"ליהודי אירופה יש נרטיב הנמשך למעשה כבר יותר מ-2,000 שנה, שאומר שכאשר יש גל אנטישמיות צריך להרכין את הראש, לקבל כמה מכות, ובתקווה גם לקום מחדש לאחר שהכול יעבור. במשך 2,000 שנות גלות, שיטת הפעולה הזו עבדה איכשהו, מה גם שלא היו לנו אפשרויות אחרות, שכן מדינת ישראל טרם הוקמה", אומר ד"ר דב מימון, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי, אשר מְרַכֵּז את פעילות המכון בתחום המשכיות החיים היהודיים באירופה וכתיבת תוכניות חירום לעלייה מצרפת.
"עם זאת, אני חושב שהנרטיב הזה של יהודי אירופה כבר אינו מחזיק מים. מאז ה-7 באוקטובר המסכות נפלו, וברור כעת לכול שאירופה היא לא מקום בטוח עבור היהודים. אנחנו שומעים, למשל, על יהודים רבים בצרפת שהורידו את המזוזות מפתח הבית; הסירו את שמות המשפחה מהאינטרקום; על יהודים שאינם נוסעים במוניות, כי נהגים רבים הם מוסלמים; שלא עושים משלוחים הביתה – ואם הם עושים, אז הם מחכים למטה כדי שהשליח לא יידע באיזו דירה הם גרים. ממש עכשיו, דקה לתוך השיחה שלנו, קיבלתי הודעה מיו"ר הקרן לזכר השואה בצרפת שכתבה: 'אנחנו בסכנה גדולה'".
תגדיר את הסכנה הזו.
"הגורם המרכזי לסכנה הזו קשור בשינוי הדמוגרפי המוסלמי. ככל שהשנים חולפות, יש עוד ועוד מוסלמים באירופה. מחקרים רבים מראים שמספר האירועים האנטישמיים ומידת אי הנוחות של היהודים תלויים באופן ישיר בשיעור המוסלמים באוכלוסייה. יש מִתאם גבוה. לא מדובר רק באסלאמיסטים, אלא גם במוסלמים מן השורה. בכל מקום באירופה שבו בונים מסגד גדול, היהודים מבינים שאין להם שם מקום ושהם חייבים לצאת מהשכונה.
"אני אתן את צרפת כדוגמה, מאחר שזה המקום שבו נולדתי ואותו אני חוקר. כ-75,000 אלף יהודים חיים היום בצרפת בשכונות בעלות רוב מוסלמי מוחלט, והיהודים שם נמצאים בסכנה ממשית. במהלך 25 השנים האחרונות נהרגו 13 יהודים בצרפת בשל תקריות אנטישמיות, וכבר קרה שאנשים ראו סרט באל-ג'זירה שהלהיט את היצרים, והשכנים המוסלמים באו ונתנו מכות לשכנים היהודים.
"לפי הנתונים הרשמיים בצרפת, יש 6-4 מיליון מוסלמים במדינה. אולם כאשר אנחנו מסתכלים על מספר האנשים האוכלים בשר חלאל, או על כך של-22% מכלל הילדים שנולדים כיום בצרפת יש שם ערבו-מוסלמי, אנחנו יודעים שהנתון הזה אינו נכון. יש לפחות 10 מיליון מוסלמים במדינה, והרשויות מנסות להסתיר את העובדה הזו. יש מחקרים שנעשו, בין היתר על ידי מכון מונטן, המראים שבשנת 2070 כ-50% מהאוכלוסייה הצרפתית יהיו בני מהגרים, רובם ממוצא מוסלמי.
"בהקשר האנטישמי, אנחנו רואים שאין מִתאם בין ההתקדמות החברתית וההשתלבות של המוסלמים באוכלוסייה המקומית, ובין היחס ליהודים ולישראל. גם כשמדובר בדור שלישי, המשתלב בכוח העבודה ובאקדמיה, רבים מהם עדיין מחזיקים בדעות אנטישמיות בולטות. החיבור היום של המוסלמים לרשתות החברתיות, לאל-ג'זירה או לאל-ערביה, הוא כמו אינפוזיה תמידית של זהות ערבו-מוסלמית, השומרת על הצביון הדתי-תרבותי שלהם ועל הדעות הקדומות שבהן החזיקו הוריהם. אדרבה, בשנים האחרונות אנחנו רואים עוד ועוד מוסלמים הפונים לדת בהשוואה למה שראינו לפני 15-10 שנה".
האם נכון לקבוע שהנתונים האלה מצביעים על סכנה ממשית לביטחון היהודים?
"בהחלט. יתרה מכך, נוסף לכל מה שתיארתי, חשוב לציין שיש כ-520 אזרחי צרפת שהם 'בוגרי' דאע"ש שלחמו בסוריה ובעיראק, או שביצעו פעולות איבה בצרפת, ריצו את עונשם בכלא הצרפתי והשתחררו. רק לפני מספר שבועות היה פיגוע במגדל אייפל, שבוצע על ידי אסלאמיסט שישב במשך ארבע שנים בכלא הצרפתי בשל ניסיון לרצוח אנשים בשם 'אללה אכבר'. עם זאת, הוא 'שיחק את עצמו ילד טוב' במשך שנה, שוחרר, ועכשיו רצח אדם ופצע שני אנשים נוספים. הוא הגיע למוזיאון השואה בפריז במטרה לרצוח יהודים, אך מאחר שלא ראה שם כאלה הוא הלך למגדל אייפל, ושם ביצע פיגוע באנשים אקראיים.
"יש כ-400 'בוגרי' דאע"ש שעדיין יושבים בכלא הצרפתי, כאשר בערך 80 מהם משתחררים בכל שנה, ויש עוד כ-200 אזרחים צרפתים שעדיין נלחמים עבור דאע"ש בסוריה. נוסף לכך, יש כ-5,100 אזרחים המוגדרים על ידי רשויות הביטחון בצרפת כאסאלמיסטים מסוכנים לביטחון המדינה, האמורים להיות תחת פיקוח. עם זאת, כדי לפקח על אדם בודד צריך כ-20 אנשים שיעקבו אחריו, ולסוכנות הביון הצרפתית (DSGE) יש רק כ-10,000 עובדים, כך שאין זה מספיק. מה שהם עושים זה לפקח על האנשים שמופיעים ברשומות שלהם לתקופה בת שנה, ולאחר מכן מפסיקים את המעקב.
"לפי נתוני המשטרה הצרפתית, במהומות שהתקיימו בחודש יוני השנה בצרפת ונמשכו חמישה ימים השתתפו כ-50,000 צעירים, ומתוך ה-2,000 שנעצרו רק 3 היו ברשימות של ה-DSGE, רובם בגיל 18-13. כלומר, יש הרבה מאוד צעירים מוסלמים שלקחו חלק בפרעות, ועם זאת לא נמצאים תחת שום פיקוח משטרתי.
"בשביל לסבר את האוזן, אציין שיש 300 אזורים בצרפת שהמשטרה אינה נכנסת אליהם ("no-go areas"), שבהם המוסלמים מחזיקים בהרבה מאוד נשק. השכונות האלה הן ממש פצצה מתקתקת. התחושה של הצרפתי הממוצע היא שמה שקרה בסוף שנות ה-50 בקולוניה הצרפתית באלג'יר, שם הערבים היו יוצאים מהכפרים, מבצעים פרעות בצרפתים ואז 'חוזרים לעצמם', יכול לקרות גם עכשיו.
"עד הפרעות שראינו בסוף יוני, הצרפתים אמרו בהקשר של השכונות המוסלמיות: 'אין לנו מה לדאוג, הם שם באזור שלהם – שיהרגו אחד את השני'. אבל בפרעות הנוכחיות ראינו שהקונספציה הזו הייתה שגויה; מוסלמים רבים עזבו את השכונות שלהם, נכנסו לשכונות הצרפתיות וביצעו מעשי שוד והרס".
האם המציאות הזו מובילה לשינוי בדעת הקהל הצרפתית לגבי האסלאם או לגבי ישראל?
"בהחלט. אנשים לפתע אומרים 'עזה זה כאן', ומרגישים שישראל היא המעוז הקדמי של מלחמה כלל עולמית. ישראל תמיד ניסתה לומר את זה, אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות. כעת הצרפתים מבינים שהמוסלמים במדינה מסתכלים על מה שקורה בעזה, ושאם החמאס יצליח במשימתו – הם יעשו את אותו דבר באירופה.
"אני כל הזמן שומע יהודים בגרמניה, בצרפת ובבריטניה האומרים: 'אין לנו סיכוי. זה נגמר', ונראה שהמצב אינו הולך להשתפר, בוודאי שלא בצרפת. המהומות שהיו ביוני לא נפסקו בגלל ההתערבות של המשטרה הצרפתית, אלא בגלל שברוני הסמים בשכונות המוסלמיות אמרו למפגינים להפסיק בטענה שזה לא טוב לעסקים. אבל אם אותם גורמים יגידו שהמהומות טובות לעסקים, למשל בתרחיש בו מרי לה-פן תנצח בבחירות ב-2027, כפי שסקרים רבים מראים, אז הפעם גם המבוגרים יצטרפו למהומות, ואיתם יגיעו גם כלי נשק.
"במקרה הזה, צרפת אמורה לשלוח לשכונות שוטרים וחיילים. אבל כ-25% מהשוטרים וכ-30% מהחיילים הם בעצמם מוסלמים, ולכן כלל לא ברור אם תהיה לכוחות הביטחון היכולת להתמודד עם המצב. במקרה הזה הם לא יוכלו להגן על היהודים, וכנראה שיקריבו את היהודים, העלולים להיהרג בעשרות אם לא במאות, כי הסיפור הקלאסי בהיסטוריה היהודית הוא שאם השלטון בסכנה – נותנים לאספסוף לפרוע ביהודים, ורק לאחר מכן משיבים את הסדר לכנו".
האם אתה חושב שהמצב הזה עשוי להוביל לעלייה מוגברת לישראל?
"אני חושב שכן, אף על פי שהמנהיגות היהודית באירופה הייתה עד כה בהכחשה. בעקבות המצב הנוכחי, ראש הקריף, ארגון הגג של הארגונים היהודיים בצרפת, אמר לי: 'אני מאמין שהדברים ישתנו, שהקהילה תעבור את התקופה הקשה הזו ושהיא תצליח להתקיים גם בדורות הבאים'. גם יו"ר הוועד היהודי-האמריקני באירופה אמרה לי: 'המצב באירופה קשה, אבל גם בארה"ב ובישראל הדברים אינם מתנהלים על מי מנוחות. אין לנו לאן ללכת. הכול מסוכן היום. אז אנחנו צריכים להישאר איפה שאנחנו'.
"אבל לגבי האזרח היהודי הפשוט, הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: מאז תחילת המאה ה-21, מתוך קהילה של חצי מיליון יהודים, כ-100,000 עזבו את צרפת, כך שנראה שלפחות חלקם הבינו שאין להם עתיד שם. הבעיה היא שהגירה היא דבר מורכב וטראומתי. תיאוריות מרכזיות בנושא הגירה מראות שאדם שעזב את מולדתו לטובת מדינה אחרת, מאבד כ-10 שנים מהקריירה שלו, ואנחנו בהחלט רואים שעולים המגיעים לישראל מארה"ב או מאירופה משלמים מחירים סוציו-אקונומיים כבדים.
"הפשרה שיהודי מערב אירופה הגיעו אליה כעת מבוססת על המודל של יהודי דרום אפריקה וברזיל, האומר: 'אנחנו נגור בשכונות מוגנות תחת שמירה, ובכך נוכל לחיות כאן וליהנות מהשפע שהמקום מציע לנו'. יהודי אירופה למעשה הולכים ומסתגרים בתוך עצמם, מגמה שהתחזקה בעקבות ה-7 באוקטובר, שכן רבים הבינו בעקבות האירועים שהאמנציפציה נכשלה; שהבדידות היהודית הקיימת כבר אלפי שנים נמשכת, ושההשתלבות באוכלוסייה המקומית לא באמת צלחה".