The post "השמצה בוטה" – סא"ל במיל' אור הורביץ על עלילות הסרט נז"א first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

אנטישמיות אינה זהה לדעות קדומות נגד שום קבוצה אחרת. נכון שיהודים, כמו קבוצות אחרות בעולם, עלולים להיות חשופים לאפליה ומושפעים מסטראוטיפים שליליים. ואכן, אמונות אנטישמיות הציגו באופן שקרי יהודים כדוחים מבחינה פיזית, נושאי מחלות, קמצנים או שבטיים.

אלא שלאנטישמיות יש מאפיינים מיוחדים: לעיתים קרובות היא מרחיקה לכת הרבה יותר מסתם תיוג שלילי. אחת הדוגמאות לכך היא, כפי שציינה ההיסטוריונית הידועה דבורה ליפשטדט, שיהודים הם מושא לתיאוריות קונספירציה.

אנטישמים עכשוויים כמו משפיעני הרשת האמריקאים קאנדיס אוונס וטאקר קרלסון לא רק אומרים שיהודים (או ישראל) הם מדכאים או קולוניאליסטים, אלא הם מפיצים את הרעיונות שהיהודים במידה זו או אחרת שולטים בסתר בעולם, במדיניות החוץ של ארצות הברית או בגלי המהגרים לארה"ב או לאירופה (לדוגמה דרך מעבר סאוטה, כפי שהציע טאקר קרלסון לאחרונה).

גם הטקסט האנטישמי הקלאסי ביותר הוא למעשה תיאוריית קונספירציה – הפרוטוקולים של זקני ציון. הוא מפרט מזימה סודית של היהודים לשעבד את העולם, הגורמת בסתר לאירועים מרכזיים, תהפוכות ומהפכות בעולם כולו.

ההבדל מבחינת ההשלכות בין דעה קדומה גרידא לבין האמונה שקבוצה או קטגוריה של אנשים קושרת קשר נגד החברה או המין האנושי הוא עצום. דעות קדומות מביאות להפרדה, ניצול והדרה. לעומת זאת, כשמאמינים בקונספירציה, יש איום. ואת האיום חייבים להסיר, אפילו בדרך של השמדה. בהתאם, הפרוטוקולים של זקני ציון אכן שימשו בשעתו "כתב הרשאה לרצח עם": הדרך היחידה היעילה להתמודד עם קונספירציית השליטה העולמית היהודית הייתה להרוג את כל היהודים.

לכאורה, לא רק היהודים היו המושאים של תיאוריות קונספירציה. אנו זוכרים מההיסטוריה את ציד המכשפות באירופה (1480-1650), תקופה שבה הוצאו להורג ועונו עשרות אלפים שהואשמו במזימות נגד האנושות והכנסייה, ובכל זאת – גם היהודים היו מעורבים בכך: האינקוויזיציה בספרד (נגד יהודים) ובגרמניה (נגד "מכשפות") הוקמה באותו זמן, ויש הרואים בה מהלך אחד, כאשר הוצאתן להורג של "מכשפות" לוותה לעיתים קרובות גם בהוצאה להורג של יהודים.

גם המהפכה הצרפתית גררה עם השנים תיאוריות קונספירציה יהודית עצומות, שלימים יהפכו לבסיס של "הפרוטוקולים של זקני ציון", המסמך המכונן של האנטישמיות המודרנית. גם תיאוריית הקונספירציה האמריקאית העכשווית QAnon (תיאוריית קונספירציה ימנית קיצונית הטוענת לקיומה של כת עולמית ורשת של סחר בילדים המזוהה עם הדמוקרטים) לא הייתה קשורה בהתחלה ליהודים, אך כיום מרחב הקונספירציה סובב ברובו סביב יהודים וישראל.

במילים אחרות, חשיבה קונספירטיבית היא אמנם דרך לראות את העולם, אך יש לה השלכות הרסניות במיוחד עבור יהודים.

לתדהמתנו, צורת חשיבה זו הדביקה גם את ישראל. חברי כנסת מפיצים תיאוריות קונספירציה שקריות הנוגעות למערכת הביטחון, ל-7 באוקטובר ולעניינים נוספים, והכל בשביל "טראפיק" ברשתות ורווח פוליטי. קונספירציות כאלה לא רק מערערות את אמון הציבור בגורמי בטחון מרכזיים ומאשימות בלי בסיס אנשים חפים מפשע בפשעים חמורים, הן מאששות בעקיפין את התיאוריות האנטישמיות הקיימות באירופה ובאמריקה.

לדידם, אם ישראלים יכולים להאמין בתיאוריות כאלה, הרי שהתיאוריות האנטישמיות שלנו כאן באירופה ובאמריקה בוודאי נכונות גם הן. בכל מקרה, כפי שההיסטוריה הוכיחה, תיאוריות קונספירציה כאלה רק יזיקו ליהודים ולישראל.

פורסם בוואלה. 

The post מפיצי קונספירציות משחקים לידי האנטישמיות העולמית first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בתפיסת הביטחון הלאומי, שגובשה על ידי בן-גוריון בשנות ה-50, שלושה מרכיבים: הרתעה, התרעה והכרעה. ההרתעה נועדה לשכנע את האויב שאין סיכוי לנצח את ישראל ולכן, רציונלית, עליו להימנע מתקיפה; במקרה שהאויב לא הורתע, על המודיעין לספק התרעה, שתאפשר גיוס מילואים, כך שבשגרה ניתן לשמור על צבא סדיר קטן; וההכרעה משמעה שעלינו לחתור לניצחון במהירות רבה ככל האפשר, תוך העברת הזירה אל שטח האויב. ההכרעה תחדש את ההרתעה, תדחה את המערכה הבאה, ותאפשר לישראל לצמוח ולהתחזק בתקופה שבין המלחמות. האם תפיסה זו תקפה גם לאחר 7 באוקטובר? יש העונים בשלילה: חמאס לא הורתע, המודיעין לא התריע, וגם הכרעה מהירה לא הושגה.

אין זה מקרה, כך הטענה, אלא תולדה של שינוי המציאות: האויב שונה (ארגוני טרור ולא מדינות), המוטיבציה שלו שונה (דתית, ולא בהכרח רציונלית) ועוד. לכן, צריך לחשוב מחדש. אחרים טוענים שתפיסת הביטחון הקלאסית נכונה גם כיום, אלא שישראל לא פעלה על פיה מתוך ביטחון עצמי מופרז: לא יצרנו התרעה אלא הנחנו את קיומה, ושגינו; זילזלנו בסימני ההתרעה, שהיו גם היו; ולאורך שנים ויתרנו על הכרעה לטובת "ניהול הסכסוך". לכן, צריך לחזור לעקרונות בן-גוריון ולקיימם בנחישות. עמדה שלישית מציעה לשמר את תפיסת הביטחון הקלאסית תוך עדכונה באמצעות הוספה של שני רכיבים: הגנה – מסוגלות לעמוד במתקפת פתע במקרה שההרתעה וההתרעה ייכשלו, ומניעה – ייזום פעולות לקיפוד ראשם של איומים מתהווים.

אבל הוויכוח מתנהל בזירה צרה מהנדרש: על תפיסת הביטחון הלאומי לעסוק לא רק בדרך שבה ננהל את המאבק עם האויבים שאוסרים עלינו מלחמה פיזית, אלא גם במאבק עם אויבים שאוסרים עלינו מלחמה תודעתית. הביטחון הלאומי נמדד לא רק בהגנה על הגבולות, אלא גם במיצוב המדינה במגרש הבינלאומי.

עד לאחרונה, היחסים עם ארה"ב וחלק מהמדינות המובילות באירופה היוו כיפת ברזל איתנה שהגנה עלינו בזירות קריטיות: ביטחון, כלכלה, דיפלומטיה, משפט ותרבות. בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר 7 באוקטובר, אנחנו מובסים במאבק על התודעה. הולכת ומשתרשת בדעת הקהל בעולם עמדה לפיה ישראל היא מדינה בלתי לגיטימית. הדמוניזציה למדינת הלאום היהודית נוכחת הן באירופה, שותפת הסחר המרכזית, והן בארה"ב, המשענת הביטחונית והמדינית המרכזית. הראיות לכך הולכות ומתרבות לא רק בסקרי דעת קהל, אלא גם במעשים של ממש. "הניצחון המוחלט" של יריבנו בזירת התודעה עלול להתממש אם בעתיד ייבחר נשיא בארה"ב שיחליט להטיל אמברגו נשק על ישראל. האם ההסתברות לכך מבוטלת? ההשלכות עלולות להיות טרגיות.

לא הכל בשליטתנו: זרמי עומק אנטישמיים, פוליטיקת זהויות הרסנית, רשתות חברתיות המשווקות שנאה, אי-שוויון חברתי ועוד מרעילים את הזירה הבינלאומית. אבל, דברים רבים תלויים בנו, הן במחדל והן במעשה. המחדל ענק: ישראל איננה "נוכחת", במובן של גיבוש ויישום אסטרטגיה, במאבק על התודעה. ההשקעה שלנו בזירה זו זניחה במונחים לאומיים – פחות מעלותה של טייסת אחת בחיל האוויר. וגם המעשים שלנו מהווים רוח גבית במפרשי אויבנו – אנחנו מניפים אצבע משולשת מול העולם, כולל ידידים, כשאנחנו מאפשרים טרור יהודי, מפעילים כוח לא מידתי, מנהלים שיח גזעני, ממוטטים את האמון במוסדות הדמוקרטיים המקומיים ועוד.

השורה התחתונה בוהקת: אם נפסיד במאבק על התודעה, הביטחון הלאומי ייסדק באופן מסוכן. ישראל לא תוכל לפרוח כבעבר אם תוכר כ"ספרטה", מדינה קשוחה שחיה על חרבה מאחורי חומות גבוהות. עלינו להתעשת: ראשית, להקים מסגרת ייעודית למשימה. בצד שלושת הגופים המגינים על הביטחון הפיזי – צה"ל בגבולות, שב"כ בתוך המדינה והמוסד מחוצה לה – נדרשת הקמה של גוף רביעי שיהיה אחראי על ניהול המאבק על התודעה. שנית, המדיניות הישראלית בכל הנושאים, כולל הפעלת צה"ל, חייבת להתנהל מתוך תפיסת ביטחון לאומי שרואה את המאבק על התודעה כעניין קריטי להבטחת עתידנו.

פורסם בידיעות אחרונות. 

The post מפקירים את זירת התודעה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בשיח האינטלקטואלי של 2026, תזת ה-"Elite Overproduction" ("ייצור עודף של אליטות") של פיטר טורצ'ין, שאותה אימץ ופיתח בהמשך הבלוגר והכלכלן נח סמית', הפכה למצפן המרכזי להבנת הרדיקליזציה בקרב צעירים משכילים.¹ טורצ'ין טבע את המושג עוד ב-2010, כשחזה שהעשור הבא יתאפיין באי-יציבות גוברת בארצות הברית; סמית', בפוסט מ-2025 שספג הד רחב, הציע לתרגם את התזה למונחים כלכליים עדכניים יותר: מחזור צמיחה ממושך מייצר ציפיות לניידות חברתית, וכאשר הצמיחה מאטה, בין אם בגלל מיתון ובין אם בגלל אוטומציה, נוצר פער חריף בין הציפיות למציאות. הקונצנזוס ברור: הבינה המלאכותית מאיצה את התהליך הזה, ויוצרת שכבה של צעירים מוכשרים אך חסומים, המהווים דלק לתנועות רדיקליות. אך היכן בדיוק מסתתרת הדינמיקה האופרטיבית? התשובה, כך אבקש לטעון, נמצאת בשינוי אדריכלי קונקרטי במבנה התאגידי: תהליך ה-Delayering, או "השטחה" של הפירמידה הארגונית.

מהפכת ההשטחה: לא רק פיטורים, אלא פירוק סולם הקידום

לא מדובר רק בביטול משרות זוטרות ("משבר הג'וניורים") או בחסימות לכניסה לענף מקצועות המחשב, אלא בפירוק ממשי של מדרגות הקידום שעליהן התבססה הקריירה התאגידית הקלאסית. שלוש דוגמאות ממחישות את קנה המידה של התופעה. אנדי ג'סי, מנכ"ל אמזון, פרסם בספטמבר 2024 תזכיר לעובדים שבו דרש מכל יחידה בכירה בחברה להגדיל ב-15% לפחות, עד סוף הרבעון הראשון של 2025, את היחס בין עובדים "תורמים ישירים" למנהלים.² אמזון עמדה ביעד הזה בעיקר באמצעות איחוד צוותים והורדת מנהלים בדרגה, ולא רק בפיטורים ישירים; אנליסטים של מורגן סטנלי העריכו שהמדיניות עלולה לייתר עד כ-13,800 משרות ניהול מתוך כ-105,000 שהיו קיימות בחברה. ג'ק דורסי, מייסד ומנכ"ל Block (לשעבר Square), הלך צעד אחד קדימה: לאחר שהחברה פיטרה כ-4,000 עובדים – כ-40% מכוח האדם שלה – בפברואר 2026, פרסם דורסי יחד עם רואלוף בותה משותפי סקויה קפיטל מסה בשם "מהיררכיה לאינטליגנציה", שבה נטען כי בינה מלאכותית יכולה להחליף כליל את תפקיד התיווך התקשורתי של מנהלי הביניים, ולצמצם את הארגון לשלושה תפקידים בלבד: תורמים ישירים, "אחראים ישירים" על תוצאה מוגדרת, ו"מאמנים-שחקנים".³

ג'יין פרייזר, מנכ"לית סיטיגרופ, הובילה כבר ב-2023 את הרפורמה הארגונית הגדולה ביותר בבנק מזה עשרים שנה: צמצום מדרגות הניהול מ-13 ל-8 וביטול כ-60 ועדות ניהול, מהלך שממשיך להיות מוצג בפרופילים עסקיים מ-2026 כגורם המרכזי בתפנית של הבנק.⁴ עבור דור ה-Z, הקריסה של שרשרת הקידום ,היעדר סולם ברור לטפס עליו בתוך הארגון, היא שמייצרת את החרדה המעמדית העמוקה ביותר, שכן היא פוגעת לא רק בשכר הנוכחי אלא בעצם הרעיון של מסלול קריירה. חשוב להדגיש: זו אינה תופעה מבודדת לשלוש החברות הללו. גם CVS Health קיצצה כשלושת אלפים משרות ניהול בסיבוב אחד.⁵ לאחרונה, חברת "מאנדיי" הישראלית-אמריקנית השלימה לאחרונה פיטרי רוחב הנהלתיים, שתוארו ע"י מנכ"ל החברה במכתב שכתב לעובדים שנעשה על מנת "כדי להתחרות ולנצח בשוק מתהווה זה, שבו היתרון מוענק לחברות שיפעלו מהר, מאנדיי מתאימה את המבנה הארגוני שלה למציאות החדשה".⁶ סקרים בקרב מנהלי משאבי אנוש מצביעים על כך שהשטחת ההיררכיה הפכה לאסטרטגיה רווחת ברחבי הכלכלה האמריקאית, ולא רק בענף הטכנולוגיה. כלומר, מדובר בשינוי מבני רחב, לא באירוע חד-פעמי בחברה זו או אחרת.⁷

את התופעה המצטברת הזאת אני מבקש להגדיר כאן, ולראשונה במאמר הזה, במסגרת המונח הפירמידה הנעלמה (The Vanishing Pyramid) שכן לא קריסה חד-פעמית של מבנה ארגוני זה או אחר, אלא היעלמות הדרגתית ושיטתית של עצם מנגנון הקידום ההיררכי שעליו נשענה הבטחת הניידות החברתית של הקפיטליזם התאגידי במאה העשרים. בניגוד ל"תקרת הזכוכית" המוכרת, המתארת חסם עליון קבוע וגלוי, הפירמידה הנעלמה מתארת תהליך אופקי ורוחבי: לא קצה הפירמידה נחסם, אלא השכבות האמצעיות שלה, אלה שאמורות היו לשמש מדרגות ליציבות כלכלית, המאפשרות היפרעות מחובות הלוואות הלימודים מחד ויכולת לרכוש בית בסביבה של שוק בו מחירי הנדל"ן והאינפלציה מאמירים, נמחקות אחת אחרי השנייה. מי שנכנס כיום למסלול קריירה תאגידי אינו נתקל בתקרה; הוא מגלה שהסולם שהיה אמור להוביל אליה פשוט חדל להתקיים. זהו, כך אבקש לטעון, המנגנון האמפירי המדויק שדרכו "ייצור עודף האליטות" של טורצ'ין מתממש הלכה למעשה בשנת 2026, לא מחסור בכישרון או בשאיפה, אלא היעלמות פיזית ומדידה של המדרגות שבאמצעותן כישרון ושאיפה היו אמורים להיות מתוגמלים.

"חיים עם ההורים": הקריסה האמפירית

כפי שדווח בהרחבה בעיתון פורבס בתחילת 2026, בוגרים טריים נתקלים בשוק עבודה שבו כמעט שליש מהמשרות ברמת הכניסה דורשות שלוש שנות ניסיון ומעלה, וכ-45% מהמעסיקים מודים כי הם מפרסמים "משרות רפאים" ללא כוונה ממשית לגייס אליהן.⁸ התוצאה מתועדת גם בנתונים כמותיים: לפי דוח של Realtor.com שפורסם ביוני 2026, כ-25.2 מיליון אמריקאים מתחת לגיל 35 התגוררו עם הוריהם ב-2025 – שיעור של כ-33%, הקרוב לשיא שנקבע בשנת המגפה 2020, וזאת חרף העובדה שרובם מועסקים.⁹ סקר של וולס פארגו שצוטט באותה כתבה מצא כי כ-64% מההורים לילדי דור Z בגילי 18–28 מדווחים שילדיהם עדיין נסמכים עליהם כלכלית, בין אם לדיור ובין אם לתמיכה שוטפת. השילוב בין חובות סטודנטים, שוק עבודה שמסרב להשקיע בהכשרת עובדים חדשים ומחירי דיור בלתי נגישים יוצר אצל צעירים משכילים תחושת בגידה מוסדית, תחושה שהם מתעלים, כך אטען בהמשך, ל-"פוליטיקה של שלילת הסדר הקיים", בין אם משמאל ובין אם מימין.

מבחן המציאות: לא סימטריה, אלא תהודה

כשבוחנים את תוצאות הפריימריז של יוני–אוגוסט 2026, מתברר שהביטוי הפוליטי של החרדה הזו אינו סימטרי, אך מקורו כן. בפריימריז של מדינת ניו יורק, במחוז ה-13 (NY-13), דריאליזה אווילה שבלייה, פעילה קהילתית וחברה בארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA), הביסה בפריימריז של יוני 2026 את הקונגרסמן המכהן אדריאנו אספאיאט, שכיהן בתפקיד קרוב לעשור, ביתרון של כ-3.5 נקודות אחוז (49.4% מול 45.9%).¹⁰ שבלייה, שזכתה לתמיכת ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדני, תרגמה בהצלחה חרדת סטטוס כלכלית לניצחון אלקטורלי ממשי במחוז שכולל חלקים מהארלם, וושינגטון הייטס והברונקס הצפון-מערבי , אזור עם ריכוז גבוה של בוגרי השכלה גבוהה.¹¹

מה שבולט בניצחון הזה הוא לא רק העמדה האידיאולוגית של שבלייה, אלא התשתית הארגונית שעמדה מאחוריה: תמיכה מסודרת מצד ה-DSA שהוא הזרוע בתוך המפלגה הדמוקרטית של ארגון ה -Justice Democrats ומצד ראש העירייה המכהן ממאדני, שנישא בעצמו על גל סוציאליסטי/מרקסיסטי לתפקיד ראש העיר, יצר מנגנון מגויס שידע לתרגם חרדה כלכלית מפוזרת למאמץ הצבעה ממוקד וממושמע.¹² אך כדי להבין למה מועמדת שכזו עוררה לא רק התלהבות בקהל הצעיר אלא גם התנגדות עזה מהמיינסטרים האמריקאי, צריך להכיר את שבלייה לעומק, לא רק את תוצאת הקלפי. שבלייה, סטודנטית לדוקטורט בסוציולוגיה, נכנסה לפעילות פוליטית כסטודנטית באוניברסיטת קולומביה, שם ארגנה במסגרת התא הסטודנטיאלי "Students for Justice in Palestine", ומציינת כמקור השראה מרכזי את המסורת הרדיקלית השחורה, ובפרט את כתביהן של אנג'לה דייויס ואסאטה שקור. כיום היא עובדת כחוקרת בארגון הסנגוריה הציבורית Neighborhood Defender Service of Harlem וחברה בארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של ניו יורק. בסוף יוני 2026, ימים ספורים לאחר ניצחונה, חשף CNN חשבון טוויטר ישן ומחוק של שבלייה מהשנים 2020–2022, שכלל התבטאויות אוהדות כלפי מרקסיזם ודמויות סובייטיות ובהן לנין, לצד קריאה מפורשת "לתפיסת אמצעי הייצור" וקריאות לביטול המשטרה, בתי הכלא והגבולות. בציוץ אחר תיארה את ההבחנה בין קומוניזם, סוציאליזם ו"פנקייקס" כעניין סמנטי בעיקרו.¹³

כשנשאלה במפורש אם היא קומוניסטית, השיבה שבלייה בתקשורת שהיא אינה, אלא סוציאליסטית-דמוקרטית בלבד, הבחנה שמזכירה מועמדים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטס, אך שמבקריה מסרבים לקבל בהינתן הרשומות ההיסטוריות של החשבון. המחלוקת החריפה ביותר סביב שבלייה, וזו שנוגעת ישירות לתזה שבמרכז מאמר זה, נסבה על יחסה לישראל. ב-8 באוקטובר 2023, יום אחד בלבד לאחר טבח 7 באוקטובר, השתתפה שבלייה בהפגנת "All Out For Palestine" בכיכר טיימס בניו יורק. העיתון Times of Israel תיעד את ההפגנה כאירוע שכלל בין היתר קריאות "התנגדות מוצדקת" ו"גלובליז את האינתיפאדה", לצד משתתפים שביצעו מחוות חיתוך גרון תוך אזכור מספר ההרוגים הישראלים שהיה ידוע באותו שלב. שבלייה צולמה חובשת כאפייה לצד שלט שהכריז כי "הציונות היא רצח עם".¹⁴ כשנשאלה על כך שוב ושוב במהלך הקמפיין, סירבה שבלייה להתנער מהשתתפותה בהפגנה, וטענה שהקריטריון הרלוונטי הוא המשפט הבינלאומי, שמגנה פגיעה באזרחים, לדבריה, אך גם מגן על "הזכות להתנגד". בראיון מעמיק במיוחד עם העיתונאי היהודי-פרוגרסיבי פיטר ביינארט, תיארה שבלייה את הציונות כאידיאולוגיה שיוצרת "היררכיה" שהיא מתנגדת לה מבחינה עקרונית, והשוותה בעקיפין בין רטוריקה ציונית לרטוריקה לאומנית אלימה, מבלי לגנות במפורש את הסיסמאות שהושמעו באותה הפגנה עצמה שבה השתתפה.¹⁵ התוצאה היא מועמדת שזכתה לתמיכה נלהבת בקרב צעירים מתוסכלים כלכלית, אך שהעמדות הפרטניות שלה , הן ביחס לרכוש פרטי והן ביחס לישראל, הן בדיוק מהסוג שהופך אותה, מנקודת מבטם של מתנגדיה, לדוגמה מובהקת לרדיקליזציה שהמאמר הזה מבקש להסביר, לא רק לתאר.

פלורידה: חרדה זהה, מנגנון פוליטי שונה ותיקון חשוב

בפלורידה, המועמד הרפובליקני לתפקיד המושל, ג'יימס פישבק, בנה קמפיין המכוון כמעט ישירות לאותה חרדה כלכלית: התנגדות לחברות נדל"ן של משקיעים שקונים בתי מגורים, ביטול מס הרכוש, והגבלת ויזות H-1B למהנדסים זרים (לדוגמא הודו) שתופסים את מקומות העבודה של האמריקאי מהצווארון הלבן ובוגר הקולג'. סקר דעת הקהל של אוניברסיטת צפון פלורידה מצא כי בעוד פישבק נמצא סביב 4% בלבד בממוצע הכללי, הוא זוכה לתמיכה של כ-32% מקרב בוחרי הפריימריז הרפובליקנים בגילי 18–32 ,לעומת פחות מ-1% מקרב בוחרים מעל גיל 55, פער דור שקשה למצוא לו אח ורע.¹⁶

סקר נוסף של Patriot Polling הראה אותו מוביל בקרב בני 18–29. ¹⁷ בעת כתיבת המאמר, כ-36 שעות לאחר סגירת קלפיות האמת, עולה כי בניתוח דאטה התחלתי של VoteHub, על בסיס תוצאות האזורים לפי גיל ממוצע של התושבים, פישבק השיג 30.8% מהקולות באזורים הצעירים ביותר,לעומת 32.6% לדונלדס.¹⁸ יש לציין שמדובר בנתונים חלקיים וראשונים בלבד, אך אשר מראים ביצועים גבוהים בהרבה מחלקו הכללי במדינה (כ-10.5%). כדי להבין מדוע צעירים נמשכים אליו, יש להקשיב לקולותיהם עצמם. דיווחי שטח מאירועי קמפוס בUCF ובFSU , שפורסמו בהרחבה בעיתונות, חושפים תחושת שיתוק כלכלי זהה לזו שתיארנו בקרב תומכי שבלייה. קיין מייסון הסביר "התלהבתי מכל מה שהוא אמר, במיוחד על היכולת לקנות נכס במדינת פלורידה… כי, אתם יודעים, כמו שההורים שלי עשו, וזה קשה יותר מאי פעם".¹⁹ ג'רמיה קימל (22) ניסח את הייאוש בצורה חדה עוד יותר: "אנחנו חיים עם ההורים. אנחנו לא רואים שום סוף באופק לכך שלא נצליח להחזיק בית. משהו חייב להשתנות". צ'ארלס מטקלף האשים את האליטות המוסדיות בכך שהן "מתמחרות בכוונה את הצרכים הבסיסיים מחוץ להישג יד".²⁰

הצעירים הללו מדברים על אותה קריסת סולם הקידום, אותה "פירמידה נעלמה", אותה תחושת בגידה מוסדית, רק שהפעם היא מתורגמת לרטוריקה של בדלנות, אנטי-גלובליזם והגבלת כוח התאגידים וההון הזר. הטענות של שימוש לא ראוי במשאבים ע"י פישבק שגם הפכו אותו ל –"תופעת רשת" הגיעו בצמידות לכך שהוא מהדהד את הדרישה, בתוככי המפלגה הרפובליקנית, להפסקת הסיוע החוץ לישראל, להעצמה של טענות על "רדיפת נוצרים בישראל" ולביקורת חריפה על בנימין נתניהו לאחד מעמודי התווך של הקמפיין, עמדה שהדהדה במיוחד בקרב צעירים רפובליקנים בקמפוסים, שהפכה אותו למועמד אנטי-ממסדי מובהק.²¹ כאן בדיוק נכנסת ההקבלה המטרידה לתמונת המראה שלו, המועמדת שמאל הצעירה, בת גילו הפרוגרסיבית מניו יורק -שבלייה: כמוה, גם פישבק מנתב את החרדה הכלכלית דרך שנאת יהודים/אנטי-ציונות. בעוד שבלייה ממסגרת את האנטי-ציונות כמאבק בהון גלובלי ובהיררכיה, פישבק מציג את ישראל ואת הסיוע האמריקאי לה כסמל של המערכת המנוכרת שגוזלת משאבים מ"אמריקה תחילה". הרטוריקה האנטי-ישראלית שלו משכה תמיכה מחוגי הימין הרדיקלי הדיגיטלי, מקמפוסים לאומניים ומ"גרויפרס", והפכה את הדרישה להפסקת הסיוע החוץ ולביקורת על נתניהו לכלי מרכזי לגיבוש זהות אנטי-ממסדית. זהו המכנה המשותף הקלאסי של תאוריית הפרסה (Horseshoe Theory) של ז'אן-פייר פאי: שני הקצוות, שמאל וימין, מזהים ביהודים/בישראל את "האחר" שמגלם את המערכת המנוכרת, בין אם כהון גלובלי ובין אם כקנוניה גלובליסטית.²²

סיכום: המכנה המשותף של הקצוות

כפי שהראה ההיסטוריון הצרפתי ז'אן פייר פאי בניתוחו הקלאסי לשפת המשטרים הטוטליטריים, זקוקות ל"אחר" שמגלם את המערכת המנוכרת ומספק הסבר מגובש לקריסה האישית. בשמאל הרדיקלי החרדה הכלכלית דיור בלתי אפשרי, שכר שלא מדביק את יוקר המחיה ומסלולי קידום שנעלמו מתועלת לעיתים קרובות לאנטי ציונות כביטוי סמלי למאבק בהון גלובלי ובאליטות. בימין הרדיקלי אותה חרדה עצמה מתועלת לקונספירציות על קנוניות השולטות בפיננסים במוסדות ובהגירה. זהו המכשיר האידיאולוגי שדרכו הצעיר המשכיל והמתוסכל מפרש את קריסת מסלול הקריירה שלו לא ככישלון אישי או תוצאה של שינויים מבניים בשוק העבודה אלא כתוצאה של כוחות חיצוניים מכוונים.

הניתוח שהוצג כאן הוא יישום אמפירי של מושג ה Elite Overproduction של פיטר טורצ'ין על זירה קונקרטית ומדידה פירוק המדרגות התאגידיות באמזון ב Block ובסיטיגרופ שבו דורות של בוגרי אוניברסיטאות מוצאים את עצמם תקועים בשכבות הביניים או מחוץ למשחק לחלוטין. בפלורידה ובניו יורק בפריימריז של 2026 התגלם התהליך הזה בקלפיות עצמן. הפער הדורי והמרחבי הזה שנצפה גם בעיירות הקמפוסים של פלורידה אצל מועמד שמרן, גם משתקף במקביל בצד השמאלי של המפה, באותו חתך הגיל בעיר ניו יורק בקרב הצעירים הליברלים. אם יש תרומה ממשית לדיון האינטלקטואלי של 2026 היא ההבנה שהמשבר כבר כאן לא בתיאוריה אלא בתוך משרדי עמק הסיליקון ובנייני הבנקאות של וול סטריט והוא מתורגם לזעם בקלפיות בטלהסי בטמפה ובמנהטן כאחד משני צידי המתרס כאחד. ללא שיקום ממשי של החוזה החברתי שמבטיח לצעירים משכילים מסלול קידום כלכלי ותעסוקתי בר קיימא במעלה הפירמידה, ישאר המודל של "הפירמידה הנעלמה" כדלק בעירה לרדיקליזציה דו צדדית שמערערת את המרכז הפוליטי ומזינה את שני הקצוות, בו זמנית, תוך שימוש בכלים הדמוקרטיים עצמם, שעוברים דרך פריימריז דלי עניין ציבורי והשתתפות מועטה, היכולת לחופש התאגדות וגיוס דיגיטלי במרחבי הרשתות החברתיות, תוך שימוש במסרים פופליסטיים, כדי לרוקן את המרכז מבפנים.

הערות שוליים:

¹ Peter Turchin, "Political instability may be a contributor in the coming decade," Nature 463: 608 (2010), www.nature.com/articles/463608a ; Noah Smith, "The Elite Overproduction Hypothesis," Noahpinion (blog), July 4, 2025, www.noahpinion.blog/p/the-elite-overproduction-hypothesis-994.

² Andy Jassy, "Message from CEO Andy Jassy: Strengthening Our Culture and Teams," About Amazon, September 16, 2024, www.aboutamazon.com/news/company-news/ceo-andy-jassy-latest-update-on-amazon-return-to-office-manager-team-ratio.

³ Emily Mason, "Block's Dorsey Outlines AI-Powered Vision to Cut Middle Managers," Bloomberg, March 31, 2026, www.bloomberg.com/news/articles/2026-03-31/block-s-dorsey-outlines-ai-powered-vision-to-cut-middle-managers.

⁴ Shruti Tripathi Chopra and Paul Clarke, "'I'm Not Ruthless, but I'm Damn Tough': Citigroup CEO Jane Fraser on Bank's Radical Overhaul," Financial News London, August 5, 2026, www.fnlondon.com/articles/im-not-ruthless-but-im-damn-tough-citigroup-ceo-jane-fraser-on-its-radical-overhaul-c8828593.

⁵ Aislinn Murphy, "Struggling CVS Slashing Nearly 3K Jobs: 'Industry Faces Continued Disruption,'" New York Post, October 1, 2024, nypost.com/2024/10/01/business/cvs-slashing-nearly-3000-jobs-in-cost-cutting-drive/.

⁶ "מאנדיי מפטרת 20% מהעובדים – כולל בישראל" [Monday Lays Off 20% of Employees – Including in Israel], Mako, July 22, 2026, www.mako.co.il/nexter-news/Article-b19b54fed098f91027.htm.

⁷ Jen Colletta, "'Great Flattening' Is Shrinking Management Without Preparing Those Who Remain," HR Executive, August 20, 2026, hrexecutive.com/great-flattening-is-shrinking-management-without-preparing-those-who-remain/.

⁸ Colleen Batchelder, "The Entry-Level Hiring Crisis Is Getting Worse In 2026," Forbes, January 5, 2026, www.forbes.com/sites/colleenbatchelder/2026/01/05/the-entry-level-hiring-crisis-is-getting-worse-in-2026/.

⁹ "The Crowded Nest: More Adults Are Living With Their Parents," Realtor.com Economic Research, June 18, 2026, www.realtor.com/research/adults-living-with-parents-june-26/.

¹⁰ "Darializa Avila Chevalier: Pro-Palestinian Doctoral Student Steps into Politics with 'Faith in the Future,'" The Guardian, June 24, 2026, www.theguardian.com/us-news/2026/jun/24/darializa-avila-chevalier-win-new-york.

¹¹ Lesley Cosme Torres, "PRIMARY RESULTS: Darializa Avila Chevalier Wins NY-13, Alexandria Ocasio-Cortez Re-elected to NY-14, Ritchie Torres Re-elected to NY-15," PoliticsNY, June 24, 2026, politicsny.com/2026/06/24/primary-results-darializa-avila-chevalier-wins-ny-13-alexandria-ocasio-cortez-re-elected-to-ny-14-ritchie-torres-re-elected-to-ny-15/.

¹² Joe Hong, Walter Wuthmann, and Brigid Bergin, "Voter Data Shows Lower Turnout, but Pockets of Engagement Boosted Insurgent Candidates," Gothamist, June 25, 2026, gothamist.com/news/voter-data-shows-lower-turnout-but-pockets-of-engagement-boosted-insurgent-candidates.

¹³ Andrew Kaczynski, "Deleted Tweets on Darializa Avila Chevalier's Account Had Favorable References to Communist Leaders and Marxism," CNN, June 29, 2026, edition.cnn.com/2026/06/29/politics/darializa-avila-chevalier-communism-tweets.

¹⁴ Luke Tress, "Mamdani-backed Congress Candidate Defends Joining Oct. 8 Rally Celebrating Hamas Atrocities," The Times of Israel, June 5, 2026, www.timesofisrael.com/mamdani-backed-congress-candidate-defends-joining-oct-8-rally-celebrating-hamas-atrocities/.

¹⁵ Grace Gilson, "NY Congressional Candidate Darializa Avila Chevalier Doubles Down on Attending Oct. 8 Pro-Palestinian Rally," Jewish Telegraphic Agency, July 10, 2026, www.jta.org/2026/07/10/ny/ny-congressional-candidate-darializa-avila-chevalier-doubles-down-on-attending-oct-8-pro-palestinian-rally.

¹⁶ Tristan Wood, "How James Fishback Is Reaching Gen-Z Men in Republican Gubernatorial Race," WUSF, February 28, 2026, www.wusf.org/politics-issues/2026-02-28/how-james-fishback-is-reaching-gen-z-men-in-republican-gubernatorial-race.

¹⁷ Patriot Polling, "Florida Governor Republican Primary Poll," Decision Desk HQ, January 19-29, 2026, data.ddhq.io/polls/2026/02/02/Patriot-Polling-Florida.

¹⁸ Zachary Donnini, "Donalds dominated older precincts, while Fishback ran stronger in younger ones," X, August 19, 2026, x.com/ZacharyDonnini/status/2089923961060483407.

¹⁹ Shore, Jake, and Carlton Gillespie. "Why young Floridians are drawn to James Fishback's campaign." Miami Herald, July 20, 2026. www.miamiherald.com/news/politics-government/state-politics/article316577925.html

²⁰ Goldberg, Michelle. "I Went to Florida to See the 31-Year-Old Candidate Thrilling Gen Z. We're in Trouble." The New York Times, March 12, 2026. www.nytimes.com/2026/03/12/opinion/james-fishback-gen-z-republican-florida.html.

²¹ "From Bethlehem to Florida: Israel's Treatment of Christians Enters US Political Debate," Palestine Chronicle, April 1, 2026, www.palestinechronicle.com/from-bethlehem-to-florida-israels-treatment-of-christians-enters-us-political-debate/.

²² Jean-Pierre Faye, Le Siècle des idéologies (Paris: Pocket, 2002)

The post דור ה-Z בפרמידה הנעלמה: מקריסת הקידום התאגידי להקטבה אידיאולוגית first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

מעטות המדינות באירופה, כמו יוון וקפריסין, שהתקרבו לישראל בשנים האחרונות. יחסים דיפלומטיים שהיו במשך שנים צוננים ומרוחקים התפתחו בהדרגה לשותפות אסטרטגית במזרח הים התיכון. אינטרסים משותפים בתחומי הביטחון, האנרגיה, התיירות, ההשקעות והטכנולוגיה קירבו בין שלוש המדינות, ובמקביל עשו את הישראלים לנוכחים במידה רבה באתונה, בכרתים, בלרנקה ובפאפוס.

אבל לאחרונה הגיעה מאתונה תזכורת מטרידה לכך שידידות בין מדינות אינה מספרת את כל הסיפור. במהלך הפגנה פרו-פלסטינית במסגרת “יום הזעם” שהתקיים ביוון, הותקף גבר שזוהה כישראלי בידי שני מפגינים. זה בוודאי אינו הופך את יוון למדינה אנטישמית, אבל הוא התרחש בשבוע שבו התפרסמו נתונים מטרידים בנושא.

על פי מדד Global 100 של הליגה נגד השמצה, למחצית מהאוכלוסייה הבגירה ביוון עמדות אנטישמיות “ברמה מוגברת”. בקפריסין מדובר בשיעור הגבוה ביותר של עמדות כאלה במדינות האיחוד האירופי שנכללו בסקר – 58%. הממוצע במערב אירופה הוא 17% בלבד. המדד בוחן הסכמה עם 11 סטריאוטיפים על יהודים ומגדיר “רמה מוגברת” של עמדות אנטישמיות כהסכמה עם שישה מהם לפחות.

אלא שהנתון המעניין ביותר הוא אחר: רק 38% מהקפריסאים מחזיקים בדעה חיובית על ישראל, לעומת 57% המחזיקים בדעה חיובית על פלסטין. ובכל זאת, 81% רוצים שקפריסין תשמור על יחסים דיפלומטיים עם ישראל ולא פחות מ-90% רוצים שתיירים ישראלים ימשיכו להגיע לאי. לפער הזה יש משמעות. היחס לישראל, לישראלים וליהודים אינו זהה. אפשר להתנגד למדיניות ישראל ובכל זאת לרצות ביחסים טובים איתה, לקבל בברכה תיירים ישראלים ובה בעת להחזיק בסטריאוטיפים אנטישמיים.

תמיכה בישראל אינה “תעודת כשרות” במאבק באנטישמיות, בדיוק כפי שביקורת על ישראל כשלעצמה אינה הוכחה לאנטישמיות. אלה שאלות הקשורות זו בזו, אך הן אינן זהות, ומדיניות חוץ רצינית צריכה לבחון כל אחת מהן לגופה. יוון וקפריסין הן שותפות אסטרטגיות חשובות של ישראל, והקשרים איתן צריכים להמשיך ולהעמיק. דווקא בין ידידים צריכה להתקיים האפשרות לדבר גם על מה שאינו נוח: זיכרון השואה, סטריאוטיפים אנטישמיים והיחס לקהילות היהודיות.

יוון וקפריסין מזכירות לנו שניתן להיות ידיד של מדינת ישראל, ועדיין לחיות בחברה שבה דעות קדומות על יהודים נפוצות מאוד. ישראל זקוקה לידידים באירופה, אבל יהודי אירופה זקוקים ליותר מידידות עם ישראל. הם זקוקים לחברות אירופיות שמוכנות להתמודד גם עם האנטישמיות שבתוכן. ידידות אמיתית אמורה לאפשר למדינת ישראל לומר זאת בגלוי גם לידידותיה הקרובות ביותר.

פורסם במעריב. 

The post בין ידידות לאנטישמיות first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הגיעו מעל שני מיליון יהודים לשכונת הלואו איסט סייד במנהטן. הגירה המונית זו הפכה את ניו יורק לאבן הראשה של יהדות התפוצות וביססה את מעמדה כעיר היהודית הגדולה בעולם. מתוך הקהילה הענפה הזו צמחה שדרה ארוכה של פוליטיקאים יהודים בעלי השפעה היסטורית. בולט מכולם הוא הסנאטור צ'אק שומר. הוא מכהן כיום כמנהיג המיעוט בסנאט, לאחר ששימש כמנהיג הרוב בשנים 2020-2024 תחת ממשל ביידן. מדובר ביהודי שנבחר למשרה הרמה ביותר אי פעם בהיסטוריה האמריקאית, ושם במשך שנים ארוכות את הטיפוח והחיזוק של קשרי ארצות הברית וישראל בראש סדר העדיפויות שלו. עם זאת, בשנים האחרונות שומר נאלץ להתמודד עם הלחץ הגובר בתוך מפלגתו, מה שהוביל אותו לאמץ עמדות מסויגות יותר.

בשנים האחרונות אנו עדים למהפך מטריד ומסוכן בעיר ניו יורק. מעבר לעלייה הכללית בשנאת ישראל, אנו רואים מגמה מתגברת של מועמדים הנבחרים לתפקידים ציבוריים בדיוק על הטיקט הזה. הכוח המניע מאחורי השינוי התהומי הזה הוא הפלג הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית, ובמיוחד תנועת הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה (DSA).

השיא של תהליך ההקצנה בא לידי ביטוי בבחירתו של איש ה-DSA זוהראן ממדאני לתפקיד ראש עיריית ניו יורק. ממדאני מנהל קו עוין וקיצוני נגד ישראל, הכולל סירוב מופגן להשתתף במצעד למען ישראל. ראש העיר הנבחר קורא לעצירת נתניהו, ומדיניותו מתבטאת בשטח בהטלת וטו על חקיקה עירונית שנועדה למנוע הפגנות מאיימות מול בתי ספר יהודיים.

בנוסף, יחסו לישראל ולקהילה היהודית ברור מתמיד, כפי שבא לידי ביטוי במתקפה החריפה שניהל בשבוע שעבר כנגד שדולת איפא"ק אותה כינה "מפלצת". למרות עמדותיו אלו, הוא ממשיך לזכות לפופולריות עצומה. ממדאני הימר על תמיכה במועמדים רדיקליים כמו קלייר ולדז, בראד לנדר ודריאליזה אווילה שבלייה, כשהעמידה בתור ארוך מאוד בפארק לסלפי איתו אחרי שהניקס זכו באליפות ה-NBA מראה שיש לו תמיכה עמוקה. למעשה הלילה חל מהפך בניו יורק: מועמדי ממדאני ניצחו – ותומכי ישראל קיבלו תמרור אזהרה.

סכנת שבלייה

המוקד המדאיג ביותר היא שבלייה, שניצחה במחוז 13 את חבר הקונגרס הוותיק אדריאנו אספייאט. הרקע של שבלייה, הכולל תהליך של התאסלמות, משתלב בעמדותיה הפוליטיות הקיצוניות נגד ישראל. לצד זאת, ניכרת האווירה העוינת המכוונת כלפי נבחרי ציבור יהודים, ותיעוד מטריד מציג אותה כמארגנת ההפגנה הפרו-פלסטינית שהתקיימה יומיים בלבד לאחר הטבח ההמוני של שבעה באוקטובר.

האווירה הרעילה הזו מחלחלת לרחובות העיר ומייצרת תחושה קשה שיהודים כבר אינם רצויים בביתם, כפי שעולה מדיווחים על תחושות חוסר הביטחון הגוברות. המקרה של חבר הקונגרס היהודי דן גולדמן, שהפסיד בפריימריז לבראד לנדר, מספק הצצה לאובדן תחושת הביטחון של דמויות יהודיות במרחב הציבורי. לנדר, המזוהה עם האגף השמאלי הקיצוני, הפך למבקר קולני של ישראל והוביל קו התנגדות חריף למדיניותה. דן גולדמן גורש השבוע בבושת פנים מבית קפה בעירו, אירוע המדגים את עוצמת השבר.

מערכת הבחירות הנוכחית עמדה בחלקה הגדול על הדרישה לעצור את מכירת הנשק לישראל, קו פרשת מים עבור המועמדים שניצחו וקידשו את איבתם. במבט חיצוני, ניו יורק שהמציאה בשנות השישים את המצעד למען ישראל הופכת כיום לחוד החנית למאבק בה.

מי שרואה בכל זה "תהליך דמוגרפי" בלתי נמנע, טועה ומטעה. מדובר בהנדסה פוליטית קרה ומחושבת. בפריימריז של בחירות אמצע, מועמדים נבחרים על בסיס קולות של כמה עשרות אלפים בודדים במושבים בטוחים. השיטה הזו מאפשרת השתלטות קלה יחסית על מחוזות, המציפה את הקונגרס ואת הרשויות המקומיות בנציגים רדיקלים, בדיוק כפי שעשתה מסיבת התה למפלגה הרפובליקנית, רק בכיוון ההפוך והקיצוני. זהו ניסיון שיטתי, מבפנים, לשנות את ה-DNA של המפלגה הדמוקרטית ולהפוך אותה למפלגת קצה. האמריקאים, שמתבוננים מהצד, מבינים שזו מלחמת תרבות על דמותה של אמריקה. אם המפלגה הדמוקרטית לא תעצור את ההקצנה הפנימית הזו, היא עלולה למצוא את עצמה לא רק מחוץ לשלטון ב-2026 וב-2028, אלא מנותקת לחלוטין מהציבור האמריקאי שבשמו היא מתיימרת לדבר.

פורסם ב-Ynet

The post ניו יורק: מבירת העם היהודי למוקד עוינות לישראל first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

מאז טבח השבעה באוקטובר, במיוחד באירופה, הולך ומעמיק חרם אקדמי שקט על המחקר הישראלי. לא מדובר בוויכוח פוליטי בלבד, בביקורת על ממשלת ישראל או בהפגנות בקמפוסים. מדובר בתהליך מתמשך של הדרה אינטלקטואלית ואנושית, המתרחש לרוב ללא הכרזות רשמיות, אך מורגש כמעט בכל זירה אקדמית אירופית.

החרם הזה כמעט שאינו נידון בגלוי. עורכי כתבי עת אקדמיים אינם מציינים בפומבי שמחקרים ישראלים הם בלתי רצויים. מארגני כנסים אקדמיים אינם מפרסמים החלטות הדרה רשמיות. במקום זאת, נוצרה אווירה של הרחקה הדרגתית: מאמרים של חוקרות וחוקרים ישראליים נדחים בתוך דקות מרגע הגשתם, מבלי שנקראו באמת; חוקרות וחוקרים ישראלים מגלים שכל עמיתיהם האירופים הוזמנו לפרויקט מחקר בינלאומי, מלבדם; בקשות של חוקרות וחוקרים ישראליים להשתתפות בכנסים נותרות תלויות עד לאחר סיום הכנס. לעיתים אין דחייה רשמית, רק שתיקה ממושכת, שהופכת בעצמה לתשובה הרשמית.

התחושה הקשה ביותר אינה מקצועית, אלא אישית. עמיתים אירופיים שבעבר ראו בך שותף למחקר מתחילים להתייחס אליך כאל נציג של ממשלה, ולא כאל חוקר בעל עמדות אישיות, מורכבויות וסט ערכים. אין משמעות לכך שחוקרות וחוקרים ישראלים רבים התנגדו במשך השנים האחרונות למדיניות הממשלה. הדרכון הישראלי מוחק כל הבחנה אחרת.

כך נוצרת מציאות שבה זהות לאומית גוברת על כל דיון אינטלקטואלי. חוקרות וחוקרים ישראלים נשפטים לא לפי איכות מחקריהם, אלא לפי שיוכם הקולקטיבי. אירופה, שבמשך עשורים חינכה לפתיחות, פלורליזם וחופש מחשבה, מתקשה להפריד בין ביקורת פוליטית לבין הדרת חוקרים. דווקא היבשת שנשענה לאחר מלחמת העולם השנייה על רעיון הפיוס ועל ההבחנה בין משטרים לאזרחים, מאמצת שפה גוברת של טהרנות מוסרית. במרחבים אקדמיים אירופיים מסוימים, עצם היותך ישראלי הופך לעילה מספקת לסימון ולהרחקה.

הנזק חורג הרבה מעבר לאקדמיה הישראלית. מדע מתקדם באמצעות שיתוף פעולה, חילופי רעיונות ויכולת לנהל שיח חופשי גם בעיתות של משברים פוליטיים. כאשר מוסדות מחקר אירופיים קובעים לגיטימיות אקדמית לפי זהות לאומית, הם מחלישים את יסודות המדע עצמו. לצד תחושת הדחייה מתרחש תהליך אחר. רבים מהחוקרות והחוקרים הישראלים אינם מאמינים שהאקדמיה מנותקת מהמציאות החברתית. במקום להסתגר בתוך תחושת קורבנות, הם פונים לעשייה אזרחית ולמאבק נגד קיצוניות מכל סוג. מתוך ההדרה האירופית צומחת לעיתים מחויבות עמוקה יותר לחברה הישראלית על כל פלגיה ולסוגיות מוסריות.

יום אחד המלחמות באזורינו ירגעו או אפילו יסתיימו. שיתופי הפעולה יתחדשו, וכנסים אקדמיים בינלאומיים ימשיכו להתכנס. אבל הזיכרון יישאר. מוסדות נוטים לשכוח במהירות. בני אדם פחות.

השאלה שתיוותר אינה רק כיצד האקדמיה האירופית התייחסה למחקר הישראלי בעיתות משבר, אלא האם האקדמיה האירופית הצליחה לשמור על העיקרון הבסיסי ביותר של חיי הרוח: היכולת לראות אדם מעבר לשיוכו הלאומי.

פורסם במקור ראשון.

The post צביעות מדעית וטהרנות מוסרית: אירופה חזרה לסמן מרצים first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

הבחירות העירוניות שהתקיימו ביום ראשון בצרפת היו הרבה יותר מסבב מקומי. מהצד האחד, השמאל הקיצוני של מלנשון, שלפני עשור לא ישב אפילו בוועדה עירונית אחת, נכנס כעת למאות מועצות עירוניות ולראשונה כבש ערים של ממש. מהצד האחר, הימין הקיצוני קיבל כ-40% מהקולות וכבש עשרות רשויות. המרכז קרס. אלו לא בחירות מקומיות – אלא חזרה גנרלית. במאי 2027 ייפגשו שני הקצוות האלה בסיבוב הגמר, ולנשיאות.

לפי הסקרים, ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג השמאל הקיצוני, עשוי להגיע לאותו סיבוב גמר כנציג מחנה השמאל. תנועתו עושה שימוש עקבי בעוינות כלפי ישראל ככלי פוליטי. קשריו עם גורמים איסלאמיסטיים תועדו היטב. מקרון בנה את עצמו על חורבות השמאל הצרפתי, ומלנשון קצר את הפירות.

הפרדוקס הוא שאכן מקרון עצמו סלל את הדרך. ב-2017 הוא עלה לשלטון על גלי משבר. חמש שנות נשיאות כושלות של פרנסואה הולנד הותירו את המפלגה הסוציאליסטית בשפל היסטורי. מקרון, ששימש שר הכלכלה של הולנד, הבין לפני כולם שהמפלגה היא גוף גוסס. הוא לא ביקש לרפא אותה. הוא ביקש לרשת אותה. תנועתו גייסה בכירי שמאל מתון לצד שמרנים שנמאס להם מהנהגה ישנה, עם מסר אחד: רק הוא עומד בין הרפובליקה לקיצוניות. בבחירות 2017 השיג מועמד המפלגה הסוציאליסטית 6% בלבד. מפלגה שמשלה בצרפת עשורים שלמים נמחקה בלילה אחד.

לא כולם הצביעו עבור מקרון. פועלים ותושבי ערי השדה, אנשי "צרפת העמוקה" שנשארו מאחור, נדחפו ימינה, אל מארין לה פן. האינטלקטואלים העירוניים, שגילו שילדיהם יחיו פחות טוב מהם, מקביליהם הצרפתים של בוחרי ברני סנדרס בניו יורק וג'רמי קורבין בלונדון, נשארו ללא בית פוליטי. מלנשון לא חיכה לקריסה. הוא פרש מהמפלגה הסוציאליסטית כבר ב-2008, ייסד את "צרפת הבלתי נכנעת" (LFI) ב-2016, וכשהמפלגה נמחקה ב-2017 הוא כבר עמד מוכן בפרצה.

חזונו של מלנשון הוא יצירת צרפת חדשה, שבה בני מהגרים וצרפתים ילידים, המאוכזבים מהגלובליזציה, מאוחדים מול אויב משותף. הממסד, הבנקאים, ארצות הברית, ישראל. בבחירות 2022 הוא השיג 22% ופספס את הסיבוב השני ב-600,000 קולות בלבד. ז'רום פורקה, איש הסקרים הבכיר של מכון IFOP, אינו מסתיר את האסטרטגיה – פנייה למאגר עצום של נמנעים, מהגרים בפרוורים העממיים שמעולם לא הגיעו לקלפיות, והבנה שכדי להניע אותם אין צורך במצע, יש צורך באויבים.

טבח חמאס בשמחת תורה זימן לו את ההזדמנות: הצדקת הטבח, כינוי ישראל כמדינת אפרטהייד והאשמת יהודי צרפת בנאמנות כפולה. חברי פרלמנט מטעמו השתתפו בהפגנות שבהן נשמעו קריאות לג'יהאד. מלנשון עצמו סירב לכנות את חמאס ארגון טרור. בהצטברותן, עמדות אלו אינן ביקורת פוליטית. הן דפוס שמצדיק הגדרה אחרת: אנטישמיות פוליטית.

לפני הסיבוב הראשון הכריזו המפלגה הסוציאליסטית והירוקים על ניתוק יחסים עם מלנשון וגינו פרובוקציות אנטישמיות כ"בלתי נסבלות". משנודעו התוצאות, עיר אחר עיר – טולוז, ליון, גרנובל, נאנט, ברסט, אביניון – כרתו איתו ברית. מה שהוצג כניתוק מוסרי התמוסס במה שהמזכיר הכללי של המפלגה הסוציאליסטית, אוליבייה פור, מעז לכנות "מיזוגים טכניים". השיקול לא היה מוסרי. הוא היה דמוגרפי. בערים האלה, על כל בוחר יהודי יש עשרים בוחרים מוסלמים. ללא קולות מלנשון, השמאל המתון אינו עובר ברוב הערים. מקרון ריסק את המפלגה הסוציאליסטית. מה שנותר ממנה שורד רק בצילו של מלנשון.

האירוניה האכזרית היא שהבחירה הזאת לא תציל את המפלגה הסוציאליסטית. מלנשון אינו שותף, הוא בולע. ב-2027 הוא לא יזדקק עוד לסוציאליסטים. יורשי ז'אן ז'ורס, שסיכן את הקריירה שלו כדי להגן על דרייפוס, נותנים לגיטימציה לאיש שמסרב לגנות את איראן. מכירת נשמתם תאיץ את קיצם.

כל עוד מלנשון הוא פוליטיקאי אופוזיציה, שנאת ישראל שלו היא דקלום. הסכנה היא שבעוד שנה היא תהפוך למדיניות. אם הצרפתים לא יתעוררו ויעצרו את המהלך, האיש הזה יישב במועצת הביטחון, יפקד על נושאת מטוסים ויחזיק בנשק גרעיני. ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז, הצטער פומבית שאין לספרד פצצות גרעיניות "לעצור את ישראל". הוא רצה אבל לא יכול. מלנשון יוכל.

פורסם במקור ראשון. 

The post בשנה הבאה אנטישמי עלול לשלוט בצרפת – ובנשק הגרעיני שלה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

רוב ייטן נכנס לאחרונה לתפקיד ראש ממשלת הולנד. ייטן, מנהיג מפלגת ה- D66 הליברלית, הגיע ללשכת ראש הממשלה לאחר שנים של מערכת פוליטית מפוצלת שבה ממשלות קואליציה נשענות על רוב עדין ושברירי.

ממשלתו היא ממשלת מיעוט המורכבת ממספר מפלגות בעלות השקפות שונות ולעיתים אף מנוגדות, ולכן כל החלטה פוליטית משמעותית מחייבת איזון מתמיד בין שותפים קואליציוניים, כמו גם תמיכה של מפלגות האופוזיציה. המדובר הוא בקואליציה עדינה שתתקשה מאוד לנקוט צעדים חדים ומהירים ללא תמיכת האופוזיציה. אלא שהמציאות הביטחונית והחברתית באירופה אינה מאפשרת עוד זהירות פוליטית יתרה. בשבוע האחרון התרחשו מתקפות אנטישמיות נגד מוסדות יהודיים בהולנד. בית ספר יהודי באמסטרדם הותקף ובית כנסת ברוטרדם נפגע. אירועים אלה אינם מקרים בודדים אלא חלק ממגמה רחבה ומדאיגה ברחבי אירופה.

בעקבות האירועים קיים ייטן פגישה עם נציגי הקהילה היהודית בהולנד. לאחר מכן שוחח בנושא עם שר המשפטים והביטחון דייוויד ואן ויל ועם המתאם הלאומי למאבק באנטישמיות אדו ורדונר. בהודעתו לאחר הפגישה הצהיר ייטן, שהמתקפות על בית הספר באמסטרדם ועל בית הכנסת ברוטרדם הן מזעזעות ובלתי מקובלות וכי המעשים הפחדניים הללו פוגעים בקהילה היהודית כולה ומעוררים פחד. לדבריו החששות והכעס של הקהילה נוגעים לליבו וכי בהולנד אין מקום לאנטישמיות. הוא הדגיש כי ביטחונם של יהודי הממלכה זוכה לתשומת הלב המלאה והמתמדת של ממשלתו והוא קרא לחברה ההולנדית כולה, שלא לעמוד מן הצד מול האנטישמיות, אלא להשמיע קול ברור נגדה.

אלה מילים נכונות. אך מילים לבדן אינן מספיקות. בשנים האחרונות אירופה חווה עלייה חדה באירועי אנטישמיות. המגמה הזו החריפה במיוחד לאחר טבח החמאס בשבעה באוקטובר, במהלך המלחמה בעזה, וכעת גם על רקע ההסלמה האזורית והמלחמה בין ארצות הברית, ישראל ואירן. בכל גל של הסלמה במזרח התיכון מופיעים ברחבי אירופה אירועי אנטישמיות, אלימות, איומים והסתה נגד יהודים. הבעיה היא שמדינות אירופה ממשיכות להתייחס לאירועים הללו כאל עבירות פליליות רגילות. זוהי הבנה מוטעית של המציאות. כאשר בתי ספר יהודיים מותקפים, כאשר בתי כנסת הופכים יעד לאלימות, וכאשר קהילות יהודיות שלמות חיות בפחד, אין מדובר רק בפשע שנאה. מדובר באיום מאורגן בעל מאפיינים ברורים של פעולות טרור.

המציאות האירופית מחייבת חשיבה מחודשת. בעידן שבו גבולות אירופה פתוחים, והמעבר בין המדינות החברות קל ומהיר, ההתמודדות עם האנטישמיות אינה יכולה להיוותר רק ברמה המקומית של המשטרה העירונית או מערכת המשפט בלאומית. היא מחייבת פעולה נוקשה ומתואמת הן ברמה הלאומית של כל מדינה והן ברמה הכלל-אירופית העל-לאומית. על המדינות החברות באיחוד האירופי ועל מוסדות האיחוד לראות באנטישמיות אלימה לא רק פשע, אלא פעילות טרור לכל דבר. כאשר האיום מוגדר כטרור הכלים משתנים. מודיעין משותף, חקירות בין מדינתיות, אכיפה ביטחונית רחבה והקצאת משאבים משמעותיים הופכים לחלק מהמאבק.

הצהרות כמו אלה של ייטן הן נקודת התחלה חשובה, אך אסור שהן תהיינה סוף הדרך. מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת להפוך מילים למדיניות. אם אירופה אכן רוצה להגן על אזרחיה היהודים, עליה להפסיק להגיב לאנטישמיות לאחר שהיא מתרחשת. על אירופה להתחיל להילחם באנטישמיות במתקפות מנע, בדיוק כפי שנלחמים בטרור. אם אירופה לא תעשה זאת כעת, היא תגלה מאוחר מדי שהאנטישמיות אינה מאיימת רק על יהודי היבשת. היא איום על הדמוקרטיה האירופית עצמה. היום מותקפים בתי ספר יהודיים ובתי כנסת. מחר עלולים להיות מותקפים יסודותיה של החברה האירופית החופשית כולה. אירופה חייבת לבחור אם להילחם באנטישמיות בנחישות, או להמשיך להסביר מדוע היא לא פעלה בזמן.

פורסם ב'מקור ראשון'. 

The post דיבורים זה חשוב, אבל באנטישמיות צריך להילחם כמו בטרור first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.