עיקרי הדו״ח
- רוב גדול של יהודים בישראל סבור שישראל היא מדינה מוסרית וצה״ל צבא מוסרי
- רוב גדול סבור שיש לאזן במדיניות החוץ והבטחון בין האינטרסים לבין שיקולי מוסר
- עם זאת, הנטייה הרווחת יותר היא לאיזון שיש בו תיעדוף של אינטרסים על פני מוסר
- ישנו קשר מובהק בין עמדה פוליטית (לכיוון ימין) לבין הערכת ישראל כמוסרית
- ישנו קשר מובהק בין עמדה פוליטית (לכיוון שמאל) לבין העדפה למדיניות מוסרית
- רוב סבורים שלקח השואה העיקרי הוא הצורך בנחישות בהגנה על חיי יהודים
- מי שהעדפתם נגזרת מכך שישראל ״מדינה יהודית״ נוטים להעדיף אינטרסים על פני מוסר
הקדמה
המלחמה באוקראינה יצרה לישראל שרשרת של דילמות מדיניות, כאשר נדרשה לתמרן בסוגיות הנוגעות ליחסיה עם מדינות אחרות, לאינטרסים ביטחוניים שהיא צריכה לשמור עליהם, לדימוי שלה כמדינה, לשאלות הנוגעות להגירה וקליטה, ועוד. סוגיות אלה הולידו הזדמנות לעסוק בשאלות הגדולות יותר של איזון בין שיקולים ״מוסריים״ לבין שיקולים ״מדיניים״ בהתנהלותה של ישראל, ולבחון את יחסו של הציבור לאיזון הראוי בסוגיות אלו. לקראת כנס המכון למדיניות העם היהודי בנושא, בתחילת יוני 2022, נערך סקר דעת קהל שבחן מה חושב הציבור היהודי בישראל על מספר שאלות הנוגעות למוסר ומדיניות, הן בהיבט עקרוני כללי, והן בהקשר לדילמות ספציפיות שהוצגו לו. במסמך קצר זה נתאר כמה מהמסקנות שעלו מהסקר.
דימוי עצמי
עניינו של סקר זה הוא בדיקת השאלה האם יש קשר או צריך להיות קשר, ואם כן מהו, בין היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי לבין ניהול מדיניות החוץ שלה במנעד המשתרע מאינטרסנטיות ועד שיקולים מוסריים. מאחר שחלק ניכר מאזרחי ישראל הערבים אינם שלמים עם אפיונה החוקתי של המדינה כ"יהודית", בחרנו לבחון רק את עמדות היהודים, שבקרבם האפיון החוקתי הלאומי של ישראל הוא מוסכמה מקובלת כמעט על הכול.
הציבור היהודי בישראל סבור שישראל היא מדינה המתנהלת באופן מוסרי, ונותן אמון במוסריות של צה״ל. רק 16% מהמשיבים, שכמעט כולם מזהים את עצמם כאנשי ״שמאל״, סבורים שישראל ״לא כל כך״ או ״מאוד לא״ מוסרית. מקרב תומכי ה״מרכז שמאל״ ישנו שיעור דומה של מי שסבורים שישראל ״מאוד״ או ״די״ מוסרית ושל מי שסבורים שהיא מוסרית ״כמו הממוצע בעולם״. בקרב הרוב של מי שמזדהים כתומכי המרכז וימינה (מרכז, ימין מרכז, ימין), ישראל נתפסת כמוסרית יותר מהממוצע, כאשר בשתי קבוצות הימין רוב סבור שהיא ״מאוד מוסרית״.
דימויו של צה״ל כצבא מוסרי חזק עוד יותר מדימויה של המדינה באופן כללי. שלושה מכל ארבעה יהודים בישראל מסכימים עם הטענה ״צה״ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם״. וכמעט מחצית מהם סבורים שזו טענה ״נכונה מאוד״ (47%). נתונים אלה דומים לנתונים שנאספו גם בשנים קודמות בשאלות דומות, ומעידים על כך שתקריות המתרחשות מעת לעת, ומעוררות במקומות אחרים בעולם וגם בישראל שאלות וביקורת על התנהלות צה״ל (לאחרונה, בפגיעה שמקורה לא זוהה בעיתונאית הפלשתינית שירין אבו עאקלה[i]), אינן מערערות את בטחונו של הציבור היהודי בישראל בהתנהלותו הערכית[ii].
עמדות הציבור בנושא זה נחרצות במידה שמדגישה את הפער בין הדימוי של ישראל בקרב קבוצות מסוימות של מבקרים בשאר העולם, לבין האופן שבו הישראלים תופסים את מדינתם. במדינות רבות, דימויה של ישראל שלילי. דימוי זה נחשף בשאלות כמו ״האם לישראל השפעה חיובית על העולם״, שעליהן משיבים בשלילה רוב האזרחים במדינות כמו בריטניה, גרמניה, טורקיה, אוסטרליה, יפן, צרפת ועוד רבות[iii]. עם זאת יש לומר, שמחקר קודם של המכון הסיק, שעל אף ריבוי הטענות הנשמעות על התרחקות של יהודים בתפוצות מישראל, ועלייה בשיעור המבקרים בחריפות את מדיניותה, רוב היהודים עודם ״מקבלים את עמדתה של ישראל שעל פיה היא עושה מאמץ ניכר לשמור על ערכי מוסר בלחימה ולהימנע מפגיעה בחפים מפשע״[iv].
בהקשר זה, נבחנה בסקר השאלה כיצד על צה״ל להתנהל בלחימה, ומהאפשרויות שהוצגו ניכר כי רוב הציבור מבקש להדגיש את חשיבות הניצחון, מבלי לוותר על החשיבות שצה״ל מייחס לחיי אדם באשר הוא אדם. שני שלישים מכלל המשיבים בחרו באפשרות ״להילחם כדי לנצח תוך השתדלות לא לפגוע בחפים מפשע״. קרי, אין התפשרות על ניצחון (מיעוט של כ-20% מוכנים לסכן את הניצחון כדי להימנע בפגיעה בחפים מפשע), אך גם לא התעלמות מהרצון להגן על מי שנקלעו שלא בטובתם לקרב (למעט בקרב 14% שסוברים שבנסיבות של סיכון חפים מפשע מוטב להפסיד). יש לציין כי שתי קבוצות הקצה על הסקלה הפוליטית (שאינן שוות בגודלן!) חריגות לעומת שאר הישראלים. זה בולט במיוחד בקרב המזדהים כ״שמאל״, ששני שליש מהם מוכנים להתפשר על גודל הניצחון כדי לחסוך בפגיעה בחפים משפע, ובולט במידה מסויימת (ובקרב קבוצה גדולה הרבה יותר) גם בקרב המזדהים עם עמדות ״ימין״ שכשליש מהם לא מייחסים חשיבות לשמירה על שלומם של חפים מפשע.
מוסר או אינטרסים?
הדיכוטומיה בין בחירה ב״מוסר״ לבין בחירה ב״אינטרסים״ היא במידה רבה מלאכותית, ונועדה לחדד דילמה שבמקרים רבים אינה דילמה בינארית (זה או זה) אלא דילמה של איזון (כמה מזה וכמה מזה). כך, במקרה של המלחמה באוקראינה, יש לישראל אינטרסים רבים (שמירה על מקומה בגוש המערב, יחסים עם ארה״ב, שמירה על יחסיה עם רוסיה, הבטחת חופש הפעולה בסוריה ועוד), ונשקלים מולם שיקולים ערכיים מסוגים שונות ובדרגות שונות, שלא תמיד קל לזהות מה הם. לדוגמה, מצד אחד ישנו מעשה תוקפנות מובהק של רוסיה שפלשה לאוקראינה, והאינסטינקט המוסרי הוא להסתייג ממנו. מצד שני, ישראל איננה מדינה שמסתייגת אוטומטית מכל פעולה כוחנית בזירה הבינלאומית, ואינה מעוניינת שכך יתייחס העולם למקרים שבהם היא עצמה מרגישה הכרח לפעול בכוח.
עמדתם העקרונית הכללית של הנשאלים בסקר היא שראוי לבחון את האינטרסים של ישראל כנתון יסודי ראשון, ולהוסיף עליו, במידת האפשר, שיקולי מוסר. רק 13% מהציבור היהודי סבורים שאין לכלול שיקולים מוסריים במדיניות החוץ והבטחון בכלל, ורוב גדול (83%) בחרו באחת משלוש אפשרויות של איזון. קצת פחות משליש בחרו באינטרסים, ובמקרים מיוחדים שיקולי מוסר. מספר דומה בחרו באפשרות ההפוכה: מוסר, ובמקרים מיוחדים אינטרסים. עוד כחמישית בחרו באיזון ״שווה בשווה״ של שתי האפשרויות (רק מיעוט קטן מאוד של 2% מבקש שישראל תתבסס רק על שיקולי מוסר).
סולם ההתייחסות לשאלה העקרונית של איזון בין אינטרסים לבין ערכים תואם את המנעד המקובל בישראל הן על פי מסורת (מחילוני לחרדי) ועל פי אידיאולוגיה פוליטית (משמאל לימין), כאשר בשני המקרים ככל שזזים על המדרג לכיוון דתי-ימני כך עולה משקל האינטרסים לעומת המוסר. בבחינה שעשינו כדי לזהות איזה משני הסולמות הוא המשמעותי יותר בהקשר זה (מסורת או אידיאולוגיה) התברר כי הסולם הפוליטי הוא החשוב יותר. על כן, גם בבחינה של חילונים בלבד, על פי סולם פוליטי, ניתן לזהות את אותן מדרגות של שינוי עמדה משמאל לימין.
בחינה נוספת העלתה כי ישנו מתאם בין מי שאומרים שהשיקול המנחה אותם הוא עובדת היותה של ישראל ״מדינה יהודית״, לבין מי שנוטים להעדיף את האינטרסים על פני השיקולים הערכיים. ממצא זה תואם ממצאים ממחקרים קודמים שבחנו את משמעות היותה של ישראל ״מדינה יהודית״ בעיני אזרחיה היהודים.
השלכות על מדיניות
משני נתוני הבסיס שהצגנו – אמונה במוסריות הבסיסית של ישראל ומוסדותיה, וחתירה להגנה על שלומם של היהודים בישראל ועל מדינתם כמטרת העל – נגזרות הבחירות של ישראלים כאשר מוצגות להם דילמות שונות של מדיניות חוץ ובטחון. תחילה, זו של אוקראינה ורוסיה, שניכר ביחס אליה כי רוב הציבור בסך הכל מרוצה מדרך הפעולה של הממשלה עד כה, ומבין, וגם מקבל, את הצורך בניסיונות הממשלה לאזן בין הציפיה להצטרפות של ישראל לגוש המערב הפועל לבלום את רוסיה, לבין הנסיבות המיוחדות שמחייבות את ישראל לפעול בזהירות מול רוסיה.
מצד אחד, כמעט אין בציבור היהודי בישראל מי שסבור שישראל היתה צריכה לעמוד לצידה של רוסיה במלחמה. מצד שני, שיעורם של מי שהיו מסתכנים בגינוי חריף יותר של רוסיה, ובתמיכה משמעותית יותר באוקראינה יחסית קטן (17%). רוב המשיבים סבורים כי סיוע לאוקראינה מבלי לסכן את היחסים עם רוסיה הוא הבחירה הנכונה, וישנו גם מיעוט לא מבוטל של מי שסבורים שהמלחמה כלל אינה עניין של ישראל ואפשר היה להימנע ממעורבות בה (24%). רק בקרב נשאלים המזהים עצמם כ״שמאל״ (שהם פלח קטן של 5% עד 7% מהאוכלוסייה היהודית) ישנה נטייה מובהקת לבחור באפשרות שעלולה להוביל לסיכון היחסים עם רוסיה (48%).
בשני תסריטים בדיוניים שהוצגו בסקר נבחנו השאלות הבאות, שזכו לתשובה דומה: האם למכור תוכנת ריגול לשליט ערבי שכנראה יעשה בה שימוש גם נגד אזרחיו, והאם להמשיך בשגרת היחסים החמים עם מדינה אסייתית ששלטונה הדמוקרטי הוחלף בשלטון דיקטטורי. בשני המקרים, נטייתם של רוב המשיבים הייתה לבחור באופציית ביניים, החותרת לשמירה על האינטרס הישראלי מתוך חתירה לשמירה על היבטים מוסריים. בתסריט של המדינה הערבית, 42% בחרו באפשרות האמצע ״למכור את התוכנה רק אם אפשר לוודא מראש שלא ייעשה בה שימוש נגד אזרחים״ (מכאן ניתן להבין שאם אי אפשר לוודא, אי אפשר למכור, אם כי השאלה לא נשאלה במפורש באופן זה). יש לציין, שקבוצה גדולה של כשליש הסתייגה ממכירת התוכנה למדינה הערבית בכל מקרה. בתסריט של המדינה האסייתית, רוב גדול (72%) אמרו שיש לקרר מעט את היחסים בעיקר בהיבט הבטחוני ולהמשיך את הקשר.
המוסר והשואה
בהמשך למחקרים אחרים שעסקו בשאלה זו, גם במחקר זה, התבררה הפרשנות שנותנים היהודים בישראל ל״לקחי השואה״. אמנם, כפי שד״ר שלמה פישר כתב בעבר, ״אנחנו דוחים את הנאציזם מעלינו מתוך הזהות הפרטיקולרית שלנו כיהודים, אבל גם מסיבה ערכית-אוניברסלית: אנחנו גם מאמינים ברמה זו או אחרת בקדושת האדם… ״[v]. עם זאת, כאשר דחייה זו מתורגמת להעדפות מעשיות מתברר שהיהודיות של ישראל מתפרשת על ידי אזרחיה היהודים כזו שנגזרת ממנה קודם כל מחויבות ״שבטית״ להגנה על יהודים – יותר מאשר מחויבות לעקרונות ״אוניברסליים״ של הומניזם. יותר נשאלים בחרו כלקח מרכזי את ה״נחישות בהגנה על חיי יהודים״ (51%) מאשר את האפשרות של רגישות מיוחדת לאלימות נגד חפים מפשע (32%).
בחנו את הממצא הזה בהצלבה עם התסריט הבדיוני השלישי שהוצג במחקר. על פי תסריט זה ישנה ״מדינה באירופה שתומכת בישראל, מוכרת לה מוצרים, ומקיימת איתה קשרים״. מדינה זו ״מעבירה חוק שאוסר להעביר עוד כספים מהמדינה לניצולי שואה שאיבדו בה רכוש״, בדומה למה שהתחולל בפולין לפני שנה, והביא את יחסי ישראל ופולין למשבר שהחל להירגע רק לאחר פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה. רק מעט מהמשיבים סברו שיש ״לנתק כל קשר״ עם מדינה כזאת, משום ש״יש דברים שאי אפשר לסבול״. זה ציטוט שמהדהד את מה שאמר שר הבריאות ממרצ, ניצן הורוביץ, לאחר העברת החוק הפולני (״אי אפשר לקבל חוק כזה״[vi]). רוב המשיבים (56%) בחרו גם במקרה הזה באפשרות האמצע, שמשמעותה המשך היחסים – אם כי, תוך העברת מחאה על החוק. כמו במקרה של המדינה הערבית, מתסריט קודם, כשליש מהמשיבים חשבו שיש לפעול על פי שיקולי המוסר גם במחיר פגיעה ביחסים (במקרה הערבי, לא למכור את התוכנה, במקרה האירופי, להוריד את דרג היחסים ״גם במחיר פגיעה מסויימת״).
הצלבה של התשובות לשאלת התסריט האירופי עם הנתונים על היחס ללקח השואה העיקרי הפתיעה בכך שלא העלתה קשר מובהק בין התפיסה העקרונית של משמעות אירועי העבר באירופה על התפיסה מעשית ביחס לאופן שבו ראוי לפעול היום במדינת ישראל. משתי הקבוצות העיקריות, מי שסבורים שלקח השואה הוא הכרח ברגישות, ומי שסבורים שלקח השואה הוא הכרח להגן על יהודים – הנטייה לפתרון שאלת ״המדינה האירופית״ כמעט זהה. היחידים שחורגים מכלל זה הם חברי המיעוט שסבורים ש״לא צריך להיות קשר״ בין השואה לבין מדיניות החוץ של ישראל. מקרב אלה, רוב מכריע יותר (כשמונים אחוזים לעומת כשישים אחוזים) בחרו פתרון שלא יפריע להמשך יחסי ישראל התקינים עם המדינה האירופית.
הסקר
הנתונים המוצגים במסמך זה נאספו לקראת כנס המכון למדיניות העם היהודי על ״אוקראינה כמשל״ ביוני 2022. הסקר בוצע על ידי אתר המדד בחודש מאי 2022. ממצאיו נותחו על ידי הפרופ׳ קמיל פוקס, בהסתמך על כ-1070 שאלונים, שהתשובות המשוקללות עליהם מייצגות את עמדות הציבור היהודי בישראל. טעות הדגימה לכלל המדגם 3.1%.
[i] בעניין זה בלט תחקיר של רשת סי.אן.אן שקבע שצה״ל הוא האחראי להרג העיתונאית. ראו: edition.cnn.com/videos/world/2022/05/24/journalist-shireen-abu-akleh-death-update-lon-orig.cnn
[ii] סקר המכון לדמוקרטיה מצא ב-2021 שרוב גדול (77%) מהציבור היהודי ו- 35% מהציבור הערבי, מעניקים לצה"ל ציון גבוה ביחס להתנהלותו המוסרית בלחימה. באותו סקר כמעט שלושה רבעים מהיהודים (72%) אמרו כי ההקפדה על החוק מגבילה את צה"ל ומקשה עליו לעמוד במשימותיו הצבאיות.
[iii] מתוך סקר בי.בי.סי. ראו: cdn0.vox-cdn.com/assets/4830948/BBC_Israel_polls_2012-2013-2014.png
[iv] ראו: ערכים יהודים ושימוש בכוח על ידי ישראל בעימות מזוין: עמדות יהודי העולם, דו"ח מיוחד של המכון למדיניות העם היהודי, שמואל רוזנר ומיכאל הרצוג, 2014.
[v] ראו: בין פורים ליום השואה, ד״ר שלמה פישר, זמן ישראל. www.zman.co.il/208204/
[vi] ראו: החוק הפולני: מה המטרה הריאלית של ישראל?, שמואל רוזנר, המדד וכאן חדשות, אוגוסט 2021.