להאזנה:

The post ציונות והיהודי הקולקטיבי – בעבר ובהווה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

שיחה עם שלמה ברק, זאב ספראי וחגי משגב על כתובות עתיקות, חרסים, פסיפסים, חזירים, מטבעות, חקלאות, מצבות, מערת המכפלה, פלישתים, יבוסים, קומראן, המנורה, הר עיבל ויציאת מצרים.

להאזנה:

The post פודקאסט: בין ארכיאולוגיה לסיפורי התורה – האם היינו רוצים למצוא את הגולגולת של אברהם אבינו? first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

גם אם יעלה בידי בנימין נתניהו להרכיב ממשלה צרה, הדבר יהיה רע לישראל. ממשלה כזו תמשיך לנהל את המדינה מתוך מחנה אחד ונגד המחנה האחר, ותהפוך את ישראל מצורעת בזירה הבינלאומית, בשעה שהאתגרים העומדים בפניה מחייבים שותפות רחבה.

והאתגרים עצומים. האיום האיראני לא הוסר, והוא עלול ללוות אותנו עוד שנים. בגבולות – בצפון, בדרום ובמזרח – האיום נמשך ומחייב היערכות מתמדת. בזירה הבינלאומית מתרחבים החרמות והסנקציות על ישראל ויש להם כבר השלכות ממשיות. גם מבית התמונה קשה. השסע החברתי עמוק, ואמון הציבור במוסדות המדינה נשחק. שני אלה פוגעים ביכולת לרתום את החברה למאמץ משותף. הגידול הדמוגרפי של הציבור החרדי – כל עוד רוב צעיריו לא משרתים בצבא ושילובם בשוק העבודה הוא חלקי – מאיים על יכולתה של ישראל לקיים כלכלה איתנה וצבא חזק. בנגב ובגליל המדינה איבדה במידה רבה את המשילות, וביהודה ושומרון משתוללים פורעים יהודים, מערערים את שלטון החוק ומזיקים למעמדה של ישראל בעולם.

מול האתגרים האלה, ישראל זקוקה לממשלה ציונית רחבה. ממשלה כזו יכולה וצריכה לקום על קווי יסוד ברורים, שיבטאו הסכמה בשאלות המרכזיות העומדות על הפרק. הקמתה תחייב ויתורים מצד כל השותפים בה, גם על חלק מההבטחות שניתנו במערכת הבחירות.

בזירה החיצונית, המשימה הראשונה היא מאבק נחוש ומשותף באויבי ישראל. המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר הראתה שהחברה הישראלית יודעת להתגייס כשנדרש, אך גם שהמחלוקת הפוליטית מכבידה את ניהולה. המערכה מול איראן ושלוחותיה תימשך עוד זמן רב, והניצחון בה מחייב אחדות רחבה יותר מזו שהיתה כאן בשנים האחרונות. האתגר האחר הוא השבת הלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית, בעיקר מול אירופה ומול המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אך גם מול הציבור האמריקני וחלקים במפלגה הרפובליקנית.

במשך עשרות שנים, התמיכה האמריקנית בישראל נשענה על הסכמה בין שתי המפלגות, ושחיקתה, בעיקר בקרב הדמוקרטים, מסכנת את הבסיס הזה. ישראל, שהיא מדינת אי, לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להיות סוגיה מפלגתית בוושינגטון ומושא לחרם בבירות אירופה. שינוי פניה יכול כשלעצמו להביא לשינוי. בלי זה, ואם הסנקציות נגד ישראל יתרחבו – הניסיון שלנו לנהל כלכלה משגשגת, ואולי אפילו לשרוד, יהיה מאתגר. בזירה הפנימית, הממשלה צריכה להתחייב לגיוס חרדים ולשילובם בשוק העבודה ובחברה הישראלית. היא צריכה לקדם חוקה רזה, שתקבע את כללי המשחק הבסיסיים בין הרשויות ותאפשר לסיים את המאבק סביב מערכת המשפט.

עליה להחזיר את המשילות ואת אכיפת החוק לנגב ולגליל; ועליה לפעול לדיכוי מוחלט של הפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון, ולהנהיג שם מדיניות שמביאה בחשבון גם את השלכותיה בזירה הבינלאומית. ראוי גם שהיא תקים ועדת חקירה.

המפעל הציוני תמיד היה פרויקט משותף של מי שרואים במדינת ישראל את הפתרון היחיד לקיום היהודי. למרות מחלוקות עמוקות, קברניטיו ידעו לחבור יחד כשעתידה של המדינה עמד על הפרק. כך היה ערב מלחמת ששת הימים, כשהוקמה ממשלת אחדות לאומית, וכך היה בממשלת האחדות שהוקמה ב־1984, שבלמה את האינפלציה הדוהרת והוציאה את צה"ל מרוב שטחי לבנון.

היכולת להמשיך לקיים את המפעל הציוני תלויה גם היום בנכונותם של הכוחות הציוניים המרכזיים לשלב ידיים. תוצאות הבחירות מטילות על המפלגות הציוניות, משני צידי המפה, אחריות רבה. זו לא תהיה ממשלת החלומות של אף צד, אבל אין לנו את הפריבילגיה להמשיך בסבבי בחירות אינסופיים. על המנהיגים הציונים להניח את החרמות בצד, ולהקים ממשלה שתתמודד עם האתגרים המאיימים על קיומה של ישראל.

פורסם בישראל היום. 

The post ממשלה ציונית להצלת המפעל הציוני first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

להאזנה:

The post תמר איש שלום בשיחה עם אבי יששכרוף first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

להאזנה:

The post ציונות של ממלכתיות וריאל פוליטיק: שיחה עם מתן כהנא first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

להאזנה:

The post תמר איש שלום בשיחה עם הרבּה שרון בראוס first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

לא משנה מי יקים את הממשלה הבאה – לפני הכול, ישראל זקוקה לשיקום האמון, האחריות והשותפות שהחזיקו אותה יחד. פחות חשוב למי נצביע; חשוב יותר למען מה. הממשלה הבאה חייבת לרפא את ישראל. כשגדלתי בארה״ב, הערכתי את תפקידה של הציונות הדתית בשימור שבע הבריתות החיוניות לתפקודה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהגשמת החלום הציוני. כשעלינו ארצה, ילדינו למדו בתיכון ממלכתי-דתי ובבני עקיבא שהם ״המגשרים״ בחברה הישראלית. מה קורה במדינה שלנו? מה קרה לנו?

שבע בריתות יסוד עומדות בלב זהותה של ישראל:

ברית הביטחון האישי

גם אלו שמעריכים את האופן שבו רה״מ בנימין נתניהו מנהל את המלחמה מאז טבח שמחת תורה חייבים להכיר בעובדה הפשוטה: הטבח של חמאס החריב את האמון שהיה לרוב הישראלים בכך שהממשלה וצה"ל מסוגלים להגן עליהם. זה היה כישלון קולוסאלי. הוא נעשה חמור עוד יותר נוכח התחמקותם של שרים בממשלה מהאחריות השלטונית הבסיסית ביותר, והנטייה החוזרת להפנות את האשמה אל שעירים לעזאזל.

ברית השותפות בנטל

באופן טרגי, אנשי מילואים רבים ובני משפחותיהם מרגישים שנבגדו דווקא בשעה שהם נושאים בגבורה בנטל ההגנה על כולנו. חשוב לזכור שכל המפלגות הגדולות תרמו לאורך עשרות שנים לחוסר האיזון הזה, כאשר העדיפו שיקולים פוליטיים ובחרו להימנע מהתמודדות אמיצה עם סוגיית גיוס החרדים. אבל הממשלה הזאת היא שבחרה להתעלם מהתסכול ההולך וגובר – והמוצדק – דווקא כאשר צורכי הצבא תפחו בעקבות האסון.

ברית הציונות המוסרית

ישראל תמיד התגאתה בצבא, בחברה ובמדיניות השומרים על מוסר יהודי ועל ערכים דמוקרטיים גם במציאות מורכבת. סוגיית האלימות מצד פורעים יהודים ביו"ש אינה רק שאלה של מספרים; הסיפור החשוב יותר הוא כמה מעט נעשה כדי לעצור אותם. שנים של הכלה מצד הממשלה, שנועדה לשמר קואליציה שברירית, יצרו למעשה היתר שבשתיקה להתנהגות בלתי מוסרית, בלתי חוקית ומקוממת. ומהקצה השני של המפה הפוליטית – מחאות אלימות, הטרדת שרים בבתיהם, ושימוש ברטוריקה בזויה כלפי חיילנו הקדושים. כל אלו מעוררות חשש שהקיצונים משני צדי המפה ממשיכים להסלים את המצב, תוך שהם משתיקים את הרוב המוסרי והדומם של ישראל.

ברית כבוד האדם

לעג, השפלה ודה-לגיטימציה של יריבים פוליטיים ממשיכים ללבות את המתח ולשחוק את החברה הישראלית. אזרחים חייבים לנהוג באחריות ומנהיגים בכל המפלגות חייבים לשנות את הטון. התשובה "ומה איתם?" אינה תשובה. וכאשר הממשלה מצביעה שוב ושוב על חטאי האופוזיציה כדי להצדיק את כשליה שלה, היא מחללת את מעמדו של מוסד ראש הממשלה ומוותרת על חובתה לטפח כבוד הדדי ומחלוקת עניינית ובונה. כשהרמב"ן מסביר את כעסו של אלוקים על משה ואהרן בשל חטאים שנראים לכאורה שוליים, הוא מלמד לקח שנשמע היום אקטואלי במיוחד: ״והחטא הגדול במשה ואהרן… בעבור שכל ישראל עיניהם עליהם וכל מעשיהם ילמדו". מי שנמצא בראש הפירמידה יודע שכל מעשיו נבחנים – ושכל מעשיו הם דוגמא לציבור.

ברית האזרחות המשותפת

הכשרת איתמר בן גביר כחלק מהמיינסטרים הפוליטי כבר לפני שנים הייתה חמורה דיה. אבל שתיקת המנהיגים שלנו לנוכח מתקפות משפילות כלפי ערביי ישראל – אזרחים שווים במדינה הזאת – פוגעת בכולנו. אם השוויון, החירות והכבוד של כל אזרח אינם מוגנים באותה מידה, אף אחד אינו מוגן באמת. ברגע שהזכויות שלנו הופכות תלויות באישור הממשלה או בתוצאות הסקר האחרון, כולנו הופכים לבני ערובה של הפוליטיקה. מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להשלים עם מצב כזה.

ברית העם היהודי

הציונות מגדירה את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. גם אלה מאיתנו שמרבים לבקר את יהודי התפוצות המתרחקים מישראל, מצטערים על ההזנחה המכוונת של קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם – ובמיוחד של חלקים גדולים מיהדות ארצות הברית. היחס המזלזל הזה ליהודי התפוצות אינו רק פגיעה בהם; הוא פגיעה בכל ישראלי. אנחנו חזקים יותר, והחזון הציוני שלנו ברור יותר, כאשר אנו עומדים זקופים לצד אחינו ואחיותינו היהודים ברחבי העולם.

ברית הכשירות השלטונית

לבסוף, קיים חוסר במשילות תקינה בכל הדרגים – כפי שמתבטא בשחיתות המוניציפלית החוצה שיוך פוליטי – אך למפלגת השלטון אחריות מיוחדת. הממשלה הזאת פגעה ביכולתה שלה למשול. אנשי ימין שהחזיקו בעמדות עקרוניות בעד רפורמה משפטית שקולה ומעמיקה צריכים להיות הראשונים לכעוס על האופן שבו הממשלה הפכה סוגיה מורכבת למבצע של ניגוח שבטי – כזה שניכֵר מחצית מהמדינה ובו בזמן אכזב את המחצית האחרת. הפגיעה המתמשכת בממשל התקין, באחריותיות ובענווה, בשורה ארוכה של תחומים, הגיעה לשיאה במחדל טבח שמחת תורה. זה חייב להיפסק. עכשיו.

אם ישראל ״תזכה״ שוב בממשלה העוינת רבים מאזרחיה והמתפקדת באופן לקוי בכל כך הרבה תחומים, היא תסכן את הברית השמינית – החשובה מכולן, והציונית במהותה: ברית התקווה שלנו.

פורסם במקור ראשון. 

The post בריתות היסוד נשברו, כעת יש לחשוש משבירת הברית החשובה מכולן first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

להאזנה:

The post ציונות כסיפור אהבה – שיחה עם מיכל נגן first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

להאזנה:

The post תשובה ציונית הולמת: בין קודש לחול – בעקבות הרב קוק first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.