שילוב והכלה, רבגוניות, יוזמה, גיל, אנרגיה, פוליטיקה, רוחניות, ישראל, עלויות, ויותר מכול אותנטיות – אלה ועוד הם הנימוקים העיקריים לכך שצעירים יהודים רבים ברחבי ארצות הברית מתקשים להתחבר לארגונים היהודיים הוותיקים והממוסדים אבל מוצאים את הבית היהודי שלהם במסגרות חלופיות, חדשות ועצמאיות.

סֶת׳ (25) התנתק מהחיים היהודיים המאורגנים משום שהרגיש שהוא אינו מוצא אוזן קשבת לעמדה הביקורתית הספציפית שלו בנוגע לישראל. לתחושתו, בארגון הִלֵל באוניברסיטה שלו ובקהילה המיינסטרימית הסובבת אנשים הגיבו אוטומטית בהתגוננות וביטאו עמדה חד־צדדית בנוגע לישראל. בד בבד הוא חש ש"חבורת BDS" גם היא חד־צדדית נגד ישראל, והוא לא הרגיש בבית אף לא באחד מכל אלה. סת׳, גבר טרנסג׳נדר המזדהה עם קהילת הלהטב"ק, נמצא בזוגיות עם אדם שהתגייר ומצא את ביתו היהודי בקהילה החדשה מִשׁכָּן (Mishkan) ובישיבה הקווירית סְבָרָה (Svara), שתיהן בשיקגו. סת׳ הניח שהקהילות והארגונים הרגילים לא יקבלו בברכה את עמדותיו בנוגע לישראל, את זהותו המגדרית ואת הזוגיות הבין־דתית שלו.

האנה (26) התחברה לחיים היהודיים דרך בית מוׁׂישֶה (Moishe House) במיניאפוליס. היא תיארה את הקושי במציאת אווירה יהודית פלורליסטית וחמה, נטולת "משחקי אגו ופוליטיקה יהודית", שלעיתים קרובות הם חלק בלתי נפרד מסביבת הפדרציה היהודית. בית מוישה קסם לה משום שהוא מתנהל עם מנהיגות מתנדבת ובלי ה"מבוגר שבחדר".

רבּקה (31), המתגוררת כרגע במערב מסצ׳וסטס, סיפרה שבעבר מצאה חיבור טוב במחנה קיץ יהודי ובבית ספר יהודי, אבל בתי הכנסת, גם הרפורמיים וגם הקונסרבטיביים, היו חסרי מעוף בעיניה ולא תאמו את ערכיה ואת השקפתה הפוליטית. היא הסבירה שהיא מחפשת טקס תפילה מסורתי יותר, עם הרבה עברית, עם דגש על רוחניות ואנרגיה ועם פחות קטעי קריאה אלטרנטיביים באנגלית (מעבר למה שקיים בטקסטים המסורתיים). היא גם אמרה שהיא מחפשת קהילה משלבת – עם השקפה פוליטית מתקדמת וקידום צדק גזעי וחברתי. נוסף על כך, אף שהיא לא בהכרח אנטי־ציונית, היא מחפשת קהילה שלפחות נותנת מקום ל"הרהורי כפירה" על הציונות ואינה מציבה את מדינת ישראל במרכז ההוויה של בית הכנסת, או שלפחות מכירה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. רבקה עתידה למצוא בסופו של דבר את מקומה בכפר עדן (Eden Village Camp), חווה יהודית פלורליסטית בצפון מדינת ניו יורק שבמרכזה חווה אורגנית, במניינים עצמאיים וביוזמות נוספות, וכן בכינוסים חברתיים לא־פורמליים עם חברים בחוף המזרחי ובחוף המערבי.

צ׳לסי (32), המתגוררת כעת גם היא במערב מסצ׳וסטס, תיארה את שילוב הגורמים שהרחיקו אותה מן היהדות המיינסטרימית הממוסדת. אחרי שניסתה להתחבר לבתי כנסת ותיקים מזרמים שונים, היא שמה לב שרוב הקהילות שהיא ביקרה בהן הן אקסקלוסיביות מדי לתחושתה, או שהן מכוונות לפני הכול למבוגרים ולמשפחות עם ילדים. הן גם היו חומרניות מדי בעיניה והתמקדו יותר מדי בפוליטיקה הפנימית ופחות מדי ברוחניות. לא פעם הרגישה כאילו מבקרים אותה על שאינה בקיאה דייה בטקסטים היהודיים או שהיא כאילו לא יהודייה מספיק אם היא אינה ציונית מוצהרת. גם צ׳לסי התחברה לבסוף דרך כפר עדן לחיים היהודיים ולעולם היהדות הסביבתית, והיא משתתפת קבועה במניין מסורתי שוויוני וקשורה למיזמים נוספים במערך החדשנות היהודית בחוף המזרחי.

ג׳ף (60), ממנהטן, הכריז כי "בתי הכנסת והפדרציות היהודיות הם הדברים האחרונים בעולם שהייתי מתחבר אליהם, מכל הסיבות הרגילות". לדעתו הם ארכאיים ואינם מעוררים השראה. הם לא נתנו לו תחושה של אותנטיות ולא של "פתיחות לב". ג׳ף, כמו רבים אחרים, התחבר לקהילת רוֺמְמוּ (Romemu) הפופולרית, שאותה תיאר במילים "יהודית מאוד אך פלורליסטית" ופתוחה להשתתפות בין־דתית. הרב דיוויד אינגבר, מייסד קהילת רוֹמְמוּ ותלמידו של מייסד תנועת ההתחדשות היהודית הרב זלמן שחטר־שלומי, בקיא בתורה ובגמרא בה במידה שהוא שולט בפילוסופיית המזרח ובכתבי הקודש הנוצריים. לדעתו של ג׳ף, קהילת רוֹמְמוּ אינה משדרת תחושת ניצחון או עליונות יהודית כפי שחווה בבתי כנסת רבים, עניין פסול במציאות של משפחות בין־דתיות רבות.

ליסה (47) וג׳ולי (54), מסיאטל, שתיהן חברות באגודת כַּוָּנָה (Kavana Cooperative). ליסה באה מרקע יהודי איתן ומשמשת יועצת למוסדות יהודיים ברחבי ארצות הברית שרוצים להתקדם לעידן המודרני. ג׳ולי איננה יהודייה, אך בן זוגה יהודי והם מגדלים את ילדיהם כיהודים. אף כי מעולם לא התגיירה, ג׳ולי הייתה נשיאת הקהילה היהודית שלה. שתי הנשים היו חברות בקהילות רפורמיות גדולות לפני שהצטרפו לאגודת כַּוָּנָה, ושתיהן ייחסו את הבחירה שלהן בקהילה החדשה לשני גורמים עיקריים: הגישה המשלבת והאתוס הפלורליסטי שהיא מקדמת, ומשום שהיא מעצימה את חבריה ומדרבנת אותם לנקוט פעולה ולהיות שותפים מלאים ביצירת ההוויה היהודית במקום להיות צרכנים פסיביים שלה.

אלה רק כמה מהסיבות שיהודיות ויהודים אמריקאים צעירים, וצעירים פחות, מרגישים ניתוק מהחיים היהודיים הממוסדים. רבים מהם מוצאים דרך להתחבר באמצעות המבנים החלופיים הצומחים ברחבי ארצות הברית.

בכל ההיסטוריה הארוכה של יהדות ארצות הברית לא היו כמעט תקופות של דריכה במקום. היא עברה עליות ומורדות, התפשטות, התכווצות ותהליכי שינוי שתכופות שיקפו את הסביבה הדתית והחברתית הרחבה. לפי ההיסטוריון הנודע יונתן סרנה, פניה של היהדות האמריקאית עוברים בכל כמה דורות שינויים מהותיים בסגנון ובמבנה.⁵ (להרחבה בנושא יהדות ארצות הברית מנקודת מבט היסטורית ראו נספח 1.) במהלך העשור האחרון או יותר נראה שיהדות ארצות הברית התחילה שוב לחוות מהפך מהותי שכזה. יש בה מנהיגי ומנהיגות קהילות המודעים למציאות המשתנה ומתאימים את עצמם אליה, אבל רבים אחרים אינם עושים זאת או שהם מנסים עדיין להבין כיצד ניתן לעשות זאת.

מוסדות יהודיים מבוססים רבים בארצות הברית, ובכללם בתי כנסת, פדרציות ומרכזים קהילתיים, עשו מאמצים מסוימים למצוא את הדרך לליבם של המבוגרים־הצעירים – או "דור ה-Y", כפי שאכנה אותם כאן. כמו שציין חוקר אחד, "חיבור הצעירים הוא כמעט עיסוק בפני עצמו בקהילה היהודית". חוקר אחר קבע ש"זה פחד ממשי מאוד",⁶ והוסיף כי בתי כנסת לא־אורתודוקסיים בכל ארצות הברית מתאחדים, מזדקנים ואפילו נסגרים.⁷ חששות אלה מגובים פעמים רבות במדדים כגון הפיחות בהשתייכות לזרם מסוים או הירידה במספר החברים בבתי הכנסת ובנוכחות בתפילות.
מחקרים ארציים ומקומיים משקפים גם הם את המגמה הזאת. אלא שמקריאת אותם מחקרים באופן שונה עולה שצעירות וצעירים יהודים מתעניינים ביהדות ומוכנים להתנהג כיהודים ממש כמו המבוגרים יותר. רבים מהם עושים זאת באמצעות מגוון מסגרות עצמאיות וחדשניות.

במאי 2019, כפי שמצאנו בשלב התחקיר הראשוני לצורך מחקר זה, התכנסו מובילי חדשנות יהודית בברוקלין ל־Collaboratory, תוכנית לשיתופי פעולה בחסות מיזם UpStart, במטרה "להרחיב את התמונה ולגלות איך אנו כיהודים יכולים למצוא משמעות ולהתאחד […] לבנות את העתיד של חיים יהודיים לא־מסורתיים […] [בלב] רשת מיזמים גדלה והולכת".⁸ באותו חודש עצמו קיימה "הַקְהֵל – החממה לקהילות יהודיות משימתיות" את הוועידה הבינלאומית שלה בהשתתפות מנהיגים מ־21 קהילות משימה יהודיות מכל העולם.⁹ שנה אחת בלבד קודם לכן נפגשו בלוס אנג׳לס שבע החברות העצמאיות ברשת הקהילות היהודיות בהתהוות JEN לוועידת הרשת הראשונה כדי לחגוג, לשתף פעולה וללמוד זו מזו על המודלים החדשים של בתי כנסת עצמאיים שמתפתחים בהן המושכים אליהם מבוגרים־צעירים שאינם מחוברים להוויה היהודית.¹⁰

אלה הן רק אחדות מן ההתפתחויות הרבות האחרונות באקוסיסטם של החדשנות היהודית, אבל הן נשענות על היסודות שהניחה תנועת המניינים העצמאיים, שהשיקה את הוועידה הראשונה שלה לפני למעלה מעשור בהובלת מכון הָדָר.¹¹ אם מחברים את כל אלה יחד, ולמרות ההבדלים הברורים בתוך קשת החידושים הזאת, ניתן להבחין במערך של עקרונות משותפים. זיקוק העקרונות הללו וירידה לעומקם יכולים להעניק למנהיגים ולתורמים היהודים הנוכחיים מדריך תובנות שינחה אותם כיצד לנווט את המוסדות היהודיים בשעה שהחברה באמריקה, ויהדות אמריקה בתוכה, עוברות מהפך דורי כה עמוק. בפשטות, עיון מעמיק בהתפתחויות יכול לספק למי שמובילים ומממנים את החיים היהודיים תובנות טובות יותר בקשר לשאלה כיצד להתחבר לדור החדש של יהודים אמריקאים.

מקצת מן הנושאים שיידונו להלן יהיו ודאי מוכרים לקוראים ולקוראות אחדים. כוונתי היא להציג תמונה לכידה של ההתפתחויות החדשות יחסית באקוסיסטם היהודי החדשני הזה, שכן ראייה כוללת עשויה לתת מושג כיצד ייראה המיינסטרים של יהדות ארצות הברית בעוד דור.