נרטיב רוֹוח בקרב חלק ניכר מן ההנהגה היהודית והתקשורת היהודית, הן בישראל והן בצפון אמריקה, מתאר פיחות מתמשך בהתעניינות ובהשתתפות של צעירות וצעירים יהודים לא־אורתודוקסים בחיים היהודיים וביהדות. ראשיתה של תאוריה זו בדבר שחיקה והיחלשות בפרסום הסקר הארצי של האוכלוסייה היהודית (National Jewish Population Survey – NJPS) מ־1990, שמצא כי 52% מיהודי ארצות הברית שנישאו בין 1985 ל־1990 התחתנו עם בני או בנות זוג לא־יהודים. ממצא זה תפקד כצלצול השכמה לכל מנהיגוּת יהדות אמריקה. מאז מלחמת ששת הימים ב־1967 התמקדה האג׳נדה הקהילתית של יהדות צפון אמריקה בהצלת יהודים הנתונים בסכנה וביישובם מחדש במדינת ישראל, בדאגה לעניים ולקשישים ובמאבק באנטישמיות. ואולם הסקר הארצי של האוכלוסייה היהודית מ־1990 דרבן את המנהיגות היהודית לאתחל את סדר היום הקהילתי ולהציב בראש סולם העדיפויות את החינוך היהודי, את חיזוק הזהות היהודית ואת ההגנה על עתידו של העם היהודי.

מיקוד מחודש זה הביא להתפתחויות חיוביות רבות. בעקבותיו החלו להופיע מיזמים רבים על סמך החדשות הטובות שהתגלו גם הן בסקר, קרי המִתאם בין זהות יהודית חיובית – חברוּת בבית כנסת, מתן תרומות למטרות יהודיות, נישואים בתוך הקהילה היהודית, חברים יהודים רבים, תמיכה בישראל – לבין חינוך יהודי נמרץ בגיל ההתבגרות. במחקרים נוספים – של סטיבן כהן, של סילביה ברק פישמן ואליס גולדשטיין ושל בת־עמי הורוביץ, כולם פורסמו ב־1993 – נמצא כי לימוד בבתי ספר יהודיים, שהייה במחנות קיץ יהודיים, חברוּת בקבוצות נוער והשתתפות בנסיעות מאורגנות לישראל – כולם משפיעים השפעה חיובית ארוכת טווח על גיבוש זהות יהודית איתנה.

בשלושת העשורים האחרונים צמחו והתפשטו תוכניות רבות המתמקדות בחוויה הישראלית. המוכרת ביותר שבהן, ולא בכדי, היא "תגלית". בזכות שותפות ייחודית זו בין תורמים, ממשלת ישראל והקהילות היהודיות יכלו למעלה מ־750 אלף צעירות וצעירים להשתתף במסע גילוי אינטנסיבי של עשרה ימים בישראל. הסוכנות היהודית גם השיקה את התוכניות "מסע" (שלושה–שישה חודשי התמחות בתחומים שונים בישראל) ו־"Onward Israel". תוכניות נוספות, חדשות יחסית, כגון "Honeymoon Israel", נהנות גם הן מהצלחה ניכרת.

אזורי עדיפות נוספים כוללים את מחנות הקיץ היהודיים: הקרן למחנות יהודיים (Foundation for Jewish Camping – FJC) השקיעה בהגדלת תפריט האפשרויות – הקמת מחנות חדשים המתמקדים באמנויות, בספורט ובשמירת סביבה – ובהרחבת פעולות הגיוס וההכשרה לצוותי המחנות. ארגון הנוער של "בני ברית" (BBYO) התפתח כתנועת נוער כלל־ארצית חזקה, וארגון הִלֵל קיבל תמיכה גורפת והשתדרג עם הנהגה חזקה ומימון מוגדל – הן בקמפוסים והן ברמה הכלל־ארצית. החיים היהודיים בקמפוסים באוניברסיטאות, על אף הקשיים לנוכח הקיטוב הגובר בעניין ישראל, התעשרו במגוון תוכניות לימוד חדשות, ומרכזים קהילתיים יהודיים רבים פיתחו תוכניות חינוכיות חדשות לכל הגילים. נכון ששיעורי הנישואים הבין־דתיים מוסיפים להיות גבוהים ושחיקה מסוימת ממשיכה להתקיים, כפי שמעידים מחקרי אוכלוסייה נוספים שנעשו, אבל בה בעת, כפי שמלמדת רשימת המיזמים החלקית שהוזכרו לעיל, מורגשות גם התעוררות עצומה והתחדשות נרחבת בחיים היהודיים בצפון אמריקה.

זהו ההקשר של מחקרו המקיף של דן פפרמן – בחיפוש אחר אותנטיות – הראוי לתשומת ליבם של כל מי שרואים חשיבות בחיזוק העתיד של יהדות צפון אמריקה. ספרו הקודם של פפרמן – זרמים בעלייה: היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל (המכון למדיניות העם היהודי, 2018) – תיאר בבהירות כיצד התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית משפיעות על החברה הישראלית הרבה מעבר להיקפן הארגוני ומעבר למה שהיה מקובל לחשוב קודם לכן. הספר קיבל תשומת לב תקשורתית רבה משום שהוא שינה, הלכה למעשה, את האופן שבו אנליסטים וקובעי מדיניות מבינים את התפתחות החיים הדתיים בישראל. בדומה לכך, הספר הנוכחי – בחיפוש אחר אותנטיות – פותח אשנב חשוב להתבוננות בתופעה חדשה יחסית, אם כי עדיין מוגבלת בהיקפה – הופעתן של קהילות מתהוות, מניינים עצמאיים ושאר מבנים "שוליים" לכאורה מחוץ לזרמים ולארגונים המרכזיים, ובמידה מסוימת גם בתוכם, תופעה המשנה את הנוף של החיים הדתיים בצפון אמריקה.

ספר זה מגיש לקוראים תיאור נוקב של מגמות חברתיות ותרבותיות נרחבות המתוות את קו ההתפתחות של הזהות היהודית בקרב בני ובנות דור ה־Y. הוא מספק גם תיאור אתנוגרפי של שבע קהילות שנוסדו בעשור האחרון והתאגדו תחת הכותרת "רשת קהילות יהודיות בהתהוות" (Jewish Emergent Network – JEN). הספר אף בוחן במבט חדש את עולם המניינים העצמאיים ועוד התפתחויות חדשניות שמצליחות למשוך את המבוגרים־הצעירים ובעיקר את מי שאין להם כל קשר אחר עם החיים היהודיים. פפרמן מסרטט בקפידה את ההבדלים בין המיזמים הללו לבין ארגונים ובתי כנסת ממוסדים יותר, אפילו אלה הנחשבים מוצלחים. המאפיינים הבולטים של הקהילות החדשות מושרשים עמוק במסורת ובתכנים היהודיים, והם מתקיימים לצד השמירה על פתיחות לחידושים ולניסיונות; כולם מתקבלים בברכה – שילוב מלא של יהודים ולא־יהודים מכל רקע שהוא; אופטימיות גורפת, הצבת חזון ברור, חתירה מודעת למעוף ולהשראה, ועוד הרבה יותר.
לשבע הקהילות החברות ברשת הקהילות היהודיות בהתהוות JEN יש כל אלה. גם אם נביא בחשבון את המניינים העצמאיים, למעלה ממאה, ואת שאר הפרויקטים החדשניים הנסקרים בספר – מה שפפרמן ואחרים מכנים "האקוסיסטם של החדשנות היהודית" – אין זה אלא קומץ קטן בהשוואה לאלפי המוסדות ובתי הכנסת המהווים את גוף הקהילה היהודית המיינסטרימית. אף על פי כן, כפי שהמחבר מציין בצדק, כל אחד ממיזמים אלה מקפיד לתת מענה לרגישויות של דור המילניום ולתרבות המתגבשת בקבוצת גיל זו, ולכן מצליח לתקשר עם קהלים חדשים שרבים מן הארגונים הוותיקים, שלא לומר רובם ככולם, מתקשים להביא אותם לידי מעורבות. בלי ספק יש גם ארגונים מסורתיים, ובכללם בתי כנסת, אשר משגשגים, ממלאים אולמות ומתנסים בהצלחה גם הם בגישות חדשות, והם זוכים לאזכורים רבים בספר, כפי שנכון וראוי. המידע והלקחים הנלמדים מרשת זו של קהילות חדשניות יכולים לסייע למקבלי ההחלטות בקהילות הוותיקות ששואפים למקסם את ההזדמנויות הקיימות ולהושיט יד לצעירים אמריקאים רבים המנותקים מחיי הקהילה היהודית או חשים ניכור כלפיה.

אחד הנושאים המרכזיים שפפרמן מחדד כשהוא מנתח את נוף החדשנות היהודית הוא שמבוגרים־צעירים שאין להם, או כמעט אין להם, זיקה לחיים היהודיים חייבים להתחבר ליהדות באופן חיובי – היינו, שהיהדות מוכרחה להציע ערך חיובי ומיידי לחייהם. התרכזות בנושאים כגון השואה או הצורך להגן על ישראל או על המשכיות העם היהודי, שמפעילים רגשות אשמה או חובה או נוסטלגיה, הולכים ומתיישנים, לפעמים מעוררים דחייה, או שהם מופשטים מדי ונעדרים משמעות מיידית או עמוקה. יתר על כן, לעיתים תכופות הקהילות היהודיות משקיעות בעיקר בתוכניות המיועדות למשפחות עם ילדים, ואילו המבוגרות והמבוגרים־הצעירים באמריקה נישאים ומביאים ילדים לעולם בשלב מאוחר יותר בחייהם, אם בכלל. הצעירים היהודים הללו מתחברים לזהותם היהודית – ובסופו של דבר לקהילה היהודית הרחבה, לישראל וליהדות העולם – אם מציעים להם משמעות, אותנטיות וערכים חיוביים ומוגדרים היטב. למען ההגינות יצוין שיש ארגונים מצליחים, במיינסטרים או מחוצה לו, שעשו זאת מאז ומתמיד. הארגונים הנסקרים בחיבור זה מוצאים דרכים להתאים את האסטרטגיות הללו לעידן החדש.

אפשר אפוא לסכם בקצרה את האתגר של הדור הנוכחי בשאלה זו: האם יהדות אמריקה מסוגלת לייצר חיים יהודיים אטרקטיביים ומעוררי השראה במידה מספקת בשביל שבני ובנות הדור הצעיר יבחרו להזדהות עימם לא משום שהם חייבים – הם לא חייבים; לא מתוך רגשות אשמה – אין להם הרבה כאלה; אלא בשל המשמעות, החוכמה וחיי הקהילה שהם חווים בהוויה היהודית ובחיים היהודיים? רשת הקהילות והמיזמים שפפרמן מפליא לחקור ולנתח מספקת שפע תובנות ולקחים עשירים ורבי ערך למייסדי הקהילות ולמקבלי ההחלטות בבואם לשקול איך להתקדם מכאן והלאה.
לבסוף, לאחר מסגור ההתפתחויות העכשוויות בתוך הֶקשר היסטורי, פפרמן משאיר לקוראים חומר רב למחשבה. בפרק שנושאו המרכזי הוא חשיבה מחודשת על הכול צולל פפרמן להתבוננות מעמיקה ומעוררת מחשבה בכמה מן הרכיבים המושגיים והארגוניים שהקהילות החדשות "חושבות עליהם מחדש", ובכללם תפקיד הטכנולוגיה בחיים היהודיים, שימוש במרחב ובמסגרות הארגוניות, דרכי מימון ותפיסת החברות בקהילה, התועלת שבזרמים ובמוסדות הכלל־ארציים ופיתוח יכולות כלליות להסתגל למגמות עתידיות. פרק זה אולי מעלה שאלות יותר משהוא עונה עליהן, אבל בלי ספק יש בו די חומר כדי להתניע דיונים ביקורתיים ומרתקים לרוב בקרב מנהיגי הקהילה היהודית.

בכלל התובנות שבספר זה ישנה גם התובנה בדבר הדרך הטובה ביותר לתמוך בהבאתן של קהילות כאלה לעולם והדרך שיש לתעל את הגישות המאפיינות אותן לחיזוק ארגונים מרכזיים –
בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, מחנות קיץ – שממשיכים לפנות לקבוצות גדולות של יהודים אמריקאים שלא גדלו בבית יהודי שורשי או בקהילה תומכת ומחויבת ולהכיר להם את החיים היהודיים. את המסקנות מחיבור זה ניתן לאמץ במגוון זירות של החיים היהודיים, שכן הן מכסות הרבה מתחומי העניין, הנטיות וההעדפות של דור ה־Y. עבודתו של דן פפרמן היא מקור רב ערך למתנדבים, לתורמים, לאנשי מקצוע ולאנשי אקדמיה הפועלים לחיזוק ההמשכיות של עתיד יהודי משגשג בצפון אמריקה.