יחסים בין-דתיים בעקבות 7 באוקטובר

Sorry, this entry is only available in עברית.

יחסים בין-דתיים בעקבות 7 באוקטובר

שלא כמו ההתפתחות המתועדת היטב של יחסי הנוצרים והיהודים בעקבות ה”נוסטרה אטאטה”, לא הייתה נקודת מפנה דומה ששינתה מהותית את ההבנה בין היהודים למוסלמים. תחת זאת, החיבורים בין שתי הקהילות התפתחו בהדרגה בעזרת מיזמים חברתיים־אזרחיים. אחרי הפיגועים בארה”ב ב־11 בספטמבר 2001 והעימותים הגלובליים שבאו בעקבותיהם, קבוצות יהודיות ומוסלמיות בתפוצות השונות זיהו אינטרסים משותפים בהתנגדות לשנאה, בחוויות המשותפות למיעוטים ובטיפוח שיתופי פעולה.109 המיזמים הבין־דתיים התקיימו בארבע רמות:

  1. דיאלוג תאולוגי;
  2. שיתוף פעולה פוליטי;
  3. דיאלוג חינוכי;
  4. מיזמים חברתיים אזרחיים.

הדיאלוג התאולוגי בין מוסלמים ליהודים

התייחסות לנקודות הדמיון והשוני

אחרי 11 בספטמבר 2001 קיבל הדיאלוג התאולוגי בין מנהיגים יהודים למוסלמים תנופה חדשה בתור כלי להפרכת תפיסות שגויות והדגשת ערכים משותפים. רבנים ואימאמים, אם בכנסים מתוקשרים ואם במפגשי לימוד אינטימיים, חקרו את ההיבטים הדומים במסורות שלהם – כגון האמונה באל אחד, מערכות חוקים מקבילות בענייני מזון (חלאל וכשרות) והוראות חופפות בסוגיות מוסריות – וגם שוחחו גלויות על ההבדלים בהשקפות העולם שלהם. נקודת ציון חשובה הייתה סדרת מפגשים שהתקיימו בחסות הקונגרס העולמי של אימאמים ורבנים למען השלום (World Congress of Imams and Rabbis for Peace), שהתכנס לראשונה ב־2005 בהשתתפות מנהיגי דת מ־43 ארצות.110 בכינוס הקונגרס בסביליה ב־2006 ניסחו המשתתפים הצהרה משותפת כי “בניגוד לתפיסה השגויה הרוֹוחת, אין קונפליקט מהותי בין האסלאם ליהדות”, והטעימו כי שתי הדתות “חולקות את הערכים הבסיסיים ביותר של אמונה באל כול־יכול אחד… רחום וחנון ורב צדק”, אף על פי שסוגיות גאופוליטיות מודרניות הרעו את היחסים ביניהן.111

בד בבד, משתתפי השיחות הללו לא נרתעו מנקודות של מתיחות תאולוגית. המחיש זאת באופן עוצמתי ארגון נהדלאת אל־עלמא שבאינדונזיה, הארגון המוסלמי הגדול ביותר בעולם. ב־2018 אמר יושב ראש הארגון, יחיא קוליל סטאקוף, לקהל גדול של יהודים מכל העולם: “עלינו להכיר בכך שיש בעיות ביחסים שבין האסלאם ליהדות [היום]. וחלק מן הבעיות הללו קיימות בהוראות של הדת עצמה”. הוא טען שלא זו בלבד שאפשר לתת פרשנות חדשה לטקסטים דתיים המלבים שנאה, אלא שאף חיוני לעשות זאת: “כל גרסה של [ה]קוראן נחשפה בתוך הקשר מסוים… אחרי שהמציאות השתנתה, הפרשנות … צריכה להשתנות גם היא”, אמר סטאקוף, וקרא למוסלמים לבחון מחדש פרשנויות אנטי־יהודיות לאור המציאות הנוכחית.112

הנהגה ומוסדות

את המאמצים לבניית גשרים בין הדתות הובילו לא פעם אנשי דת בולטים. בישראל עמד הרב מיכאל מלכיאור בראש “יוזמת שלום דתית” שזימנה רבנים, אימאמים וכמרים בעלי השפעה לדיונים נוקבים.113 הפסגה הראשונה התקיימה באלכסנדריה ב־2002,114 בשיאה של האינתיפאדה השנייה. מלכיאור ושותפיו המוסלמים (ביניהם מנהיגי דת מצרים ופלסטינים) ניסחו הצהרה משותפת, שהוקיעה את האלימות בשם האל ואיששה את קדושתה של ארץ ישראל לכל הדתות.115 בשני העשורים הבאים התקדמה הקואליציה של מלכיאור משׂיחות גרידא לעשיית שלום – בפגישות חשאיות לנטרול התלקחויות בסכסוך הישראלי–פלסטיני, כגון מתחים סביב האתרים הקדושים בירושלים. הקבוצה אף מנעה משברים אחדים מלהסלים לאלימות.116 במקרים אלו יישמו המנהיגים את הסולידריות הדתית בעימותים עכשוויים. לשיטתם, האמונה יכולה להיות הפתרון במקום הסיבה לקרע.117 בדומה לכך, מוסדות כגון מכון אליהו לדיאלוג בין־דתי (Elijah Interfaith Institute)118 וצוותי חשיבה המקושרים לסמינרים מסוימים כינסו יחדיו רבנים ואימאמים למפגשי קריאה מעמיקה בכתבי הקודש – ולמדו איש את הטקסטים המקודשים של רעהו, כדרך להרחבת ההבנה.119 משתתפי פורומים אלה מציינים תכופות כי מבחינה תאולוגית, המשותף בין היהודים למוסלמים רב על המפריד.

שיתופי פעולה פוליטיים וייצוג משותף

מאמצים משותפים במרחב הציבורי

מעבר לתאולוגיה, קהילות יהודיות ומוסלמיות מוצאות יותר ויותר עניין משותף בזירה הפוליטית, ומשתפות פעולה בהגנה על זכויות המיעוטים ועל האינטרסים המשותפים לשתיהן. בכמה דמוקרטיות מערביות שבהן שתי הקבוצות הן מיעוטים דתיים, המנהיגים היהודים והמוסלמים מאחדים כוחות בשתדלנות מול הממשל בסוגיות כגון חופש הדת, חוקים נגד אפליה ומדיניות הגירה. לדוגמה, במדינות שונות באירופה, הצעות לאסור קיום ברית מילה או שחיטה טקסית (טקסים מרכזיים ביהדות ובאסלאם כאחד) שימשו זרז לייצוג משותף. ב־2012, הקונגרס היהודי האירופי (European Jewish Congress – EJC) והמסגד הגדול של פריז (Grande Mosquée de Paris) אירחו יחד כינוס של מנהיגים יהודים ומוסלמים מ־18 ארצות כדי לגבש אסטרטגיה נגד איסורים מסוג זה.120

בארה”ב, ייסוד ה”מועצה המייעצת המוסלמית–יהודית” (Muslim-Jewish Advisory Council – MJAC) ב־2016 היה אבן פינה חשובה בשיתוף הפעולה הפוליטי בין שתי הדתות.121 המועצה, פרי יוזמה משותפת של הוועד היהודי־אמריקאי (AJC) וההתאחדות המוסלמית בצפון אמריקה (Islamic Society of North America – ISNA), מפגישה עשרות מנהיגים מוסלמים ויהודים אמריקאים – ביניהם אנשי עסקים, מלומדים ונציגי ציבור לשעבר – לדיון בנושאים המדאיגים את שני הצדדים.122 סדר היום של המועצה מתמקד במאבק נגד פשעי שנאה ובקידום דימוי חיובי של מיעוטים דתיים בשיח הפוליטי בארה”ב.123 לדוגמה, חברי MJAC עבדו בשיתוף פעולה על העברת החוק הפדרלי נגד פשעי שנאה (NO HATE Act), שנועד לשפר את המצב בתחום זה ולתמוך בקורבנות, ושילבו ידיים בהזדמנויות שונות נגד ביטויי שנאה וגזענות המופנים כלפי מוסלמים ויהודים כאחד.124

גישור במחלוקות גאופוליטיות

שיתוף הפעולה הפוליטי התקדם – בזהירות – גם במזרח התיכון, שם הוא מצטלב עם התפתחויות דיפלומטיות. פריצת דרך ראויה לציון באה לידי ביטוי בהסכמי אברהם, שבמסגרתם נרמלה ישראל את היחסים עם מספר ארצות בעלות רוב מוסלמי (איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן). אף כי ההסכמים נחתמו בדרג המדיני, הם יצרו מרחב גם לשיח בין־דתי כשהכריזו רשמית כי בא הקץ על עשרות שנים של איבה וחרמות. המחוות הסמליות לא איחרו להגיע: איחוד האמירויות אירחה משלחות רבנים ופתחה בתי כנסת חדשים,125 ומלך בחריין הזמין מנהיגים יהודים ומוסלמים לפורום שיח אזורי.126 במהלכים אלה הדהדו לא פעם רמזים בין־דתיים. ב־2022, למשל, כינסה בחריין “פורום דיאלוג: מזרח ומערב למען דו־קיום אנושי” בחסות בית המלוכה, שבו השתתפו נציגים ממועצת חכמי הדת המוסלמית (Muslim Council of Elders) לצד רבנים ואפילו האפיפיור – איתות ברור כי מדינות בעלות רוב מוסלמי החיות כעת בשלום עם ישראל מוכנות לקדם הבנות רחבות יותר בין מוסלמים ליהודים גם בתחום הדת.127

יוזמות חינוך ותוכניות שיח

חינוך בין־דתי ומעורבות בני נוער

גם בזירת החינוך חל שיפור ביחסים בין יהודים למוסלמים. בעקבות 11 בספטמבר קמו מספר מיזמים ששאפו להרחיב את האוריינות הדתית ולפתח קשרים בין־אישיים, בייחוד בקרב הדורות הצעירים. לדוגמה, מכון וולף באוניברסיטת קיימברידג’ שבאנגליה מציע קורס מקוּון “לגשר על השסע הגדול: המפגש היהודי–מוסלמי”, שבו נלמדים נושאים למן הפילוסופיה של ימי הביניים ועד לסכסוכים בני זמננו.128 מחוץ לכיתות הלימוד התפתחו עוד תוכניות מנהיגות ודיאלוג בין בני נוער. מודל בולט אחד הוא מחנות הקיץ ותוכניות החילופים שמפגישים נוער יהודי ומוסלמי (רבים מהם יהודים וערבים מישראל או מהתפוצות) למפגשים אינטנסיביים. כבר משנות ה־90 של המאה הקודמת, הארגון האמריקאי “זרעים של שלום” (Seeds of Peace) מארח מדי שנה בני נוער מאזורי קונפליקט – כולל ישראלים ופלסטינים – במחנה קיץ במדינת מיין, והצוות המקצועי נעזר בטכניקות של דיאלוג מונחה כדי להציג את “הצד האחר” באור אנושי.129 בדומה לכך, באירופה פועלות רשתות שונות לגישור בין קהילות ולקידום הבנה הדדית, ביניהן שלוחת אירופה של הארגון “דתות למען שלום” (Religions for Peace) וה”רשת הבין־דתית של בריטניה” (Interfaith Network UK).

קהילה והכשרה מקצועית

בצפון אמריקה, אחת הדוגמאות הבולטות לחינוך בין־דתי היא הארגון NewGround: A Muslim-Jewish Partnership for Change. זוהי שותפות קהילתית לחיבור בין יהודים ומוסלמים הממוקמת בלוס אנג’לס. הארגון מקיים תוכנית עמיתים מקצועית ותוכנית מנהיגות לתלמידי תיכון (תחת השם MAJIC: Muslims and Jews Inspiring Change), שמקנות מיומנויות לניהול דיאלוג ופתרון סכסוכים לקבוצות מעורבות של יהודים ומוסלמים. במיוחד התוכנית לנוער מספקת לתלמידים הזדמנות ללמוד טכניקות תקשורת, לשתף בסיפורים אישיים ולבנות פרויקטים יחדיו. התוכנית “מציעה לקבוצה נבחרת של תלמידי תיכון מוסלמים ויהודים הזדמנות לפתח מיומנויות תקשורת, להרחיב את ידיעותיהם על סכסוכים שונים, ליצור מערכות יחסים ממושכות החוצות את גבולות האמונה, ולהשפיע על האקלים של יחסי קהילות בלוס אנג’לס ומחוצה לה”.130 במהלך שנת לימודים אחת לומדים הנערים והנערות על המסורות השונות של חבריהם לקבוצה, משתתפים בשיחות קשות על אירועים אקטואליים ומשתפים פעולה במיזם של שירות לקהילה הרחבה. תוך כדי התהליך הם לומדים לדבר בפתיחות על ההבדלים ביניהם ומוצאים מכנה משותף במעורבות האזרחית. המודל של NewGround זכה לשבחים כתוכנית שמעצימה בני נוער להפוך לשגרירים בין־דתיים. תוכניות דומות קמו גם במקומות אחרים; למשל בבריטניה, “פורום שלוש הדתות” (שהיום נקרא “פורום דת ואמונה” – Faith & Belief Forum) מפעיל תוכניות לתלמידים יהודים ומוסלמים בתיכון או באוניברסיטה.

אתגרים בהגעה לקהל הרחב

מיזמי חינוך אלה משיגים הישגים נאים ברמה הבין־אישית, אבל יש להם מגבלות. קושי אחד הוא ההיקף: תוכניות רבות מגיעות למספר קטן יחסית של משתתפים (רובם עירוניים, ממשפחות משכילות ובעלי גישה פתוחה מלכתחילה) שבוחרים להצטרף אליהן, ונשאלת השאלה כיצד ניתן להרחיב את המעגלים. אתגר נוסף הוא לנווט בין האירועים העכשוויים השנויים במחלוקת בתוך מסגרות החינוך.

שותפויות חברתיות־אזרחיות ומיזמים בשטח

סולידריות קהילתית ושירות לקהילה

פעילים וארגונים יהודיים ומוסלמיים גיבשו שותפויות בשטח באמצעות פרויקטים חברתיים ואזרחיים. כיוון מפתיע אחד שהתפתח הוא שירות קהילתי משותף – פעילויות שמיועדות לטובת החברה באופן כללי. לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה־21, הקרן להבנה בין־דתית יהודית מוסלמית (Foundation for Ethnic Understanding – FFEU) מניו יורק השיקה “תוכנית תאומוּת” שזיווגה עשרות צמדים של בתי כנסת ומסגדים ברחבי העולם. לפי לוח זמנים שנקבע מראש, כל קהילה יהודית או מוסלמית מארחת את הקהילה התאומה שלה לסוף־שבוע של שיחות ופעילויות התנדבות משותפות.131 בשנה הראשונה בלבד השתתפו בתוכנית 50 בתי כנסת ו־50 מסגדים ברחבי ארה”ב.132 לדברי הרב מארק שנייר, מייסד FFEU, הסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא אכן “הפיל שבחדר” במפגשים הללו, אך הוא הבחין גם בקול “מיושב, מתון מבחינה פוליטית” שעלה מקרב המשתתפים המוסלמים, בייחוד בארצות מערביות – קול שמעוניין להתמקד בערכים המשותפים ולא לתת לעימותים מרוחקים לשבש את היחסים המקומיים.133 דוגמה בולטת נוספת מגיעה מבריטניה בדמות “יום המצווה” ו”יום הצדקה” – ימים מקבילים של שירות קהילתי בהנהגת נשים יהודיות ומוסלמיות. פרויקט “יום המצווה” היהודי, המתקיים בכל נובמבר זה שנים, העניק את ההשראה לייסוד “יום הצדקה”, שנערך בכל אביב בהובלת הנשים המוסלמיות. במקום לפעול בנפרד, שני המיזמים משתפים פעולה: מתנדבים משתי הקהילות מצטרפים לפרויקטים של הצד השני, ובכך מכפילים את ההשפעה ואת האחווה ביניהם. ב־2017 נרשם מספר שיא של יהודים בריטים שהשתתפו באירועי יום הצדקה, והמוסלמים מצידם הצטרפו בהמוניהם לפעילויות יום המצווה.134

נשים וסולידריות בין־דתית

נשים ממלאות תפקיד מיוחד במעורבות היהודית–מוסלמית ברמת השטח. בולט במיוחד הארגון Nisa-Nashim (נִסַאא פירושו נשים בערבית), שחיבר מאות נשים מוסלמיות ויהודיות בסניפיו ברחבי בריטניה. לורה מרקס (היהודייה) וג’ולי סידיקי (המוסלמית) ייסדו את הארגון ב־2015 במטרה “להפגיש נשים יהודיות ומוסלמיות כמקור השראה לשינוי חברתי”.135 הארגון יוזם פעילויות מגוונות, ממועדוני ספר וציון חגים ועד לדיונים בנושאים קשים כגון אנטישמיות, הסכסוך הישראלי–פלסטיני ותפקידים מגדריים בשתי הדתות. יוזמות נוספות בהובלת נשים – לדוגמה, אחוות הנשים למען שלום (Sisterhood of Salaam Shalom – SOSS), המחברת נשים יהודיות ומוסלמיות ברחבי צפון אמריקה – צברו תנופה בשנים האחרונות בקידום שיח חוצה תרבויות ותמיכה הדדית.136

כמובן, לפעולות חברתיות־אזרחיות מגבלות משלהן. פעילויות התנדבות ושיח יכולות להיות יעילות מאוד בערים שיש בהן אוכלוסיות יהודיות ומוסלמיות גדולות ומאורגנות. אולם באזורים שבהם אחת הקהילות היא זעירה או לא קיימת, קשה יותר ליישם מיזמים מסוג זה. כמו כן, לא כולם מקבלים בברכה את ניסיונות החיבור; בשני הצדדים ישנם קולות שממשיכים להפגין חשדנות, שכן לתחושתם שיתופי הפעולה הללו מחפים על אי־הסכמות כבדות משקל בסוגיות בין־לאומיות. עד 2023 הניב הדיאלוג היהודי–מוסלמי פירות צנועים אך משמעותיים: שירות קהילתי משותף, תוכניות עמיתים וּועידות בפרופיל גבוה. אולם חסר בו עומק הפיוס התאולוגי שאפיין את יחסי היהודים והנוצרים. רוב השיח התמקד בהבנה תרבותית ובחברויות בין־אישיות, ובדרך כלל נמנע מלגעת בנושא הישראלי–פלסטיני כדי למנוע ויכוחים. גישה פרגמטית זו טיפחה את הרצון הטוב, אך הותירה בלא פתרון את הסוגיות הבסיסיות שעלולות להתלקח ולהתפוצץ כל אימת שהמתיחות סביב ישראל שבה ועולה.

מלחמת 7 באוקטובר והשפעותיה

מלחמת ישראל–חמאס שפרצה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 השפיעה השפעה מורכבת ומרובת סתירות על היחסים הבין־דתיים עם המוסלמים. מחד גיסא היא העצימה את המתחים, העמיקה את חוסר האמון וחיבלה בערוצי שיח קיימים בין קהילות יהודיות למוסלמיות. מאידך גיסא, היא גם פתחה פתח לביטויים ראויים לציון – אף כי מוגבלים – של הזדהות ואומץ לב מוסרי מצד מספר מנהיגי דת. סקר שעקב אחר השיח הציבורי והסיקור התקשורתי מגלה שזמן קצר אחרי מתקפת חמאס חלה שחיקה ניכרת בקשר המוסלמי–יהודי, בייחוד בהקשרים המערביים, שבהם דיאלוגים מסוג זה רשמו הישגים משמעותיים קודם לכן. להלן נבחן ארבעה מאפיינים מגדירים של הדיאלוג היהודי–מוסלמי בהקשר שאחרי 7 באוקטובר:

  1. מתחים בין־קהילתיים מוגברים ואפקט מצנן על דיאלוגים קיימים;
  2. שתיקה מוסדית, התרחקות או היעדר תגובה מועילה מצד המוסדות;
  3. הימשכותם של מאמצי דיאלוג מסוימים ששואפים לא להסכמות פוליטיות, אלא לגיבוש יחסים אישיים ומחויבות מוסרית משותפת;
  4. צמיחתם של שיתופי פעולה מעשיים ומנהיגות מוסרית ברמה המקומית בישראל.

1. מתיחות מוגברת והאפקט המצנן על דיאלוגים קיימים

סוכנות הידיעות AP דיווחה שההדים שנשמעו “משני צידי המתרס” של המלחמה “הכניסו מתחים למספר מערכות יחסים מוסלמיות–יהודיות בארה”ב”; חברים בקבוצות שיח ותיקות מצאו את עצמם חלוקים בשאלות המוסריות של הסכסוך.137 באופן דומה נכתב במגזין “מומנט” כי העבודה הבין־דתית הגיעה ל”נקודת משבר”, בליווי ציטוטים הן של הכותב הישראלי־אמריקאי יוסי קליין הלוי והן של האימאם צאפת קטוביץ. הלוי הצביע על קריסת אמון בין המנהיגים היהודים והמוסלמים, ואילו קטוביץ נזכר בתמיכה שהיהודים האמריקאים סיפקו בשעתו למוסלמים הבוסנים, והעיר כי רבים סברו אז שהמתיחות עקב הסכסוך תשקע במהרה, אך לא כך קרה.138 ההערכות של הלוי וקטוביץ מייצגות את מה שחושבים רבים: בעקבות מתקפת חמאס והמלחמה בעזה, יהודים ומוסלמים שנהגו לשתף פעולה נאלצו להתמודד עם גל חדש של זעם, פחד ודאבון לב הדדי שאיימו להרוס שנים של בניית גשרים.

מנהיגים יהודים ברחבי העולם נשאו עיניים לשותפים המוסלמים שלהם בתקווה לשמוע הצהרות מפורשות של הזדהות או גינוי. כאשר תגובות אלה בוששו להגיע, הרבה מיזמים בין־דתיים קיימים נתקעו. בארה”ב, למשל, בוטל “פרויקט אנדלוס” – תוכנית למסע משותף של יהודים ומוסלמים לספרד ולמרוקו. האימאם קטוביץ, שסייע בארגון המסע, והרב דיוויד שטראוס ממועצת בתי הכנסת באמריקה (National Council of Synagogues) הסבירו שניהם כי “קשה מאוד” לקיים פרויקט כזה לנוכח העימות המתמשך. הם הצֵרו על הנזק שנגרם למערכת היחסים שנבנתה שנים רבות.139 לפי אותו דיווח, ההתרחשויות בישראל “הטילו צל כבד על מאמצים בין־דתיים שנבנו בעמל רב במשך שנים”.140 תוכניות שיח שעבדו היטב הופסקו זמנית, ואת מקומן תפסה חרדה גוברת. קטוביץ דיבר על “צינון” ביחסים. אף כי עדיין זיהה רצון לאינטראקציה, הוא הדגיש כי לא ניתן “לחזור שוב על אותן שיטות ישנות” אחרי קרע שכזה. הרב שטראוס הסכים שאם העבודה הבין־דתית הייתה מאתגרת מלכתחילה, בעקבות המלחמה היא נהייתה קשה פי כמה וכמה.

הרב אריק יופה, מחלוצי הדיאלוג המוסלמי–יהודי, היה מוטרד גם מהסיסמאות הקוראות להשמדת ישראל ברשתות החברתיות. הוא שם לב שהשאלה של חמאס – “האם לישראל יש זכות להתקיים?” – נענית במספר מטריד של תשובות שליליות, מה שדחף אותו להתנתק מניסיונות חיבור מסוימים.141 דיווחים אלה שיקפו דאגה רוֹוחת בקרב מנהיגים יהודים בשאלה אם שותפיהם המוסלמים הוותיקים מגַנים בלב שלם את מעשי הזוועה. בד בבד, כדי להבין את הלחצים על מערכות היחסים הללו, צריך להכיר גם בלחצים האדירים ובטראומה שחוו שותפי הדיאלוג המוסלמים. בשעה שהמנהיגים היהודים ציפו לגינוי מיידי וחד־משמעי למתקפת 7 באוקטובר, המנהיגים המוסלמים נאלצו עד מהרה להתמודד עם המספר ההולך וגדל של אזרחים פלסטינים מתים וההרס המחריד בעזה. בקהילות מוסלמיות רבות, גינוי חמאס בלבד בלי גינוי מקביל של התגובה הצבאית של ישראל נתפס כלא מקובל מוסרית, ועלול היה לגרום לניכור מצד חברי קהילה שעקבו מקרוב אחר המשבר ההומניטרי בעזה. נוסף לזאת, מנהיגים מוסלמים שפועלים הן בהקשרים מערביים והן בהקשרים מזרח־תיכוניים היו נתונים ללחצים פנימיים עצומים: ניהול דיאלוג עם השותפים היהודים המזוהים עם הציונות עלול היה לחשוף אותם להאשמות ב”נרמול” או בבגידה בעניין הפלסטיני. עם זאת חשוב לציין שהמתחים הללו החלו לצוף עוד לפני שהפעולה הצבאית של ישראל נכנסה להילוך גבוה. כבר ב־7 באוקטובר – כשחמאס היה בעיצומן של המתקפות – שותפים יהודים רבים לדיאלוג חשו בהיעדרם של ביטויי סולידריות גלויים מצד שותפיהם המוסלמים.

2. כשלים מוסדיים

בבריטניה, ארגון הגג המוכר בשם “הרשת הבין־דתית” (Inter Faith Network – IFN) קרס למעשה אחרי שסירב לגנות את מתקפת חמאס. הארגון נמנע מלהוציא הצהרה בעניין הרציחות. ד”ר מוחמד אל־חוסייני, מרצה בכיר ללימודי האסלאם במרכז אוקספורד לדת ולחיים ציבוריים (Oxford Centre for Religion and Public Life), תיאר לאחר מכן את שתיקת IFN כ”מחרישת אוזניים”, וציין כי הארגון דווקא השמיע את קולו אחרי 11 בספטמבר ואחרי הפיגוע בלונדון ב־7 ביולי 2005, ובכל זאת נמנע מתגובה על הטבח שביצע חמאס. אל־חוסייני הסביר כי אנשים מתוך IFN הודו כי הם “לא רצו להעליב” את שותפיהם המוסלמים ולכן לא יכלו להביא את עצמם להוקיע את פעולות ארגון הטרור. בעקבות זאת עצרה ממשלת בריטניה את המימון ל־IFN, ובתחילת 2024 כבר התפרקה הרשת לחלוטין. לדברי מנהיגים יהודים בריטים, מותה בטרם עת של הרשת הבליט את הסכנות של הימנעות מהפגנת מנהיגות מוסרית ברורה במסגרות בין־דתיות.142 מתחים דומים עלו באוסטרליה, כששני רבנים התפטרו מפורום יהודי־נוצרי־מוסלמי לאומי אחרי שעמיתים בארגון נמנעו מלגנות מפורשות את פעולות חמאס.143 ארגונים בין־דתיים רבים בצפון אמריקה השעו פרויקטים או צמצמו את פעילויותיהם כדי להימנע מהצתת חיכוכים פנימיים בהיעדר עמדה מוסרית גורפת. נראה היה שבטוח יותר לעצור לזמן מה מאשר להתעלם מן המחלוקות העמוקות שחשפה המלחמה. במילותיו של ראש ארגון בין־דתי ישראלי, “העת הנוכחית רגישה מדי” לתוכניות רגילות של דו־קיום.144

3. חוסן מתוך הקהילה וחידוש הדיאלוג

לא כל מערכות היחסים הבין־דתיות קרסו. אדם טייטלבאום מארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (Jewish Federations of North America – JFNA) ציין שבמקומות שבהם היה דיאלוג מבוסס, הוא שרד בדרך כלל; במקומות שהוא היה שברירי מלכתחילה, הוא התפרק.145 היו מנהיגים מוסלמים שהתבטאו במילים נחרצות נגד מתקפת חמאס. ד”ר קנטה א’ אחמד, רופאה מוסלמית בריטית, כתבה מאמר שכותרתו “העולם המוסלמי מדבר: חמאס חייב להגיע לקיצו”, ובו גינתה הן את הארגון והן את חוסר הרצון הרחב יותר של חלק מהמוסלמים להתעמת עם אידאולוגיית השמדת העם של חמאס. היא תיארה בפירוט מחריד את סצנות הרצח והעינויים שהייתה עדה להן בדרום ישראל – “האנטומיה של אסלאם פוליטי הדוגל ברצח עם”,146 והכריזה: “כמוסלמים, 7 באוקטובר הוא כתם על כולנו. היינו סובלניים כלפי הבלתי נסבל”. אחמד הוקיעה את אותם מוסלמים ש”מאדירים את שם חמאס” או מכחישים את הפשעים שלו, והזהירה כי סירוב שכזה לקרוא לרֶשע בשמו “מכתים אפילו את האסלאם הקדום”.147 מפיה של מוסלמית אדוקה היה למילים אלה משקל מיוחד. היא יצאה נגד המלכה ראניה מירדן ואחרים שפקפקו באמיתות העדויות ממעשי הזוועה, והתעקשה כי “גינוי חמאס על ידי מנהיגי האסלאם חייב להתעצם כדי להרחיק את המוסלמים מפי התהום האסלאמיסטית”.148

נוסף על כך, מעט אחרי 7 באוקטובר יצאה הצהרה מכוננת מפי 15 מנהיגים מוסלמים בריטים שגינו את חמאס במפורש, ועם זאת דרשו איפוק מכוחות הביטחון של ישראל. מנהיגים אלה הבדילו בין פלסטינים מן השורה לבין הקבוצה החמושה, והדגישו שהאזרחים העזתים אינם צריכים לשאת באחריות לפעולות חמאס. ההצהרה כללה התייחסות לזינוק באנטישמיות ובאסלאמופוביה בבריטניה, וקבעה כי “אף אחד לא צריך להרגיש שאינו מוגן בשכונתו שלו”. המכתב היה ייחודי משום שהייתה זו אחת הפעמים הראשונות שמוסלמים בריטים בעלי השפעה גינו באופן ישיר כל כך את חמאס – מעשה שהיססו לעשות בעבר מחשש שייראה כחוסר נאמנות לעניין הפלסטיני.149 בקבוצות היהודיות–מוסלמיות ששרדו, רבים שבו להתמקד ביחסים אישיים ובהשארת ערוצי תקשורת פתוחים. בפילדלפיה ארגן הרב דיוויד שטראוס מפגש של חברים ותיקים מוסלמים ויהודים כדי להבין טוב יותר איש את הדאגות של רעהו. בדומה לכך, עזיזה חסן, מנהלת NewGround (ראו לעיל) בלוס אנג’לס, הדגישה שאין צורך “לבדוק בנייר לקמוס” את העמדות הפוליטיות של המשתתפים, וכי שיח מכיל עדיף בעת הזאת על חיפוש קונצנזוס פוליטי.150 מנהיגים אחדים שביקרו בגלוי את חמאס זכו לתגובות נגד קשות בתוך הקהילות שלהם. לדוגמה, האימאם עבדוללה אנטפלי, מנהל שותף של תוכנית מנהיגות מוסלמית במכון שלום הרטמן, תקף את חמאס בחריפות קצת אחרי 7 באוקטובר, כינה את הטבח “טרור מפלצתי” וקרא לאחיו המוסלמים לומר את דברם בגלוי. בעקבות זאת ספג אנטפלי “מטח של דברי ביקורת ואיומים מצד מוסלמים אחרים” ומאז השתתק – עדות מפוכחת לקיטוב הקיצוני שהתגלה בתוך הקהילה המוסלמית במהלך המלחמה.151

בדוחות רבים תועד גל של תקריות אנטישמיות ואנטי־מוסלמיות גם יחד בארצות מערביות אחרי 7 באוקטובר.152 בהצהרה משותפת של אנשי דת בריטים נכתב: “במהלך השנה האחרונה התקריות האנטישמיות והאסלאמופוביות בארצנו הרקיעו שחקים”,153 באופן שהמחיש את ההשלכות השליליות הפנימיות של הסכסוך. מחקרים מלמדים שפעמים רבות שנאת יהודים ושנאת מוסלמים מתגברות במקביל, כשהן מלובות על ידי שנאת זרים ורטוריקה קיצונית.154 הרב שטראוס, המנהל בפועל של מועצת בתי הכנסת באמריקה, הסביר שקבוצות שתוקפות יהודים עוברות לעיתים קרובות לתקיפת מוסלמים, והדגיש ששתי הקהילות חייבות להתייצב יחד נגד האיומים המשותפים לשתיהן.155 דוגמה לסולידריות זו נראתה באוקטובר 2023 בעקבות רצח ברוטלי של ילד מוסלמי בן שש בשיקגו; יותר מ־150 ארגונים יהודיים־אמריקאיים גינו את הרצח וכינו אותו מעשה אסלאמופובי. איימי ספיטלניק, מנכ”לית המועצה היהודית לענייני ציבור (Jewish Council for Public Affairs), הסבירה שאפילו בצל האבל הכבד של הקהילה היהודית, הסולידריות נגד אלימות אנטי־מוסלמית חיונית להבטחת הביטחון הקהילתי של כולם.156

נוסף על כך, כפי שהוזכר לעיל, בדצמבר 2023 התכנסו בוושינגטון הבירה כשני תריסרי מנהיגי דת – ביניהם יהודים, מוסלמים, נוצרים ובני דתות אחרות – כדי לחתום על הצהרת גינוי משותפת נגד שתי הרעות החולות – אנטישמיות ואסלאמופוביה – לנוכח הזינוק בשתיהן מאז פרוץ המלחמה.157 נינה פרננדו, המנהלת בפועל של הפרויקט “כתף אל כתף” (Shoulder to Shoulder), ניסחה במדויק את המטרה של בריתות אלה: “השאלה היא איך אנחנו יכולים לחיות טוב ביחד לצד ההבדלים בינינו”, אמרה, והדגישה כמה חשוב שהמנהיגים היהודים והמוסלמים ניצבים זה לצד זה ו”מגַנים כל צורה של שנאה ברגע הנוכחי” ושהם “מציינים בנשימה אחת את שתי הבעיות, האסלאמופוביה והאנטישמיות”.158 מסגור זה – הקורא להיאבק בשתי התופעות גם יחד – חזר על עצמו במקורות רבים של שיח בין־דתי אחרי 7 באוקטובר, כמו גם בראיונות שנעשו לצורך מחקר זה.

4. מנהיגות מקומית ושיתופי פעולה מעשיים בישראל

ברמת הקהילה בישראל, היחסים בין היהודים לערבים ידעו מתחים לצד מקרים מרשימים של הושטת יד הדדית. מייד אחרי 7 באוקטובר חששו ישראלים רבים מאלימות מצד האזרחים הערבים, מתוך זיכרון ההתפרעויות שפרצו בערים מעורבות בישראל במאי 2021. למרבה השמחה, לקראת סוף 2023 נמנעה אלימות בהיקף רחב בתוך ישראל, ברובה הגדול, בין השאר בזכות המאמצים האקטיביים של מובילי הפעילות הבין־דתית. דוגמה ראויה לציון היא חיפה – העיר המעורבת הגדולה ביותר בארץ (חיים בה יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים). במרץ 2024, כשהמלחמה הלכה ונמשכה, על כל השלכותיה, הוציאו יחד 20 מנהיגי דת בולטים בחיפה הצהרה לציבור, בקריאה “לשיתוף פעולה, לדו־קיום ולכבוד בין הדתות לנוכח סערת הרגשות אחרי טבח 7 באוקטובר”.159 ההצהרה מחיפה הייתה פרי מאמץ משותף ביוזמת “חממת חיפה לחקר דתות” באוניברסיטת חיפה והאגף הבכיר לעדות דתיות במשרד הפנים. ההצהרה הייתה חסרת תקדים מבחינת מגוון החותמים עליה – רבנים מזרמים שונים, אימאמים מוסלמים, כמרים נוצרים ומנהיגי דת דרוזים – כולם התאחדו בדאגה לעירם. ההצהרה המשותפת נפתחה בהדגשת החשיבות להכיר איש את אמונת רעהו, ומייד אחר כך עברה להקשר הנוכחי: “בימים קשים ומתוחים אלה, ראינו את הצורך החיוני לגבש קבוצה של מנהיגי דת בני האמונות השונות שיקדמו את הכבוד ההדדי בינינו כשכנים, כדי שנוכל להמשיך ולקיים את מארג החיים המגוּון בעירנו”.160 יוזמת חיפה לא רק גינתה אלימות ושנאה; היא גם הקימה מסגרות עבודה לשיתוף פעולה מעשי (כגון פורומים קהילתיים מעורבים) להפחתת המתיחות בשטח.

PreviousNext