חרבות ברזל

תודה לאחים שמעבר לים

עצרת התמיכה שהתקיימה בוושינגטון היא שיא וביטוי פומבי ברמה הלאומית למאמץ של יהודי ארה"ב מאז פרוץ המלחמה.

בשבועות האפלים שעוברים עלינו יש גם כמה נקודות אור. אחת מהן היא ההתגייסות מעוררת התקווה וההשראה של יהדות ארה"ב למען ישראל.

עצרת התמיכה המרשימה שהתקיימה בוושינגטון לפני יומיים היא שיא וביטוי פומבי ברמה האמריקאית הלאומית למאמץ המתמשך שעושים רוב מוחלט של יהודי ארה"ב והממסד היהודי שם מאז פרוץ המלחמה.

מעבר לסיוע הממשי שיש למאמץ הזה במגוון של היבטים, הוא גם מחמם את הלב ומרגש ונותן תחושה שבשעת המצוקה הקשה הזו, אנחנו לא לבד. ואנחנו צריכים להוקיר להם תודה.

כמה מכם היו טסים להפגין בלונדון למען ישראל? חבר שלי מקליפורניה טס כמעט 5 שעות כדי להיות אחד מ-200,000 תומכי ישראל, שעמדו שלשום במול (mall) בוושינגטון, הניפו דגלי ישראל ושרו התקווה עם עומר אדם. והוא לא היחיד.

המפגן הענק הזה של תמיכה בישראל היה מרגש עבור כל ישראלי. אל מול הפגנות המונים קשות בכל בירות אירופה וגם בארצות הברית, בתמיכה בפלסטינים, המראה של שטיח אנושי צבוע בכחול לבן בלב הבירה האמריקנית היה כמים קרים לנפש חרבה.

המפגן הענק והמאורגן היטב הזה לא היה ספונטני ולווה במאמץ ארגוני עצום. וגם הוא ביטא סוג של נס. מי שעמד מאחוריו היו שורה ארוכה מאוד של ארגונים יהודיים. פדרציות, ארגונים ארציים אחרים, וארגונים מקומיים. כאלו שבשגרה תומכים בישראל ללא תנאי, אבל גם כאלו שבשגרה מסתייגים ממדיניותה של ישראל. כולם הצליחו לשלב ידיים כדי להוכיח לאומה האמריקאית שישראל עדיין חשובה מאוד לרבים בתוכה, ולתת לנו הישראלים שנלחמים על קיומנו הבטוח, חיבוק פומבי מעבר לים.

המפגן הזה הוא פעולה פומבית ומשמעותית אחרי התגייסות של יהדות ארה"ב לסיוע לישראל גם בחזיתות אחרות. מיד לאחר פרוץ המלחמה וככל שהתבררו היקף הזוועות בדרום והצרכים האזרחיים, יהודים בארה"ב פתחו את לבם ואת כיסם לישראל. פדרציות, קרנות ואנשים פרטיים חיפשו יעדים לתרומה ועשו כל מאמץ להעביר משאבים וציוד נדרש לחיילים, אזרחים בחזית ואזרחים בעורף. הערכות זהירות מדברות על היקף תרומות של יותר ממלאירד דולר שנתרמו בששת השבועות האחרונים.

לצד המאמץ הכלכלי, יהודי ארה"ב מפעילים את כוחם גם במגרש הפוליטי. אמנם ממשלו של ביידן התייצב באופן חד משמעי לצד ישראל מרגע פרוץ המלחמה. אבל במערכת הפוליטית האמריקאית הסבוכה והמסוכסכת, גם רצון נשיאותי לא תמיד מספיק. לשם מימוש של חלק מרכיבי הסיוע האמריקאי נדרש מאמץ משמעותי של תומכי ישראל וארגונים יהודיים העוסקים בקידום התמיכה בישראל גם בשגרה, ואלו התגייסו כולם באופן מלא.

חזית נוספת בה היהודים נאבקים, על חייהם אבל גם על התמיכה בנו, היא בקמפוסים. עם פרוץ המלחמה שטף את האוניברסיטאות המובילות גל עכור של תמיכה בפלסטינים והצדקה של הטבח הנורא של חמא"ס שלווה גם בגל של אנטישמיות קשה. גם במאבק הקשה הזה התייצבו יהודים רבים מול האוניברסיטאות המובילות בעולם, ובאמצעות מנופים כלכליים ופוליטיים הצליחו למתן את המגמה ובכמה מקרים לשנות אותה. המאבק הקשה הזה יימשך, אבל טוב לדעת שגם בחזית הזו יש מי שעומד לצדנו.

ההתגייסות הזו אולי נראית לנו טבעית. הם יהודים, מדינת היהודים מותקפת והם מתגייסים לעזור. אבל מי שעוקב אחרי המגמות ביהדות ארה"ב בשנים האחרונות מבין שההתגייסות הזו לגמרי לא מובנת מאליה. משלל סיבות, רבים מהיהודים בארה"ב וגם חלק מהארגונים היהודיים הגדולים התרחקו מישראל והתמיכה בה הפכה עבורם למורכבת ולכן גם הלכה ופחתה. על כן ההתייצבות וההתגייסות לטובת ישראל היא חדשות טובות בעת האפלה הזו עם הבטחה להמשך.

למה הם עושים את זה? ברור לגמרי שגל האנטישמיות והשנאה הרצחנית של חמאס שהוביל לטבח הנתעב בדרום, מעוררים תחושות קשות גם בקרב יהודי ארה"ב, שבסופו של דבר קיומה הבטוח של ישראל נותנת להם תחושת ביטחון. אבל יש כאן גם משהו עמוק יותר. העם היהודי המפוזר והמפורד הוא גם משפחה אחת גדולה. כזו שלמרות ויכוחים ועימותים בימים רגילים, ממשיכה להתקיים מתוך תחושת קרבה. האחווה הזו, בין מדינת היהודים ורוב היהודים מעבר לים באה לידי ביטוי בימים האלו. קול פנימי מביא את היהודים להתעורר, ולעמוד יחד איתנו, על נפש היהודים. הלוואי שהאחווה היהודית הזו תמשיך גם בימי שלום, ושגם אנחנו בישראל, וגם הם בארה"ב נדע להפוך אותה לגל של התחדשות יהודית וציונית.