אירוע הלימוד המשותף לקראת תשעה באב בבית הנשיא, בשיתוף המכון למדיניות העם היהודי, נערך זו השנה השישית – הפעם בפורמט דיגיטלי. באירוע משתתפים מדי שנה מלמדים ורבנים מכלל הזרמים היהודיים, אורתודוכסי, רפורמי, קונסרבטיבי וחילוני, והוא משמש כמפגן של אחדות ודיאלוג של כלל העם היהודי, ערב המאורע המציין חורבן, שעל פי המסורת סיברתו היא מריבה ומחלוקת. השנה השתתפו באירוע נשיא המדינה, ראובן רבלין, המארח את הלימוד בכל שנה, יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית יצחק הרצוג ונשיא המכון למדיניות העם היהודי, אבינועם בר יוסף. המלמדים באירוע היו כלת פרס ישראל עדינה בר שלום, הרב ריק ג׳ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, הרבה ג׳ולי שונפלד, לשעבר ראש כנסת הרבנים של התנועה המסורית, והסופרת יוכי ברנדס. את האירוע הנחה עמית המכון שמואל רוזנר.
הקישו כאן כדי לראות את דף המקורות ללימוד
נאום הנחמה של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין
"תשעה באב מצלצל באוזני העם היהודי כמועד לפורענות. ללילה ויום של חשבון נפש חברתי, לאומי. בחרנו להקדיש את הלימוד השנה לנושא "בדידות לאומית, בדידות אישית", "איכה ישבה בדד". ואכן, זו תקופה שבה נדמה שהבדידות עולה על גדותיה. קשיי הפרנסה, הדאגה למשפחה, לבית, הריחוק החברתי, שעבור חלקנו גם הפך לבידוד של ממש, חוסר הוודאות בנוגע למסגרות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות של ילדינו בקיץ הזה ובשנת הלימודים שתבוא אחריו. כל אלה גורמים לנו להרגיש בודדים יותר מאי פעם.
חופשת הקיץ הישראלית האהובה כל כך הפכה לסיר לחץ מבעבע. ב"שיר בין ערביים" כתב יונתן גפן, ואני מצטט, "מבדידות האנשים הופכים קשים". יקיריי, המשבר הזה אכן עושה אותנו בודדים וקשים. איבדנו אמון. מאחורי המסכות שמסתירות את פנינו, הפכו חשדנים. אנחנו חושדים האחד בשני. חושדים במקבלי ההחלטות. במפגינים ברחובות. במציעי הסיוע. אמור לי לאיזו קבוצה אתה שייך ואומר לך במה אתה אשם. ספר לי לאיזה צד של המפה הפוליטית אתה משתייך ואומר לך במה אתה חשוד. במקום תכניות סיוע, מחקרים, נתונים, יש רק פילטר עבה של פוזיציה, של מחנה כזה או אחר, שהכול עובר דרכו ואין עוד מלבדו. מבדידות האנשים הופכים קשים, כתב יונתן גפן, קשים ומיואשים, יקיריי, שעת יאוש היא שעתה הגדולה של השנאה. וגם אם נדמה לנו שהשנאה אינה שנאת חינם, גבירותיי ורבותיי, חובה עלינו, כמו בכל דור ודור, לוודא שזו לא תקרב אותנו אפילו לא לאיום מדומה קל שבקלים של חורבן הבית.
מכובדיי, בשבת שאחרי תשעה באב, בסיומה של פרשת "ואתחנן", אנחנו קוראים את ההפטרה הנפתחת במילים "נחמו נחמו עמי". כמה עדינות, כמה אהבה, כמה אופטימיות יש בשלוש המילים הללו. נחמו נחמו עמי. כמה אוהב אני לשמוע את צליל הנחמה הזה, ולחשוב על נחמה שלי, האישית. הפטרת נחמו סוגרת את הפרק הקצר והכואב של תלתא דפורענותא – שלוש ההפטרות שאנחנו קוראים בשבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. ופותחת את פרק שבע דנחמתא שבע ההפטרות שקוראים מתשעה באב ועד ראש השנה. אצל משפחת ריבלין כאן בירושלים, הפטרות היו דבר חשוב, לא היו עושים לילד סתם בר מצווה, היו מחכים לעשות בר מצווה בשבת מיוחדת, שבת 'נחמו', שבת 'שובה', שבת 'שירה'. אם שלוש הפטרות של פורענות עוסקות בחורבן הבית, הרי שבע הפטרות של נחמה משרטטות לנו קו אופק של נחמה, חזון של גאולה. כך משמש תשעה באב כקו פרשת מים. בין חורבן לגאולה. בין אבל, כאב וייאוש לנחמה.
יקיריי, השעה הקשה הזו חייבת להיות שעתה הגדולה של מדינת ישראל. שעתה הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית. זו יכולה להיות שעתו הגדולה של העם הזה שבנה במו ידיו מדינה איתנה ומפותחת, שבבסיסה דאגה ומחויבות לבנות ולבני כל הקבוצות, וכל הגילאים. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של החברה הזו, שידעה תמיד להיבנות ממשברים ולנצח אותם. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של מדינת הרווחה הישראלית, שבתקופה האחרונה למדנו כמה חשוב חלקן של העובדות הסוציאליות בתוכה. כמה משמעותית תרומתן של האחיות בתוכה. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של היצירתיות הישראלית. שיריעת המחקר הרחבה והמצוינת שלה היא מקור להשראה עבור מדינות רבות. יש כל כך הרבה טוב שנעשה בחוץ, על ידי עמותות ועסקים ועל ידי אזרחים פרטיים, שפוקחים עיניים ומושיטים יד -למכרים שלהם, ולזרים שלא פגשו מעולם. רק לפני ימים מעטים פתחנו בבית הנשיא את חמ"ל הקורונה. הגיעו ומגיעות אלינו קריאות רבות של מצוקה, ואת כולן אנחנו לוקחים ברצינות, בכולן אנחנו מנסים לסייע.
ואני אומר לכם בטיפול שלנו בקריאות הללו אנחנו פוגשים שוב ושוב את הפקידות הציבורית במיטבה. את משרתי הציבור שרק רוצים לסייע, שרותמים את כל כוחותיהם כדי לשרת את ציבור האזרחים. יש לנו, יקיריי ויקירותיי, יש לנו עוד מה לתקן. מתוך הממשלה והכנסת ומחוצה להן. מתוך המערכות ומחוצה להן. להחזיר את האמון. לעבור את המשבר הזה, ביחד. רק ביחד.
מכאן אני רוצה לפנות ליקירנו בתפוצות. הגורל שלנו משותף. הייעוד שלנו משותף. אנחנו יודעים עד כמה קשה ההתמודדות שלכם, עם המשבר, ואנו שולחים אליכם יד אחים מחבקת, אוהבת ותומכת. האירוע הזה נוסד כדי ללמד אותנו שאנחנו יכולים, יהודים מזרמים ומעמדות שונות, ללמוד יחד, להסיק מסקנות, ולהפיק לקחים. גם למשבר הזה יכול נוכל. נחמו נחמו, עמי."
נאום של אבינועם בר-יוסף, נשיא JPPI
כבוד הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, כבוד יושב ראש הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג, מכובדי כולם. המגפה האיומה שמאתגרת בחודשים האחרונים את האנושות עשויה להכתיב סדרי עולם חדשים, התנהגויות שונות – אך לא תשנה את אופי האדם. הסגר גוזר בידוד — הוא אינו גוזר בדידות.
דוגמא לכך, הוא האירוע שיזמת כבוד הנשיא לרגל תשעה באב: לקרב בין שבטי ישראל, בין הזרמים ביהדות בין יהודי ישראל לבין יהודי התפוצות. עם ישראל למד למצוא הזדמנות בכל איום: דווקא הבידוד שנובע מהמצב החדש, מאפשר את החיבור בין כל יהודי תבל היום הזה מכאן מירושלים. מרטין לוטר קינג נהג לומר שמנהיג אמיתי אינו מחפש קונצנזוס, אלא מעצב אותו בעצמו. החיבור הזה בין הזרמים ביהדות הוא אכן מטרה נעלה שגם אם אינו יכול לייצר הסכמה דתית מלאה הוא בוודאי יכול לבסס סובלנות ורעות.
הנרי קיסינג'ר רואה את המשימה של המנהיג בהובלת העם מהמקום בו הוא נמצא אל המקום שבו טרם היה… ואני מרשה לעצמי להוסיף בתנאי שזה יהיה מקום טוב יותר… אתה אדוני פועל ממשכן נשיאי ישראל השוכן בליבה של ציון, "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה" — לממש את יעודה התלמודי לייצר חברת מופת, להיות אור לגויים להפוך את העולם לטוב יותר. עם ישראל מוכיח בכל פעם מחדש שהוא יודע ומסוגל לנצח, עם כל יצירה חדשה, עם כל סטארט-אפ מצליח, עם כל המצאה, עם כל פרס נובל שיהודי זוכה בו.
אסור לאפשר לבידוד שנכפה עלינו בשל הקורונה להפוך לבדידות של היחיד. הבידוד מוליד את החיבור הפנימי במשפחות הגרעיניות ואלה מחויבות לדור המבוגר, להפיח בהם תקווה ליום שיבוא… שבו שוב נוכל להתחבק.
הבדידות הייתה ונותרה המעמסה של המנהיג: במאמר שכתב מנחם בגין בשנת 1977, ערב הבחירות שבהן נבחר לראשות הממשלה הוא מתייחס לכובד המשקל של מקבל ההכרעות: "אין אנשים שקוראים להם אנשי ברזל", כתב "אדם שיש לו רגש פשוט של מוסר, של מצפון, של אחריות, ששולח חיילים לקרב, לא יכול להיות איש ברזל. הוא חושב, שב ושוקל האם מותר, ואם צריך לעשות אחרת. כשאדם נושא באחריות הוא זקוק לחבר, לידיד שבפניו יוכל לפתוח את סגור ליבו".
לנו נותר לייחל להגשמת חזונו של מנחם בגין ושנזכה למנהיגים שיש להם חבר וגם רגש של מוסר ומצפון. מנהיגים עם מצפן שמסוגלים לייצר קונצנזוס.
מכובדי, אני מבקש לסיים בנימה אישית. אני רוצה להודות לעמיתנו שמואל רוזנר על חלקו המרכזי בהכנת המפגשים האלה במשכן הנשיא. בשנה הבאה ייצג את המכון למדיניות העם היהודי, נשיא חדש שיבחר בקרוב ויכנס לתפקידו בסתיו, עם פרישתי לגמלאות. כמעט שני עשורים הקדשתי להקמת הגוף הזה, שמרכז את מיטב מוחות התכנון בעם היהודי בארץ ובעולם, על מנת לנסות ולהתמודד עם האתגרים המורכבים העומדים לפתחנו ולהבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
מכאן ממשכן נשיאי ישראל, אני רוצה להודות לעמיתי המכון שהצליחו לפתח שפה מקצועית שנותנת ביטוי לכל קשת הדעות והאמונות ביהדות; לחברי ההנהלה הבינלאומית בראשות השגרירים דניס רוס, וסטוארט אייזנשטאט, לך בוזי הרצוג ובאמצעותך לסוכנות היהודית שהבינה את הצורך בהקמת גוף תכנון עצמאי ובלתי תלוי.
תודה מיוחדת שלוחה מכאן לרעייתי ולילדי על התמיכה, האהבה והשותפות שבלעדיהן לו הייתי מסוגל להתקדם במשימה.
אדוני הנשיא אני מודה לך מעומק ליבי על האמון שנתת בנו להיות שותפים אתך במאמץ הזה לגישור בין הזרמים ובין השבטים ביהדות ואני רוצה לאחל לך המשך הצלחה בריאות ואריכות ימים. תודה רבה!
דבר יו"ר הסוכנות היהודית מר יצחק הרצוג
כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין – הרשה לי להודות לך מקרב לב על מנהיגותך ועל המצפן האישי והלאומי שלך.
משכן זה, ברוחך כבוד הנשיא, ממשיך להוות אִי של שקט בתוך הגלים הסוערים, מַצְפֵּן לדרך המלך היהודית, הציונית והממלכתית בימים טרופים אלה.
תודה רבה לך.
אני שמח לראות כאן מנהיגות ומנהיגים חשובים של העם היהודי על כל זרמיו, המתמודדים בעת הזו מול האתגר העצום של תקופתנו, משבר הקורונה. לךָ, כבוד הנשיא ולכל עמיתותיי ועמיתיי אני מביא ברכת בריאות טובה. לכם, לבני משפחותיכם ולקהילותיכם.
אני מבקש להודות לצוות בית הנשיא ולצוות המכון למדיניות העם היהודי ה-JPPI על המסורת החשובה של קיום כינוס זה ערב תשעה באב. במיוחד אני מבקש להודות לידידנו אבינועם בר-יוסף, המסיים בקרוב כהונה רבת שנים כנשיא המכון. אבינועם, הובלת את המכון להישגים עצומים. אתה משאיר אחריך מורשת חשובה ביותר, הפועלת לאחדות העם היהודי, טובתו וטיפוחו וחיבור עמוק וחזק של ישראל והתפוצות. שא ברכה והצלחה מכולנו.
מכובדי כולם –
מדי שנה אני נוהג לקרא את מגילת "איכה" בבית הכנסת בשכונתי בערב תשעה באב. מגילת "איכה" ובה חמשת הקינות הקשות והכואבות כל כך על חורבן הבית, היא אולי אחד הטקסטים המשמעותיים ביותר בתנ"ך ויש לי חשש שגם אחד מהפחות נלמדים. לדעתי כל ילדה וילד בישראל היו חייבים ללמוד את הטקסט הזה ולהבין את עומק האסון ולִקחו ולפעול למען לא יישנה הדבר. "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי" נאמר בפרק ד' פסוק י' ואני תמיד שואל את עצמי – היש אסון גדול מזה?!
צום תשעה באב מעורר בנו מדי שנה בשנה מחשבות והרהורים על העבר וההווה של עם ישראל.
העם היהודי תמיד ידע לעמוד אל מול אויב וצר חיצוני.
אך דווקא פנימה, בחיבור של כל חלקי הפסיפס הנדיר כל כך המרכיב יחד את העם היהודי כולו, אנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם מול שנאת-חינם שאוכלת אותנו מבפנים.
בתשעה בחודש אב נחרבו הבית הראשון והבית השני. אך ביום הזה, בעת הזו, איננו צריכים להפליג בדפי ההיסטוריה כדי לתאר את מראותיה הנוראיים של שנאת חינם.
בערב תשעה באב תש"פ שנאת-החינם נשקפת אלינו מרחובות הארץ כולה.
אירועי הימים והשבועות האחרונים, בביטויי שנאה וליבוי היצרים קבוצות אל מול קבוצות, קוראים לנו בקול ברור וחד – לעצור. לעצור רגע לפני ששוב ייחרב עלינו הבית.
הכתובת כבר על הקיר והיא ניצבת חזק חזק מול עינינו.
אסור לנו לעמוד מנגד. לאף אחד מאיתנו!
"הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים", כתב יהודה עמיחי, " הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה".
"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים / לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם / פְּרָחִים בָּאָבִיב (…)
וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם / שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת / אֲשֶׁר נֶחְרַב.
מכובדי –
אנו מגיעים אל הרגע הזה בצל מגיפה עולמית שלא ראינו כמותה. השפעתה על העם היהודי עצומה!
קהילות יהודיות משותקות, בתי כנסת שוממים, בתי מדרש, גני ילדים ובתי ספר סגורים ויהודים רבים נמצאים בדד ספונים בבתיהם, ואין להם מנחם מכל אוהביהם.
שליחינו מטעם הסוכנות היהודית נמצאים שם מנסים לסייע. קרן מיוחדת שהקמנו מסייעת לקהילות במשבר ואחיותינו ואחינו מנסים לשמר חיי קהילה במאמצים אדירים, אבל העתיד במקומות רבים לוטה בערפל.
מאמר חז"ל "כל ישראל עָרֶבִין זה לזה" נאמר ושונן שוב ושוב מאז פרוץ המשבר. הוא ההפך הגמור משנאת החינם שחירבה את ירושלים. הוא שצריך להיות בעת הזו הציווי העכשווי של חיינו. אין לנו דרך אחרת מלבד להרבות אהבה, אחווה, שלום ורעות בינינו ולקבל את כאבו וזעקתו של האחר. דווקא כעם עלינו לכבד את כל הקבוצות והזרמים, העדות והדתות בתוכנו ולאפשר ויכוח מתוך כבוד הדדי ושמירה על חברה מתפקדת עם כללי יסוד בסיסיים.
ולסיום מכובדי –
דוד המלך הטביע מטבע לשון "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי" (ספר תהלים פרק קיט). ובכן, הבה נחכים ונלמד צד שווה מדרכי ההתגוננות שלנו עם האויב העכשווי – נגיף הקורונה. כל אחת ואחד העוטה מסיכה על פיו הריהו שומר גם על עצמו וגם על הסביבה, שלא יידבק הוא ושלא ידביק אחרים. כלומר, זהירותו של האדם הבודד יש בה תרומה מכרעת לכל הסביבה והחברה.
אף אנו במלחמתנו בשנאת החינם, נשתדל כל אחת ואחד, כיחידים וכקבוצה, לשמור ולהישמר משנאת החינם. אדרבה, נוסיף ונגביר אהבת חינם גם לאחר ולשונה, ובכך נתרום תרומה מכרעת לנו, לסביבתנו, לעמנו ולמדינתנו בתקופה הרת-גורל והרת-עולם זו, פן יבולע לנו.
תודה רבה