ספריית מאמרים / דו"חות מיוחדים

יהודים אמריקנים בשנת 2020

מרכז המחקר פיו

יהודים אמריקנים בשנת 2020

יהודי ארה”ב מעורבים תרבותית, הולכים ונִהְיִים מגוונים יותר ויותר, מקוטבים פוליטית, ומודאגים מאנטישמיות


מסמך זה הוא תרגום מלא לעברית של פרק התמצית במחקר של מכון פיו Jewish Americans in 2020.1 התרגום נעשה על ידי המכון למדיניות העם היהודי בהסכמת מכון פיו אך ללא פיקוחו. האחריות על איכות התרגום היא של המכון למדיניות העם היהודי. תרגום: רמי טל.

אודות מרכז המחקר פיו

מרכז המחקר פיו הוא מאגר נתונים לא מפלגתי המספק לציבור מידע על נושאים, תפיסות ומגמות המעצבים את אמריקה ואת העולם. הוא אינו נוקט עמדות ביחס למדיניות. המרכז עורך סקרי דעת קהל, מחקרים דמוגרפיים, ניתוח תוכן ומחקרים במדעי החברה המבוססים על עובדות. המרכז חוקר את הפוליטיקה ואת המדיניות של ארצות הברית; עיתונות ואמצעי תקשורת; אינטרנט, מדע וטכנולוגיה; דת וחיים ציבוריים; מגמות בקרב ההיספאנים; גישות ומגמות גלובליות; ומגמות דמוגרפיות וחברתיות בארצות הברית. כל הדו”חות של המרכז נגישים ב- www.pewresearch.org. מרכז המחקר פיו הוא חברה-בת של Pew Charitable Trusts, הגוף המממן העיקרי של המרכז.

דו”ח זה התאפשר על ידי Pew Charitable Trusts, שקיבלו תמיכה נדיבה מקרן משפחת נויבאואר.
©מרכז המחקר פיו 2021

כיצד עשינו זאת
לצורך דו”ח זה סקרנו 4,718 בוגרים אמריקניים המזדהים כיהודים, שמהם 3,836 מזדהים כיהודים על פי דתם ו-882 – כיהודים ללא דת. הסקר נוהל בצורה מקוונת ובדואר על ידי Westat, החל מ-19 בנובמבר 2019 ועד 3 ביוני 2020. המשיבים נבחרו מתוך מדגם אקראי כלל-ארצי, שכבות, של כתובות מגורים, אשר כללו כתובות מכל 50 המדינות ומוושינגטון הבירה. לא נעשה שימוש בשום רשימות של שמות יהודיים נפוצים, רשימות של חברים בארגונים יהודיים או אינדיקטורים אחרים כלשהם של יהדות על מנת לייצר את המדגם הראשוני.

בתחילה שלחנו מכתבים לכתובות הדגומות, וביקשנו מבוגר (בן 18 או יותר) המתגורר בכתובת זו להשתתף בסקר סינון (“המסנן”), בין באופן מקוון ובין על טופס מודפס, שאותו הם שלחו אלינו בחזרה. המסנן אסף מאפיינים דמוגרפיים וקבע את התאמתם. במשקי בית שבהם התגוררו שני בוגרים או יותר, בחרנו את המשיב בצורה אקראית בשיטה פשוטה למדי, לדוגמה על ידי שאלה מי האדם שחגג את יום הולדתו לאחרונה, וכך מילאנו את המסנן.

בסך הכל מילאו את המסנן 68,398 אנשים מכל רחבי ארצות הברית. משיבים שסימנו למסנן כי הם יהודים התבקשו להשיב על סקר ארוך יותר. השתמשנו בשלושה מאפיינים על מנת לקבוע התאמה לסקר המורחב: (1) אם המשיב/ה הבוגר/ת כתב/ה כי דתו הנוכחית היא יהדות; (2) אם המשיב/ה הבוגר/ת לא זיהה את דתו כיהדות, אולם כתב/ה כי מעבר לעניין הדת, הוא/היא רואה את עצמו/ה כיהודי באופן כלשהו, כגון השתייכות אתנית, תרבותית, או רקע משפחתי; (3) אם המשיב/ה הבוגר/ת לא הזדהה/תה עם אחד משני המאפיינים הראשונים, אולם אמר/ה כי חונכ/ה על ברכי המסורת היהודית, או שאחד מהוריו/ה הוא/היא יהודי/ה. לכל הבוגרים שדיווחו על אחד מבין המאפיינים האמורים נשלח הסקר המורחב והם התבקשו להשיב עליו.

עם זאת, דו”ח זה מתמקד בתשובות לסקר המורחב שניתנו על ידי מי שאמרו כי דתם הנוכחית היא יהדות (יהודים לפי דת), ועל ידי מי שאמרו כי אין להם דת כלשהי (מבחינה דתית הם מזדהים כאתאיסטים, אגנוסטים, או שאין להם הזדהות מסוימת), אולם רואים עצמם כיהודים בלי קשר לדת, ויש להם לפחות הורה יהודי אחד/אחת או שחונכו כיהודים (יהודים ללא דת). ביחד, שתי קבוצות אלה מהוות את האוכלוסייה היהודית נטו, המוגדרת לאורך הדו”ח גם כיהודי ארצות הברית או כיהודים אמריקנים.

בנוסף ל-4,718 המשיבים שסוּוְּגוּ כיהודים בשני אופנים אלה, ריאֲיינּו עודּ 1,163 משיבים שנקבעו כמתאימים להשתתף בסקר, אך בסופו של דבר לא סווגו כיהודים למטרותיו של דו”ח זה. חלק ממשיבים אלה אמרו כי יש להם הורה יהודי או שגוּדלו כיהודים, אולם כעת יש להם דת אחרת (רבים מהם נוצרים), או שכיום אינם רואים את עצמם כיהודים בשום צורה, בין כדת ובין כמשהו שאיננו דת. אחרים כתבו כי אין להם הורה יהודי, הם לא גודלו כיהודים והם אינם מזדהים עם הדת היהודית, אולם הם רואים עצמם כיהודים באופן מסוים, לדוגמה משום שהם נשואים ליהודי/ה או שהם נוצרים ומזהים זיקה בין ישו הנוצרי לבין היהדות.

גם המדגם המלא של כל המשיבים בשלב הראשוני (כולל מי שסוננו החוצה כבלתי מתאימים לסקר המורחב) וגם מדגם המשיבים על הסקר המורחב שוקללו על מנת להתאימם לאמות המידה הדמוגרפיות של האוכלוסייה הבוגרת של ארצות הברית, בהתבסס על הלשכה למִפקָד האוכלוסין, וכן למערכת של אומדנים מדוגמים על ההרכב הדתי והדמוגרפי של בוגרים מתאימים בתוך כלל האוכלוסייה הבוגרת של ארה”ב.

מידע רחב יותר נמצא בפרק :”מתודולוגיה” בדו”ח זה. המתודולוגיה מכילה גם מידע מפורט על סטיית התקן השולי בעריכת המדגמים ומקורות פוטנציאליים אחרים לסטייה. המשמעות הסטטיסטית הנמדדת בדו”ח זה היא ברמת אמינות של 95%, תוך שימוש במבחנים סטנדרטיים והתחשבות בהשפעות של תכנון מדגם מורכב. ניתן למצוא בדו”ח את השאלות שבהן השתמשנו לצורך הניתוח.

מה המשמעות של להיות יהודי באמריקה? סקר חדש של מרכז המחקר “פיו” מצא כי רבים מיהודי ארה”ב נוטלים חלק, לפחות מפעם לפעם, גם בנוהגים דתיים מסורתיים, כגון הליכה לבית הכנסת או צום ביום הכיפורים – וגם בכמה פעילויות תרבותיות יהודיות, כגון הכנת לביבות, צפייה בסרטים ישראליים או קריאת חדשות על העולם היהודי באינטרנט. אולם דומה שבקרב בוגרים יהודיים צעירים, הולכים וגוברים שני ביטויים שונים במובהק של יהודיוּת – האחד כרוך בדת וטבוע באופן עמוק בכל היבט של החיים, ואילו השני כלל אינו קשור לדת, או שהוא קשור לה במידה מעטה מאוד.

בסך הכל, כרבע (27%) מכל הבוגרים היהודים בארצות הברית אינם מזדהים עם הדת היהודית. הם רואים את עצמם כיהודים מן הבחינה האתנית, התרבותית, או בשל רקע משפחתי, ויש להם הורה יהודי או שהם גוּדלו כיהודים, אולם על השאלה בדבר דתם הנוכחית הם השיבו בתארם את עצמם כאתאיסטים, אגנוסטים, או “שום דת מסוימת”, ולא כיהודים. בקרב בוגרים יהודים מתחת לגיל 30, ארבעה מבין כל עשרה מתארים את עצמם באופן זה.

בה בעת, בוגרים יהודים צעירים נוטים להזדהות כאורתודוקסים הרבה יותר מאשר יהודים מבוגרים יותר. בקרב יהודים בגילים שמ-18 עד 29, 17% מזדהים כאורתודוקסים, בהשוואה ל-3% בלבד בקרב יהודים בני 65 ויותר. אחד מכל עשרה (11%) בוגרים יהודיים מתחת לגיל 30 בארה”ב הוא חרדי, לעומת 1% בלבד בקרב יהודים בני 65 ויותר.

במקביל, לשני זרמי היהדות שהיו הבולטים בארצות הברית במשך שנים רבות, יש פחות אחיזה בקרב יהודים צעירים מאשר בקרב המבוגרים מהם. בערך ארבעה מכל עשרה בוגרים יהודים מתחת לגיל 30 מזדהים עם היהדות הרפורמית (29%) או הקונסרבטיבית (8%), בהשוואה לשבעה מבין כל עשרה יהודים בגילאי 65 ויותר.

במילים אחרות, בשורות היהודים האמריקנים הצעירים ביותר ישנה גם קבוצה גדולה יחסית של יהודים אורתודוקסים, שומרי מצוות, וגם קבוצה גדולה אף יותר של מי שרואים את עצמם כיהודים מסיבות תרבותיות, אתניות או משפחתיות אולם כלל אינם מזדהים עם היהדות – כדת. אנשים רבים בשתי הקבוצות נוטלים חלק, לפחות לפעמים, באותן פעולות תרבותיות, כגון בישול מאכלים יהודיים מסורתיים, ביקור באתרים היסטוריים יהודיים, והאזנה למוסיקה יהודית או ישראלית. אולם הסקר מוצא כי רוב השייכים לקבוצה השנייה (יהודים ללא דת) מרגישים כי אין להם הרבה מן המשותף או שכלל אין להם משהו משותף עם הקבוצה האחרת (יהודים אורתודוקסים).

כמה סימנים לשוֹנוּת זו נמצאו כבר בסקר מרכז המחקר פיו על יהודים אמריקנים, שנערך בשנת 2013. אולם הדבר בולט במיוחד בסקר משנת 2020, שנערך בתקופה של מערכת בחירות שהחריפה את הקיטוב.

מבחינה פוליטית, יהודי ארה”ב נוטים באופן מובהק להיות ליברלים ולתמוך במפלגה הדמוקרטית. בעת שנאספו נתוני הסקר החדש, משלהי הסתיו של 2019 עד לשלהי האביב של 2020, 71% אמרו כי הם דמוקרטים או נוטים לדמוקרטים. בקרב יהודים ללא דת, כשלושה רבעים היו דמוקרטים או נטו לדמוקרטים. אולם המגמה בקרב יהודים אורתודוקסים הפוכה, והם מבטאים תמיכה מוצקה ברפובליקנים, בדיוק כפי שיהודים שאינם אורתודוקסים מבטאים תמיכה מוצקה בדמוקרטים. בתקופה שקדמה לבחירות לנשיאות של 2020, 75% מהיהודים האורתודוקסים אמרו כי הם רפובליקנים או נוטים לרפובליקנים. לעומת 57% בשנת 2013. ו-86% מהיהודים האורתודוקסים דירגו את מדיניותו של הנשיא דאז, דונלד טראמפ, כלפי ישראל, כ”מצוינת״ או “טובה”, בעוד שרוב בקרב כלל יהודי ארה”ב הגדירו אותה כ”בינונית” או “גרועה”.

אף שבתנודות דוריות אלה לכיוון של גם אורתודוקסי וגם יהודיוּת ללא דת, טמון פוטנציאל שבמרוצת הזמן יהדות ארה״ב תעוצב מחדש, הסקר החדש מצייר דיוקן של יהודים אמריקנים בשנת 2020 שאיננו שונה באופן דרמטי מזה של שנת 2013. אם מונים את כל הבוגרים היהודים – צעירים וזקנים יחדיו – שיעור המזדהים כאורתודוקסים, קונסרבטיבים או רפורמים לא השתנה בהרבה. גם גודלה של האוכלוסייה היהודית הבוגרת נותר יציב מאוד במונחי אחוזים, וגם אם עלה במונחים מספריים, הוא עלה בערך באותו שיעור שבו עלתה כלל האוכלוסייה של ארה”ב.

מרכז המחקר פיו מעריך כי נכון ל-2020, 2.4% מן הבוגרים בארה”ב הם יהודים, כולל 1.7% המזדהים עם הדת היהודית ו-0.6% שהם יהודים ללא דת. לשם השוואה, האומדן ביחס ל”יהודים נטו” בשנת 2013 היה 2.2%, שמתוכם 1.8% היו יהודים לפי דתם ו-0.5 אחוז – יהודים ללא דת. (נתונים אלה מעוגלים עד לעשירית האחוז. בהינתן טווח הדיוק הצפוי עבור שני סקרים בגודל ובמורכבות האלה, בטוח יותר לקבוע כי האוכלוסייה היהודית הבוגרת שמרה על קצב השינוי של האוכלוסייה האמריקנית הכללית, מאשר להתמקד בהבדלים קטנים של שיעורי שכיחות בין הסקר של 2013 לבין זה של 2020).

במספרים מוחלטים, אומדן האוכלוסייה היהודית בארה”ב לשנת 2020 הוא בערך 7.5 מיליון, כולל 5.8 מיליון בוגרים ו-1.8 מיליון ילדים (המספרים מעוגלים עד ל-100,000 הקרוב ביותר). האומדן לשנת 2013 היה 6.7 מיליון, מתוכם 5.3 מיליון בוגרים ו-1.3 מיליון ילדים. אין לייחס משמעות מופרזת למידת הדיוק של אומדני אוכלוסייה אלה; הם מתבססים על מדגם של הציבור האמריקני, שהוא גדול מאוד בהשוואה לרוב הסקרים (יותר מ-68,000 מרואיינים), אולם עדיין יש בו טעות דגימה וקשיים מעשיים אחרים הגורמים לאי-ודאות. יתר על כן, גודלה של האוכלוסייה היהודית תלוי במידה רבה בהגדרה – מיהו יהודי. לפירוט נרחב יותר על אומדני האוכלוסייה של שנת 2020, לרבות הגדרות אלטרנטיביות של יהודיוּת, ראו פרק 1 (הערת המתרגם: פרק זה קיים רק בשפה האנגלית, באתר של מכון פיו).

כמו קודמו, הסקר החדש מוצא כי בממוצע, יהודי אמריקה מבוגרים יותר, בעלי רמות השכלה גבוהות יותר, בעלי הכנסות גבוהות יותר, ונוטים להיות יותר מרוכזים בצפון-מזרח ארה”ב מאשר כלל האמריקנים. ישנן גם ראיות לכך שהאוכלוסייה היהודית בארה”ב הולכת ונעשית יותר ויותר מגוּוֶנת מבחינה גזעית ואתנית. בסך הכל, 92% מהבוגרים היהודיים מזדהים כלבנים (לא-היספאנים), ו-8% מזדהים עם כל הקטגוריות האחרות. אולם בקרב יהודים בגילאי 18 עד 39, שיעור המזדהים כלא לבנים עולה ל-15%. כבר עתה, 17% מכלל היהודים שנסקרו חיים במשקי-בית שבהם לפחות ילד או בוגר אחד הוא שחור, היספאני, אסייאני, השתייכות גזעית או אתנית אחרת (לא לבנה) כלשהי, או רב-גזעי.2

למרות שבמובנים רבים, האוכלוסייה היהודית בארצות הברית משגשגת, הדאגות מפני אנטישמיות נמצאות בעלייה בקרב יהודי ארה”ב. שלושה רבעים מהם אומרים כי יש כיום בארה”ב יותר אנטישמיות מכפי שהיתה לפני חמש שנים, ומעט יותר ממחציתם (53%) אומרים כי “בתור יהודי בארצות הברית” הם מרגישים פחות בטוחים מכפי שהרגישו לפני חמש שנים. בקרב יהודים הלובשים בגד או אביזר בעל אופי דתי, כמו כיפה או כיסוי ראש, גדלה במיוחד הסבירות שיגידו כי הם חשים פחות בטוחים. אולם דומה שהשפעת ממצאים אלה על ההתנהגות האישית מוגבלת למדי: אפילו בקרב מי שמרגישים פחות בטוחים, רק אחד מעשרה – או 5% בלבד מכלל יהודי ארה”ב – מדווחים כי כתוצאה מכך נמנעו ללכת לאירוע יהודי או לתפילה יהודית.

אלה הם חלק מן הממצאים העיקריים של הסקר החדש של מרכז המחקר “פיו” על יהודי ארה”ב, שנערך מה-19 בנובמבר 2019 עד ה-3 ביוני 2020, בקרב 4,718 יהודים מכל רחבי ארה”ב, אשר זוהו מבין 68,398 אנשים שהשלימו ראיונות סינון שנערכו באמצעות הדואר או האינטרנט.

השוואות בין הסקר החדש על יהודי ארה”ב לבין הסקר משנת 2013 אינן פשוטות, בשל כמה וכמה הבדלים מתודולוגיים. בעת שנערך המחקר הקודם, הוא נעשה בשיטות הטובות ביותר שהיו קיימות אז לבחירת מדגם אקראי, מייצג, של יהודים בכל רחבי ארצות הברית, על ידי חיוג למספרי טלפון שנבחרו בצורה אקראית, ותוך שימוש במראיינים אנושיים (בניגוד לקולות מוקלטים) ששאלו סדרה של שאלות סינון, על מנת לזהות משיבים הרואים את עצמם כיהודים. אולם בשנת 2020, שיעורי המענה לסקרים טלפוניים ירד בצורה כה תלולה, עד שחיוג למספרי טלפון שנבחרו באקראי כבר לא היה הדרך הטובה ביותר לעריכת סקר כלל-ארצי גדול על תת-קבוצה קטנה בציבור האמריקני.

במקום זאת שלחנו מכתבים לכתובות מגורים שנבחרו באקראי בכל רחבי ארה”ב, וביקשנו מן המשיבים להיכנס לאינטרנט על מנת לענות על סקר סינון קצר. סיפקנו גם אופציה למלא שאלון על טופס נייר ולהחזיר לנו אותו בדואר, על מנת שלא להגביל את הסקר רק לאנשים שיש להם גישה לאינטרנט וחשים בנוח כאשר הם משתמשים ברשת. שיטות אלה השיגו שיעור מענה (17%) דומה לזה שהושג בסקר של 2013 (16%), וגבוה בהרבה מזה שסקרים טלפוניים משיגים כיום (בערך 5%).

אולם, בשל ההבדלים בשיטות שבהן נערכו שני הסקרים, דו”ח זה מתייחס בזהירות לעריכת השוואות ישירות בין התוצאות בכל מה שקשור לשאלות ספציפיות. לקבלת יותר מידע כיצד נערך הסקר החדש, ראו בפרק המתודולוגיה. להסבר כיצד ניתן להשוות בין השאלות בסקר משנת 2020 לבין שאלות דומות בסקר משנת 2013, ראו בנספח ב’.

השוואה בין תוצאות הסקר של 2020 לתוצאות משנת 2013
מכיוון שסקר “פיו” על יהודי ארצות הברית בשנת 2020 נערך בדואר ובצורה מקוונת, התשובבות לשאלות רבות אינן ניתנות להשוואה ישירה עם סקר “פיו” משנת 2013, שנערך בטלפון.
שנים של מחקר אודות שיטות לעריכת סקרים מראות כי כאשר אנשים משיבים למראיין חי בטלפון, הם נוטים להשיב על שאלות מסוימות בצורה אחרת מכפי שהם משיבים כאשר הם מספקים תשובות כתובות, ללא נוכחות אדם נוסף, בין בצורה מקוונת ובין על נייר. חוקרים במדעי החברה מאמינים כי ההבדלים נגרמים בשל מגוון גורמים, שתכופות כוללים נטייה בלתי-מודעת לתת תשובות רצויות מבחינה חברתית, כאשר הם מדברים עם אדם אחר.

עם זאת, לא כל השאלות בסקר מושפעות מ”ההטייה של רצייה חברתית”. על מנת לבחון את השפעת ההבדלים המתודולוגיים בין הסקר של 2013 לבין הסקר של 2020, מרכז המחקר “פיו” ערך ניסוי עם קבוצה נפרדת של 2,290 משיבים יהודיים, שחלקם הופנו באופן אקראי להיות מרואיינים בטלפון, בעוד שהאחרים נתבקשו לענות על אותן שאלות בצורה מקוונת.
הניסוי לא היה חלק מן הסקר עצמו; אף אחד ממשתתפי הניסוי לא נספר כמשיב בסקר הראשי. אולם השתמשנו בממצאים כדי לסייע להעריך האם ההבדלים בין תוצאות 2013 לבין תוצאות 2020 לגבי שאלות מסוימות מייצגים שינויים ממשיים שהתחוללו במרוצת שבע השנים הללו בהשקפותיהם של יהודים אמריקניים, או שהם רק מייצגים את ההבדל בין השיטות השונות (מראיין חי לעומת מענה עצמי) שבהן נערכו שני הסקרים.

הניסוי מעלה כי שאלות מסוימות בדבר שמירת מצוות יהודיות מושפעות מהטייה של רצייה חברתית, הקיים בסקרים טלפוניים. לדוגמה, שיעור המשיבים האומרים כי הם נוכחים בתפילה בבית הכנסת לפחות אחת לחודש היה גבוה ב-11 אחוזים בקרב מי שדיברו בטלפון עם מראיין חי מאשר בקרב מי שענו באינטרנט או בדואר, ממצא התואם מגמה הקיימת אצל כל תושבי ארצות הברית. הניסוי מצא גם הבדלים בדרך שבה המשיבים ענו על שאלות בדבר החשיבות של “להיות יהודי” והדת בחייהם. בנוסף לכך, דומה שההטייה של רצייה חברתית משפיעה על הדרך שבה יהודי ארה”ב עונים על שאלות מסוימות בנוגע לישראל, לרבות עד כמה הם חשים קשר רגשי כלפי המדינה היהודית.

יתירה מכך, השפעות אלה, הנובעת משיטת התשאול, אינן ההבדל הפוטנציאלי החשוב היחיד בין שני הסקרים, שכן הם גם השתמשו באסטרטגיות שונות על מנת לדגום את היהודים. יתכן שהסקר משנת 2020, שנערך באמצעות האינטרנט/הדואר היה פחות יעיל מהסקר הטלפוני של שנת 2013 בגישה למגזרים של האוכלוסייה היהודית שאינם חשים בנוח להשיב בצורה מקוונת, או שאין להם גישה לאינטרנט, בעוד שיתכן כי הסקר החדש היה יעיל יותר ביצירת מגע עם קבוצות בעלות ידע טכני, כגון צעירים. למרות שלכל המשיבים המתאימים היתה אפשרות לענות על שאלון הסקר של 2020 על נייר ולהחזיר אותו במעטפה שדמי הדואר עבורה שולמו מראש, יתכן שלא היה בכך די בכדי להתגבר על ההסתייגות הראשונית של אנשים מסוימים – לדוגמה אורתודוקסים בגילאים יותר מבוגרים – להשתתף בצורה מקוונת. קשה מאוד לדעת אם כך היה במציאות או לאו, אולם יש להודות שישנה אפשרות כזו.

בהתחשב בכל ההבדלים המתודולוגיים האלה, מרכז המחקר פיו ממליץ באופן כללי שלא להשוות מספרים או אחוזים ספציפיים מן הסקרים של 2013 ו-2020, ולא להניח כי הבדלים כלשהם משקפים שינוי אמיתי במרוצת שבע השנים.

מספר חריגים מצוינים בדו”ח זה, במקרים רלוונטיים. לדוגמה, דומה שאין, או שכמעט אין, הבדל באופן שבו יהודים אמריקנים מתארים את הזרם המוסדי היהודי (לדוגמה, אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי וכו’) כאשר הם מדברים בטלפון לעומת התשובות שלהם כאשר הם עונים באינטרנט או בדואר.

לקבלת עוד מידע על שיטת הניסוי, ראו נספח ב’.

זרמים ביהדות ארה”ב

הסקר של שנת 2020 קובע כי קצת יותר ממחצית יהודי ארצות הברית (54%) משתייכים לשני הזרמים הדומיננטיים כבר תקופה ארוכה ביהדות האמריקנית: 37% מזדהים כרפורמים, ו-17% כקונסרבטיבים. נתונים אלה אינם שונים מהותית מנתוני 2013, כאשר 54% הזדהו או עם התנועה הרפורמית (35%) או עם היהדות הקונסרבטיבית (18%).3

שיעור כל הבוגרים היהודים המתארים את עצמם כאורתודוקסים בשנת 2020 (9%) דומה בערך לשיעורם ב-2013 (10%). שיעורם של זרמים אחרים, כגון התנועה הרקונסטרוקציוניסטית והיהדות ההומניסטית בשנת 2020 הוא כ-4%, דומה למדי לשיעורם ב-2013 (6%). ושיעור הבוגרים היהודים שאינם מזדהים עם זרם או תנועה מוסדית של היהדות הוא כיום 32%, דומה מאוד לשיעור שנמצא בסקר של 2013 (30%).

בקווים כלליים, מאפייניהן של קבוצות אלה בשנת 2020 דומים לאלה של 2013. בממוצע, האורתודוקסים הם המקפידים ביותר על שמירת מצוות והיותר קשורים רגשית לישראל; מבחינה פוליטית, הם נוטים להיות שמרנים, בעלי משפחות גדולות, שיעורים נמוכים מאוד של נישואים מעורבים וגיל חציוני צעיר יחסית (35).4


יהודים קונסרבטיבים ורפורמים נוטים להקפיד פחות בשמירת מצוות בדרכים מסורתיות, כגון שמירת כשרות והשתתפות סדירה בתפילות, אולם רבים מחברי וחברות קבוצות אלה נוטלים חלק בפעילויות תרבותיות יהודיות, ורובם קשורים לישראל לפחות במידת מה. מבחינה דמוגרפית, יש להם רמות השכלה גבוהות, משפחות קטנות, שיעורי נישואים מעורבים גבוהים יותר מאשר אצל האורתודוקסים ופרופיל גילאי מבוגר יותר (גיל חציוני 62 אצל הקונסרבטיבים, 53 אצל הרפורמים).

ישנה מידה רבה של חפיפה – אם כי היא רחוקה מלהיות מלאה – בין אותם 32% מהבוגרים היהודים שאינם רואים את עצמם כחברים בתנועה או בזרם כלשהם של היהדות האמריקנית לבין אותם 27% המסוּוָּגים בתור “יהודים ללא דת”.5 המשיבים לסקר האומרים כי דתם היא היהדות מסוּוָּגים בתור “יהודים לפי דת”, ללא קשר לשאלה עם איזה זרם של היהדות הם מזדהים, או למידת שמירת המצוות שלהם. אלה המתארים את דתם כאתאיסטים, אגנוסטים או שום דבר ספציפי, אך יש להם הורה יהודי/ת או שגודלו כיהודים ואומרים כי חוץ מן הדת, הם רואים את עצמם כיהודים באיזשהו אופן – לדוגמה באופן אתני, תרבותי, או בשל הרקע המשפחתי שלהם – נכללים גם הם באוכלוסייה היהודית לכל אורכו של דו”ח זה. חוקרי הסקר מכנים אותם “יהודים ללא דת”, משום שהם אינם מזדהים עם היהדות או עם דת אחרת כלשהי. 6

כמו בשנת 2013, גם בשנת 2010 בולטים יהודים ללא דת ברמות נמוכות של השתתפות דתית – במיוחד חֲבֵרוּת ונוכחות בבתי כנסת – וכן קשר לישראל, רגשות השתייכות לעם היהודי והשתתפות בחיים קהילתיים יהודיים ברמות נמוכות, בהשוואה ליהודים מהסיווגים האחרים. הם נוטים להיות ליברלים בהשקפתם הפוליטית ובעלי השכלה גבוהה יחסית, עם שיעורים גבוהים יחסית של נישואים מעורבים וגיל חציוני נמוך (38 שנים).

אחת הדרכים להמחשת הגיוון בקרב יהודים בשני הקצוות של הספקטרום הדתי היא להרחיב את העדשות ולהביט בצורה רחבה יותר בדת בארצות הברית. יהודים אורתודוקסים נמנים על הקבוצות הדתיות ביותר בחברה האמריקנית, במונחים של אלה האומרים כי הדת ממלאת תפקיד חשוב מאוד בחייהם (86%) – יחד עם פרוטסטנטים שחורים (78%) ואוונגליסטים לבנים (76%). יהודים ללא דת נמנים על תת-הקבוצות הכי פחות דתיות בארה”ב – והם נוטים אפילו יותר מבוגרים אמריקנים שאינם משתייכים לשום דת לומר כי הדת “איננה חשובה במיוחד” או “בכלל לא חשובה” להם (91% לעומת 82%).7

מי נחשב ליהודי לפי הסקר

סקר זה של מכון “פיו” לשנת 2020 נוקט באותה גישה בסיסית להגדרת יהודיוּת בקרב בוגרים אמריקניים ומשתמש באותם סיווגים כמו סקר פיו” משנת 2013.

כפי שהוסבר בדו”ח הקודם, “מיהו יהודי?” היא שאלה עתיקה ללא תשובה אחת ויחידה שאיננה משתנה עם הזמן. ברור מן השאלות שבסקר עצמו כי ישנם יהודים הרואים את היהודיוּת בעיקר כעניין של דת, בעוד שאחרים רואים אותה כעניין של תרבות, מוצא, או צירוף של כל שלושת המאפיינים. משום כך שאפנו לפרושׂ רשת רחבה, תוך שימוש בשאלון סינון (“המסנן”) על מנת לקבוע אם המשיבים רואים את עצמם כיהודים בדרך כלשהי מבין הדרכים שהזכרנו.

ב-2013, אחת משאלות הסינון היתה:

חוץ מדת, האם את/ה רואה את עצמך כיהודי או כיהודי באופן חלקי?

על פי המלצת ועדה של יועצים אקדמיים, החוקרים שינו את הניסוח של שאלה זו בשנת 2020 באופן הבא:

חוץ מדת, האם אתה רואה את עצמך כיהודי באופן כלשהו (לדוגמה, אתני, תרבותי, או בשל הרקע המשפחתי שלך?)

שאלות על בן/בת הזוג של המשיב/ה וחברים אחרים במשק-הבית נוסחו גם הן אחרת באופן דומה.

משיבים נחשבו כמתאימים להשתתף בסקר הארוך, המלא, אם השיבו כדלקמן: (א) דתם היא יהדות; או (ב) חוץ מדת, הם רואים עצמם כיהודים באופן כלשהו; או (ג) היה להם הורה יהודי, או שהם גודלו כיהודים.

אולם למטרות ניתוח דו”ח זה, הגדרת היהודיוּת צרה יותר. הסוגים העיקריים הם:

יהודים לפי דת – אנשים האומרים כי דתם היא יהודי/ה, ואינם מצהירים על דת אחרת כלשהי.

יהודים ללא דת – אנשים המתארים את עצמם (מבחינה דתית) בתור אתאיסטים, אגנוסטים או שום דבר מסוים, אולם יש להם הורה יהודי או שהם גודלו כיהודים, ושעדיין רואים את עצמם כיהודים באופן כלשהו (כגון אתני, תרבותי, או בשל הרקע המשפחתי שלהם).

ביחד, שתי קבוצות אלה מהוות את האוכלוסייה היהודית “נטו” – המוגדרת גם בתור יהודי ארה”ב או יהודים אמריקנים לאורכו של דו”ח זה.

כיצד מסוּוָּגים המשיבים

דיאגרמה זו מוצגת כאמצעי עזר להבנת הקטגוריות המשמשות בדו”ח זה. אין היא משקפת את הניסוח המילולי של השאלה מן הסקר. את הניסוח המילולי המלא של השאלה, וסדר השאלות, ניתן לראות בשאלון.

כמו בשנת 2013, משיבים האומרים כי הם יהודים ובעלי דת אחרת כלשהי (לדוגמה נוצרים) אינם נכללים בקטגוריה של יהודים נטו. גם משיבים האומרים כי יש להם הורה יהודי/ת או שגודלו כיהודים אך מציינים כי כיום הם אינם רואים עצמם כיהודים מבחינה כלשהי אינם כלולים בקטגוריה זו.
לצורך מידע נוסף על מדגם הסקר של 2020, ראו התיבה “איך עשינו זאת” בסעיף המתודולוגיה.

שורשי האחדות והפילוג

למרות שישנם מספר סימנים לגיוון דתי ולקיטוב פוליטי בקרב יהודי ארצות הברית, הסקר מוצא גם אזורים נרחבים של קונסנסוס. לדוגמה, יותר משמונה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי הם חשים לפחות תחושה מסוימת של השתייכות לעם היהודי, ושלושה רבעים אומרים כי “להיות יהודי” חשוב מאוד או חשוב במידת מה עבורם.

כמו בשנת 2013, בסקר של 2020 נשאלו יהודים אמריקנים האם רשימה של גורמים ופעילויות הם “מהותיים”, “חשובים אך לא מהותיים” או “לא חשובים” מבחינתם ביחס ל”להיות יהודי”. בשל הבדלים מתודולוגיים בדרך שבה נערך הסקר והוספת פריט אחד לרשימה, יתכן שתוצאות הסקר של 2020 בנוגע לפריטים מסוימים אינן בנות-השוואה באופן ישיר לתוצאות של 2013, אולם המגמה הרחבה של תשובות דומה בדרכים רבות.8

שבעה או יותר מבין כל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי זכירת השואה (76%) וניהול חיים מוסריים ואתיים (72%) מהותיים לזהותם היהודית. כמחצית או יותר גם אומרים כי פעולה למען צדק ושוויון בחברה (59%), סקרנות אינטלקטואלית (56%) והמשך מסורות משפחתיות (51%) מהותיים. הרבה פחות חושבים כי אכילת מאכלים יהודיים מסורתיים (20%) ושמירה על ההלכה היהודית (15%) הם יסודות מהותיים במה שפירושו עבורם “להיות יהודי”. אולם שמירת ההלכה חשובה במיוחד ליהודים אורתודוקסים – 83% מהם חושבים כי היא מהותית להיותם יהודים.

הדעות בנוגע להלכה הן רק אחד מהבדלים בולטים רבים באמונות ובהתנהגויות בין יהודים אורתודוקסים לבין יהודים אמריקניים המשתייכים לזרמים יהודיים אחרים (או שאינם משתייכים לזרם מסוים כלשהו) שמתגלים בסקר, ויתכן שזה משפיע על האופן שבו קבוצות אלה רואות זו את זו. לדוגמה, כמחצית מן היהודים האורתודוקסים בארה”ב אומרים כי אין להם “הרבה” (23%) או “שום דבר” (26%) משותף עם יהודים בתנועה הרפורמית; רק 9% מרגישים שיש להם “הרבה” מהמשותף עם הרפורמים.

הרפורמים, באופן כללי, מגלים רגשות דומים למדי כלפי האורתודוקסים: שישה מכל עשרה רפורמים אומרים כי אין להם הרבה (39%) או לא כלום (21%) משותף עם האורתודוקסים, בעוד ש-30% מן הרפורמים אומרים שיש להם כמה דברים משותפים עם האורתודוקסים, ו-9% אומרים כי יש להם הרבה משותף עם יהודים אורתודוקסים.

גם הקונסרבטיבים וגם הרפורמים נוטים יותר לומר כי יש להם “הרבה” או “משהו” משותף עם יהודים בישראל (77% ו-61% בהתאמה) מאשר לומר שיש להם דברים משותפים עם יהודים אורתודוקסים בארה”ב. ובקרב יהודים אורתודוקסים יש שיעור גבוה הרבה יותר של מי שאומרים שיש להם “הרבה” או “משהו” משותף עם היהודים בישראל (91%), מאשר שיעורם של מי שאומרים כך ביחס ליהודים קונסרבטיבים ורפורמים בארה”ב.

יהודי ארה”ב פחות דתיים מכלל הבוגרים האמריקניים, אולם כמה מגמות יהודיות משקפות הֶקְשֵר אמריקני רחב

בכל הקשור לדת, יהודי ארה”ב שונים בדרכים רבות מן הציבור האמריקני הרחב – ולא רק מבחינת הקשר שלהם עם אמונות ונוהגים יהודיים ספציפיים.


כללית, יהודים הם הרבה פחות דתיים מכלל הבוגרים בארה”ב, לפחות לפי אמות-מידה הנוגעות להקפדה דתית המקובלות בסקרים של מרכז המחקר “פיו”. לדוגמה, אחד מכל חמישה יהודים (21%) אומר כי הדת ממלאת תפקיד חשוב מאוד בחייו, בהשוואה ל-41% בקרב כלל הבוגרים בארה”ב. ו-12% מיהודי ארה”ב אומרים כי הם משתתפים בתפילות דתיות אחת לשבוע או יותר, לעומת 27% באוכלוסייה הכללית.

פערים גדולים יותר נמצאים ביחס לאמונה באלוהים. רוב הבוגרים בארה”ב אומרים כי הם מאמינים באלוהים “כפי שהוא מתואר בתנ”ך” (56%), בהשוואה לכרבע מן היהודים (26%). יהודים אמריקנים נוטים יותר להאמין בכוח עליון מסוג אחר – או לא להאמין בכוח עליון.

עם זאת, המגמות המורגשות בקרב יהודי ארה”ב דומות למגמות רבות בכלל האוכלוסייה. הבולטת ביותר מביניהן היא העלייה בהתנערות מן הדת. שיעור היהודים בארה”ב שאינם מצהירים על השתייכות לדת כלשהי (27%) – דהיינו, אלה המזדהים כאתאיסטים, אגנוסטים, או “שום דבר ספציפי” מבחינה דתית – כמעט זהה לשיעור הבוגרים האמריקנים בכלל בקטגוריות אלה (28%).

בנוסף לכך, נישואים מעורבים אינם רק תופעה יהודית. דומה שנישואים מעורבים של אמריקנים שדתם שונה נמצאים בעלייה בקרב האוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. הוא הדין ביחס לרמה העולה של גיוון גזעי ואתני, שניתן לזהות ברוב הקבוצות הדתיות בארה”ב, בשעה שהאוכלוסייה בארה”ב כולה הופכת למגוונת יותר. לבסוף, העובדה שיהודים אורתודוקסים נוטים להוליד יותר ילדים תואמת את המגמה הכללית, שבה שיעורי הפריון בקרב אמריקנים דתיים גבוה יותר מאשר בקרב הלא-דתיים.

מדוע יהודים הולכים, או לא הולכים, לתפילות דתיות

המחקר משנת 2013 לא נתן תשובה לשאלה מדוע יהודים אמריקנים רבים, במיוחד בגילאים צעירים, מבקרים רק לעיתים רחוקות בבית כנסת, ובאילו דרכים, אם בכלל, הם קושרים את עצמם ליהדותם או ליהודים אחרים.

הסקר משנת 2020 כולל מספר שאלות חדשות, שנועדו לבדוק נושאים אלה. ראשית כל, יהודים האומרים כי הם מבקרים בבית כנסת, מִנְיָן, או “חבורה” לפחות אחת לחודש – 20% מכלל הבוגרים היהודים – נשאלו מה מושך אותם לתפילות יהודיות. אלה המשתתפים בתפילות פעמים מעטות בשנה או אף פחות נשאלו מה גורם להם להתרחק; בקבוצה זו נכללים כמעט שמונה מכל עשרה יהודים אמריקנים (79%).

מבין תשע סיבות אפשריות להשתתפות בתפילות יהודיות שהוצעו בסקר, התשובה שנבחרה יותר מכל האחרות היא “משום שיש לכך משמעות רוחנית עבורי”. תשעה מבין כל עשרה יהודים המשתתפים בתפילות באופן סדיר אומרים כי זו הסיבה לכך שהם הולכים לתפילות (92%), ומיד אחריה באות התשובות “כי זה נותן לי תחושת השתייכות” (87%), ו”כדי להרגיש קשר למוצא או להיסטוריה שלי” (83%). כשני שלישים (65%) אומרים כי הם מרגישים חובה דתית, ואצל יהודים אורתודוקסים יש סבירות גבוהה לקבלת תשובה זו (87%). שיעור קטן יותר של יהודים המשתתפים בתפילות אומרים כי הם הולכים לתפילות כדי לרצות בן/בת זוג או קרוב משפחה (42%) או משום שיחושו רגשי אשמה אם לא ישתתפו (22%).

מבין 11 סיבות אפשריות לאי-השתתפות בתפילות דתיות, התשובה שנבחרה יותר מכל האחרות היתה “אינני דתי/ת”. שני שלישים מכלל אלה שאינם משתתפים בתפילות באופן סדיר אומרים כי זו הסיבה לכך שאינם הולכים לתפילות לעיתים יותר קרובות. הסברים שכיחים אחרים הם “פשוט אין לי עניין בזה” (57%), ו-”אני מבטא את יהדותי בדרכים אחרות” (55%). שיעור קטן יותר משיבים “הידע שלי אינו מספיק על מנת להשתתף” (23%), “אני נלחץ מהצורך לעשות יותר או לתרום יותר” (11%), “אינני מרגיש רצוי” (9%), “אני חושש לביטחוני” (6%), או “אנשים מתייחסים אלי כאילו אינני באמת שייך” (4%).

דומה שהמידה שבה שיקולים כספיים מהווים מגבלה להשתתפות משתנה בהתאם לגיל. למרות שכמה מנהיגים יהודיים מאמינים כי דמי החברות בבתי הכנסת מרחיקים צעירים, בוגרים יהודים צעירים (בני פחות מ-30) נוטים פחות מהמבוגרים לומר כי אינם משתתפים בתפילות דתיות “מפני שזה יקר מדי” (10% לעומת 19%). לקבלת פרספקטיבה על שאלה זו על סמך ראיונות עומק עם רבנים של בתי כנסת, ראו את הדיון תחת הכותרת “רוב יהודי ארה”ב אינם מבקרים בבית כנסת, ולכן רבנים ומספר רב של ארגונים חדשים מנסים לחַדֵּש” בפרק 3.

לניתוח נוסף של שאלות אלה, ראו פרק 3.

מעורבות תרבותית

בנוסף לצורות מסורתיות של פעילות דתית, כגון ביקור בבית כנסת, יהודים אמריקנים רבים אומרים כי הם מעורבים בפעילויות תרבותיות יהודיות כגון אכילת מאכלים יהודיים, ביקור באתרים היסטוריים יהודיים, וקריאת ספרות יהודית.

יהודים צעירים (בוגרים) מדווחים על השתתפות ברבות מן הפעילויות האלה בשיעורים הדומים בערך לשיעורי ההשתתפות של יהודים אמריקניים מבוגרים יותר. בקרב יהודים בגילאי 18 עד 29, לדוגמה, 70% אומרים כי לעיתים קרובות או מפעם לפעם הם מבשלים או אוכלים מאכלים יהודיים מסורתיים, שיעור זהה ליהודים בני 65 ומעלה הנוהגים כך. 37% מהיהודים הצעירים אומרים כי לפחות מפעם לפעם הם מציינים את השבת בדרך שיש לה משמעות עבורם (אם כי לא בהכרח בדרך התואמת את ההלכה היהודית, כמו לדוגמה הימנעות מעבודה), כפי שנוהגים 35% מן היהודים בני 65 ומעלה.

עם זאת, בסך הכל, אין לקבוע כי פעילויות יהודיות תרבותיות, או שמירת מצוות בדרך אינדיבידואלית, מעין “עשה זאת בעצמך”, מחליפות באופן ישיר ביקורים בבית כנסת או צורות מסורתיות אחרות של שמירת מצוות יהודיות. לעיתים קרובות יותר, הן משלימות השתתפות מסורתית דתית. ניתוח סטטיסטי מצביע על כך שהמקפידים מאוד על שמירת מצוות לפי אמות מידה מסורתיות – בסולם המאחד ביקורים בבית כנסת, שמירת כשרות, צום ביום כיפור והשתתפות בסדר פסח – נוטים גם לדווח על שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר ב-12 הפעילויות התרבותיות היהודיות הנזכרות בסקר, כמו קריאת פרסומים יהודיים, האזנה למוסיקה יהודית וביקור בפסטיבלים של סרטים יהודיים.9

אלה הממוקמים נמוך על סולם ההקפדה הדתית המסורתית נוטים להיות מעורבים הרבה פחות במגוון התוסס של פעילויות תרבותיות הזמינות ליהודי ארה”ב במאה ה-21. למעשה, לא יותר מאשר אחד מעשרה מהיהודים שהקפדתם נמוכה אומר כי הוא או היא עושה לעיתים קרובות דבר כלשהו מבין תריסר הפעילויות הנזכרות בסקר.

לדוגמה, בין היהודים שרמת הקפדתם הדתית גבוהה, 31% אומרים כי לעיתים קרובות הם מאזינים למוסיקה יהודית או ישראלית, לעומת 7% מאלה שרמת הקפדתם המסורתית בינונית, ו-2% בלבד מאלה הנמצאים במקום נמוך על סולם זה. בשאלות אחרות המגמה דומה: 64% מן היהודים שרמת הקפדתם גבוהה מבשלים או אוכלים לעיתים קרובות מאכלים יהודיים מסורתיים, פי שמונה יותר מהיהודים שרמת הקפדתם נמוכה האומרים כי הם נוהגים כך (8%).

עם זאת, הסקר מצא כי יהודים רבים שענו כי הם אינם הולכים לתפילות משום שהם “מבטאים את היהדות [שלהם] בדרכים אחרות” אכן מעורבים בפעילויות תרבותיות, לפחות מפעם לפעם. כשלושה רבעים מהם מדווחים כי מפעם לפעם, או לעיתים קרובות הם נהנים ממאכלים יהודיים (77%), ומשתפים את ידידיהם הלא-יהודים בתרבות יהודית או בחגים יהודיים (74%), ואילו רבים גם מבקרים באתרים היסטוריים יהודיים כאשר הם בנסיעות או בטיולים (53%) וקוראים ספרות יהודית (47%).

לניתוח נוסף של שאלות אלה, ראו פרק 3.

רוב יהודי ארה”ב מבחינים בעלייה באנטישמיות

בעקבות סדרה של התקפות רצחניות על יהודים אמריקנים – בבית הכנסת “עץ החיים” בפיטסבורג באוקטובר 2018; בית הכנסת של תנועת חב”ד בפאוואי (Poway), קליפורניה, באפריל 2019; וסופרמרקט כשר בג’רסי סיטי, ניו ג’רסי, בדצמבר 2019 – הוצגו בסקר של שנת 2020 הרבה יותר שאלות על אנטישמיות מאשר בסקר של 2013.

יותר מתשעה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי קיימת לפחות אנטישמיות “מסוימת” בארצות הברית, ובהם 45% האומרים כי יש “הרבה” אנטישמיות. רק 6% אומרים כי אין הרבה אנטישמיות, וקרוב לאפס (פחות מאחוז אחד) אומרים כי כלל אין אנטישמיות.

יתירה מכך, שלושה רבעים (75%) אומרים כי יש כיום יותר אנטישמיות בארה”ב מאשר לפני חמש שנים. רק 5% אומרים כי יש פחות, ו-19% מבחינים בשינוי מועט או בכלל לא, ואומרים כי שיעור האנטישמיות זהה או דומה מאוד לשיעורה לפני חמש שנים.

בין אלה המבחינים בעלייה באנטישמיות במרוצת חמש השנים האחרונות, מעטים יחסית (5% מכלל יהודי ארה”ב) חושבים כי הדבר קרה אך ורק “מפני שיש כיום יותר אנשים המחזיקים בדעות אנטישמיות”. הרוב הגדול אומרים כי האנטישמיות גברה בארצות הברית משום שאנשים המחזיקים בדעות אנטישמיות “חשים כיום יותר חופש להביע דעות אלה” (35%) – או משום ששני הדברים קרו: גם מספר האנטישמים גדל וגם אנשים חשים כיום יותר חופש להביע השקפות אנטישמיות (33%).

הסקר גם שאף להעריך, בצורה רחבה, את ההשפעה הפסיכולוגית של האנטישמיות על יהודים אמריקנים ואת השפעתה המרתיעה על פעילויות יהודיות קהילתיות.

מעט יותר ממחצית היהודים שנסקרו (53%) אומרים כי כיהודים בארצות הברית, הם מרגישים כיום פחות בטוחים מכפי שהרגישו לפני חמש שנים. רק 3% חשים יותר בטוחים, ו-42% לא חשים בשינוי של ממש. (עוד 1% אמרו כי לא חיו בארה”ב לפני חמש שנים). יהודים שבדרך כלל לובשים במרחב הציבורי פריט האופייני ליהודים (כגון כיפה או כיסוי ראש) נוטים במיוחד לחוש פחות בטוחים, וכן גם נשים יהודיות.

אלה שאומרים כי הם חשים פחות בטוחים כעת נשאלו שאלה נוספת: האם היססת או שאתה מהסס להשתתף בתפילות או באירועים יהודיים משום שאתה חש כיום פחות בטוח מכפי שחשת לפני חמש שנים?

שני שלישים מאלה החשים פחות בטוחים (35% מכלל הבוגרים היהודיים) אומרים כי לא היססו לקחת חלק בפעילויות יהודיות בשל דאגה לביטחונם. כרבע ממי שחשים פחות בטוחים (12% מכלל הבוגרים היהודיים בארה”ב) אומרים כי היססו, אך בכל זאת השתתפו בתפילות או באירועים יהודיים. כעשירית מן היהודים האומרים כי הם חשים פחות בטוחים (5% מכלל הבוגרים היהודיים בארה”ב) אומרים כי היססו ובחרו שלא להשתתף בתפילות או באירועים בשל דאגה לביטחונם.

יהודים אמריקנים מדווחים כי הם חווים דפוסים מסוימים של אנטישמיות לעיתים יותר קרובות מאשר דפוסים אחרים. לדוגמה, 37% אומרים כי ראו גרפיטי או ונדליזם אנטי-יהודיים ביישוב שלהם ב-12 החודשים האחרונים, 19% אומרים כי נגרמה להם הרגשה שאינם רצויים במקום מסוים משום שהם יהודים, ו-15% אומרים כי כונו בכינויים מעליבים. פחות מכך אומרים כי ב-12 החודשים האחרונים הוטרדו באינטרנט (8%) או הותקפו פיסית (5%) משום שהם יהודים.

אף שבסך הכל, דיווחים על התקפות פיסיות נדירים, רבות מן ההתנסויות האחרות באנטישמיות נפוצות יותר בקרב יהודים יותר צעירים ובקרב אורתודוקסים (שלעיתים קרובות לובשים במרחב הציבורי בגדים או אביזרים יהודיים אופייניים). לדוגמה, רבע מכלל הבוגרים היהודים מתחת לגיל 30 אומרים כי בשנה האחרונה כונו בכינויים מעליבים בשל יהדותם, בהשוואה ל-10% מן היהודים בגילאי 50 ויותר. 55% מן האורתודוקסים אומרים כי ראו גרפיטי אנטישמי ביישובם בשנה החולפת, בהשוואה ל-37% מן הרפורמים; יתכן שהדבר נובע, לפחות באופן חלקי, מכך שאורתודוקסים נוטים יותר להתגורר בשכונות בעלות אוכלוסייה יהודית ניכרת.

רוב יהודי ארה”ב נחשפו בשנה החולפת למטאפורות או לסטראוטיפים אנטישמיים – אם כי רובם מדווחים על אירועים אלה לא כתקריות שהם נפגעו מהן ישירות, אלא כמשהו שראו ברשתות החברתיות או קראו עליו בחדשות. לדוגמה, שלושה רבעים מהבוגרים היהודים שמעו מישהו טוען כי “ליהודים יותר מדי אכפת מכסף”, כולל שלושה מבין כל עשרה (30%), האומרים כי הדברים נאמרו בנוכחותם בשנה שעברה, ועוד 43% האומרים כי שמעו או קראו על טענה זו מכלי שני.

בדומה לכך, 71% מיהודי ארה”ב אומרים כי שמעו או קראו על מישהו שטען בשנה החולפת כי “השואה לא התרחשה, או שהיתה הפרזה בחומרתה”. אולם רוב (63%) התקריות האלה לא היו ישירות, ורק ב-9% מהמקרים הדברים נאמרו בנוכחות המדווחים. חלק עוד יותר קטן מיהודי ארה”ב אומרים כי שמעו מישהו אומר כי “ליהודי אמריקה אכפת יותר מישראל מאשר מארצות הברית”, כולל 36% ששמעו או קראו על כך, ורק 6% ששמעו זאת באופן ישיר בשנה האחרונה.

חרף התנסויות אלה באנטישמיות, יהודים אמריקנים נוטים לומר כי ישנה אפליה נגד קבוצות אחרות בחברה האמריקנית באותה מידה – או אף יותר מזו שנגד יהודים (ובהן אמריקנים מוסלמים, שחורים, היספאנים, והומוסכסואלים או לסביות). כך נמצא בסקר של 2013, וזה נכון גם בשנת10.2020
ניתוח נוסף של שאלות על אפליה ואנטישמיות ראו בפרק 6.

האהדה למפלגה מעצבת את הדעות לגבי טראמפ

בסקר, שנערך בין 5-12 חודשים לפני הבחירות לנשיאות של נובמבר 2020, ביטאו יהודי ארה”ב בדרך כלל דעות שליליות על הנשיא דאז, דונלד טראמפ: 73% מכלל הבוגרים היהודים (ו-96% מן היהודים הדמוקרטים או הנוטים למפלגה הדמוקרטית) הביעו דעה שלילית על ביצועיו כנשיא, בעוד ש-27% העניקו לו דירוג חיובי (ובהם 88% מן היהודים הרפובליקנים או הנוטים למפלגה הרפובליקנית).
היהודים בזו במיוחד לטיפולו של טראמפ בנושאי הסביבה וההגירה: שמונה מכל עשרה בוגרים יהודים אמרו כי טיפולו בסביבה היה “גרוע” או “רק מספיק”, ושלושה רבעים אמרו אותו הדבר על טיפולו בהגירה.

רוב יהודי ארה”ב תפסו את טראמפ כידידותי לישראל. בערך שישה מכל עשרה (63%) אמרו זאת, כולל 55% מן היהודים הדמוקרטים או הנוטים לדמוקרטים, וכן 85% מהיהודים הרפובליקנים או הנוטים למפלגה הרפובליקנית.

אולם היה פחות קונסנסוס בקרב יהודים אמריקנים בנוגע לשאלה אם טראמפ היה ידידותי ליהודים בארה”ב. בערך שלושה מכל עשרה אמרו כי היה ידידותי (31%), ואילו 28% אמרו כי היה נייטרלי ו-37% אמרו כי היה לא-ידידותי ליהודי ארה”ב. הבחנות אלה הושפעו במידה רבה מהזדהות מפלגתית: בעוד שרוב גדול מבין היהודים הרפובליקנים (81%) אמרו כי טראמפ היה ידידותי ליהודי אמריקה, רק 13% מן היהודים הדמוקרטים הסכימו לכך.

למרות שרוב יהודי ארצות הברית ראו את טראמפ כידידותי לישראל, אין להסיק מכך בהכרח כי ראו את מדיניותו כלפי המדינה היהודית כחיובית. רוב יהודי ארה”ב דירגו את טיפולו של טראמפ במדיניות האמריקנית כלפי ישראל כ”רק מספיקה” (23%) או “גרועה” (35%), ואילו ארבעה מכל עשרה דירגו את אופן טיפולו במדיניות זו כ”טוב” (17%) או “מצוין” (23%). 11

בסקר של 2013, שנערך בעת כהונתו של הנשיא ברק אובמה, אחד מכל עשרה יהודים אמריקנים אמר כי המדיניות האמריקנית “תומכת יותר מדי” בישראל. הרוב אמרו כי המדיניות האמריקנית “אינה מספיק תומכת” (31%) או תומכת “בערך במידה הנכונה” (54%).

שבע שנים לאחר מכן, במהלך 14 החודשים האחרונים של מימשל טראמפ, רק קצת יותר ממחצית הבוגרים היהודים (54%) אמרו שרמת התמיכה האמריקנית בישראל היא בערך במידה הנכונה. אולם, בהשוואה ל-2013, פחות אמרו כי ארה”ב איננה מספיק תומכת (19%), ויותר אמרו כי המדיניות האמריקנית תומכת יותר מדי בישראל (22%).

בקרב יהודים מתחת לגיל 30, קרוב לארבעה מכל עשרה (37%) אמרו בסקר של 2020 כי המדיניות האמריקנית תומכת יותר מדי בישראל, וכמחצית מהם דירגו את טיפולו של טראמפ במדיניות כלפי ישראל כגרוע.

רמות הקשר עם ישראל

ככלל, יהודים אמריקנים צעירים קשורים רגשית לישראל פחות מאשר מבוגרים יותר. נכון לשנת 2020, מחצית מהבוגרים היהודים מתחת לגיל 30 מתארים את עצמם כקשורים לישראל מאוד או במידת מה (48%), בהשוואה לשני שלישים מן היהודים בגילאי 65 ומעלה.

בנוסף לכך, בקרב יהודים בני 50 ויותר, 51% אומרים כי אכפתיות ביחס לישראל היא מהותית למה שפירושו עבורם הוא להיות יהודי, ועוד 37% אומרים כי האכפתיות ביחס לישראל חשובה אך לא מהותית; רק 10% אומרים כי אכפתיות ביחס ישראל איננה חשובה מבחינתם. לעומת זאת, בקרב יהודים מתחת לגיל 30, שליש אומרים כי אכפתיות ביחס ישראל מהותית (35%), וכרבע (27%) אומרים כי איננה חשובה ככל שהדבר נוגע למה שעבורם פירושו להיות יהודי.

אותה מגמה – רמות נמוכות יותר של קשר לישראל בקרב בוגרים יהודים צעירים מאשר בקרב מבוגרים יותר – הורגשה גם בסקר משנת 2013. הואיל והסקר של 2013 נערך על ידי מראיינים אנושיים, בטלפון, בעוד שהסקר של 2020 נערך על ידי המשיבים עצמם, בצורה מקוונת או בשאלון על דף נייר, לא ניתן לעשות השוואה בין התוצאות של חלק מהשאלות. לכן קשה לדעת האם בסך הכל, רמות הקשר לישראל בקרב יהודי ארה”ב השתנו במהלך שבע השנים שחלפו מסקר 2013 עד סקר 2020.

גיוון גזעי ואתני בקרב יהודי ארצות הברית


יהודיוּת היא עניין של קשרי-גומלין עם דת, אתניות, תרבות ומוצא. הסקר שאף לחקור דינמיקה זו באמצעות שאלות על גזע ואתניות (שאלות השזורות גם עם מוצא ותרבות), מנהגים יהודיים ומוצא גאוגרפי. 12

בסקר של 2020, בערך תשעה מבין כל עשרה בוגרים יהודים בארה”ב מזדהים כלבנים לא-היספאנים (92%), ואילו 8% מזדהים עם כל הקבוצות האחרות ביחד. זאת לעומת 94% לעומת לבנים לא-היספאנים ו-6% לקבוצות האחרות בסקר של 2013. בנוסף לכך, יש סיבות טובות אחרות לחשוב כי האוכלוסייה היהודית, כמו האוכלוסייה האמריקנית כולה, הולכת ונעשית מגוונת יותר ויותר מבחינה גזעית ואתנית, כולל מגמה של גיוון גָּדֵל בהתאם לגיל.

בקרב בוגרים יהודים מתחת לגיל 30, 85% מזדהים כלבנים (לא-היספאנים), ו-15% מזדהים עם כל הקבוצות האחרות, ובהם 7% היספאנים, 2% שחורים (לא-היספאנים) ו-6% אחרים או רב-גזעיים. זה גיוון גזעי ואתני ברמה גבוהה הרבה יותר מהמצוי בקרב יהודים בגילאי 50 ומעלה (97% לבנים לא-היספאנים).

שלא כמו בסקר של 2013, בסקר של 2020 הוצגו שאלות גם על הגזע והאתניות של בוגרים אחרים וילדים במשקי-בית יהודיים. מן הנתונים שנאספו עולה כי 17% מיהודי ארה”ב חיים במשקי-בית שבהם לפחות אדם אחד – בוגר או ילד – הוא היספאני, שחור, אסייאתי, מגזע או אתניות אחרים (לא לבנים), או רב-גזעי; נתון זה כולל חברים במשק-הבית שעשויים להיות לא-יהודים.

הסקר גם שאל האם יהודים חושבים על עצמם כאשכנזים (היהודים של מרכז ומזרח אירופה), ספרדים (הולכים לפי מנהגי יהודי ספרד), מזרחים (יהודים של צפון אפריקה והמזרח התיכון) או משהו אחר. 13 שני שלישים מכלל היהודים האמריקנים רואים את עצמם כאשכנזים, ומעטים יחסית רואים את עצמם כספרדים (3%) או כמזרחים (1%). עוד 6% אומרים כי הם צירוף מסוים של סוגים אלה או אחרים.

למרות שרוב יהודי ארצות הברית מזדהים כמקיימים מנהגים יהודיים מאירופה, תשעה מכל עשרה מהם נולדו בארה”ב (90%), כולל 21% שהם צאצאי לפחות מהגר אחד ו-68% שמשפחותיהם נמצאות בארה”ב במשך שלושה דורות או יותר. שליש מבין הבוגרים היהודים (32%) הם מהגרים מדור ראשון או דור שני, כולל 20% שנולדו באירופה או שאחד מהוריהם נולד/ה באירופה, ו-4% שהם מהגרים דור ראשון או דור שני מהמזרח התיכון וצפון אפריקה (כולל ישראל).

נישואים מעורבים וגידול ילדים

שיעורי הנישואים המעורבים בין יהודים לבין לא-יהודים בארה”ב גבוהים יותר בקרב יהודים שהתחתנו בשנים האחרונות מאשר בקרב מי שהתחתנו בעשורים קודמים, מגמה שבאופן כללי דומה לזו שנמצאה בסקר משנת 2013, אם כי יש שוני מסוים בנתונים לפי עשורים בין שני הסקרים. 14

בקרב משיבים יהודים שהתחתנו בעשור האחרון, שישה מכל עשרה אומרים כי יש להם בן/בת-זוג לא-יהודי. בין היהודים שהתחתנו בין 2000 ל-2009, פחות (45%) נשואים בנישואים מעורבים, וכך גם כארבעה מכל עשרה שהתחתנו בשנות התשעים (37%) או בשנות השמונים (42%). רק ל-18% מהיהודים שהתחתנו לפני 1980 יש בן/בת-זוג לא-יהודי/ת.

נישואים מעורבים כמעט שאינם קיימים בקהילה האורתודוקסית. בסקר הנוכחי, רק 2% מכלל האורתודוקסים הנשואים אומרים כי בן/בת-הזוג שלהם אינו יהודי/ה. לעומת זאת, בקרב יהודים שאינם חברי הקהילה האורתודוקסית, כמחצית (47%) אומרים כי בן/בת-הזוג שלהם אינו יהודי/ה. ובקרב היהודים הלא-אורתודוקסים שהתחתנו בעשור האחרון, 72% אומרים כי הם נשואים בנישואים מעורבים – בערך אותו שיעור שנמצא בסקר משנת 2013 ביחס לעשור שקדם לאותו מחקר.

בשיעורי הנישואים המעורבים יש גם רכיב בין-דורי: בקרב בוגרים יהודים שהם בעצמם צאצאים של נישואים מעורבים קיימת נטייה חזקה במיוחד להינשא בנישואים מעורבים. בסקר החדש, בקרב משיבים יהודים נשואים שיש להם הורה יהודי אחד/אחת, 82% נשואים בנישואים מעורבים, זאת בהשוואה ל-34% ממי ששני הוריהם יהודים. בדומה לכך, הנטייה בקרב יהודים הנשואים כעת בנישואים מעורבים, והמגדלים בבתיהם ילדים קטינים (מתחת לגיל 18), לומר כי הם מגדלים את ילדיהם כיהודים לפי דת (28%), נמוכה הרבה יותר מאשר בקרב הורים יהודים שיש להם בן/בת-זוג יהודי/ת (93%). אם כי, רבים מהיהודים הנשואים בנישואים מעורבים אומרים כי הם מגדלים את ילדיהם כיהודים לפי דת באופן חלקי, או כיהודים ללא דת.

הסקר של שנת 2020 כלל שאלה חדשה שמטרתה לסייע בהערכת החשיבות שמייחסים יהודים אמריקנים להעברה הלאה של זהותם היהודית. המשיבים התבקשו לדמיין עתיד שבו יהיו להם נכדים (אם אין להם נכדים כבר כעת). בערך שישה מכל עשרה יהודים אמריקניים אומרים שיהיה להם חשוב מאוד (34%) או חשוב במידת מה (28%) שנכדיהם יהיו יהודים. שיעורים נמוכים יותר אומרים כי יהיה להם חשוב מאוד (22%) או חשוב במידת מה (22%) שנכדיהם יתחתנו עם יהודי/ה.

התשובות לשאלות אלה נוטות להשתנות בהתאם לגיל, כאשר יהודים מבוגרים יותר מייחסים בדרך כלל חשיבות רבה יותר מיהודים צעירים להמשכיות יהודית ולנישואים עם יהודים. אולם, כפי שצוין קודם לכן בדו”ח זה, קיים גם סוג של קיטוב באוכלוסייה היהודית של ארה”ב, כאשר עולה שיעורם של יהודים צעירים אורתודוקסים, כמו גם השיעור של מי שמגדירים את עצמם – במונחי דת – כאתאיסטים, אגנוסטים, או שום דבר ספציפי.

השאלה על הנכדים העתידיים מתארת היטב אלמנט אחד של קיטוב זה. שלושה מכל עשרה יהודים בגיל שמתחת ל-30 (31%) אומרים כי “כלל לא חשוב״ להם שנכדיהם העתידיים יהיו יהודים, שיעור גבוה משמעותית מכל קבוצת גיל אחרת. בו-זמנית, 32% מהיהודים הצעירים אומרים כי יהיה להם “חשוב מאוד” שנכדיהם יהיו יהודים, שיעור השווה לקבוצות גיל יותר מבוגרות. בקרב האורתודוקסים, 91% אומרים שחשוב להם מאוד שנכדיהם יהיו יהודים, בהשוואה ל-4% מהיהודים ללא דת האומרים זאת.

שימור (Retention)


הערכת הסקר היא כי בערך 8 מיליון בוגרים אמריקנים גודלו כיהודים או שהיה להם הורה יהודי/ה. שישה מכל עשרה מאלה גודלו כיהודים לפי דת (58%), ואילו 7% גודלו כיהודים ללא דת; לעוד 35% היה לפחות הורה יהודי אחד/אחת, אולם הם אומרים שלא גודלו כיהודים בלבד (אם בכלל), בין כדת ובין ללא דת. 15

בסך הכל, 68% מאלה האומרים כי גודלו כיהודים, או שהיה להם לפחות הורה יהודי/ה אחד, מזדהים כיום כיהודים, ובהם 49% שהם כיום יהודים לפי דת ו-19% שהם כיום יהודים ללא דת. פירוש הדבר הוא כי שליש ממי שגודלו כיהודים או על ידי הורה/ים יהודי/ים אינם יהודים כיום, בין משום שהם מזדהים כיום עם דת שאינה יהדות (כולל 19% הרואים את עצמם כנוצרים) או משום שכיום אין הם מזדהים כיהודים, בין לפי דת ובין ללא קשר לדת כלשהי.

בין כל המשיבים המציינים שיש להם רקע יהודי מסוג כלשהו, שיעור השימור הגבוה ביותר נמצא בקרב מי שגודלו כיהודים על פי דת. תשעה מכל עשרה בוגרים אמריקנים שגודלו כיהודים לפי דת הם עדיין יהודים, כולל 76% שנשארו יהודים לפי דת ו-13% המסווגים עתה כיהודים ללא דת. להשוואה, שלושה רבעים מאלה שגודלו כיהודים ללא דת הם עדיין יהודים כיום; בערך מחצית מהם עדיין יהודים ללא דת, ואחד מבין כל חמישה מהם הוא כיום יהודי לפי דת. בקרב מי שהיה להם לפחות הורה יהודי אחד/אחת אך האומרים כי לא גודלו רק כיהודים (בין כדת ובין בלי קשר לדת), הרבה פחות נותרו יהודים כיום (29%).

בקרב כל מי שאומרים שיש להם רקע יהודי כלשהו, שיעור אלה המזדהים כיום כיהודים דומה לרוחב כל קבוצות הגילאים. עם זאת, בוגרים מבוגרים יותר שגודלו כיהודים או שהיה להם לפחות הורה יהודי אחד/אחת נוטים יותר להזדהות כיהודים לפי דת, בעוד ששיעור גבוה יותר של בוגרים צעירים אומרים כי הם יהודים ללא דת. לדוגמה, בין בני ה-50 ומעלה עם רקע יהודי, 57% מזדהים כיהודים לפי דת, לעומת 37% בקרב בוגרים מתחת לגיל 30.

הנתונים מלמדים גם כי למי שיש להם שני הורים יהודים יש סיכוי גדול יותר לשַמֵּר את זהותם היהודית בהגיעם לגיל הבגרות ממי שיש להם רק הורה יהודי אחד/אחת. אולם בקרב מי שיש להם רק הורה יהודי אחד/אחת, הגילאים הצעירים נוטים לשמר את יהדותם בהגיעם לבגרות, יותר מאשר בני הגיל 50 ומעלה. יתכן כי הסיבה לכך היא ששיעור ההורים היהודים הנשואים בנישואים מעורבים המעבירים את זהותם היהודית לילדיהם גדל במרוצת הזמן. או, בניסוח שונה, דומה שהולך ועולה שיעור הצאצאים של נישואים מעורבים שבחרו להיות יהודים בבגרותם.16

הרוב הגדול של הבוגרים שגודלו עם רקע יהודי והנשואים כעת לבן/בת-זוג יהודי מזדהים כיום כיהודים (95%). לעומת זאת, הרבה פחות ממי שיש להם בן/בת-זוג לא יהודי הם יהודים כיום (56%). אולם אין פירוש הדבר בהכרח כי נישואים עם בן/בת-זוג לא-יהודי מרחיקים אנשים מזהותם היהודית. החץ הסיבתי עשוי באותה מידה להורות על הכיוון ההפוך. אנשים שזהותם היהודית חלשה יחסית עשויים לראות נישואים לבן/בת-זוג יהודי כפחות חשובים.

הסקר גם מאפשר לבחון את שיעור השימור של זרמים שונים ביהדות אמריקה. בין הזרמים העיקריים, האורתודוקסים והרפורמים מציגים את שיעורי השימור הגבוהים ביותר: 67% מכלל האמריקנים שגודלו כיהודים אורתודוקסים לפי דת ממשיכים להזדהות כאורתודוקסים בבגרותם. בדומה לכך, רוב מי שגודלו כיהודים רפורמים על פי דתם מזדהים כרפורמים גם כיום (66%). שיעור השימור בקרב מי שגודלו כקונסרבטיבים נמוך יותר: ארבעה מכל עשרה (41%) שגודלו כיהודים קונסרבטיבים על פי דתם ממשיכים להזדהות עם הזרם הקונסרבטיבי בבגרותם, אם כי תשעה מכל עשרה מהם (93%) הם עדיין יהודים.

מבחינות מסוימות, מגמות אלה דומות לממצאים מן המחקר של 2013. בשני הסקרים, בוגרים שאינם מזדהים עם הזרם של ילדותם נוטים לנוע לכיוון הפחות מסורתי של יהדות, ולא לכיוון יותר מסורתי. לדוגמה, בערך מחצית ממי שגודלו במסגרת הזרם הקונסרבטיבי מזדהים כיום עם היהדות הרפורמית (30%), אינם משתייכים לשום זרם יהודי ספציפי (15%), או שכבר אינם יהודים (7%), בעוד שרק 2% ממי שגודלו כקונסרבטיבים מזדהים עתה עם היהדות האורתודוקסית. בדומה לכך, כרבע מאלה שגודלו כרפורמים אינם משתייכים כיום לזרם יהודי ספציפי כלשהו (14%), או שכבר אינם יהודים (12%), ורק אחד מכל עשרים מזדהה עתה עם היהדות הקונסרבטיבית (4%) או האורתודוקסית (1%).

יחד עם זאת, שיעורם של הבוגרים שגודלו במסגרת הזרם האורתודוקסי הממשיכים להזדהות עם זרם זה גבוה יותר בסקר הנוכחי (67%) מכפי שהיה בסקר של שנת 2013 (48%). יתכן שהסיבה לכך (לפחות באופן חלקי) נעוצה בעובדה שבמחקר החדש, מדגם הבוגרים האומרים כי גודלו כאורתודוקסים כולל שיעור גבוה יותר של בני פחות מ-30. המחקר של 2013 ציין כי שיעור השימור בקרב האורתודוקסים גבוה הרבה יותר למי שגודלו כאורתודוקסים בעשורים האחרונים מאשר למי שהגיעו לבגרות כאורתודוקסים בשנות החמישים, השישים והשבעים. הסקר החדש כלל מעט מדי ראיונות עם מי שגודלו כאורתודוקסים מכדי לאפשר תת-חלוקה שלהם לפי שנת לידה או עשור לידה.

כמו אמריקנים אחרים, גם היהודים נפגעו בצורה קשה מנגיף הקורונה


הואיל והסקר תוכנן בשנת 2019, ורוב הראיונות הושלמו לפני שמגפת הקורונה פגעה בארצות הברית, התוצאות כשלעצמן אינן מציירות תמונה ברורה בנוגע להשפעתה של המגפה על יהודי אמריקה. עם זאת, בסקרים שנערכו עלידי מרכז המחקר “פיו” לאחר מכן, באוגוסט 2020 ובפברואר 2021 נשאלו יותר מ-10,000 אמריקנים ובהם 348 ו-265 יהודים לפי דת, בהתאמה, על ניסיונם במהלך המגיפה.17

באוגוסט 2020, הסבירות שיהודים לפי דתם יאמרו כי הכירו מישהו שאושפז או שמת בשל נגיף הקורונה היתה גבוהה יותר מהסבירות המקבילה בקרב בוגרים אמריקנים בכלל (57% לעומת 39%), קרוב לוודאי משום שיהודים רבים מרוכזים באזור העיר ניו יורק, שבו היה המספר הגבוה ביותר בארה”ב של מקרי הידבקות בנגיף בחודשים הראשונים של המגיפה. אולם שני המספרים עלו והפער כמעט ונעלם עד פברואר 2021, כאשר 73% מכלל היהודים ו-67% מכלל הבוגרים בארה”ב אמרו כי הם מכירים באופן אישי מישהו שאושפז או שמת מנגיף הקורונה (הפער בין שני המספרים אינו משמעותי מבחינה סטטיסטית, עקב מגבלות של גודל המדגם).

בפברואר, ליהודים עדיין נותר סיכוי כפול מאשר לכלל הבוגרים האמריקנים לומר כי הם נבדקו ונמצאו חיוביים לנגיף או לנוגדנים (23% לעומת 11%). אולם כאשר מביטים על סך השיעור של מי שאומרים כי הם נבדקו ונמצאו חיוביים למחלה, יחד עם שיעורם של אלה שאומרים כי הם “בטוחים למדי” שהם נדבקו, אפילו אם לא נבדקו ונמצאו חיוביים, אזי ההבדל בין יהודים (29%) לבין כל הבוגרים בארה”ב (25%) אינו משמעותי מבחינה סטטיסטית.

ממצאים אחרים מסקר “פיו” לשנת 2020 כוללים:

  • כמעט ארבעה מכל עשרה יהודים בארה”ב חשים שיש להם הרבה (4%) או משהו (34%) משותף עם מוסלמים. פחות אומרים כי יש להם הרבה (2%) או משהו (18%) משותף עם נוצרים אוונגליסטים. יהודים שאינם מזדהים עם זרם יהודי דתי כלשהו נוטים יותר לומר שיש להם לפחות משהו ממשותף עם פרוטסטנטים (לא אוונגליסטים) ועם מוסלמים, מאשר לומר את אותו הדבר על יהודים אורתודוקסים.
  • קרוב לשני שלישים מכלל יהודי ארה”ב (64%) אומרים כי על רבנים לערוך טקסי נישואים מעורבים דתית (כלומר, בין גבר/אישה יהודי/ה לבין אישה/גבר לא-יהודי/ה), ועוד 25% אומרים כי “זה תלוי”. רק 9% מתנגדים לחלוטין לכך שרבנים יערכו טקסי חתונות עבור זוגות מעורבים. עם זאת, בקרב האורתודוקסים 73% אומרים כי אל לרבנים לערוך נישואים מסוג זה.
  • שבעה מכל עשרה יהודים אמריקנים (71%) אומרים כי על רבנים לערוך טקסי נישואים חד-מיניים, בעוד ש-13% אומרים כי “זה תלוי”. רק 15% מתנגדים לכך שרבנים יערכו טקסי נישואים לזוגות חד-מיניים, אך בקרב האורתודוקסים, שיעור המתנגדים הוא 82%.
  • בערך אחד מכל עשרה בוגרים יהודים בארה”ב מזדהים כהומוסקסואל או כלסבית (4%) או כדו-מיני/ת (5%); 88% אומרים כי הם הטרוסקסואלים; 1% אומרים כי הם משהו אחר; 1% אומרים כי אינם יודעים, ו-1% סירבו לענות על השאלה.
  • קצת פחות ממחצית הבוגרים היהודים בארה”ב (45%) ביקרו בישראל. בקרב יהודים בגיל 25 עד 34 שהשתתפו בסקר, כרבע אמרו כי השתתפו בנסיעה לישראל במסגרת “תגלית”.
  • קרוב לאחד מכל חמישה יהודים אומרים כי לעיתים קרובות (5%) או לפעמים (12%) הם משתתפים בפעילויות או בתפילות של תנועת חב”ד. נוהג זה נפוץ בעיקר אצל האורתודוקסים: 46% אומרים כי הם משתתפים בפעילויות חב”ד לפחות לפעמים, וזאת בהשוואה ל-25% קונסרבטיבים, 12% רפורמים ו-8% יהודים שאינם מזדהים עם זרם דתי כלשהו.
  • נמשכת המגמה של רמות גבוהות של השכלה בקרב יהודים. קרוב לשישה מכל עשרה הם בוגרי אוניברסיטה/מכללה, כולל 28% בעלי תארים מתקדמים. להשוואה – שלושה מכל עשרה מכלל הבוגרים בארה”ב הם מסיימי אוניברסיטה/מכללה, ול-11% תארים מתקדמים.
  • אחד מכל ארבעה יהודים בארה”ב אומרים כי הכנסות המשפחה הן 200,000 דולר ומעלה (23%). לשם השוואה, רק 4% מכלל הבוגרים בארה”ב מדווחים על רמה כזו של הכנסה במשק-הבית. אחד מכל עשרה יהודים אמריקנים מדווחים על רמת הכנסה שנתית של משק הבית הנמוכה מ-30,000 דולר, לעומת 26% מכלל האמריקנים.
  • בעת הסקר (שרובו נערך לפני פרוץ מגיפת הקורונה בארה”ב), כמחצית מיהודי ארה”ב תיארו את מצבם הפיננסי כ”נוח” (53%), לעומת 29% מכלל התושבים בארה”ב. עם זאת, 15% מן הבוגרים היהודים אמרו כי התקשו לשלם עבור ההוצאות הרפואיות שלהם או של בני משפחתם בשנה החולפת, 11% אמרו כי התקשו לשלם את שכר הדירה או המשכנתא, 8% אמרו כי התקשו לשלם עבור מזון, ול-19% היו קשיים בתשלום סוגים אחרים של חשבונות או חובות.

מפת דרכים לדו”ח זה

ביתר הדו”ח יש פירוט רב יותר של ממצאים אלה ואחרים. פרק 1 מספק אומדנים לגודלה של האוכלוסייה היהודית בארה”ב, תוך שימוש בהגדרות שונות של יהודיוּת. פרק 2 חוקר את הזהות היהודית והאמונות היהודיות, לרבות השתייכות לזרמים דתיים שונים, מה לדעת יהודי ארה”ב מהותי או חיוני על מנת להיות יהודי, והיכן הם מוצאים משמעות או תחושת הגשמה. פרק 3 חוקר מנהגים ונוהגים יהודיים, כולל נוהגים דתיים מסורתיים (כגון נוכחות בבית כנסת) ועוד כמה פעילויות יהודיות “תרבותיות”. פרק 4 מתמקד בנישואין ובמשפחות, כולל שיעורי נישואים מעורבים, כיצד משיבי הסקר היהודים מגדלים את ילדיהם, והאם המשיבים התחנכו בבתי-ספר יומיים יהודיים, או שביקרו במחנות קיץ יהודיים. פרק 5 עוסק ברמות הקהילה והקשר, כגון מה מידת האחריות שיהודי ארה”ב חשים כלפי יהודים אחרים ברחבי העולם ועד כמה לדבריהם יש להם מן המשותף עם יהודים אחרים. פרק 6 מתאר חוויות ותפיסות של אנטישמיות, כמו גם רמות נתפסות של אפליה נגד קבוצות אחרות בחברה האמריקנית. פרק 7 מנתח את גישותיהם של יהודי ארה”ב למדינת ישראל, הסיכויים להסדר שלום עם הפלסטינים, ותנועת ה-BDS. פרק 8 מתמקד בהשתייכויות ובהשקפות הפוליטיות של יהודי ארה”ב. כולל היחס לנשיא הקודם דונלד טראמפ, שכיהן עדיין בעת עריכת הסקר. פרק 9 חוקר נתונים של גזע, אתניות, מורשת יהודית וארץ מוצא בקרב יהודי ארצות הברית. פרק 10 מתאר כיצד ענו בוגרים יהודים לשאלות דמוגרפיות אחרות, כולל אודות גילם, השכלתם, אזור מגוריהם, שיעור הפריון שלהם ונטייתם המינית. פרק 11 עוסק בנתונים של רווחה ופגיעוּת כלכלית, כולל מצב תעסוקתי ומשלח יד. פרק 12 מסכם את ממצאי הסקר בנוגע לאנשים עם רקע יהודי וזיקה יהודית – שתי קבוצות שיש להן קשר ליהדות, אך אינן מסוּוָּגוֹת כיהודיות למטרות דו”ח זה.

הערות

  1. https://www.pewforum.org/2021/05/11/jewish-americans-in-2020
  2. משק הבית מוגדר ככל מי שמתגוררים יחד עם המשיב היהודי, כולל אנשים שעשויים להיות לא-יהודים.
    ראה ניתוחים נוספים בנושא זה בפרק 9
  3. בדו”ח זה אנו משתמשים חליפות במונחים זרם ותנועה. בין מונחים אלה נכללים אורתודוקסים (ותת-קבוצות בתוך היהדות האורתודוקסית), קונסרבטיבים, רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים, ואחרים (לרבות יהדות הומניסטית, תחייה יהודית וכו’). הסקר כלל גם שאלה נפרדת לגבי השתתפות בתפילות או בפעילויות יחד עם חב”ד (ראו פרק 3).
  4. יהודים אורתודוקסים אינם עשויים מקשה אחת, כמובן. בתוך היהדות האורתודוקסית קיימות מסורות שונות רבות. אולם הסקר לא כלל מספיק ראיונות עם תת-קבוצות של יהודים אורתודוקסים (כגון אורתודוקסים מודרנים, חסידים וישיבתיים [ליטאים, במינוח המקובל בישראל] על מנת לנתח את תשובותיהם בנפרד
  5. 79% מן ה”יהודים ללא דת” אינם מזדהים עם זרם יהודי ספציפי כלשהו, ושני שלישים (65%) מן הבוגרים היהודים שאינם מזדהים עם זרם יהודי ספציפי כלשהו משתייכים לקטגוריה של “יהודים ללא דת”.
  6. המונח “יהודים ללא דת” (או, לפעמים, “יהודים שלא על פי דת”) נמצא כבר עשרות שנים בשימוש על ידי דמוגרפים וסוציולוגים. בין המונחים הנפוצים יותר – יהודים תרבותיים, יהודיים אתניים ויהודים חילוניים. עם זאת, משמעותם של מונחים אלה משתנה אצל אנשים שונים, והיא עשויה לחול גם על יהודים על פי דת, הרואים את עצמם כיהודים מבחינה תרבותית ואתנית, או בעלי השקפה חילונית. כמה סוציולוגים, החותרים לכינוי יותר חיובי ומקבל ליהודים ללא דת, הציעו לאחרונה את המונח “יהודים מסיבות אחרות”. לשם שמירה על עקביות, דו”ח זה משתמש באותה טרמינולוגיה שבה נעשה שימוש בדו”ח משנת 2013.
  7. שתי קבוצות אלה – יהודים אורתודוקסים ויהודים ללא דת – מסווגות באמצעות שאלות שונות שהוצגו בסקר, למרות שאין שום חפיפה ביניהן. פחות מ-1% מן היהודים ללא דת מזדהים בתור אורתודוקסים, ואילו 99% מן היהודים האורתודוקסים מזדהים בתור יהודים לפי דת.
  8. השאלון משנת 2020 כולל פריט חדש – “המשך מסורות משפחתיות” – שלא היה חלק מן השאלון של 2013.
  9. מדד אלפא-קרונבאך של סולם זה הוא 0.66.
  10. שאלות אלה נשאלו בצורה קצת שונה ב-2013 וב-2020. הסקר של 2013 שאל האם יש “הרבה” אפליה נגד קבוצות שונות, והמשיבים יכלו לענות ב”כן” או “לא”. בסקר של 2020 נשאלו המשיבים כמה אפליה יש נגד קבוצות שונות, והמשיבים יכלו לענות ב”הרבה”, “במידה מסוימת”, “לא הרבה”, או “בכלל לא”. למרות הבדלים אלה, המגמות הכלליות בתשובות נותרו דומות
  11. הסקר נערך מ-19 בנובמבר 2019 עד 3 ביוני 2020, כלומר לאחר שמימשל טראמפ העביר את שגרירות ארה”ב בישראל מתל אביב לירושלים, אולם לפני שהמימשל הודיע על הסכמת האמירויות ובחריין לנורמליזציה של יחסיהן עם ישראל.
  12. גזע ואתניות נמדדו באופן חלקי בצורה זו למטרות מתודולוגיות. על מנת להבטיח כי מדגם המשיבים מייצג את האוכלוסייה הכללית של ארה”ב, כל המשיבים (לא רק אותם משיבים המסווגים על ידי המסנן כיהודים בצורה כלשהי) נשאלים שאלות אודות המאפיינים הדמוגרפיים שלהם, לרבות גיל, מגדר, השכלה, גזע, אתניות ועוד. לאחר מכן, הנתונים משוקללים כך שהפרופיל הדמוגרפי של המשיבים תואם את הפרופיל הדמוגרפי של האוכלוסייה הכללית של ארה”ב, כפי שהיא נמדדת על ידי הלשכה למפקד האוכלוסין של ארה”ב. עוד בפרק המתודולוגיה.
  13. בשל ההיסטוריה הארוכה של היהודים בגלות, קשה לעקוב באופן מדויק אחרי מנהגים רבים. למרות זאת, סיווגים אלה מייצגים את מגמות ההגירה וההתיישבות של יהודים במרוצת מאות שנים. מורשתם של היהודים הספרדים מקורה בחצי-האי האיברי (ספרד ופורטוגל של היום) לפני גירושם של היהודים מאזור זה, בשנת 1492. יהודים אשכנזים הולכים בעקבות המנהגים ונוסחי התפילה שהתפתחו בקרב יהודים שחיו במרכז ובמזרח אירופה, אם כי רבים עברו משם כדי להימלט מפוגרומים ומרדיפות. מוצאם של יהודים מזרחים הוא מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון, כולל האזורים שכיום הם עיראק ואיראן. רבים מהם עברו לישראל או לארה”ב במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20.
  14. ניתוח זה מתבסס על נישואים נוכחיים קיימים. אין הוא כולל נישואי עבר שהסתיימו בגירושין או במוות של אחד/אחת מבני הזוג. הוא משקף כיצד משיבים יהודים מתארים את הדת של בן/בת הזוג כיום, לא בעת החתונה. השוני בין שני הסקרים עשוי לשקף דגימות קטנות יחסית של משיבים שהתחתנו בכל עשור.
  15. רוב האנשים בקטגוריה זו לא גודלו כלל כיהודים, אולם כמה מהם אומרים כי גודלו כבני דת אחרת וגם כיהודים, אך לא לפי דת.