הבחירות בארה"ב הוכיחו שדמוגרפיה אינה גזירת גורל. אם היספנים ושחורים יכולים לשנות את דעתם ואת הצבעתם – גם חרדים, מזרחים, דתיים ומסורתיים יכולים

חודש אוקטובר מסתמן כאחד החודשים הקשים בשנת הלחימה האחרונה. אסון רודף אסון ועוד בשורות איוב מגיעות מעזה ולבנון. כשטובי הבנים שלנו נלחמים ונופלים, תלמידי הישיבות מבלים בחופשת "בין-הזמנים". גם כשיחזרו לישיבות, הם ימשיכו למות לכל היותר באוהלה של תורה.

כמעט שנה אחרי אסון ה-7 באוקטובר שאירע בחג, ושוב אי אפשר להבין איך יכול להיות שמדינה שמגייסת חיילים בזמן מלחמה, במצב חירום של איום על ארצנו, לא דואגת להם לתחבורה. הכל מתחיל ונגמר בלקיחת אחריות והסקת מסקנות.

פעם אפשר היה לחשוב שהרבנות מיותרת אבל לא מזיקה. השנים האחרונות, יחד עם הליך הבחירות הפוליטי עד עליבות, מעידים שהיא אבן נגף שמוציאה שם רע לתורה וליהדות בישראל.

בניגוד להחלטתה של עיריית תל אביב לאסור תפילות בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי 61% מהציבור היהודי דווקא סבור שיש לאפשר זאת, לפחות במידה מסוימת.

מיזוג הזהויות בישראל בין הדת ללאומיות אינו מאפשר עוד הפרדה בין הדת למדינה בנוסח ארצות הברית. הפתרון לשסע היהודי־דתי־לאומי הוא לא הפרדה מוחלטת, אלא צמצום משמעותי של מעורבות הדת במדינה.

שאלת מעמדם של "חסרי הדת" היא אחת הבעיות המרכזיות הניצבות בפני זהותה היהודית של מדינת ישראל. בספרו המקיף מראה הרב אליעזר מלמד כי ישנה אפשרות להתמודד עם האתגר מכיוון נוסף

מניעת הטבות אישיות, מכאן, וקיצוץ תקציבי לעולם הישיבות, משם, לא יכפו גיוס באופן ישיר, אך הם יהוו תמריץ לכך לאורך זמן. במקביל יש להקים מסגרות שיאפשרו לצעיר החרדי להתגייס תוך שמירה על זהותו.