מנקודת הראות של ההרתעה האזורית – ישראל חזרה לגדולתה בזכות ההקרבה של הדור הצעיר של העשור השמיני לריבונות, אולם ביצור הבית הלאומי כלפי חוץ, שהושג, חייב להיות מלווה בביצור הבית הלאומי גם כלפי פנים, שטרם הושג.

מהו הסוד? כיצד מצליחה ישראל להתעלות על עצמה, בנסיבות קשות במיוחד, ולשמר את חיוניותה? האופי הישראלי הקיבוצי. הישראלים נשבעו כי שלישית ישראל לא תיפול. בנות ובני הדור הזה, במודע ובתת-מודע, אומרים לעצמם: "לא במשמרת שלנו"

הביטו שוב בנתונים על העוזבים. הם צעירים ומשכילים. משמע, חמישים אלף ישראלים שמשלמים מיסים, וישלמו עוד הרבה שנים. חמישים אלף ישראלים שנושאים בנטל החזקת המדינה

בעבור קנאים, מורכבות היא דבר מבלבל. הם מתמודדים עם הקושי באמצעות תיוג העמדה שמנגד על פי הסרגל היחיד שהם מכירים: לבן או שחור. יש בינינו קנאים דתיים וקנאים לאומנים ושאר קנאים. אך יש גם קנאים נסתרים. כפי שכתב עמוס עוז: "גרעין… של פנאטיות חבוי לא פעם מאחורי גילויים שונים של דוגמטיות חסרת פשרות, של אטימות או אף עוינות כלפי עמדות שאינן מקובלות עליך". ("שלום לקנאים").

פרופ' ידידיה שטרן הסביר בראיון ל-"כאן" את משמעות הנתונים העדכניים של מדד החברה הישראלית לחודש אוגוסט שפרסם המכון. 

אירועי השנה האחרונה חיזקו את ״הערך היהודי״ שחילונים בישראל מקנים למשימות וסמלים לאומיים, וכן את הקשר של חילונים ליהודי התפוצות.

ההכרעה בעד או נגד עסקה אסור שתנבע מנהמת לב, מרגשות אשם או מציווי דתי. הקריטריון היחיד להכרעה הוא מחשבה רציונלית ששוקלת את היתרונות והחסרונות מנקודת הראות המצרפית של הביטחון הלאומי.

עשרות אחוזים משטחיה הריבוניים של מדינת ישראל ננטשו מאז ה-7 באוקטובר, אך ממש במקביל יש בקואליציה הנוכחית מי שמרשה לעצמו לפנטז על חזרה לגוש קטיף.

ביזוי הכותל על ידי נאומי פוליטיקאים ביום חגה של העיר הוא שפל חדש. חייבים להחזיר ליום ירושלים את הממלכתיות, כדי שכל הישראלים ירגישו שירושלים ויום חגה הם שלהם.