מנהיגים פלסטינים מזהירים מעת לעת כי בהיעדר סיכוי למימוש פתרון שתי המדינות, יאלצו לשנות את תביעתם: לא עוד מדינה פלסטינית עצמאית לצדה של ישראל, אלא זכויות דמוקרטיות שוות במדינה אחת המשתרעת מן הים ועד נהר הירדן.
הנשיא הפלסטיני אבו מאזן השמיע אזהרה זו בנאומיו בעצרת האו"ם, "אם שלטונות הכיבוש הישראלי ימשיכו לקבע מציאות של מדינת אפרטהייד אחת, כפי שקורה היום, העם הפלסטיני והעולם כולו לא ישלימו עם מצב זה. הנסיבות בשטח יכפו בהכרח זכויות פוליטיות שוות ומלאות לכולם בתוך מדינה אחת על אדמתה של פלסטין ההיסטורית". מוחמד דחלאן, שנוא נפשו של אבו מאזן, הדהד מסר זה (מרץ 2023), "פתרון שתי המדינות הוא אשליה, ועל כן הוא מת, נתניהו הרס אותו. בואו לא נבזבז את הזמן, אלא נפתח במערכה להגיע למדינה האחת". בישראל השאננה פירשו איומים אלה כניסיון מגושם להפעלת לחץ ולא כתוכנית מדינית של ממש. ואכן התביעה לפתרון המדינה אחת לא הפכה עד עתה למדיניות פלסטינית רשמית והאיומים התגלו שוב ושוב כקריאות "זאב, זאב". אלא שלא לעולם חוסן, השלכות המלחמה בחמאס עשויות להטות את הכף בשיקוליהם של הפלסטינים. האם כאשר יופיע זאב אמיתי, נקיץ אל מול הפתעה מדינית דרמטית?
התומכים הפלסטינים בפתרון "המדינה האחת" טוענים כי מפעל ההתנחלות הישראלי חיסל את האפשרות להציב גבול בין שני העמים. פריסת ההתיישבות היהודית בלב השטח שיועד להיות מדינתם, הובילה רבים מן הפלסטינים למסקנה כי ישראל הוליכה אותם שולל ופעלה כל העת לסיפוח השטחים. לשיטתם, אם יסירו תביעתם למדינה עצמאית ותחת זאת ידרשו שוויון זכויות במדינה אחת, מדינות המערב יאלצו לתמוך בדרישתם. הן לא תוכלנה לאורך זמן להצדיק מציאות בה הפלסטינים אינם זכאים להשתתף בתהליך הדמוקרטי בו נבחרת הממשלה שאחראית לגורלם.
הסקרים התקופתיים שעורך ד"ר ח'ליל שקאקי מגלים כי פתרון המדינה האחת זוכה כיום לתמיכתם של שליש מן הציבור הפלסטיני. אחוזי התמיכה גבוהים יותר בקרב הדור הצעיר. במקביל, התמיכה בפתרון שתי המדינות הולכת ונשחקת משום שאפשרות מימוש פתרון זה נתפשת בעיני רבים כדמיונית. התבטאויות נתניהו ושרים בממשלתו מלמדים כי המלחמה בעזה מעצימה את התנגדות ישראל לפתרון שתי המדינות וכי אין בידה רעיון מדיני חלופי מלבד העמקת הכיבוש. תגובתה הקשוחה של ישראל על התקפת החמאס הרצחנית ב- 7 באוקטובר תפוגג אשליות פלסטיניות כי בכוחה של דרך האלימות להוביל למדינה עצמאית, בהיעדר מו"מ ותהליך מדיני שמובילים ליעד זה, כול שנותר הוא פתרון המדינה האחת.
בין הדמוגרפים קיים ויכוח אם בין הים לנהר נוצר כבר שוויון מספרי בין יהודים לערבים. הממעיטים בחשיבות "השד הדמוגרפי" גרסו שיש להחסיר ממניין הערבים 2.1 מיליון המתגוררים ב"מדינת החמאס" אשר ברצועת עזה. אלא שטענה זו מתמוטטת במקביל להתמוטטות החמאס. על פי דבריו של נתניהו, "ביום שאחרי מיטוט חמאס, צריכה להיות נוכחות צבאית של צה"ל באזור זה… אנחנו אלו שצריכים להילחם בטרור". אותו נתניהו ידע להסביר בעבר (2003), כי שיעור האוכלוסייה הערבית לא צריך לחצות את רף חמישים האחוז כדי לפגוע באופייה היהודי של ישראל, "שילוב המיעוט הערבי בחברה הוא גם שאלה מספרית. אם זה יגיע ל- 40 אחוז, התבטלה המדינה היהודית". ואכן, כיצד דגל המגן דויד והימנון התקווה יכולים לשקף את זהותה של מדינה דו-לאומית? ישראל תאבד את אופייה היהודי וכך יבוא הקץ על החזון הציוני. ההכרזה בחוק הלאום לפיה "הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי" תתגלה במציאות דו-לאומית כרטוריקה חלולה. דיי לדמיין כיצד הייתה משתנה דמותה של בירת ישראל אם תושבי העיר הערבים יפתיעו ויממשו זכותם להשתתף בבחירות העירוניות. (הרוב היהודי בעיר שנשחק עם השנים עומד על 60 אחוז).
כפי שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה קרס תחת הלחץ הבינלאומי, כך גם ישראל תאולץ להעניק זכויות פוליטיות שוות לכל מי שחי בשטח שתחת מרותה. ישראל חייבת להילחם עד חורמה בקמים עליה, אך אל לה לשכוח כי ללא יוזמת שלום החותרת לחלוקת הארץ לשתי מדינות, אנו מפקירים את עתידה של ישראל להכרעה פלסטינית. השינוי בתביעת הפלסטינים – מפתרון שתי המדינות לפתרון המדינה האחת – נתון בידיהם. כפי שהופתענו צבאית אנו עלולים להיות מופתעים מדינית.
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). ספרו "צומת טורונטו" יצא השנה בהוצאת "שתים".