לא מסכימים לכך (במידה מועטה, 27%, בכלל לא, 18%).

הנה הפרדוקס. דווקא מי שחושבים שיהודים שחיים בתפוצות הם יהודים פחות טובים, הם גם מי שחושבים, יותר מאחרים, שחובה לדאוג ליהודים בתפוצות. הגרף (כפי שרואים בשרטוט) כמעט מושלם. ככל שחושבים שהחיים בישראל משמעותיים יותר, גם דואגים ליהודים לא ישראלים בצורה מובהקת יותר. רק קבוצה אחת חריגה: החרדים. הם חריגים בלא מעט עניינים, וגם כאן. מצד אחד, החרדים לא רואים בחיים בישראל סימן ליהודיות טובה יותר. אצלם המבחן הקובע ליהודיות איננו ציונות אלא שמירה על מצוות ההלכה (91%). מצד שני, החרדים בהחלט רואים בדאגה לכל יהודי באשר הוא מבחן ליהודיות טובה.

התופעה הזאת משחקת תפקיד גם בשדה הפוליטי, ובקשב הפוליטי ליהודי התפוצות. בעצם, היא מייצרת מכשול שקשה לעבור אותו בהידברות בין יהודי ישראל לבין יהודי התפוצות. כך, משום שלמי שיחסית פתוח לערכים של יהודי התפוצות, פחות אכפת מיהודי התפוצות. ולמי שיחסית אכפת מיהודי התפוצות, אין הרבה פתיחות לערכים שלהם.

מפת היהדות הישראלית שהכנו השבוע (נוח סלפקוב הכין, אני מחאתי כפיים) ממחישה את התופעה הזאת. יהודי התפוצות, ובעיקר יהודי ארה״ב הליברלים, נוטים לערכים אוניברסליים, ומסתייגים משבטיות. אך ממפת היהדות הישראלית ניכר שהיהודי־ישראלי שמאמין שצריך לדאוג ליהודי התפוצות הוא דווקא היהודי־ישראלי שנוטה לכיוון הערכי ההפוך – היהודי־ישראלי המסורתי והלאומי.

**
הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל, ושנערך בשני סבבים. שיעור הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים הוא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית", שסיכם את המחקר, זמין בחנויות הספרים.

The post מה חושבים הישראלים על יהודי התפוצות, ולמי הכי אכפת מאיפא״ק? first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

זה הזמן להתחיל לדבר במספרים. רובם מתבססים על נתוני הפרויקט #יהדותישראלית. נתחיל במי: בטור הזה אנחנו עוסקים ביהודים של ישראל. שאלת הערבים והשמאל היא שאלה מעניינת, אבל נפרדת. נמשיך במה: סוקרי מכון "פיו" הציעו ליהודים שלוש אפשרויות. ימין, מרכז ושמאל. גודלו של השמאל היהודי לפי "פיו": 8%. פרופ׳ קמיל פוקס הציע ליהודים חמש אפשרויות. ימין, מרכז־ימין, מרכז, מרכז־שמאל, שמאל. השמאל לבדו מחזיק 5%. המרכז־שמאל עוד 11%. עכשיו תבחרו אתם: האם מרכז־שמאל שווה לשמאל או לא?

ננסה לעזור. בין המרכז־שמאל לבין השמאל יש דמיון. לדוגמה, אלה שתי הקבוצות בחברה היהודית שלרוב חבריהן לא "חשוב מאוד" שהם יהודים. ולא, זה כמובן לא אומר שהם "שכחו מה זה להיות יהודים", כפי שטענו בעבר ראש הממשלה וראש מפלגת העבודה. אבל זה מסביר במידת מה מדוע בחרו שני המנהיגים להטיח בשמאל דווקא טענה כזאת. ומדוע הצליחו לחולל סערה. יהודיות היא אכן מרכיב שעוצמתו חלשה יותר בקבוצות השמאל.

גם אמונה באלוהים נפוצה בקבוצות השמאל פחות מאשר בקבוצות אחרות. רבע (מרכז־שמאל) עד שליש (שמאל) משוכנעים שאין אלוהים. עוד חמישית (מרכז־שמאל) עד רבע (שמאל) "לא מאמינים, אבל לפעמים בכל זאת חושבים שיש". זה לא מפתיע, כי גם בשמאל וגם במרכז־שמאל יש בעיקר ישראלים שמגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין". אבל בעוד השמאל כמעט כולו "חילוני לחלוטין", במרכז־שמאל יש משקל גם ל"חילונים קצת מסורתיים" וגם ל"מסורתיים" ואפילו לכמה "דתיים".

רמת שמירת המסורת יוצרת הבדל בין המרכז־שמאל לבין השמאל. אבל זה לא ההבדל היחיד, וגם לא בהכרח המשמעותי ביותר. כפי שתיארנו בהרחבה בספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית", היהדות הישראלית היא תרכובת של מסורת ולאומיות. בצד המסורת, יש הבדל מסוים בין שמאל למרכז־שמאל. בצד הלאומיות, יש הבדל שנראה לעתים משמעותי עוד יותר.

יהודי השמאל מרגישים פחות נוח בישראל. למעשה, קרוב למחצית מהם אומרים שלא נוח להם לחיות בישראל כמי שהם. ואם לדייק, מדובר על 44% מיהודי השמאל, לפי סקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי מהשנה שעברה (במרכז־שמאל מדובר על כרבע). מעניין עוד יותר: באותו סקר נשאלו יהודים בישראל איך יגיבו אם בן משפחתם יינשא ליהודי שחי בחו"ל או ללא יהודי שחי בחו"ל כאשר הזוג יישאר בחו"ל. במרכז־שמאל הרוב הגדול הביעו משהו בין חוסר שביעות רצון לבין אדישות. אבל בשמאל הייתה קבוצה משמעותית שהגיבה בשמחה. קרי, נראה להם משמח וחיובי שבני משפחתם לא יחיו בארץ.

איך בדיוק נבהיר את ההבדל? אפשר לדבר על מפלגות. הקבוצה המרכזית של יהודי המרכז־שמאל הצביעה בבחירות הקודמות למחנה הציוני, והקבוצה המרכזית של השמאל הצביעה למרצ. אבל כדי להבהיר עניין מהותי יותר, הצבנו את שתי קבוצות השמאל על המפה הקבועה שלנו – מפת היהדות הישראלית.

אנשי המרכז־שמאל נמצאים ברבע הימני התחתון, קרוב לקו. זה אומר שהם מסורתיים פחות מהממוצע בחברה, אבל לאומיים בערך כמו הממוצע בחברה. הם מה שאנחנו מכנים בספרנו – "ישראלים". יהודים שבולטים בלאומיות נטולת מסורת. לעומתם, אנשי השמאל נמצאים (בממוצע כמובן) בפינה השמאלית התחתונה. הם כבר מה שאנחנו מכנים "אוניברסלים". גם פחות מסורת, וגם פחות לאומיות. השמאל לא רק קטן מאוד. הוא גם שונה מאוד מהזרם המרכזי של החברה היהודית בישראל, ולא רק בגלל המפלגה.

# תיקון: בשבוע שעבר נכתב כאן שלפי נתוני "פיו" אחוז היהודים ב"מרכז" הוא 62%. נתון זה מתייחס לחילונים בלבד. הנתון לכלל היהודים הוא 55%.

***

הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים ושנערך בשני סבבים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.

The post שכחו מה זה להיות יהודים? הנתונים שחושפים את האמת מאחורי האמירה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

לא במקרה זה המחנה שעליו מתחרות רוב המפלגות הגדולות, וגם כמה פחות גדולות, כל אחת בדרכה: הליכוד, האיחוד (חוסן לישראל־תל"ם ויש עתיד), העבודה, כולנו – כל אלה פונות למרכז על פלגיו, משום שללא מרכז אין שלטון. רוב גדול של היהודים שמגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין" (71%) נמצאים במרכז. כך גם רוב גדול עוד יותר של ה"חילונים קצת מסורתיים" (75%). בעצם, רק מי שמגדירים את עצמם "דתיים", "דתיים תורניים" ו"חרדים" לא במרכז. רק בקבוצות האלה הרוב בימין.

אבל איפה בדיוק המרכז? הוא רחב ומגוון. בעניינים מסוימים הוא מתנהג כמו קבוצה אחת. בני גנץ ויאיר לפיד כנראה בונים על זה, כאשר הם מנסים להקים אוהל גדול של אנשי מרכז מכמה סוגים. מחנה שמשתרע מהאוזר ועד ניסנקורן. אולי הם בונים על זה ששיעור מניפי דגל ישראל ביום העצמאות דומה בכל קבוצות המרכז (הוא דומה). אלא שבהרבה עניינים אחרים קשה למצוא אחידות במרכז. ולמה אין אחידות? לפעמים זה בגלל המסורת. במרכז־ימין, רוב גדול מאמין באלוהים ללא ספק (ראו גרף). במרכז־שמאל, רק חמישית מחזיקים בעמדה נחרצת כל כך ביחס לאלוהים. ויש לזה כמובן גם השלכות מעשיות. רוב נחרץ מבוחרי המרכז־ימין, שהם פשוט יותר מסורתיים, מעדיפים קבורה דתית (72%), אבל מחצית מבוחרי המרכז־שמאל מעדיפים קבורה חילונית (48%).

גם פערים פוליטיים מובהקים ניכרים במרכז. פערים שעשויים להקשות על שרידותו של חיבור כלל המרכז תחת קורת גג אחת. לדוגמה, העמדות הנוגעות לארץ ישראל השלמה. רוב בוחרי המרכז־ימין מסכימים לטענה שלהיות יהודי טוב פירושו לתמוך ביישוב ארץ ישראל השלמה (73%). מקרב בוחרי המרכז, שיעור ההסכמה לעמדה הזאת יורד בקרוב למחצית (38%). וכמובן, מקרב בוחרי המרכז־שמאל, רק מיעוט קטן מסכים לטענה (12%). בשאלת ארץ ישראל אין "עמדת מרכז". יש כמה עמדות מרכז.

בהתאם, כאשר בוחנים את נתוני ההצבעה (נתוני בחירות 2015) מגלים שמקרב בוחרי המרכז־ימין הקבוצה הבולטת ביותר היא של מצביעי ליכוד (23%), מקרב בוחרי המרכז הקבוצה הבולטת ביותר היא של מצביעי יש עתיד (25%), עם נוכחות בולטת גם למחנה הציוני (20%), ומקרב בוחרי המרכז־שמאל הקבוצה הדומיננטית מאוד היא של בוחרי המחנה הציוני (49%). כך שהמחלוקות בין סוגים שונים של מרכז משפיעות בהחלט לא רק על התודעה והזהות, אלא גם על הבחירה בסדר יום פוליטי. כלומר, על השאלה: האם אתם מרכז־נתניהו, מרכז־גנץ־לפיד או מרכז־גבאי?

***

הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים ושנערך בשני סבבים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.

The post המאגר הלאומי: כמה ישראלים באמת נמצאים במרכז הפוליטי first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בישראל, ימניוּת ומסורתיוּת הולכות יד ביד. כל ישראלי יודע את זה, והמחקר המקיף של פרויקט #יהדותישראלית נותן לזה תוקף במספרים (ראו מסגרת). החילונים ("חילונים לחלוטין" ו"חילונים קצת מסורתיים") פחות מתחברים לימין. באוכלוסייה הכללית יש הרבה יותר חילונים ממסורתיים (39% לעומת 19%), אבל בימין, הנוכחות של מסורתיים וחילונים שווה בערך: בסביבות 8% מתוך ה־34%. באוכלוסייה הכללית יש גם הרבה יותר חילונים מדתיים. אבל כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים לגוניהם, מ"דתי ליברלי" ועד "חרדי". פי שניים משיעור החילונים.

מכיוון שיש פחות דתיים בכלל האוכלוסייה ויותר דתיים בימין, ברור שפוטנציאל הגיוס של מפלגות הימין בקבוצות הדתיות גבוה יחסית. למה הכוונה? הדוגמה שלפניכם תבהיר: מי שיפזר עלונים של הבית היהודי או של הימין החדש בשכונה שרוב תושביה "חילונים לחלוטין", יצטרך לחלק 100 עלונים כדי להגיע ל־14 בוחרים פוטנציאליים (כי מקרב החילונים לחלוטין, רק 14% נמצאים בימין). לעומת זאת, מי שיחלק עלונים של מפלגת ימין בהתנחלות דתית־תורנית יידע שמכל 100 עלונים, 71 מגיעים לידיים הנכונות. למה? כי בקרב "דתיים" ו"דתיים־תורניים", יותר ממחצית המצביעים נמצאים בימין. במובן הזה, צודק בצלאל סמוטריץ' כאשר הוא חושד שההבטחה של נפתלי בנט שמפלגת הימין החדש לא תנסה לשאוב מצביעים דתיים מהבית היהודי ומתקומה היא הבטחה ריקה מתוכן. לא סבירה.

הבה נחבר כמה נתונים כדי להבין טוב יותר את המאבק הפוליטי על מצביעי הימין. נתחיל דווקא בוויתור על אחת הקבוצות: רוב המצביעים החרדים מצביעים למפלגות חרדיות (וקבוצה קטנה למפלגת הימין החרדי "יחד"). לכן, נתעלם לרגע מחרדים, ונעמיק להביט בבוחרים על הטווח שבין "דתי־תורני" לבין "חילוני לחלוטין", באמצעות תמונה תלת־ממדית הכוללת 1. ימניוּת, 2. מסורתיוּת, 3. מפלגתיוּת. כדי לחסוך במידע נכלול רק מפלגות שקיבלו בבחירות 2015 לפחות 10% בלפחות אחד מהמגזרים (לכן ויתרנו על "ישראל ביתנו", שלא הגיעה לנתון כזה על פי הסקר שלנו, אבל כללנו את "כולנו", ש־13% מקרב המגדירים עצמם גם "ימין" וגם "חילוני לחלוטין" הצביעו לה).

אז מה רואים בטבלה המרכזית? רואים שבקרב מצביעי הימין החילונים, המסורתיים ואפילו הדתיים־ליברלים, ניכרת דומיננטיות לטובת הליכוד. בבחירות הקודמות, התחרות על הבוחרים האלה הייתה עם מפלגת כולנו; עכשיו נוספה לה התחרות עם הימין החדש בראשות בנט ושקד. המפלגה החדשה תשמח למשוך בוחרים ימנים שכבר הוכיחו שאין להם בעיה להצביע למפלגות שיש בהן עירוב חילוני־דתי – כלומר, בעיקר מהליכוד, וקצת מכולנו.

בקרב מצביעי הימין הדתיים התמונה משתנה. המפלגה המובילה בבחירות 2015 בקרב מצביעים שהם גם "ימין" וגם "דתיים" (מכל זרם) הייתה הבית היהודי. אבל לא מעט דתיים הצביעו גם לליכוד. כלומר, מדובר בבוחרים שיש עליהם עכשיו קרב משולש. הם יכולים לבחור במפלגה הדתית (הבית היהודי, תקומה, אולי בחיבור עם יחד), הם יכולים לבחור במפלגה הדתית־חילונית (הימין החדש), והם יכולים לבחור במפלגה המרכזית בגוש, שגם היא דתית־חילונית (הליכוד).

אפשר ללמוד מהגרף הזה גם למה הימין הדתי שרוי במצוקה: ריבוי האופציות לבוחרים מדלדל את השורות, ומעמיד את הבית היהודי בדילמה לא פשוטה. זו דילמה מוכרת, והטבלה ממחישה אותה במספרים. מצד אחד, חיבור ימינה (הצירוף עם תקומה, יחד, עוצמה יהודית, ומי שלא יהיה בימין הממש־ממש־ממש־ימין) יכול לחבר לבית היהודי עוד "דתיים־תורניים". בטבלה תראו שכרבע מהם הצביעו בבחירות הקודמות למפלגת יחד בראשות אלי ישי.

מצד שני, חיבור כזה עלול בהחלט להבריח את המיינסטרים של "דתיים", שפחות מתלהבים מיחד. רק 3% מהם הצביעו למפלגה הזאת. במילים אחרות: הבחירה ברב החרד"לי רפי פרץ למנהיג, בצירוף חיבור לתקומה ובצלאל סמוטריץ', ואולי לעוד פלגים בימין – בהנחה סבירה שיתממש (אולי ממש עם סגירת הגיליון) – מן הסתם תהפוך את הבית היהודי למפלגה "דתית־תורנית". הימנים שלא מרגישים "תורניים" יעברו לזרועות הימין החדש או הליכוד.

***

הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים ושנערך בשני סבבים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.

The post כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים והמאבק עליהם צמוד ומורכב מאי־פעם first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

אולי אלה הסקרים, אולי זאת האמונה. תשעה מכל עשרה בוחרי ליכוד מאמינים באלוהים, רק קצת יותר מהממוצע היהודי־ישראלי. אבל בוחרי הליכוד לא סתם מאמינים, הם מאמינים חזק. 75% מהם ״מאמינים באמונה שלמה״. זה כבר פער משמעותי יותר לעומת הממוצע הכללי בישראל (58% מאמינים באמונה שלמה).

את הנתונים האלה, ועוד רבים אחרים, אנחנו למדים מהמחקר המקיף של פרויקט #יהדותישראלית (ראו מסגרת). תשאלו: וכמה אתיאיסטים גמורים יש בין מצביעי הליכוד? גם לזה יש תשובה. בערך 3% – כשליש מהממוצע הישראלי. מקרב יהודי ישראל יש 9% שאומרים שהם ״מאמינים שאין אלוהים״. רובם לא מצביעים לליכוד. כלומר, הם גם לא חושבים שראש הממשלה נתניהו הוא אלוהים.

דמות מצביעי הליכוד חשובה, משום שהליכוד היא מפלגת השלטון העיקרית כבר כמה עשורים. אז מי הם? בדקנו, וקשה לומר שהופתענו. למי שחי בישראל יש בראש דימוי של מצביעי ליכוד, ונדמה שהדימוי לא לגמרי רחוק מהמציאות. הם יותר מזרחים מאשכנזים, ובדי הרבה. הם אנשי ימין ממש, לא ימין־מרכז, ובטח לא מרכז. קצת יותר משליש מהם חילונים, עוד כשליש מסורתיים – קבוצה גדולה לעומת חלקם המצטמצם של המסורתיים באוכלוסייה היהודית הכללית (19%). עוד כמעט שליש ממצביעי הליכוד הם דתיים, מדתיים ליברלים עד דתיים תורניים. חרדים כמעט אין. מצאנו כאחוז.

הליכודניקים יושבים במרכז המפה היהודית־ישראלית שהצגנו כאן בשבוע שעבר. זה אומר שרובם משלבים במסגרת הזהות שלהם מסורת יהודית ולאומיות ישראלית. לדוגמה: רובם הגדול מסכים (מסכים מאוד או מסכים) שלהיות ״יהודי טוב״ פירושו לשרת בצה״ל, או לחיות בישראל, או לחנך את הילדים לערכים הללו. בדומה, רובם הגדול מקיים מנהגים של מסורת יהודית. לדוגמה, 89% ממצביעי הליכוד מקפידים על ארוחה משפחתית בערב שבת. זה יותר מהממוצע הישראלי, שגם הוא, צריך לומר, די גבוה (82%), ומלמד לא רק על רמת קיום המסורת בישראל אלא גם על עוצמת המשפחתיות.

ולא להתבלבל. כל זה נכון גם לליכודניקים שאינם דתיים. כאמור, פחות משליש ממצביעי הליכוד דתיים. רוב מצביעי הליכוד נוסעים בשבת (56%). רוב קטן שלהם עורכים קניות בשבת מעת לעת (51% – בדיוק כמו הממוצע היהודי־ישראלי). אבל הם מדליקים נרות שבת (76%), ועושים קידוש (82%). בשני המקרים, הם מעל הממוצע הישראלי בקצת יותר מ־10%.

וכן, הם מעל הממוצע גם באימוץ השפה היהודית כאשר מדברים על עניינים פוליטיים שנויים במחלוקת. הדוגמה המובהקת לכך היא ההסכמה של רובם המכריע – שלושה מכל ארבעה – עם הטענה שיהודי ״טוב״ הוא יהודי התומך בהתיישבות בארץ ישראל השלמה. כלומר, לא ערך ביטחוני, או אינטרס מדינתי אחר, אלא עניין ״יהודי״. אומנם, רוב הציבור היהודי בישראל סבור כמותם בעניין הזה, אבל מדובר ברוב קטן של 55%. במקרה של הליכודניקים זה רוב גדול. גדול ממש. לא פלא שגם נבחרי הליכוד – גם הישנים וגם מי שהצטרפו השבוע – מקפידים להביע נאמנות גבוהה לארץ ישראל השלמה.

***

הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים ושנערך בשני סבבים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.

The post מיליון ישראלים יבחרו לפי הסקרים בליכוד – מי הם, ומה הם מחפשים? first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

עכשיו הסבר. לאחרונה ערכנו מחקר גדול במסגרת פרויקט #יהדותישראלית , וגם כתבנו עליו ספר (כן, הוא עכשיו בחנויות). במרכזו של הספר יש מודל שמחלק את החברה הישראלית היהודית לארבע קבוצות שאינן שוות בגודלן. הקבוצה העיקרית, שמונה יותר ממחצית היהודים בישראל, היא קבוצת ה"יהודים־ישראלים". מה מאפיין אותה? זו הקבוצה של מי שבממוצע התשובות שלהם ל־32 שאלות, מחציתן נוגעות למסורת יהודית, והמחצית השנייה ללאומיות ישראלית, חיוביות. כלומר: מי שמקיימים, לפחות במידה מסוימת, גם מנהגי מסורת, וגם מנהגי לאומיות. ניתן דוגמה כדי להבהיר: הם גם עושים קידוש ביום שישי בערב (כמו המנופאים מגשר יהודית. אם לא ראיתם את הסרטון הקורע שרץ ברשת, רוצו לחפש), והם גם מניפים דגל ביום העצמאות.

הביטו בפינה הימנית העליונה של האיור האדום. מפת היהדות הישראלית לפי מפלגות שיצרנו במיוחד לטור הזה ב"מעריב" על פי ממצאי הסקר. בפינה הזאת נמצאים "יהודים ישראלים". שם נמצאים גם בוחרי כמעט כל המפלגות (לפי נתוני הצבעה מבחירות 2015). ככל שהמצביעים האלה למעלה יותר על הגרף, כך הם מקיימים יותר מנהגי מסורת (כמו בוחרי ש"ס), ככל שהם ימינה יותר על הגרף, כך הם מקיימים יותר מנהגי לאומיות.

מי שרוצה לבדוק איפה הוא (או היא) נמצא על הגרף, מוזמן לעשות זאת. אפשר לסרוק את הקוד שעל הגרף, ואפשר גם לגלוש לשאלון בכתובת www.ij.jppi.org.il. לאחר שתמלאו אותו, תקבלו מיד את התוצאה על פי המודל שפיתח פרופ׳ קמיל פוקס. בשבוע הבא אולי נציג כאן ממוצע של גולשי "מעריב" שמילאו את השאלון.

כמו שאתם יכולים לראות, שלוש מפלגות לא נמצאות בפינה ההיא (וגם ישראל ביתנו על הגבול). בפינה העליונה השמאלית (זאת של מי שאנחנו מכנים "יהודים") נמצאים הבוחרים החרדים של יהדות התורה. אלה יהודים שמקיימים הרבה מנהגים הקשורים למסורת (לדוגמה, אף אחד מהם לא יאמר שתשעה באב הוא מבחינתו "יום רגיל"), אבל הרבה פחות מנהגים של לאומיות ישראלית (מעטים מהם, למשל, יציינו את יום ירושלים).

בפינה הימנית התחתונה, די קרוב לגבול, נמצאים בוחרי המחנה הציוני (שהתפרקה מאז). הם מאוד "ישראלים" (לדוגמה, יאזינו בעיקר למוזיקה עברית), אבל פחות בעניין של מסורת יהודית (רק מעטים מהם ילכו לבית כנסת פעם בשבוע). הם קצת הצברים של פעם. כמו האיור של "שרוליק" שמופיע על כריכת הספר שלנו.

בפינה השמאלית התחתונה הבוחרים ה"אוניברסלים". בוחרים שפחות מחוברים ללאומיות ישראלית, ופחות למסורת יהודית. למי הם מצביעים? כל מי שגר כאן לא יתקשה לנחש: למרצ. קחו לדוגמה אירוע כמו בר מצווה. בערך ארבעה מכל חמישה יהודים (בנים) בישראל עושים בר מצווה. אך מקרב בוחרי מרצ אחוז נמוך בהרבה (57%). הכי נמוך מבוחרי כל המפלגות. קחו לדוגמה עניין כמו יישוב הארץ. יותר מחצי מהבוחרים סבורים שלהיות יהודי טוב זה ליישב
את ארץ ישראל השלמה. אבל רק 4% מבוחרי מרצ חושבים כך (לשם השוואה, 34% ממצביעי יש עתיד חושבים כך ו־75% ממצביעי הליכוד).

מה התובנה הפוליטית שאפשר להפיק מהגרף הזה? אפשר ללמוד ממנו למה יש כל כך הרבה מפלגות שמצטופפות במרכז. אפשר ללמוד ממנו למה יש כל כך הרבה מפלגות שאומרות אותו דבר (כולן בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ביטחון וחינוך מעל הכל). הרוב הגדול של הבוחרים היהודים – שהם הבוחרים שמשתתפים באופן פעיל במשחק הפוליטי של השלטון – פשוט נמצאים באזור הזה. מפלגה שלא נמצאת שם, יכולה למצוא קצת בוחרים, אבל לא יותר מקצת, בטח לא מספיק כדי לחלום על דומיננטיות ועל שלטון.

ראש פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אונ׳ תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר של 3,000 יהודים ישראלים שנערך בשני סבבים, האחד של 2,000 יהודים ישראלים, והשני של 1,000 נוספים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%, והיא גדולה בהתאמה עבור תוצאות המתקבלות מתשובותיהם של פחות נשאלים. הספר "יהדות ישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.

The post הקרב על היהדות הישראלית: הסיבה שהרבה מפלגות מצטופפות במרכז first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.