על סמך הסקירה והראיונות שבוצעו, מסמך זה משרטט צעדים ממשיים שאפשר לנקוט לחיזוק המעורבות הבין־דתית לפני, אחרי ותוך כדי רגעי עימות חריפים. ההמלצות שלהלן נועדו לסייע לאנשי מקצוע, לפקידי ממשל, לארגונים חברתיים ולקהילות דתיות בבניית מסגרות שיח איתנות, רשתות אמון חסינות ומערכת תמיכה מקיפה שמתעלה מעל מחלוקות פוליטיות. אלה עיקרי הצעדים, ופירוטם להלן: הכללת החינוך הבין־דתי באופן רשמי במסגרות החינוך, השקעה במועצות בין־דתיות מקומיות, עידוד שיחות אמיצות במקום שטחיות, הטמעת דיפלומטיה בין־דתית בתוך המדיניות הממשלתית הרשמית, ושמירה על תשתיות הדיאלוג ועל מערכות יחסים יציבות. השאיפה היא שכלים אלה יסייעו לא רק לאחות את הקרעים הנוכחיים, אלא גם לבנות חומות מגן מפני טלטלות עתידיות.
1. שילוב חינוך בין־דתי בתוכנית הלימודים הארצית
בעלי עניין: ממשלת ישראל (משרד החינוך), עמותות וארגונים
- הקניית אוריינות בין־דתית בבתי הספר מגיל צעיר חיונית ללכידות חברתית בטווח הארוך. ילדים לומדים לחוש נוחות בקרבת אמונות מגוונות כאשר הם נחשפים לשיעורים מדויקים ומותאמי־גיל על יהדות, אסלאם ונצרות לזרמיהן. חשיפה כזאת הודפת את הפחדים וההטיות המוקדמות ומנרמלת את הרבגוניות הדתית. יתרה מזו, הבנת מסורות מגווּנות מייצרת אמפתיה: התלמידים לומדים עובדות על האמונות האחרות ומטפחים את הבגרות הרגשית הדרושה לכיבוד תרבויות שונות.
- יישום: על משרד החינוך לפתח תוכניות לימוד מעמיקות בשיתוף פעולה עם ארגונים המנוסים בתחום. בין המיזמים האפשריים ניתן לכלול פיתוח קורס לתלמידי תיכון ברחבי הארץ, ביקורים בית־ספריים בבתי כנסת, כנסיות ומסגדים כחלק מתוכניות בין־דתיות מודרכות, והכשרת מורים ייעודית. ארגונים כגון המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) – שכבר פעילים בלימודי אזרחות, זהות יהודית ועמיוּת יהודית – יכולים לפתח קורס חדשני בנושא זה. הענקת חותמת רשמית לחינוך הבין־דתי תעביר את המסר כי הממשלה מחשיבה את הכבוד לרבגוניות דתית כעמוד תווך בזהות הישראלית, ולא רק כתוספת אופציונלית.
2. הקמת מועצות בין־דתיות מקומיות
בעלי עניין: ממשלת ישראל (המשרד לשירותי דת, משרד הפנים), נציגי עיריות
- מועצות בין־דתיות במסגרת העירייה, על פי מודל חיפה, יכולות להוות פתרון פרואקטיבי למתחים בקהילה. על ידי הפגשת רבנים, אימאמים, כמרים ופעילים חברתיים לפני שפורץ משבר, העירייה יכולה לבנות אמון והבנה הדדית. ההתגייסות המהירה בחיפה אחרי 7 באוקטובר הדגימה את היעילות של מערכות יחסים קיימות בהפחתת הרטוריקה המתלהמת והאלימות.
- יישום: על המשרד לשירותי דת לממן מרחבי מפגש, רכז או רכזת, והוצאות תפעול בסיסיות כדי להבטיח שמועצה מקומית כזאת תתכנס בקביעות. יש לחלק לחברים תפקידים ברורים למתן מענה בשעת משבר – למנות דובר או דוברת, לכנס ועדות חירום ולנהל קווים פתוחים עם הרשות המקומית. גישה ממוסדת זו מאפשרת שיתוף פעולה יום־יומי ותגובה מהירה ואחידה במצבים עתירי לחץ, בשאיפה להפחית את הסבירות למתיחות בקהילה.
3. הבהרת מרכזיותה של ישראל בעולם היהודי במסגרת הדיאלוג הבין־דתי
בעלי עניין: מנהיגי דת, מנחי קבוצות שיח, ארגונים ועמותות
- השותפים היהודים לדיאלוג הבין־דתי, בייחוד בארה”ב, צריכים להבהיר ביתר פתיחות את מקומה המרכזי של ישראל בחיים היהודיים. מספר ראיונות חשפו כי קשר זה הונח לעיתים קרובות כמובן מאליו במקום להיות מוסבר, מה שהותיר חלק מהשותפים הנוצרים והמוסלמים בלא הבנה מספקת באשר לחשיבותו הרגשית. על ידי הצבת ישראל בקדמת הבמה, במקום להתייחס אליה כאל “הפיל שבחדר”, קבוצות בין־דתיות יכולות לטפח אמפתיה ותמיכה עמוקות יותר. המודל של כנסיית סקוטלנד לשיח ישיר עם רבנים מקומיים, המקיף מחלוקות תאולוגיות ופוליטיות, הוכיח כי התייחסות לסוגיות ליבה בנוגע לישראל מטפחת אמון אמיתי לטווח ארוך. שיחות אמיצות מקדמות אותנטיות.
- יישום: על העוסקים בתחום ליצור פורומים בטוחים לדיון בנושאים שעשויים ליצור קיטוב – ציונות, מסורות קולוניאליסטיות, תביעת בעלוּת תאולוגית על ארץ הקודש – בעזרת טכניקות לתיווך ופתרון סכסוכים. גם אם תהיה אי־נוחות בהתחלה, התעמתות עם הסוגיות הללו בראש פתוח תיצור יותר אמון בר־קיימא. מודלים כגון ההתפייסות המוצלחת של יהודי בריטניה עם הכנסייה של סקוטלנד מוכיחים שלמידה כנה ודיאלוג ישיר יכולים לגשר אפילו על פערים עמוקים.
4. כתיבת פרוטוקולים לשעת משבר, בדגש על שקיפות
בעלי עניין: כל השותפויות ואנשי המקצוע העוסקים בתחום הבין־דתי
- ההלם של 7 באוקטובר חשף הנחות לא מדוברות, כגון “למה הם לא התקשרו אליי?”; פרוטוקולים מוכנים מראש לתגובה בשעת משבר – יצירת קשר מהירה, הצהרות תמיכה הדדיות, נוהלי “בדיקת נוכחות” – יכולים למנוע את תחושות הנטישה. הכנת הדרכים להושטת יד במצבי חירום לא רק מחזקת את המעורבות הרגשית, אלא גם מבטיחה את חלקם של בעלי העניין בתמיכה הקולקטיבית.
- יישום: גיבוש נהלים מוגדרים (כגון מינוי אחראים לשליחת הודעות שרשרת בקבוצה) כך שכל קהילה תדע כיצד להגיב מייד בשעת משבר. תבניות מוכנות להצהרות מטעם הקהילה ורשימות מעודכנות של אנשי קשר ושל המנהיגים הרוחניים יכולות לסייע בהוצאת מסרים לציבור בזמן אמת על מנת להדוף רטוריקה קיצונית.
- התייחסות לציפיות לא מדוברות: חלק מהמשתתפים היהודים סיפרו ששתיקתם של שותפים בין־דתיים אחרי 7 באוקטובר גרמה להם לתחושת בגידה. מנחי הדיאלוגים צריכים לדאוג להעביר מסרים ברורים על דרכי התמיכה המועדפות. הרב ג’סטוס בירד מציע לקבוצות לקבוע נורמות מפורשות להפגנת אהדה – אם בשיחת טלפון קצרה אם בהצהרה פומבית – כדי להבטיח שאף אחד לא ירגיש נטוש או לא ידֵע כיצד להביע הזדהות.
5. שילוב נושא האמונה הדתית במדיניות החוץ של ישראל
בעלי עניין: ממשלת ישראל (משרד החוץ), משלחות דיפלומטיות, בית הנשיא
- על ישראל להטמיע באופן אסטרטגי את הדיאלוג הבין־דתי בתוך הערוצים הדיפלומטיים שלה, תוך רתימה שיטתית של מנהיגי דת עולמיים לחיזוק הקשרים הדיפלומטיים ולמאבק אפקטיבי באנטישמיות ברחבי העולם. הרב אהרן לביא מדגיש את הנחיצות בכך שישראל “תשלב באופן רשמי דיאלוג דתי בתוך המסגרות הדיפלומטיות שלה”, שכן זה יכול לסייע בגיבוש סולידריות נגד טרור ובנטרול אידאולוגיות קיצוניות. התייעצויות קבועות ושיח מתמשך עם גורמים בעלי השפעה – כולל הכס הקדוש, זרמים פרוטסטנטיים מרכזיים וקהילות בעלות רוב מוסלמי משמעותי – יעזרו לישראל לפעול לפירוק נרטיבים אנטישמיים, להבהיר תפיסות שגויות נפוצות בנוגע לציונות ולזהות יהודית, ולעודד את בעלי הסמכות לגנות במפורש אלימות וקיצוניות.175
- בניית יחסים לטווח ארוך: האמונה הדתית תופסת מקום מיוחד בעבודה הדיפלומטית לביסוס קשרים חסינים ובני קיימא, שמתעלים מעל הקֶשרים פוליטיים משתנים. על ידי ארגון כנסים בין־דתיים, קידום המורשת הדתית והתרבותית המגווּנת של ישראל באמצעות משלחות מכל העולם, והזמנת מנהיגי דת בעלי השפעה עולמית לישראל, המאמצים הדיפלומטיים יכולים להגביר ולשמר את האמון והרצון הטוב. מערכות יחסים שטופחו בקפידה לא רק מכשירות את הקרקע לשיתופי פעולה בזמן משבר, אלא גם מניחות יסודות איתנים לתמיכה בין־לאומית נגד אנטישמיות וקידום הבנה הדדית בקהילות הדתיות השונות.
6. שיפור התיאום בין משרדי הממשלה
בעלי עניין: משרד החינוך, המשרד לשירותי דת, משרד הפנים ומשרד החוץ
- יש להקים כוח משימה בין־משרדי שיתאם את המאמצים לקידום היחסים הבין־דתיים. גוף כזה יבטיח שתוכניות הלימודים, מיזמי השיח והפעילויות בארץ ומחוצה לה יישַרו קו עם יעדים לאומיים לכידים. לדוגמה, לצורך יישום תוכנית חדשה של אוריינות דתית, משרד החינוך צריך ליצור קשר עם מנהיגי דת מקומיים באמצעות משרד הפנים. משרד החוץ, בתורו, יכול לקשר משלחות דת בין־לאומיות לפרויקטים בין־דתיים בארץ כדי להציג מודלים חיוביים של דו־קיום.
- הרחבה של דוגמאות מוצלחות: מודל חיפה הצטיין בתיאום מוצלח בין אוניברסיטאות, מוסדות השלטון המקומי ומשרד הפנים. העתקת מתווה זה לרמה הארצית יכולה להגביר את ההשפעה של יוזמות פרטיות ולהפגין את מחויבות הממשלה לתפיסה כוללת של חיבורים בין־דתיים.
7. שיפור תשתיות הדיאלוג ומערכות היחסים החסינות
בעלי עניין: אנשי מקצוע בתחום הבין־דתי, ארגונים ועמותות, מנהיגי קהילה
- חשוב מאוד לבסס ולחזק מיזמים וחיבורים בין־דתיים מוצלחים שעמדו בטלטלת 7 באוקטובר. יוזמות דיאלוג מסוימות הפגינו חוסן יוצא דופן, ושיקפו בכך אמון מושרש היטב ושיחות גלויות לב. ג’ורג’ט בנט, פעילה ותיקה בתחום הבין־דתי, ציינה קבוצה ישראלית–פלסטינית אחת ש”החזיקה מעמד באופן יוצא מן הכלל” משום ששני הצדדים היו מחויבים להמשכיות. הפורום הבין־דתי בחיפה, שהיה קיים לפני 7 באוקטובר, התגייס מייד אחר כך ומאז התפתח והפך למועצה רשמית של העירייה. דוגמאות אלו מראות כי כאשר האמון אמיתי הקהילות אינן נוטשות זו את זו גם תחת לחץ כבד.
- זיהוי שותפויות קיימות וטיפוחן: על אנשי המקצוע לזהות אילו מערכות יחסים נמשכו – או נפסקו לזמן קצר בלבד – ולתת להן עדיפות. חשוב מאוד לשמר את הזיכרון הארגוני ואת ההנהגה של הקבוצות הללו כדי ללמוד אסטרטגיות שעמדו במבחן וליישמן בעתיד. מיזמים קטנים יותר, כגון חוגי לימוד יהודיים–מוסלמיים שמתמידים על אף הלחצים בתוך הקהילות, עשויים לשמש כזרעים להצמחת אמון מחודש.
- התמקדות באתגרים משותפים: לפני 7 באוקטובר, שיתופי פעולה רבים עסקו בסוגיות כגון גזענות ועוני ופחות בדיאלוג כשלעצמו; פעילויות אלה בדרך כלל נותרו בלא פגע. כפי שציין בריאנט פרנק, המאבק באנטישמיות ובאסלאמופוביה הוא סוג מוצלח במיוחד של שיתוף פעולה אשר “לא הושפע מ־7 באוקטובר”. פעילויות לשירות הקהילה או פרויקטים הומניטריים משותפים – כגון תמיכה בחסרי בית או סיוע לפליטים – מזכירים לכל קבוצה את הנושאים שמעניינים את כל הצדדים ומחזקים את ההמשכיות.
- הבלטת סיפורי הצלחה: על ידי פרסום השותפויות החסינות הללו, מובילי פעילות בין־דתית יכולים להפגין את התועלת המעשית של שיתוף הפעולה ולעודד העתקה של אותם מודלים. אפילו בעיצומם של משברים קיצוניים, קשרים בין־דתיים אמיצים ומבוססים יכולים לעמוד בלחץ חברתי ופוליטי ולהאיר למרחוק כמגדלורים של תקווה.
