בהמשך לשאלה על המעורבות הישראלית שאלנו גם על סוג המעורבות והתמיכה שעל ממשלת ישראל לספק לחינוך היהודי בתפוצות. ספציפית שאלנו גם על פיתוח תוכניות לימוד וגם על הענקת מימון לצורך הסרת המחסומים הפיננסיים המעיקים על המבקשים ללמוד בבתי ספר, להשתתף במחנות קיץ יהודיים או להשתתף בתוכניות חינוכיות אחרות. קצת יותר ממחצית מהנשאלים (53.7%) תמכו ברעיון שעל ממשלת ישראל להציע מימון יחד עם מעורבות בתוכניות הלימוד או בצורות תוכן אחרות, או שעליה רק לספק מימון ובלי מעורבות כלשהי בתוכניות עצמן.
מקצת התומכים ברעיון המימון על ידי ישראל הציעו שיש לייעד אותו לתוכניות מסוימות, כגון מחנות קיץ יהודיים (שלתחושתם הם אפקטיביים במיוחד בקידום זהות יהודית) או לתוכניות המתבססות על התנסויות חווייתיות בישראל. אחרים גרסו שעל התמיכה להיות רחבה יותר, כפי שניסח זאת משתתף מניו יורק: "רבים רואים באהדה את הסרת המחסומים הפיננסיים המעיקים על השתתפות בבתי ספר ובמחנות יהודיים, או על השתתפות בתוכניות חינוכיות".
ואולם בה בעת היו משתתפים שהביעו הסתייגויות. אלה התייחסו, בראש ובראשונה, לדאגות בעניין התנאים שממשלת ישראל עלולה להצמיד למימון כזה. כפי שהעיר משתתף מקליבלנד: "תמיכה פיננסית היא דבר נחמד, ואם היא עומדת להגיע, זה מצוין. אבל ייתכן שתנאים אינם דבר טוב". משתתף אחר מקליבלנד ניסח את הדברים ביתר חריפות: "[תמיכה כזו] מדאיגה אותי. היא עלולה להפוך לתעמולה ממשלתית שמטרתה להעביר מסר לתפוצות". משתתף אחר הביע את דאגתו באומרו שהוא יקדם בברכה את "הנמכת המחסומים הכספיים בחינוך, במחנות וכו'. אך האם מוצמדים לה תנאים?". אפשר שהביטוי הברור ביותר להסתייגויות מסוג זה הופיע בתשובה לשאלה פתוחה בסקר: "אני חש אי-נוחות לגבי פוליטיקה מפלגתית של ממשלות ישראליות שיעצבו את החינוך היהודי בארצות הברית; הייתי מעדיף לראות את ממשלת ישראל משקיעה בהוזלת התיירות או בקידום חינוך של הישראלים לגבי החיים היהודיים בארצות הברית".
משתתפים אחרים ביטאו את הסתייגויותיהם אחרת. כמה מהם, כאמור, חשבו כי מעורבות כזו היא פטרונית. היו בהם שחשבו כי מוטב שישראל תשקיע את כספה במערכת החינוך הישראלית, במיוחד בנושא התפוצות. כך לדוגמה, משתתף מקליבלנד הכריז כי ממשלת ישראל "צריכה להשקיע בכך שישראלים ילמדו על התפוצות". נושא זה חזר ועלה בדיוני הדיאלוג בתשובות לשאלות שהצגנו. משתתף מניו יורק הביע את דעתו ש"מוטב שישראל תדאג לחינוך ליהדות שלה עצמה, לפני שהיא תתחיל בחיזוק החינוך היהודי בתפוצות". קביעה זו חזרה ונשמעה בקבוצות רבות.
רוב גדול יותר – 63.6% (לעומת 53.7% שתמכו במעורבות של ישראל רק באמצעות מימון) – תמכו בהיגד שישראל צריכה לפעול על מנת לחזק את תוכנית הלימודים ואת תוכני החינוך היהודי. גם כאן, התמיכה הובעה בדרכים מגוונות. משתתפת מצפון ניו ג'רזי הדגישה: "הצורך האמיתי אינו לפעול בקרב היהודים האורתודוקסים או הקונסרבטיבים. על מדינת ישראל להתרכז ביהודים שאינם שייכים לארגון או לזרם כלשהם, או ששייכותם רופפת […] ישראל צריכה להתרחק מסבסוד של ישיבות. הישיבות אינן זקוקות לכך". היו שטענו כי ישראל אומנם יכולה לסייע בתפוצות בחינוך על ישראל, ובפרט בהוראת השפה העברית, אולם תרומתה לחינוך יהודי בצפון אמריקה מוגבלת, משום שלישראלים אין הבנה מספקת באשר לקהילה היהודית שם. כפי שקבע איש חינוך משיקגו: "יש נתק גדול בין החיים היהודיים באמריקה לבין החיים היהודיים בישראל, כך ש[מעורבות של ממשלת ישראל] לא תביא תועלת בתחומים רבים של תוכניות הלימודים. אבל אנחנו זקוקים לסיוע רב מאוד בהוראת הלשון העברית".
גם בקרב הסטודנטים הישראלים היו שסברו כי אל לה לממשלת ישראל להתערב בחינוך היהודי בתפוצות. טענתם הייתה שיש להשאיר לקהילות התפוצות עצמן את הנחלת הבנותיהן בעניין יהדות וחיים יהודיים.