הפיקוח על הטלפונים הכשרים מכפיף את האזרח החרדי לוועדת רבנים המאיימת תדיר לרדת לחייו, לפגוע בחינוך ילדיו ובסיכוי שלהם לשידוכים. אז למה דווקא בג"ץ החליט פתאום לשתף פעולה עם הפרקטיקה המושחתת?
אחת הרפורמות החשובות שהממשלה הנופלת הובילה הייתה הרפורמה בתחום "הסלולר הכשר", בהנהגת שר התקשורת יועז הנדל. זניח ואזוטרי ככל שיישמע, מדובר באחד הכלים הדרקוניים ביותר שאימצה העסקונה החרדית לשם שליטה בחיי הציבור החרדי והגבהת החומות המפרידות אותו מהעולם.
צו הביניים שהוציא בג"ץ לפני כמה שבועות, הדוחה את יישום הרפורמה בכמה חודשים, הרג אותה הלכה למעשה, ועמה את התקווה של חרדים רבים להימלט מציפורני הפיקוח הקהילתי החונק. זה רע לחרדים ורע לחברה הישראלית, שעושה מאמצים לשלב בתוכה את הציבור החרדי.
רוב החרדים הבוגרים בישראל (84%) משתמשים בטלפון כשר. לרוב, מדובר בטלפון "טיפש" עם מסך קטן ולחצנים כמו פעם, אבל היותו טלפון כשר מתבטאת בהשתייכות מספר הטלפון ל"קומה הכשרה" – טווח מוגדר של מספרים שמזהים אותו ככזה. כך, "ועדת הרבנים לענייני תקשורת" – מונופול המתנהל במחשכים על ידי כמה עסקנים רבי עוצמה – יכולה לשלוט בתכנים שמועברים דרכו. אותה ועדה חוסמת בתדירות גבוהה מיליוני מספרים למשתמשי הקומה הכשרה, בשרירות לב ובאופן פוגעני. העסקנים הללו כה אטומים לצורכי המשתמשים החרדים, שהם אינם מהססים לחסום גם מספרים חיוניים כמו של משרד הבריאות ומשרדים ממשלתיים נוספים, של מרפאות וכן הלאה. בד בבד הם חוסמים כדבר שבשגרה מספרים של עסקים ונותני שירותים – רק כי הם יכולים.
אבל מעבר לעניין הפרקטי, הקומה הכשרה היא אמצעי שליטה קהילתי רב עוצמה בכל חרדי. בגלל השתייכות המספרים הכשרים לטווח ידוע שאפשר לזהות על נקלה לפי הקידומת, חרדי שנושא טלפון עם מספר אחר מוקע למעשה מהקהילה. ילדיו אינם יכולים ללמוד במוסדות חינוך חרדיים, השידוכים שלהם ייפגעו, וכן הלאה. לצד זאת, הזכות לנייד מספרים, שמוקנית לכל אחד אחר, נשללה ממשתמשי הסלולר הכשר באמצעות חוזים דרקוניים שנחתמו בין ועדת הרבנים לבין חברות הסלולר. במובן הזה, החרדים אינם אלא לקוחות שבויים של ועדת הרבנים ושל הקומה הכשרה.
הרפורמה שעליה החליט שר התקשורת יועז הנדל נועדה לשים קץ למשטר האימים הזה. על פי הרפורמה, שהיתה אמורה להיכנס לתוקף בימים אלו, בעלי המספרים הכשרים היו יכולים לנייד את המספר שלהם, כמו כל אזרח ישראלי אחר. בכך היה נשבר המונופול הדרקוני של ועדת הרבנים, ומאות אלפי חרדים היו חופשיים לבחור אם להשתייך למשטר הפיקוח הזה, לנדוד למשטר פיקוח אחר שוודאי היה קם, או לנייד את המספר שלהם אל מחוץ לקומה הכשרה.
החלטת בג"ץ מלפני כמה ימים קוברת ככל הנראה את הרפורמה קבורת חמור. בכך היא שוללת מהחרדים את התקווה ומחזירה אותם לשליטתה השרירותית של ועדת הרבנים בחייהם. בתוך כך, אולי בשל הרוח גבית שמעניקה ההחלטה לרבנים ולעסקנים החרדים, למשתמשים החרדים מוצע כבר עתה השלב הבא של הפיקוח, בדמות כרטיס סים שמעניק לשולטים בו פיקוח הדוק על כל פעולה דיגיטלית של המשתמשים. לפי שעה מדובר בהצעה בלבד, אולם אם גם הפרקטיקה הזו תאומץ בהרחבה, לא יהיה לחרדים מפלט מהפיקוח ההדוק של ועדת הרבנים.
ההצטרפות לקומה הכשרה היא אמנם וולונטרית, ואיש אינו מחייב את החרדים להישאר חרדים; אבל לאנשים רבים שגדלו כחרדים ומעוניינים להמשיך להשתייך לקהילה, המשטר הזו הוא בבחינת אין ברירה, גם אם הם היו שמחים לחיות בלי פיקוח של "אח גדול" שרירותי המונע מאינטרסים כלכליים ופוליטיים. לפיכך, תפקידה של המדינה הוא לפרק את המונופול, להתיר את הכבלים המושחתים הללו ולאפשר גם לחרדים את זכות הבחירה הניתנת לכל אזרח אחר.
המאמר פורסם בעיתון דה מרקר.