יש הרבה נתונים במחקר החדש של מכון פיו, חלקם מופיעים בכותרת, ויככבו בכל כותרת, חלקם נסתרים, נחבאים. לעיתים קרובות הם החשובים באמת, המעניינים באמת. הנה, הצעה לעיון באחד מהם, שעיקרו בחינה של הסוקרים את מידת הקשר שבין יהודים לבין יהודים אחרים. כמובן, כמו בכל סקר על יהודים באמריקה, נבחן הקשר לישראל. זה חשוב, אבל לא הדבר היחיד שחשוב. חשובה גם הלכידות של יהודי אמריקה עצמם. תחושת הקהילה שהם מייצרים לעצמם. וגם הקשר של יהודים באמריקה לכלל יהודי העולם.
בצד החדשות המעודדות, נמצא את הנתון שלפיו רוב ניכר מיהודי אמריקה סבורים שיש להם אחריות, לפחות מסוימת, לסייע ליהודים אחרים במקומות אחרים. שמונה מכל עשרה מהם (79%) מתייחסים כך ליהודים שיש להם צורך בסיוע. זה סימן שהקשר קיים, גם אם לא תמיד יוצא מהכוח אל הפועל. ומצד שני, בבדיקה שנערכה הפעם לראשונה, התברר שהרבה יהודים מרגישים מנוכרים למדי ליהודים אחרים, מקבוצות אחרות. האם יש לכם משהו במשותף, נשאלו היהודים. לא ממש, ענו היהודים. חוקרי מכון פיו סבורים, כך הסבירו, שנוסח שאלה עדין יחסית, מסוג זה, חושף שסעים קהילתיים בלי לגרום למשיבים צורך להעמיד פנים, לזייף בתשובה. אם נשאל: האם אתם לא סובלים את האחר, האם אתם מרגישים שמשהו אצלו לא בסדר, יהיו מי שירגישו לא נוח לתת תשובה כזאת. אבל כששואלים אם ״יש משהו במשותף״ והתשובה שלילית – הרמז ברור. אלה לא החברים שלי. אלה לא בני הקהילה שלי.
שאלה דומה מוצגת גם בסקרי המכון למדיניות העם היהודי בישראל. אנחנו שואלים: עד כמה בני ובנות קבוצה זו או אחרת תורמים לשגשוגה של ישראל. התשובות מאפשרות להבחין בקבוצות האהודות יותר ופחות על קבוצות אחרות. במקרה של פיו, כאמור, השאלה היא על ״משהו משותף״. ומסתבר ממנו שהרבה יהודים שכחו, או לא מרגישים, את מה שמשותף. כנראה קל יותר לזכור את מה שלא משותף.
לכמה מיהודי אמריקה יש ״הרבה במשותף״ עם יהודי ישראל? אחד מחמישה (19%). ולכמה יש ״משהו במשותף״ עם יהודי ישראל? עוד שניים מחמישה (40%). בסך הכל, כשישים אחוזים חושבים שיש משותף כלשהו להם ולנו. ובולטת העובדה שאורתודוכסים וקונסרבטיבים בולטים בתחושות השותפות, ורפורמים מרגישים אותה קצת פחות, אבל עדיין בעוצמה, ומי שלא שייכים לאף זרם דתי, או מוגדרים כיהודים ״לא לפי דת״ נמצאים בתחתית הסולם. מאלה, רק כשליש מרגישים קשר כלשהו.
באופן כללי, יהודים באמריקה מרגישים קשר עיקר ליהודים שדומים להם. זה טבעי למדי, אבל לא אידיאלי. ניקח לדוגמה רפורמים: 93% מהם מרגישים שיש להם במשותף עם רפורמים אחרים. אבל פחות מארבעים אחוזים מרגישים שיש להם קשר עם האורתודוכסים. ומאלה, רק תשעה אחוזים מרגישים שיש להם הרבה במשותף עם האורתודוכסים. וכמה אורתודוכסים מרגישים שיש להם הרבה במשותף עם הרפורמים? במקרה – בדיוק אותו שיעור. תשעה אחוזים. הנה המספר שמסביר את הכותרת. הנה המספר שמבטא – לפחות לטעמו של כותב מאמר זה – את האידיאל היהודי. אני אורתודוכסי, אני רפורמי, לא חשוב מה אני – יש לי הרבה מאוד במשותף עם כל היהודים.
כך היה רצוי שיהיה, אבל, כאמור, כך חשים רק תשעה אחוזים. למעשה, יהודים רפורמים מרגישים שיש להם במשותף עם מוסלמים אמריקאים יותר מאשר עם יהודים אורתודוכסים. יהודים שלא שייכים לאף זרם מרגישים שיש להם משהו במשותף עם פרוטסטנטים בערך באותה מידה שיש להם משהו במשותף עם יהודים קונסרבטיבים. הנה, כבר מתחדדת שאלה ערכית: האם יש לנו עניין שיהודים ירגישו בכל מקרה שיש להם שותפות חזקה יותר עם יהודים אחרים מאשר עם לא יהודים? לטעמי, התשובה פשוטה, וחיובית. אני יהודי של תשעה אחוז. אותם תשעה אחוז – רפורמים ואורתודוכסים – שיש להם תחושת שיתוף חזקה אלה עם אלה. אבל ברור שיהודים רבים באמריקה (ומן הסתם גם ישראל) לא שותפים לתחושה הזאת. אם יש למישהו רעיון כיצד ניתן לעשות זאת, את היהודים האלה הייתי מנסה לשכנע. להעביר למחנה הקטן שלי.
שיעור יהודים בארה״ב המרגישים שיש להן במשותף (הרבה + משהו) עם קבוצות אחרות | |||||||
רפורמים | קונסרבטיבים | אורתודוכסים | יהודים בישראל | מוסלמים | פרוטסטנטים | אוונגליסטים | |
רפורמים | 93 | 67 | 39 | 60 | 43 | 43 | 20 |
קונסרבטיבים | 85 | 91 | 66 | 77 | 41 | 51 | 30 |
אורתודוכסים | 50 | 63 | 91 | 91 | 30 | 18 | 18 |
לא שייכים לזרם | 58 | 37 | 24 | 39 | 33 | 31 | 17 |