החלטת בג"ץ, שחייבה את המדינה לגייס חרדים, נתנה לישראל הזדמנות אחרונה להטות את הספינה ולהציל את עצמה. אבל הפסיקה לבדה לא תביא לשינוי: רק סנקציות יעילות יובילו את בני המגזר להתייצב בבקו"ם.

במשך כמה עשורים עמדת החרדים הלא רשמית הייתה כי יש לחתור לצבא מקצועי, קטן וחכם. באה המציאות וטפחה על פנינו. ד"ר חיים זיכרמן קורא להנהגה החרדית להציג תכנית מעשית להשתלבות בנטל הביטחוני

מניעת הטבות אישיות, מכאן, וקיצוץ תקציבי לעולם הישיבות, משם, לא יכפו גיוס באופן ישיר, אך הם יהוו תמריץ לכך לאורך זמן. במקביל יש להקים מסגרות שיאפשרו לצעיר החרדי להתגייס תוך שמירה על זהותו.

מאחורי הדרישה לגיוס החרדים תמיד הסתתר עניין ערכי, אולם אחרי ה-7 באוקטובר הסוגייה הפכה להיות קיומית. שורות הצבא לא יתמלאו בפועלים זרים והדרך היחידה להגדיל את מספר המתגייסים היא לגייס גם חרדים.

נדרשת מנה גדושה של חוסר אחריות ושל ציניות כדי להציע, במהלך המלחמה הקשה שאנו מצויים בה ולאור החשש מהתפתחויות עתידיות, הצעה לחוק גיוס שמנוגדת באופן חזיתי כל כך לאינטרס הלאומי הבטחוני.

הממשלה בוחרת להתעלם מרצונם הברור של שלושה רבעים מהציבור הישראלי שדורשים שוויון בנטל. את המחיר החברתי, הכלכלי והבטחוני כולנו נרגיש בקרוב

החרדים יודעים שיש מי שיישא בנטל במקומם, ונתניהו יודע שלכישלון ב-7 באוקטובר אבות רבים. זה מה שמאפשר בשני המקרים את זריקת האחריות על אחרים

בלי החרדים נטל השירות על שאר חלקי החברה הישראלית יהיה בלתי נסבל. על הנהגת הציונות הדתית לדרוש מהחרדים להיכנס מתחת לאלונקה

בצד התועלת המעשית בהגנת הבית של כולנו, תושג גם תועלת סמלית – החרדים ילבשו מדים כשאר האזרחים ו"יצטרפו" למדינה בחווייתם. כאשר החרדים יהיו מגיני האוכלוסייה על כל גווניה, הרגשות השליליים כלפיהם יפוגו