ישראל

חדר משל עצמן

האם יתכן כי פסיקת בג"ץ תזכה לשבחים מצד חרדים ומצד ליבראלים כאחד? חוכמת השיפוט של חנן מלצר וחבריו אפשרה זאת השבוע. הדיון עסק בשאלה האם יש לאפשר לחרדים, כשמינית מהאוכלוסייה, ללמוד בהפרדה מגדרית באקדמיה. השאלה הנקודתית חשובה מעבר לגבולותיה משום שפסק הדין מסרטט מתאר של כללי ההתנהגות הראויים במרחב הציבורי המשותף שאותו חולקים כלל הישראלים עם החרדים, המתפקדים כ"תרבות שכנגד" רבת עוצמה לישראליות הרווחת.

לב הגון ורגיש יחמץ נוכח הצורך לבחור בין שתי העדפות תרבותיות כנות במניעיהן, אך סותרות בתוצאתן: האם יש להקשיב לקול החרדי המבקש להקפיד על מה שמכונה אצלו "צניעות" ולאפשר לימודים בהפרדה מגדרית באקדמיה או שמא יש להקשיב לקול הליברלי, של נשים וגברים, המבקשים להקפיד על ערך השוויון המגדרי, שנפגע מההפרדה המגדרית, כיוון ש"נפרד איננו שווה"?

השופטים נחלקו בדעתם באופן המשקף את עומקה של הדילמה. דעת הרוב, ובראשה השופט הפורש חנן מלצר, קובעת שלא כל הפרדה מגדרית היא אפליה אסורה. שוויון מגדרי צריך להשמר כמאפיין מרכזי של המרחב הציבורי הישראלי, אך אין הוא ערך מוחלט. יש לאזן בינו ובין ערכים חשובים אחרים ולפעמים, במשורה, הללו גוברים. כך, במקרה הנדון נקבע שהתכלית הראויה של שילוב האוכלוסיה החרדית באקדמיה – לשם רכישת מקצוע והשכלה – מצדיקה פגיעה מסוימת, "מידתית" בלשון המשפטית, בשוויון. לימוד בכיתות נפרדות – מותר; אך אין להדיר מרצות מהוראה לגברים. ההפרדה תתאפשר רק בכיתות ולא ברחבי הקמפוסים; רק בלימודים לתואר ראשון ולא בתארים מתקדמים; רק למי שהוא "חרדי" על פי הגדרה מחמירה ולא לנספחים למיניהם, ועוד.

מבלי להתייחס לפרטי האיזון שנקבע, עצם העדפת האיזון על פני עמדות הקצה, ראויה לשבח. כך, מצד אחד, התרה רחבה של רסן ההפרדה על מנת לכבד את מלוא הדרישות של החרדים מהווה סכנה למקומן השוויוני של נשים לא רק באקדמיה אלא בכלל שוק החיים. בהינתן ההתעצמות הדמוגרפית של החרדים, הלחצים להפרדה יזלגו למרחבים ציבוריים נוספים. בג"ץ דחה בצדק את הרטוריקה של "שוק חופשי" שתומכת בהפרדה ללא הסדרה של המדינה ושם לה סכר. ומנגד, העמדת השוויון כאמת מידה יחידה לחיים "נכונים" מתעלמת מהמחירים האישיים והציבוריים, שייגזרו על בנות ובני ה"תרבות שכנגד". מבחינתם, הפרשנות הליבראלית לשוויון, כשהיא נכפית עליהם, מדירה אותם מהשכלה מקצועית וגוזרת עליהם עוני.

האיזון מתבקש בכמה מישורים: תועלתנית, בחירה חד-צדדית בשוויון או בהפרדה תביא בוודאות לתת-מיצוי של המשאב האנושי – של נשים או של חרדים – לטובת הכלל. חברתית, היא תחלק אותנו למפסידים ולמנצחים כרוניים, באופן שינכר את המפסידים מהסולידאריות הבסיסית בין אזרחים ויערער את החוסן הלאומי. מוסרית, יש להקטין את רף הפגיעה באופן המביא בחשבון את כלל המעורבים ולא רק את הצד "שלי". כך, אף שההפרדה פוגעת בשוויון המגדרי, קובע השופט מלצר כי יש בה, בנסיבות העניין, "משום תרומה לשוויון המהותי" באשר היא מאפשרת ייצוגי שוויוני של החרדים בהשכלה הגבוהה.

ליבראל אמיתי חייב להכיר בכך שלכל אדם יש זכות לכתוב את סיפור חייו כרצונו. הכתבה מבחוץ של קריטריונים התנהגותיים בשם טובה כללית, יקרה לליבנו ככל שהיא, חייבת להיות זהירה ומאוזנת. נשים התקשו מאז ומתמיד לכתוב בעצמן את סיפור חייהן. ווירגי'ניה וולף, הסופרת בת סוף המאה התשע עשרה, עמדה על תסכולה של האחות המדומיינת של שייקספיר, שלמרות שכשרונותיה דומים לאלו של אחיה, לא מימשה את עצמה משום שבאותה תקופה לא היה לה "חדר משלה" במובן של חופש כלכלי. בדומה, בית המשפט, חש את תסכולה של רבקי, האחות הכשרונית המדומיינת של העילוי החרדי, שלא תוכל לממש את עצמה אם לא יהיה לה "חדר משלה" באקדמיה, על פי צרכיה, במובן של העדפה של חינוך נפרד.

פונדמנטליזם חרדי או ליבראלי, המתבצר מאחורי טענות "כולה שלי", מאיים על כולנו. טוב עשה בית המשפט כשדחה הן את טענות החרדים והן את טענות החרדים מפני החרדים.