התפרצות מגפת הקורונה בתחילת 2020 סגרה את העולם בן לילה. כמו הכלכלה ותחומים רבים אחרים, גם הקהילה היהודית התמודדה עם קשיים חסרי תקדים, וקהילות וארגונים רבים עשו כל מאמץ לעבור להתנהלות מקוּונת.

מתחילת המגפה במרץ 2020 ועד הקיץ של אותה שנה ליקט המכון למדיניות העם היהודי נתונים ראשוניים על הפעילות המקוונת של כמה מחלוצי השינוי. הפלטפורמה המקוונת של הָדָר, למשל, רשמה בשנים 2019–2020 2.3 מיליון הורדות, עם זינוק מטאורי מאמצע מרץ 2020: מספר הכניסות לדף הפייסבוק של הארגון עלה ב־367% לעומת החודש הקודם, והצפייה בהזרמת תכנים בשידור חי עלתה ב־500%. הָדָר גם דיווח על עלייה בפעילות באתר באותה תקופה: הורדות פרקי תורה עלו ב־102%, הורדות קובצי תפילות עלו ב־58%, והצפייה בדפים שונים גדלה ב־23%.¹⁹⁶
מרכז קהילתי יהודי וירטואלי שלם, Jewish LIVE, קם במהלך המגפה כמעט מהיום למחר (בהפקת יוצרי ההסכת הפופולרי "יהדות ללא כבלים" – Judaism Unbound). המרכז התחיל עם 25 שעות בשבוע של תכנים יהודיים בשידור חי וצבר אלפי מנויים בארצות הברית, בישראל ובשאר העולם. במאי 2020, לדוגמה, רשם ערוץ הפייסבוק של המרכז למעלה מ־41 אלף כניסות ייחודיות (קרי, מספר האנשים שנכנסו) ועוד 13 אלף דרך זום או וימאו (Vimeo), בכל קבוצות הגיל.¹⁹⁷
"שלום", ארגון יהודי בסידני שבאוסטרליה, שעובד בעיקר עם מבוגרים־צעירים באמצעות תכנים בתחומי התרבות והחינוך, רשם ברבעון השני של 2020 עלייה של 113% בהשתתפות לעומת השנה הקודמת: בהשוואת הנוכחות באירוע חי להשתתפות וירטואלית במהלך המגפה נמנו 2,053 באירוע החי ב־2019 ו־4,373 משתתפים וירטואליים ב־2020. בייחוד ניכרה קפיצה בהשתתפות מהבית של הורים צעירים.¹⁹⁸

באמצע 2021 התחילו אמריקאים רבים להתחסן והחיים החלו לחזור למסלולם (אף על פי שווריאנט דלתא ועוד וריאנטים בעקבותיו המשיכו להחזיק את העולם במתכונת של מגפה חלקית). ובכל זאת, כמעט כל המרואיינים הסכימו שהמצב הנורמלי מעכשיו יהיה מצב "נורמלי חדש". אפילו אחרי התפוגגות וירוס הקורונה, קשה לדמיין שהפעילות הקהילתית המקוונת שהתפתחה בזמן המגפה תיעלם לחלוטין. סביר להניח שקהילות רבות, בפרט הקהילות שאינן מחויבות לשמירת מצוות, יגבשו מציאות היברידית חדשה, בחלקה פיזית ובחלקה וירטואלית.

החוקרים רון וולפסון (Wolfson) וסטיבן וינדמילר (Windmueller) כתבו על מגמה זו במאמר באורך 4,000 מילה שהתפרסם ב"טאבלט מגזין" באפריל 2022, כאשר הוחל בצמצום המגבלות בעטייה של המגפה. המחברים הציגו את נקודת האור של תקופת המגפה – אנשים רבים מאוד התחילו להתחבר לחיים היהודיים באופן דיגיטלי. שני החוקרים הכתירו את התופעה בכותרת "עלייתו של בית הכנסת המקוון" – התפתחות מהפכנית בהיסטוריה של יהדות ארצות הברית. הם ייחסו זאת לשני גורמים: האחד, רוב בתי הכנסת, החל ממרץ 2020, "עשו מאמצים יוצאי דופן" להעלות מייד לפורמט מקוון את "כל התפילות, התוכניות והפעילויות החברתיות שלהם". לפתע פתאום הרשת הוצפה בגל אדיר של תכנים יהודיים, שהלכו והשתפרו. והגורם השני, מספר האנשים שרכשו מיומנויות טכנולוגיות מהיום למחר, ובכללם מי שנרתעו תמיד מטכנולוגיה או שלא הכירו פלטפורמות דיגיטליות כמו "זום" לפני המגפה, עלה בחדות גם הוא. אפילו בתי כנסת שעוד קודם לכן פיתחו יכולות של הזרמת תוכן בשידור חי היו חייבים להשתדרג ולהשקיע משאבים לא מבוטלים בהפיכת "הסלון של הרב ואולמות התפילה הריקים […] לאולפן טלוויזיה". מבית הכנסת המרכזי (Central Synagogue), לדוגמה – בית כנסת רפורמי משגשג במנהטן – דוּוח על מספרים מעוררי השתאות ב־2021: 250 אלף משתתפים בתפילת ראש השנה ו־600 אלף ביום כיפור, ובהם יהודים מכל קצות ארצות הברית וממקומות אחרים בעולם. אפילו קהילות קטנות כמו "בני ישראל" מפלורנס שבאלבמה – קהילה של בקושי 40 בתי אב – דיווחו שעוד 100–200 איש הצטרפו לכל תפילה, גם ממקומות מרוחקים.
עם זאת, לדעתם של הכותבים מדובר בחרב פיפיות, שכן רק לקהילות גדולות ואמידות היו האמצעים להשקיע סכומים גדולים שכאלה בהפקת תוכן אינטרנטי עשיר, והן משכו את הקהל מקהילות יהודיות קטנות שבתי הכנסת המקומיים שלהן לא יכלו להתחרות בהיצע שכזה. דינמיקה כזאת מחלישה קהילות מקומיות. שני החוקרים תהו במאמרם אם אפשר ליצור מערכות יחסים וחיי קהילה משמעותיים באופן וירטואלי; האם אנשים יראו את עצמם כחברים וירטואליים רצויים בבתי הכנסת? תשובתם לשאלות אלו הייתה כן.

לפני מגפת הקורונה נועדו רוב התכנים היהודיים המקוונים שהופקו בבתי הכנסת לחברים הקיימים. קהילות ספורות בלבד היו פעילות במרחב הזה. אבל יחד עם המהפכה הדיגיטלית שהביאה איתה מגפת הקורונה, החלו הקהילות להיות בקשר גם עם חברים חדשים שעברו ממצב של "צופים מהצד" ל"חברים" פעילים. קהילות דוגמת בני ישורון בניו יורק, שתמיד היה להן "מודל חברות לאנשים מחוץ לעיר", הצליחו להגדיל בזמן המגפה את מספר החברים, ובכללם חברים חדשים מ־30 מדינות בארצות הברית ומ־8 מדינות אחרות. בית הכנסת המרכזי השיק את קהילת ה"שכונה" המקוונת שלו, עם למעלה מ־400 משפחות שמשלמות דמי חברות נמוכים בהרבה מהרגיל. ב־2021 דיווח בית הכנסת על תרומות רבות יותר מאנשים שאינם חברים מאשר מתרומות מחברים. בקהילת עִקָּר, הקהילה המתהווה בלוס אנג׳לס, התכוננו לירידה במספר החברים, אך תחת זאת חזו בהצטרפות של 150 אנשים מרחבי העולם כחברים וירטואליים. פארק אווניו, בית הכנסת הקונסרבטיבי שהוזכר לעיל, הוסיף מודל חברות וירטואלי בשם "האוהל", עם דמי חברות נמוכים. נראה שהמהפכה הצליחה מעל למצופה. רוב הרבנים שהתראיינו, הן למחקרם של וולפסון וּוינדמילר והן למחקר שלנו, תמימי דעים כי מודל העתיד יהיה מודל משולב – פנים אל פנים־וירטואלי – ואכן נראה שהדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו טרם המגפה.

בבדיקת מעקב שערכנו כשנה לאחר תחילת המגפה הצגנו לקהילות ולארגונים המשתתפים את השאלות שלהלן בסדרה של התכתבויות בדואר האלטרוני ובראיונות טלפוניים:

1. האם עברתם למתכונת דיגיטלית מלאה, או שקיימתם מספר פעילויות במפגשים חיים?
2. איזה סוג של פעילויות דיגיטליות קיימתם ובאיזו תדירות?
3. כמה אנשים משתתפים בפעילויות הללו? כמה היו מגיעים פיזית לפני הקורונה? האם מדובר באנשים שונים?
4. האם שיעורי ההתחברות של אנשים חדשים עלו, ירדו או נותרו כמקודם מאז תחילת המגפה?
5. האם הקהילה שלכם נפגעה כלכלית מהקורונה? האם אנשים מעכבים את תשלום דמי החברות או התרומות שלהם עקב הקשיים הכלכליים שלהם עצמם?
6. אילו שינויים הכנסתם או אילו לקחים הפקתם בתקופת מגפת הקורונה שיישארו רלוונטיים גם אחריה?
7. אילו מחשבות יש לכם בעקבות התקופה ובנוגע לעתיד? באיזה אופן המצב ישנה את הקהילה שלכם? באיזה אופן הוא עשוי לשנות את העולם היהודי

הקהילות והארגונים שנענו לבקשתנו להתראיין פעם נוספת היו: מכון הָדָר (מניין עצמאי ומדרשה בניו יורק, עם פעילויות בישראל ועוקבים ממדינות שונות); קהילת המעבדה (Lab/Shul; קהילה שבסיסה בניו יורק ויש לה עוקבים ממדינות שונות); אגודת כַּוָּנָה (סיאטל); Sixth & I (וושינגטון הבירה); עִקָּר (לוס אנג׳לס); ומִשׁכָּן (שיקגו).

האם עברתם למתכונת דיגיטלית מלאה או שאתם פועלים במודל היברידי כלשהו?

כשפרצה המגפה עברו הקהילות המשיבות למתכונת וירטואלית מלאה או כמעט מלאה. קהילת המעבדה (Lab/Shul), ממובילי השימוש במרחב הדיגיטלי בחיים היהודיים, הייתה מסוגלת לעבור לעבודה מקוונת באופן מלא. גםSixth & I, לדברי מנהלת תוכניות הדת קירה דואר (Doar), עברה למתכונת דיגיטלית כמעט מלאה, לצד מעט אירועים שהתקיימו בחוץ אגב שמירה על ריחוק חברתי, למשל שמחת תורה וקבלות שבת מדי פעם.

אגודת כַּוָּנָה, כמו רוב הקהילות האחרות, העבירה את רוב הפעילות שלה למרחב הדיגיטלי, מלבד גן הילדים המתמקד בשפה העברית, שהמשיך לפעול בחלל פיזי עם מסכות ובקבוצות קטנות יותר. הקהילה גם קיימה כמה התכנסויות בחוץ, כגון תקיעת שופר בראש השנה בפארקים ברחבי סיאטל, וגם כמה חגיגות של מעגל החיים נערכו בחוץ או במתכונת היברידית. שאר התוכניות של כַּוָּנָה עלו לרשת, ובכללן קבלות שבת מדי שבוע, תוכניות חינוכיות לילדים, פעילות לימודית למבוגרים ולמשפחות, אירועי מוזיקה, מועדון הספר החודשי, קבוצות דיון ועוד. הרבּה רייצ׳ל נוסבאום סיפרה לנו על מפגשי שבת דיגיטליים בכל שבוע להדלקת נרות ולהבדלה, לפי העונה, כמרכיב טקסי וחברתי גם יחד להתכנסות מקוונת של הקהילה. גם עִקָּר בלוס אנג׳לס, סיפרה הנשיאה מליסה בלבן, העבירה את פעילויותיה לרשת, מלבד פעילות הגן. לדברי הרבּה ליזי היידמן, גם קהילת מִשְׁכָּן עברה למתכונת דיגיטלית כמעט מלאה, אם כי התקיימו גם מספר אירועים במפגש פנים אל פנים. תפילות חגי תשרי התנהלו בפורמט מקוון, אבל הקהילה התכנסה פיזית מחוץ לבית הכנסת לתקיעת שופר ולטקס התשליך המסורתי.

איזה סוג של פעילויות מקוונות קיימתם ובאיזו תדירות?

קהילת המעבדה (Lab/Shul) העבירה מייד את כל הטקסים, תפילות השבת ופעילויות אחרות לרשת. לדוגמה, אם קודם לכן הקהילה קיימה תפילות שבת בכל שבת שנייה, כעת הם התחילו להציע תוכנית "שבת בסיסית" ("Shabbasics"), הכוללת הדלקת נרות וברכות על היין והחלה, כדרך לאפשר לאנשים לקיים את המנהגים יחד. הקהילה גם הוסיפה "שעת קוקטייל" וירטואלית לפני כניסת השבת לצורך מפגש חברתי שבועי, תוכנית חודשית בשם "שבת המלכה" אחת לחודש ו"שבת זֶן", גם היא פעם בחודש. תוכניות אחרות, דוגמת תפילות שחרית בשבת למשפחות, שנערכות במשותף עם איחוד הקהילות הרפורמיות (URJ), עברו לפורמט מקוון, וטקס ההבדלה "אש ללא פחד" ("Fearless Fire"), שבמקורו התקיים מדי שבוע, הפך לאירוע חודשי.

לפני מגפת הקורונה נהגה קהילת המעבדה לקיים אירוע חודשי בשם "ספא לנשמה" ("Soul-Spa"). לאחר פרוץ המגפה הפך האירוע לאירוע במתכונת מקוונת יומית (ובהמשך שלושה ימים בשבוע) שכלל מדיטציה, יוגה, תפילות מנחה ואמירת קדיש – דברים שהרב לאו־לביא הרגיש שאנשים זקוקים להם במיוחד בתקופה זו. במפגשים משתתפים בדרך כלל למעלה מ־100 אנשים מרחבי העולם – יהודים, סוג־של יהודים ולא־יהודים, כולם מחפשים קשר. הקהילה העבירה למתכונת מקוונת את כל הפעילות החינוכיות ואירועי מעגל החיים – כגון חגיגות ב־מצווה, אבל גם הלוויות, אזכרות, חתונות, בריתות וטקסי קריאת שם לתינוקות. תוכניות הלימוד המקוונות, שהתקיימו בפורמט זה עוד קודם לכן, התרחבו. ככלל, היקף התוכניות של הקהילה גדל פי ארבעה לעומת התקופה שלפני המגפה.
רייצ׳ל נוסבאום מאגודת כַּוָּנָה ציינה בריאיון איתה שתפילות השבת, החוגים לילדים, תוכניות הלימוד למבוגרים, אירועי המוזיקה ומועדון הספר החודשי של הקהילה – כולם עברו למתכונת מקוונת. הקהילה הוסיפה גם הדלקת נרות והבדלה בכל שבת בתור פעילויות טקסיות וחברתיות שאפשרו לחברי הקהילה להיפגש.

קהילת Sixth & I קיימה תוכניות שבועיות מקוונות, כולל שידור חי של תכנים דתיים דוגמת "ערכת בוקר לכוונה ותפילה" ("Morning Intention-Setting and Prayer"), וכן קבלות שבת כל שבוע. הקהילה גם הציעה תוכניות לימוד מעמיקות כגון "סדנת קבלת פנים יהודית" ותוכניות חד־פעמיות בנושאי חגים או אירועי אקטואליה. בט"ו בשבט אירחה הקהילה כיתת יוגה שקישרה את רעיון הסביבתנות ליהדות. התקיימו גם שיעורי בישול חודשיים. כל תפילות החגים הגדולים נערכו במתכונת מקוונת.

קהילת עִקָּר הציעה פעילויות מקוונות יומיות, ובכלל זה תפילות שחרית, תוכניות לימוד למבוגרים, מועדון ספר ופעילויות צדק חברתי. בשבתות נערכו תפילות ערב ובוקר וטקס הבדלה, וכן התקיימו לאורך השנה אירועים מיוחדים, בייחוד סביב החגים היהודיים.

קהילת מִשׁכָּן ערכה קבלות שבת בכל שבוע ותפילת שחרית בשבת פעם בשבועיים, נוסף על מועדון הספר ועוד מפגשים עם זיקה חברתית. הרבּה ליזי היידמן סיפרה שאומנם בהתחלה הייתה השתתפות רחבה, אבל מהר למדי אנשים נתקפו "תשישות זום" והמספרים הידלדלו. מתברר שכך קרה בכל הקהילות שהגיבו לשאלותינו. עם זאת, הרבּה היידמן ייסדה מניין יומי וירטואלי עם כ־20 משתתפים קבועים שלא היה קיים לפני המגפה.

האם שיעורי המשתתפים באירועים הווירטואליים דומים לשיעורים במפגשים החיים? האם לפעילויות הווירטואליות נכנסים אנשים אחרים? כמה מתחברים בדרך כלל לפעילויות וירטואליות?

הרב אלי קונפר, מנכ"ל הָדָר, השיב שאף שלקהילה שלו הייתה נוכחות חזקה ברשת עוד לפני מגפת הקורונה, המעבר הגורף לפעילות מקוונת אִפשר יצירת קשר עם קהלים חדשים לחלוטין, בפרט משפחות עם ילדים. לפני שפרצה המגפה הקהילה עסקה בעיקר בהכשרת מורים, אבל כעת הם יכלו להגיע ישירות לקהלים דרך הזום. הקהל של הָדָר גדל משמעותית בתקופה זו, מ־21 אלף משתתפים ל־30 אלף, ועם "הפריה הדדית" רבה יותר משציפו. התברר שכאשר ניתנה ההזדמנות, אמריקאים השתתפו בתוכניות בעברית שהיו מיועדות לקהל ישראלי, וישראלים השתתפו בתוכניות באנגלית שנועדו לקהל אמריקאי.

גם קהילת המעבדה גדלה בזמן המגפה. היום יש בקהילה כ־350 משפחות חברות, כשליש מהן "חברים דיגיטליים" שאינם מגיעים לבית הכנסת. מחצית משליש זה הצטרפו במהלך המגפה, ממרץ עד ספטמבר 2020, מ־20 מדינות בארצות הברית וכן מקנדה, מישראל, מבריטניה ומאוסטרליה. הרב לאו־לביא סיפר שהקהילה התחילה להציע חברות דיגיטלית באמצע 2019, גם מפני שקהילת המעבדה, כמו הָדָר ושלא כמו שאר הקהילות המתהוות, התחילה, עוד לפני המגפה, לפנות לקהלים מרוחקים גאוגרפית ולא לבנות רק על מי שיכולים להגיע פיזית.

באופן כללי אפשר לומר כי בתחילה נצפתה עלייה בחיבור הדיגיטלי, בכלל זה למעלה מ־4,000 כניסות ייחודיות למרתון חשיפה ("reveal-a-thon") בחג השבועות,¹⁹⁹ ולמעלה מ־10,000 צופים בשידור החי של תפילות החגים הגדולים. אולם ככל שהמגפה שככה וככל שהחידוש של "יהדות דיגיטלית" החל להתפוגג, רבים התחילו להרגיש "תשישות זום". ולא זו בלבד, ושלא כמו בקהילות הלכתיות, דעתו של הרב לאו־לביא היא שכאשר החיבור היהודי מתבסס על "אני רוצה" בניגוד ל"אני חייב או חייבת" – בסביבה שאינה מתבססת על חובה דתית – מנהיגי הקהילה מוכרחים לחשוב כל הזמן במונחים של יצירת הצעת ערך (value proposition) על מנת ליצור את הקשר באופן חיובי, לחזק אותו ו"להזין את הנשמה". לא די בקיום הריטואלים כדי למשוך אנשים פנימה; מחובתם של הרבנים להקל את ההתחברות לאנשים אחרים וליהדות עצמה. לפיכך כל הפעילויות מתוכננות ומוגשות בכוונה לעודד השתתפות אקטיבית ולא פסיבית, וכשהמרכיבים הללו מתגשמים, אנשים חוזרים.

באגודת כַּוָּנָה נותרו מספרי המשתתפים במהלך המגפה גבוהים יחסית ודמו באופן כללי לאלה שהיו קודם לכן במפגשים פנים אל פנים, אם כי הרבּה נוסבאום הבחינה בהבדלים מסוימים במשתתפים עצמם. רבים מהקבועים בקהילה לא התחברו לחוויה המקוונת ולא השתתפו באותה תדירות של לפני המגפה. בה בעת, אנשים רבים שמסיבות שונות לא יכלו להגיע פיזית כן השתתפו וירטואלית.
המעבר לתוכניות מקוונות הסיר את מחסומי הכניסה בפני רבים. גברים ונשים שלא נוח להם לנהוג בלילה, אנשים עם מוגבלות ש"שומעים" טוב יותר במפגש זום או בעזרת כתוביות, והורים לילדים צעירים – כל אלה התחילו להשתתף יותר. כמו כן, המעבר למתכונת מקוונת מאפשר לאנשים שמתגוררים במקום מרוחק להשתתף. חברי הקהילה הזמינו קרובים וחברים ממקומות מרוחקים להיות חלק מהחוויה, וגם חברי קהילה לשעבר שעברו דירה יכלו לשוב ולהשתתף. נוסבאום ציינה כי עם זאת ניכרה ירידה בהשתתפות בתוכניות החינוכיות לילדים; הירידה הגדולה ביותר – צניחה של כ־30%. היא ייחסה זאת לעובדה שרוב בתי הספר באזור סיאטל עברו לפעילות במתכונת וירטואלית מלאה, ומשפחות רבות חשו שילדיהם "מותשים מהזום" ולא רצו להעמיס עליהם עוד פעילויות כאלה.
כללית, שיעורי ההשתתפות בקהילת כַּוָּנָה לפני תחילת מגפת הקורונה היו דומים לאלה שאחריה, כך שהתוכניות לשבת ולחגים מושכות אליהן מספר אנשים גדול יותר וההשתתפות בתוכניות החינוכיות לילדים דלה יותר. יתרה מזו, עלייה נרשמה בהצטרפות של אנשים חדשים – תושבי אזורים מרוחקים וגם אנשים המתעניינים ביהדות ובגיור או המחפשים רוחניות וקהילה בתקופה קשה, וכאשר המחסומים מוּסרים, קל יותר לבדוק ולהתרשם מכל עניין היהדות והקהילה.
בקהילת Sixth & I נע מספר המשתתפים בכל תוכנית וירטואלית לימודית או אחרת בין 25 ל־150, בעוד שבאירוע פנים אל פנים השתתפו בדרך כלל 25 אנשים כדי לאפשר בנייה של קהילה, מעורבות והשתתפות. זאת ועוד, אף כי ההשתתפות הפיזית הגבוהה ביותר הייתה של אנשים בגילים 20–30 החיים בעיר וושינגטון (קהל היעד של הקהילה), התוכניות והשיעורים המקוונים משכו אליהם אנשים שלא מקבוצת גיל זו ומחוץ לאזור הגאוגרפי הקרוב. הנוכחות בתפילות השבת המקוונות של Sixth & I הידלדלה ככל שחלף הזמן. טרם מגפת הקורונה היו מגיעים ל"שעת הקוקטייל" לפני קבלת השבת בין 150 ל־300 גברים ונשים, ורבים מהם נהגו להישאר לסעודת השבת שאחרי התפילה. בתקופת המגפה השתתפו 50–100 אנשים בממוצע בתפילות המקוונות. עם זאת, באירועים מיוחדים, כגון שבת לציון עשור לכהונת הרבּה שירה סטטמן, נרשמו כניסות מ־800 מכשירים ויותר. מנהלת התוכניות דואר סיפרה שהרבה אנשים חדשים התחברו לתוכניות הקהילה, ועם זאת היא שיערה שרבים מהם לא יצטרפו פיזית לקהילה כשתיגמר המגפה, שכן הם גרים רחוק מדי מהבירה או שהם מחפשים בית כנסת מסורתי יותר, עם חברות ופעילויות לילדים, ובכלל זה בית ספר עברי.

בקהילת עִקָּר נרשמה עלייה בהשתתפות המקוונת לעומת מה שהיה מקובל קודם למגפה. לפני המגפה משכו אליהן תפילות השבת בין 200 ל־400 משתתפים, ובזמן המגפה השתתפו בתפילות המקוונות מעל ל־2,500 אנשים. גם מספר החברים בקהילה עלה במהלך המגפה, עם הצטרפותן של קרוב ל־100 משפחות חדשות מחוץ לאזור לוס אנג׳לס. היקף החברוּת קפץ מ־760 משקי בית לפני המגפה לכמעט 900 במהלכה, כך שלמרבה השמחה הקהילה לא נפגעה קשות מבחינה כלכלית.
הרבּה היידמן ממִשׁכָּן סיפרה שכצפוי, מעטים יחסית הגיעו לאירועים שהקהילה קיימה מדי פעם במהלך המגפה – לעומת 2,000 הנוכחים בדרך כלל בתפילות ראש השנה ויום כיפור, בזמן המגפה באו רק כ־200.

האם הקהילות נפגעו כלכלית? האם אנשים מעכבים את תשלום דמי החבר או התרומות שלהם? האם הקהילות נאלצות לבחון דרכים אחרות להכנסות?

מכון הָדָר דיווח על ירידה בהכנסות הישירות מתשלום עבור השתתפות בתוכניות, אך גם על הוצאות פחותות בהשוואה לאירועים שהנוכחות בהם היא פיזית, כך שהדברים התאזנו. עם זאת, מספר האנשים שתרמו כסף לארגון הוכפל לעומת השנה שקדמה להתפרצות המגפה. ייתכן שזו תוצאה של המאמצים המוגברים להרחיב את מעגל המשתתפים: 900 אנשים תרמו להָדָר בשנת 2019, וכמעט 2,000 בשנת 2020. בה בעת, המימון מארגונים יהודיים פילנתרופיים נותר יציב, אף שכמה פדרציות יהודיות הפחיתו את תמיכתן בשל קשיי המימון שלהן עצמן.

קהילת המעבדה נהנתה מעלייה בחברוּת במהלך המגפה. נוסף על כך, הקהילה קיבלה הלוואות ממשלתיות (התוכנית "הגנת הכנסה" – Paycheck Protection) באמצעות החוק החדש, Cares Act, ואלה סייעו לכסות את ההפסדים. אף על פי כן, מצבה הכספי של הקהילה התערער, והיה צורך לעשות התאמות בכוח האדם על מנת למקסם את הנצילות ולהפחית את עלויות התפעול. עם זאת, אנשים שהיו מסוגלים להמשיך לתרום עשו זאת. קהילת המעבדה גם קיימה פעילויות דיגיטליות לגיוס כספים. במקום אירוע הגאלה השנתי לגיוס משאבים התקיים "מרתון חשיפה" ("reveal-a-thon") במשך 24 שעות, שזכה, כאמור, להצלחה רבה.

גם קהילת כַּוָּנָה נפגעה כלכלית מהמגפה. אומנם תשלומי החברות והתרומות שמרו על יציבות, אך הייתה צניחה בהרשמה לתוכניות. כך לדוגמה, מספר ילדים קטן יותר השתתפו בתוכניות החינוכיות עקב "תשישות הזום". כמו כן תוכניות רבות של מפגשים פנים אל פנים, שבדרך כלל הכניסו תרומות, התבטלו עקב המצב.

מודל ההכנסה של Sixth & I ייחודי בקרב הארגונים היהודיים: הקהילה אינה גובה דמי חברות והיא מסתמכת כמעט אך ורק על תשלומים לפי אירוע, נוסף על הכנסות בסיס מתורמים קבועים. גוף התורמים הזה המשיך לתמוך בקהילה, והיו בהם אף שהעלו את סכום התרומה. בד בבד, הקהילה מציעה השתתפות בחינם למי שידו אינה משגת, וכעת כשליש מן המשתתפים מנצלים אפשרות זו עקב הקשיים הכלכליים והאבטלה שגרמה מגפת הקורונה. הקהילה גם נאלצה לפטר חברי צוות באותה תקופה.

קהילת עִקָּר הצליחה למשוך אליה קרוב ל־100 משפחות חדשות מסביבות לוס אנג׳לס, ולכן לא נפגעה כלכלית מהמגפה. גם ליזי היידמן ממִשׁכָּן ציינה שבימי הקורונה הצטרפו לקהילה חברים חדשים רבים מרחבי ארצות הברית, ולכן הקהילה לא הושפעה לרעה מהמצב.

אילו מן השינויים שהכנסתם או הלקחים שהפקתם בתקופת מגפת הקורונה יישארו רלוונטיים גם אחריה?

קהילת המעבדה, שלא כמו הקהילות האחרות, גיבשה עוד לפני מגפת הקורונה תוכנית אסטרטגית למעבר למתכונת דיגיטלית בעיקרה וכבר ביססה מודל חברות דיגיטלי לטובת מי שאינם מתייצבים פיזית אף פעם או רק לעיתים נדירות. הקהילה השקיעה משאבים ניכרים במרחב דיגיטלי, ולכן היא הייתה ערוכה לפגעי המגפה.

הרב לאו־לביא מקהילת המעבדה הסביר לנו שהוא לקח את הקהילה שלו לכיוון של "טֶלֶוונגליסט (televangelist) יהודי", ואף שהוא צופה שהנוכחות הפיזית תשוב ותתחדש, הוא מעוניין לפתח בקהילה נוכחות דיגיטלית מלאה. בתפעול דיגיטלי הוא מתכוון לחוויה מלאה בהרבה מחוויית הזום הפרונטלית שרוב הקהילות מספקות; חוויה שפונה גם לאינטלקט וגם לרגש. הוא פרשׂ לפנינו גם את הרעיון של "חדרי מנוחה ופטפוט", שבהם אנשים יוכלו לשוחח ביניהם כפי שהיו עושים בלובי של בית הכנסת, וכן את הרעיון של הקמת חדרים לילדים ונוער שיוכלו להתנסות בדרך הטובה ביותר לתפקד בחלל דיגיטלי. קהילת המעבדה גם השקיעה משאבים לא מבוטלים בהפקה איכותית של החוויות המקוונות הללו (לרבים בקהילה יש רקע באמנות או שהם עובדים בתעשיית הבידור), ובכלל זה צוותי צילום מקצועיים וגרפיקאים מן השורה הראשונה "כדי להצליח לעבור את המסך".

בתור אחד החלוצים הראשונים בשדה היהדות הדיגיטלית, לאו־לביא מתכנן להמשיך להתעמק בתחום הזה ולמתוח את הגבולות של מימוש היהדות במרחב הדיגיטלי בעידן שאחרי הקורונה. בעת שהוא היה עסוק בלמידה כיצד לשלב אירועי למידה וטקסים בתוך העולם הווירטואלי הוא שם לב שתחום הפעילות למען צדק גזעי וחברתי, שהוא מוקד מרכזי בקהילה, דשדש מעט בתקופה זו, ולכן הוא מעוניין למצוא דרכים גם לשילוב הנושא הזה במרחב הדיגיטלי. המגפה גם התניעה שיתופי פעולה רבים יותר, שותפויות ושיתוף במשאבים, והרב לאו־לביא הביע באוזנינו את תקוותו שאלו יימשכו גם לאחר שמגפת הקורונה תסתיים.

הרבּה נוסבאום אמרה שהמעבר לאירועים מקוונים פגע במעורבות הגבוהה בדרך כלל של חברי כַּוָּנָה ומנהיגות הקהילה. היא סיפרה שהיא וצוותה משתדלים למצוא דרכים משמעותיות להמרצת חברי הקהילה להבאת רוח היצרנות שפיעמה בהם לפני המגפה אל תוך ההוויה הדיגיטלית. "זה משהו שאנחנו עובדים עליו במרץ, במצב שאנחנו מתקרבים לציון שנה לפעילות במסגרת המגפה […] אבל במתכונת הווירטואלית יש פיתוי לבחור כברירת מחדל במודל של ׳מגדל פיקוח׳ ['hub-and-spoke', מונח מעולם התעופה], כלומר מרכז ניהול שמפעיל שלוחות, בניגוד לרשתות המעצימות שעמלנו כה קשה לבנות", אמרה.

מעבר לכך, נוסבאום משוכנעת שהוספת רכיבים וירטואליים לאירועי מעגל החיים, כדי לאפשר את השתתפותם של הרחוקים גאוגרפית או של מי שאינם מסוגלים להגיע פיזית, היא תוספת חיובית של התקופה הזאת והיא תשתדל לשמרה גם אחרי תום המגפה: "אני מניחה שלעולם כבר לא אערוך טקסי חתונה, בר או בת מצווה, הלוויה וכד׳ שלא יהיו בהם משתתפים מרחוק באמצעות הטכנולוגיה". השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית עזר לקהילה גם לשתף אנשים מבוגרים או אנשים עם מוגבלות. הרבּה נוסבאום הוסיפה שהיא אינה יודעת איך בדיוק אבל ברור לה שמודל העבודה מהבית וההפחתה בנסיעות ישפיעו גם הם על צורת התפקוד של ארגונים יהודיים.

מנהלת תוכניות הדת קירה דואר, מעוּדדת ממספרי ההשתתפות הגבוהים, סיפרה שבתחילת משבר הקורונה, Sixth & I הציעה תוכניות מקוונות יומיות. אלא שכעבור כמה חודשים, לדבריה, החליטה הקהילה לקבוע סדרי עדיפויות חדשים למשאבים וליעדים שלה. ראשית, הם הבינו שהם אינם צריכים לקיים תוכניות יומיות במאמץ להיות "הכול בשביל כולם". תחת זאת הוחלט להתמקד בסוגי הפעילויות והתוכניות שיהיו המשמעותיות ביותר לחברים. שנית, הוחלט להתרכז במשתתפים הפעילים ש־Sixth & I היא הקהילה הרוחנית והחברתית העיקרית שלהם. כלומר, במקום להסתנוור ממאות משתתפים שהם מן הסתם לא יפגשו פנים אל פנים לעולם, הם העדיפו כמה עשרות משתתפים המעורבים בקהילה בכל מאודם. עם זאת, לדעתה של דואר, אחד היתרונות הגדולים של תוכניות וירטואליות הוא הגישה לאנשים שיש להם מוגבלויות גופניות או קשיי תחבורה. לפיכך היא העריכה שהקהילה תמשיך להזרים תכנים בשידור חי מתפילות ומאירועים רבי משתתפים גם אחרי שההתכנסויות הפיזיות יחודשו. מליסה בלבן, מנכ"לית קהילת עִקָּר, הניחה שהקהילה תמשיך לספק תוכניות ושירותים וירטואליים לצד אלו הפיזיים. בעניין ההשתתפות והמעורבות בתוכניות המקוונות, הרבּה ליזי היידמן ממִשׁכָּן חידדה שאנשים שמחים להיות מעורבים אישית ונוטים "להתפזר" כאשר ההשתתפות היא פסיבית ופרונטלית מדי. לפיכך היא רוצה להביא את היעילות של החלוקה לחדרים בזום אל הכינוסים הפיזיים אחרי הקורונה. בד בבד, היא שמה לב שיש גם מי שנהנים מהשתתפות פסיבית מהבית, "בפיג׳מה וכוס יין ביד". משום כך היא מניחה שרמה מסוימת של מעורבות וירטואלית תימשך גם אחרי המגפה. יתרה מזו, לנוכח ריבוי החברים המתגוררים רחוק מהקהילה, ובשל הידיעה שרבים מתקשים להגיע ברכבם לכל אירוע בבית הכנסת, היא מבינה עד כמה רבים האנשים שנהנים מן האפשרות להשתתף מרחוק, או אפילו תלויים בהשתתפות שכזאת.

בהתבוננות לעבר העתיד, כיצד תקופת מגפת הקורונה תשנה את הקהילה היהודית הרחבה ואת היהדות במובן הרחב?

הרב קונפר מהָדָר מאמין שהקורונה תפעל כמאיץ למגמות קיימות שכבר נמצאות בתנועה. לאמור, קהילות שכבר משגשגות ימשיכו לשגשג וקהילות שנאבקות על חייהן ימשיכו להיאבק. הוא מצפה לחזור לפעילות פנים אל פנים ברגע שהמצב יאפשר זאת. לדעתו של הרב לאו־לביא מקהילת המעבדה, שאלות גדולות עומדות בפתח. רוב הקהילות עדיין מנסות להעתיק את הפעילויות הפיזיות שלהן לזום. הוא עצמו רוצה למתוח את גבולות המרחב הדיגיטלי ויחד איתו למתוח את גבולות הקהילה. לאו־לביא היה הראשון, הרבה לפני המגפה, שייסד מניין וירטואלי. בשיחתנו הוא תהה כיצד הטכנולוגיה תשנה את תפיסת הריטואלים ואת המרחב הריטואלי והוסיף שכאשר מכונות הדפוס אפשרו הנגשת ספרים לקהל הרחב, תפיסתנו כלפי תפילות וטקסים השתנתה. כך, לדעתו, גם הכנסת הכיסאות לבית הכנסת, במקום הספסלים המקובעים לרצפה, שינתה את חלל בית הכנסת. ואם כך, המצאת המסכים הדיגיטליים תשנה, לדעתו, שוב את חיי הקהילה ואת היחס לריטואלים. ללאו־לביא יש גם רעיונות כיצד ליצור מרחבים אינטימיים במרחב המקוון עם אנשים שנמצאים במרחק של אלפי קילומטרים זה מזה.

הרבּה נוסבאום מאגודת כַּוָּנָה הייתה אופטימית באשר להזדמנויות שפתחה המעורבות הווירטואלית. בזמן החגים חָברה הקהילה שלה לקהילות בהתהוות האחרות לצורך פיתוח תוכניות מקוונות לקהל מכל העולם. כעת, כשהפרדיגמה כבר קיימת, אין סיבה שלא להציע חוויה מקוונת עשירה כל כך לקהילות מרוחקות גאוגרפית.

נוסבאום סיפרה על תוכנית מסוימת שהקהילה שלה משתתפת בה המארגנת משלחות של מנהיגים יהודים לגדה המערבית במטרה לדבר עם פלסטינים וללמוד על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבטם. בזמן המגפה הומרו הנסיעות בסדרת דיונים מקוונים בין יהודים אמריקאים לפעילים חברתיים פלסטינים. כך יכלו משתתפים נוספים להצטרף לחוויה האינטרנטית, ונוסבאום צופה ששיתופי פעולה מקומיים בינלאומיים מסוג זה יהפכו לנורמה חדשה בעולם היהודי.

לדעתה של הרבּה נוסבאום, המגפה "החדירה בכולם תחושה של חיבור גלובלי" ואת הצורך בפעולה קולקטיבית. היא ציינה במיוחד את "פסטיבל האקלים היהודי הנועז" ("Big Bold Jewish Climate Fest"), שיתוף פעולה של כַּוָּנָה וקהילות נוספות, המייצג את גישת רשת הקהילות היהודיות בהתהוות להתמודדות עם שינויי האקלים.

במבט לעתיד, מנהלת תוכניות הדת דואר מרגישה כי תקופת הקורונה חיזקה את הבנתה בדבר אופייה הייחודי של Sixth & I. זו לא קהילה מסורתית כי אם קהילה המשלבת קודם לכול נשות ואנשי מקצוע צעירים שאינם חיים בקרבת משפחתם. תקופות הבדידות הממושכות במהלך המגפה חידדו את הצורך להתמקד בבניית קהילה, גם אם אין ברירה אלא לעשות זאת וירטואלית.

בהתבוננות רחבה יותר על העולם היהודי, דואר סבורה שהמגפה הכריחה את כולנו לעצור ולבדוק כיצד אנחנו מתחברים ליהודיותנו, שכן היינו מוכרחים להסתגל. אנשים נאלצו למצוא דרכים חדשות לשלב את היהדות בחייהם הפרטיים – בדרכים בעלות משמעות ובצורות שקודם לכן אולי לא יכלו להעלות בדעתם. כדי להדגים את כוונתה היא תיארה אדם שלא היה מעלה בדעתו לשלב כלי נגינה בתפילות משום שבבית הכנסת הנוכחי שלו הדבר לא נעשה מעולם. החוויה הווירטואלית והנגישה של תפילה כזאת עשויה לשכנע אחדים לבחון מחדש את האמונות ואת ההנחות הנוכחיות שלהם. היא צופה שהדרכים שקהילות ואנשים מתחברים זה עם זה ועם היהדות ישתנו עקב התארכות תקופת המגפה.

במבט לעתיד, לדעתה של ליזי היידמן ממִשׁכָּן, הלקח העיקרי שאפשר להסיק מן המגפה באשר לחיים היהודיים הוא לא החשיבות היחסית של המפגש האישי לעומת אירוע וירטואלי, שכן לכל אחד מהם יתרונות משלו ומקום בחיים היהודיים. תחת זאת, הלקח בעיניה קשור ב"קביעות וקהילה" וביכולת ליצור קשרים אישיים בין החברים והמשתתפים. היידמן וצוותה רואים במגפה הזדמנות להמשיך ולפתח חיבורים דיגיטליים ודרכי השתתפות בד בבד עם חזרה למפגשים פנים אל פנים וליישם את ההבנות החדשות בדבר החשיבות של בניית מערכות יחסים הן בעולם הפיזי הן בעולם הווירטואלי.

סיכום

מה אפשר ללמוד מן ההתנסויות של הקהילות החדשניות הללו שנתיים לאחר פרוץ המגפה? היצירתיות היא הכרחית ברגע שהחידוש של היהדות הדיגיטלית פג. חזינו בשפע יצירתיות במגוון הדרכים לשווק ולערוך אירועים מקוונים – למן "שבת בסיסית" ו"ספא לנשמה" בקהילת המעבדה ועד לחגיגת ט"ו בשבט ביוגה וסביבתנות או שיעורי בישול ב־Sixth & I.

כשקהילות ברחבי אמריקה מיהרו לעבור לפעילות מקוונת, רבים גילו ש"תשישות הזום" משתלטת עד מהרה וחבריהן לא יכלו להישאר שאננים. התברר שלא די ב"העתק-הדבק" מפעילויות פנים אל פנים למרחב הדיגיטלי. כל המרואיינות והמרואיינים שלנו דיברו על הקושי להתחבר באופן פעיל למשתתפים במרחב הווירטואלי ועל כך שתכופות היה עליהם לדמיין מחדש ריטואלים או פעילויות אחרות. כמה מהקהילות הבינו שנוכחות של מאות משתתפים פסיביים (מאחורי מצלמות כבויות) היא מסעירה בהתחלה, אבל לא אחת התוצאות טובות יותר עם כמה עשרות משתתפים פעילים ומעורבים, ולכן הן הפסיקו את המרוץ למספרי התחברות גבוהים.

רבים בקהילות הללו דיברו על גידול, ואפילו זינוק, בהשתתפות המקוונת, ובכללה השתתפות יציבה של חברים ומשתתפים קבועים, אבל גם מצטרפים חדשים שבזמנים רגילים לא יכלו להתייצב פיזית או עשו זאת לעיתים נדירות. רבים דיברו על הסרת המחסומים בפני השתתפות: קשישים שמעדיפים שלא לנהוג בלילה, אנשים עם מוגבלות, אנשים שחיים במקום מרוחק (גם במדינות אחרות) ומשפחות עם ילדים קטנים – כולם יכלו כעת להשתתף בחופשיות רבה יותר. יתרה מזו, לאנשים שההשתתפות הפיזית מביכה אותם היה קל יותר להשתתף או לצפות באירוע מקוון, בכללם רבים שלא היו מחוברים לקהילה היהודית ורבים שמתעניינים בגיור. אחדות מהקהילות שהתראיינו הרחיקו לכת והתחילו להציע חברוּת דיגיטלית למי שאולי לעולם לא יציבו את כף רגלם בבית הכנסת. כל המרואיינים והמרואיינות הבינו שבעתיד, ברוב האירועים – תפילות שבת וחגים, ובייחוד אירועי מעגל החיים – יהיה כנראה מרכיב וירטואלי שיאפשר השתתפות רחבה יותר.

לקחים נוספים שהופקו מתקופת המגפה הם שלא רק שהתוכניות המקוונות או היכולת להתחבר לתוכנית באופן דיגיטלי מאפשרות לאנשים להשתתף מרחוק, אלא שזו גם הזדמנות לקהילות לעבוד יחד ולחלוק ביניהן את המשאבים. כך למשל, קהילות עשויות להפיק במשותף תוכניות לימודיות, הרצאות, ואפילו תפילות וטקסים דתיים ייחודיים. בדרך זו הן יכולות לחלוק ביניהן משאבים ולשפר את איכות ההפקה של התוכניות המקוונות. איכות הפקה משופרת צוינה כנקודה חשובה לתחזוקת ההשתתפות באירועים מקוונים.

אחדים מן המרואיינים אמרו שתקופת הקורונה נתנה לאנשים הזדמנות להרהר ולהסתגל. אנשים נאלצו לבחון מחדש את המנהגים שלהם ולמצוא דרכים להכניס משמעות ליהדות ולהפוך אותה לרלוונטית בחייהם. יתר על כן, הגישה למגוון אפשרויות אפשרה להם להתנסות במה שהם חשבו שיאהבו או לא יאהבו ולבחון אפשרויות חדשות.

לבסוף, מרואיינים אחדים הטעימו שהמגפה פעלה כמאיץ למגמות קיימות בקהילה היהודית ובחיים היהודיים. יש לזכור שקהילות מסוימות התנסו במרחב הדיגיטלי הרבה לפני מגפת הקורונה. מקצתן ערכו ניסויים בעיצוב צורות חדשות של ריטואלים ומעורבות אישית, ואחרות הספיקו לבחון ולנסות מודלים שונים לחברוּת בקהילה ולקירוב אנשים מנותקים. אם בכלל אפשר להעריך את השפעתה של מגפת הקורונה, שבאמצע שנת 2022 סופה עדיין נראה רחוק, אפשר לקבוע כי היא חיזקה את הקהילות שכבר היו חדשניות והחלישה את המדשדשות מאחור. דבר אחד ברור: העולם היהודי עומד לעבור שינוי בלתי הפיך בעקבות המגפה הזאת.