כדי להבין מדוע הביטויים החדשים הללו של חיים יהודיים מצליחים למשוך אליהם את המבוגרים־הצעירים רצוי לבחון כיצד החברה האמריקאית משתנה ובמה שונה דור ה־Y מן הדורות שקדמו לו. בפרק זה אעסוק בשינויים הדוריים המשפיעים על בני ובנות הדור הזה, ובפרט היהודים שבהם. בעבר דמו צעירים יהודים בדרך כלל מבחינות שונות לבני גילם הלא־יהודים; כך הדבר גם בימינו. אפשר לומר, ובלי להכליל ולכרוך את כל הצעירים הללו יחד, כי ארגונים ותוכניות המבינים את הממצאים הללו ומשלבים חלק מן העקרונות המונחים ביסודם נוחלים הצלחה רבה יותר בחיבור של המבוגרים־הצעירים אליהם.

תחת הכותרת "דור ה־Y" אני כולל את כל המבוגרים־הצעירים של שנות העשרה ותחילת שנות העשרים של המאה ה־21, אם כי חלק ממי שאני מתייחס אליהם נמנים עם צעירי דור ה־X או ראשוני דור ה־Z. כדי לסבר את האוזן, מכון המחקר פּיוּ (Pew) משתמש בהגדרות שלהלן, לפי שנת הלידה: הדור השקט (1928–1945); דור הבייבי־בום (1946–1964); דור ה־X (1965–1980); דור ה־Y, או המילניאלים (1981–1996); דור ה־Z, או הפוסט־מילניאלים (1997 ואילך). רבים ממובילי הארגונים המתוארים כאן נמנים עם דור ה־X, ורבים מן המשתתפים באותן מסגרות שייכים לדור ה־Z.

מאפיינים עיקריים:

• פיחות בערך החברוּת בארגון. בארצות הברית של היום, השתייכות לארגון דתי מסודר, וחברות בארגון באופן כללי, חשובות לצורך ההשתתפות הקהילתית פחות מאשר בדורות קודמים.
• היהודים הצעירים בטוחים יותר ב"אמריקאיוּת" שלהם. יש להם זהויות מרובות וחופפות, והיותם יהודים היא אחת מהן, אבל לא בהכרח העיקרית.
• אינדיווידואליזם מוגבר ופחות אמון ועניין במוסדות ובסמכות יוצרים בקרב היהודים הצעירים רתיעה מהזדהות עם ארגונים ממוסדים ומהשתייכות אליהם. גישה זו מביאה אותם לחפש דרכים חלופיות ו"נישתיות" יותר לביטוי זהותם היהודית.
• בעידן של אינדיווידואליזם מוגבר, קשה יותר ויותר – ואולי פחות רלוונטי – לקיים קהילה מבוססת קונצנזוס המבקשת לשרת קשת רחבה של יהודים.
• הצעירים היהודים הם חלק משינוי פוסט־אתני המתחולל באמריקה, שבו אנשים בונים זהות יותר מאשר יורשים אותה. מגמה זו גורמת גם להתרופפות השליטה המוסדית בתרבות, מה שנותן מקום לביטויים אורגניים ועממיים.¹²
• הצעירים היהודים מתרחקים זמנית מהזיכרונות ההיסטוריים המאחדים של המאה ה־20 – השואה, הקמת מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים.
• נראה שמתפתחת נטייה לראות את הזהות ואת אורח החיים היהודי כקשורים ל"מסורת" יותר מל"דת" או ל"מוצא אתני", מה שדורש מחויבות פחותה.¹³
• בני הדור הצעיר נתונים פחות לרגשות אשמה, שהפעלתם נועדה לפתות אותם לבוא לבית הכנסת או להתחתן עם בני או בנות זוג יהודים. הם גם מחפשים חוויות ומרחבים לא־שיפוטיים. תחת זאת, היהדות חייבת לשדל ולשכנע בדרך חיובית ולהציע מסגרת ערכית.
• הצעירים של היום נולדו למציאות דיגיטלית וחיים חלק ניכר מחייהם במרשתת. הדבר מעודד יחידים וקבוצות קטנות להמציא ולחדש, ובה בעת מאפשר למי שאינם מחפשים את מלוא היתרונות של הקהילה להתחבר על ידי "הזמנה מהתפריט" ושיטת "עשה זאת בעצמך".
• הצעירות והצעירים היהודים, כמו שאר האמריקאים, אינם ממהרים להתחתן ולהקים משפחה. מי שאינם נשואים, ובייחוד מי שאין להם ילדים – בכל הדורות – סביר הרבה פחות שישתייכו לבית כנסת או לארגונים קהילתיים אחרים.
• מבוגרים־צעירים גם נוטים יותר ויותר לעבור לאזורים שלא תמיד יש בהם תשתית יהודית, ובכלל זה מעבר מהפרוורים לערים גדולות, שבהן לא מתקיימים חיים יהודיים או שהתקיימו בעבר אבל חדלו, והם פחות יציבים כלכלית מן הדור הקודם.

דור ה־Y בארצות הברית

מחקרים רבים שנעשו מאז שנת 2012 ועד היום בנושא דור ה־Y באמריקה משקפים את ההבדלים העיקריים בין הדור הזה לבין הדורות שקדמו לו. לדוגמה, בקבוצה זו נוטים להתחבר פחות לארגונים ממוסדים ואפילו להיות חשדנים כלפיהם, בייחוד ארגונים שקשורים לפוליטיקה או לדת.¹⁴
אבל אין משמע שהמילניאלים פחות רוחניים או שאין להם עמדות פוליטיות מוצקות. נהפוך הוא.

אמנם כשליש מדור ה־Y אינם משתייכים רשמית לזרם או למוסד דתי כלשהו, לעומת כחמישית מכלל האוכלוסייה באמריקה, אך קרוב ל־70% מהם מאמינים באלוהים ו־20% אומרים שהם מתפללים מדי יום.¹⁵ יתרה מזו, המבוגרים־הצעירים – שנוטים להיות ליברליים יותר מבחינה פוליטית – מעדיפים שלא להשתייך למפלגה כלשהי (כמחציתם מזוהים פוליטית כמצביעים עצמאיים).¹⁶

ממצאים אלה עשויים ללמד על הערך שהמילניאלים מייחסים לארגונים ממוסדים – דתיים, פוליטיים או אחרים – יותר משהם עשויים ללמד על הזדהותם עם הערכים של כל ארגון, שכן לתפיסתם המוסדות הללו עסוקים יותר מדי בכסף, בכוח ובהשפעה פוליטית.¹⁷אולי יש השפעה גם לעובדה שמדובר בגברים ונשים "דיגיטליים מלידה", מה שעשוי להתגלגל לתחושות של קשר ברמה הגלובלית לצד תחושות של בידוד ובדידות ברמה המקומית.¹⁸

בני דור ה־Y נוטים לחפש ולאמץ מה שנתפס בעיניהם כביטויים אותנטיים של רוחניות ומשמעות ומתרחקים בדרך כלל ממוסדות דתיים, מתוויות, מסמכות ומארגונים באופן כללי.¹⁹

אחת הדרכים שנעשות נפוצות יותר ויותר להגשים זאת היא באמצעות קהילות עממיות המייצגות את "תרבות הנגד" וממלאות מעט מן התפקידים שמילאו בעבר הקהילות הדתיות, ובכלל זה פעילויות חברה וספורט דוגמת קרוספיט, יוגה, סעודות משותפות, מעגלים רוחניים ועוד.²⁰

הצלחת פעילויות כגון אלה בקרב המילניאלים מקורה בהבנה שהם מחזיקים במספר זהויות בעת ובעונה אחת ונרתעים ממסגרות מתבדלות. הם מחפשים חוויות בעלות משמעות ומעוניינים להיות מעורבים ולקבל אחריות במסגרות הללו ברמה העמוקה, ולא באופן סמלי בלבד. עם זאת, יש תחרות גדולה על זמנם הפנוי, ולכן התוכניות או הארגונים חייבים להציע ערך מוסף. משום כך נקודת המוצא לבניית המוצר או השירות צריכה להיות כזאת ששׂמה את האדם במרכז, או את הצרכן במרכז, בתהליך השואף להבין את המשתתף או הצרכן כבר בשלב עיצוב המוצר. הווה אומר, ההעדפות והיעדים של הצרכנים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מעיצוב המוצר. ²¹

המבוגרים־הצעירים דהיום נוטים להינשא וללדת ילדים מאוחר יותר מן הדורות הקודמים; הם גם נוטים להתחיל את הקריירות שלהם מאוחר יותר. לפיכך רק 26% מדור ה־Y נשואים, בהשוואה לדורות הקודמים כשהיו בשנות ה־20 וה־30 לחייהם: 36% מדור ה־X, 48% מהביייבי־בומרס ו־65% מהדור השקט.²² זהו נתון משמעותי, משום שרבים מצטרפים לחיים היהודיים המאורגנים רק כשכבר יש להם ילדים. היות שלידת הילדים מתעכבת, ויש יותר ויותר גברים ונשים שבוחרים שלא להביא ילדים לעולם כלל, לא מפתיע שארגונים יהודיים רבים חשים בחסרונה של קבוצת דור ה־Y.
כאמור, המילניאלים הם "דיגיטליים מלידה", שכן הם נולדו בעידן הדיגיטלי. הם נוטים אפוא להיות מחוברים מאוד לרשתות החברתיות, ואלה מהוות רכיב מרכזי בחוגי החברים שלהם ובקשרים החברתיים שהם מפתחים.²³

ככלל, בני ובנות דור ה־Y משכילים יותר מדורות קודמים.²⁴ הם מתאפיינים גם ברמות נמוכות יותר של אמון חברתי, שיש המייחסים אותן, בחלקן, לרבגוניות רבה יותר מבחינת גזע, דת ומוצא אתני.²⁵
חשוב לומר שזהו הדור הראשון בהיסטוריה המאוחרת של ארצות הברית שמצבו הכלכלי גרוע משל הדור הקודם, מה שבהחלט משפיע על יכולתם הכלכלית להצטרף לארגונים יהודיים ממוסדים, שהחברוּת בהם כרוכה בעלות כספית.²⁶

בני ובנות דור ה־Y היהודים בארצות הברית

כיצד משפיעים השינויים הדוריים הללו על המילניאלים היהודים? ידוע, למשל, שזהותם היהודית של הצעירים והצעירות חשובה להם. אלא שזו איננה זהות בלעדית; היא חופפת בקלילות לזהויות אחרות, ובמקרים רבים היא לאו דווקא ההיבט המרכזי בחייהם.²⁷ ולכן החלטות כגון בחירת מקום מגורים או בניית רשת חברתית מבוססות על מכלול שיקולים כשההיבט היהודי נמצא לעיתים קרובות נמוך בסדר העדיפויות.²⁸

התפיסות של זהות דתית ואתנית גם הן עוברות שינוי. ההיבט המרכזי כאן הוא המעבר לזהות פוסט־אתנית, ובמקרה שלנו – פוסט־יהודית. על פי התאוריה שעשויה לשפוך אור על התהליך, הזהות בארצות הברית הולכת ומשתנה – ממשהו מוּלד למשהו נבנה.²⁹ ידוע שהרעיון של מחויבות למסורת נהיה פחות ופחות רלוונטי, וכמוהו גם הזיכרונות המחייבים של השואה או של תקופות שבהן מדינת ישראל נמצאה בסכנה קיומית, ואפילו התפשטות האנטישמיות באמריקה.³⁰ גם איומים מבחוץ אינם צפויים לפעול כגורמים מאחדים בקרב היהודים הצעירים, הבטוחים נחרצות הן בזהותם כאמריקאים והן בזהותם כיהודים. לפיכך, אם בדורות הקודמים שאלו "מה טוב ליהודים?", היום המבוגרים־הצעירים צפויים יותר לשאול "איך היהדות יכולה לעזור לי לעזור לעולם?".³¹ הרעיון של "המשכיות העם היהודי" – אחד הרעיונות המנחים במוסדות קהילה רבים – הוא מבלבל, לא־רלוונטי ולפעמים דווקא מרחיק רבים מן הצעירים.³²

עוד שינוי מושגי שיש להביא בחשבון הוא שיש בקרב הצעירים היהודים המנסחים את זהותם היהודית פחות במונחים של דת או אתניות ויותר במונחים של מסורת. כלומר, הדת בעיניהם היא מבנה מופשט מדי ושיפוטי מדי, המחייב קבלת סמכות מוסדית באופן לא הגיוני, ואילו האתניות מכילה רכיבים של גבולות חברתיים בלעדיים שהיהודים הצעירים מוכנים פחות לקבל. המסורת, לעומת זאת, היא מבנה שעשוי לשלב טקסים מסוגים שונים לציון החגים היהודיים ואירועים אחרים, והיא מכילה רכיב אתני גמיש יותר ומחייב פחות שאינו מוּנע מרגשות אשמה.³³ חלק מכל זה קשור מן הסתם להשפעה המורכבת של משפחות בין־דתיות על זהותם של הצעירים היהודים, שרבים מהם נולדו מנישואים בין־דתיים או שיש להם קרובי משפחה וחברים לא־יהודים.³⁴ הדור הזה מתנגד אפוא לשבטיות אקסקלוסיבית המזלזלת בנישואים מעורבים ובהתערבבות חברתית.³⁵

ואולם דבר מכל זה אין משמעו שהצעירים היהודים אינם מתעניינים ביהדות או בזהותם היהודית. רחוק מכך. פירוש הדבר הוא שהעניין שלהם במוסדות היהודיים, או אפילו המודעות שלהם לקיומם, הולכים ופוחתים³⁶ ככל ששליטת המוסדות בתרבות באופן כללי הולכת ופוחתת.³⁷ אם הדורות הקודמים ציפו להשתתפות סמלית בקהילות הדתיות או החברתיות, הדור הנוכחי אינו מצפה לכך ואינו דורש זאת.³⁸ המבוגרים־הצעירים היהודים, כמו בני גילם בחברה הכללית, אינם מעוניינים על פי רוב להיות "חברים" בשום מקום, ודאי לא בבית כנסת.³⁹ מצאנו גם שהצעירים היהודים, אף כי הם מתעניינים במורשתם היהודית וגאים בה, בקיאים בדרך כלל פחות בארון הספרים היהודי.⁴⁰
דן ליבנסון (Libenson), מייסד הפרויקט וההסכֵּת הפופולרי "יהדות ללא כבלים" ("Judaism Unbound") מבית היוצר של המכון לעתיד היהודי הבא (Institute for the Next Jewish Future), גורס שהמודל הנוכחי של בתי הכנסת ומבנה החיים היהודיים המאורגנים גובש במציאות של שנות ה־50, ה־60 וה־70 של המאה ה־20, בימים שחברוּת בקהילה דתית נחשבה דרישה מוקדמת לשותפות מלאה בחברה. הוא מעריך כי ברוב בתי הכנסת הלא־אורתודוקסיים היה תמיד גרעין קשה של חברים דתיים פעילים וכי זה המצב גם היום. מחוץ לקבוצה זו, גורס ליבנסון, נמצאת קבוצה נוספת, וזו מחזיקה בחברוּת בבית הכנסת ממש כמו ב"פוליסת ביטוח או בחברות בחדר כושר", כדי שהיא תַּקנה לחברים בה גישה לרבנים ולשירותים שהמוסד מספק באירועי מעגל החיים ובחגי תשרי (רוב היהודים). בקבוצה השלישית נמצאים אנשים שבקושי מבקרים בבית הכנסת, אבל הם נשארים חברים לצורך קבלה חברתית. קבוצה זו, לשיטתו של ליבנסון, כבר אינה מרגישה מחויבות לשלם בעבור החברוּת; את מה שדרוש לאנשים בה ניתן למצוא בקלות באינטרנט או באמצעות חב"ד ורבנים עצמאיים, במחיר זול בהרבה. הקבוצה השנייה מתחילה גם היא לפקפק בצורך בחברוּת במציאות של ימינו.

דור ה־Y ואותנטיות

צעירים יהודים רבים היום חופשיים מאילוצים מוסדיים, והם מועצמים על ידי הטכנולוגיה ותוכניות מנהיגות שונות, יוזמים ואף מגדירים ומעצבים לעצמם חוויות יהודיות שלתחושתם עונות יותר על הצרכים שלהם ותואמות את הזהות שלהם. כפי שצוין בכל מחקר שנעשה על בני ובנות דור ה־Y, יהודים או לא־יהודים, מדובר בדור שמייחס חשיבות לאינדיווידואליות ולביטוי עצמי. בעיניהם, הצטרפות לארגון, ואפילו לזרם מסוים, מלוּוה בשפע תוויות וציפיות, והם נוטים פחות להתחבר לכך.⁴¹ רבים מכנים את הדור הזה "דור האייטוּנס" או "דור הנטפליקס" – מקומות שבהם הדגש הוא על החוויה הפרטית ועל הביטוי האישי מעל לכל דבר אחר.⁴² ניכרת עלייה במספר הארגונים הנישתיים, שמצד אחד מטשטשים את הסימונים המסורתיים של זרמים ותוויות, ומנגד מאמצים אל ליבם את הייחודיות והביטוי הלא־שגרתי. והיות שהצעירים היהודים אינם מרגישים כבולים לארגון או לזרם כלשהו, נעשה נפוץ ומקובל "לדלג" בין בתי כנסת שונים (shul-hop) או לבקר במקביל בכמה ארגונים ומסגרות במטרה להתחבר להיבטים השונים בזהות הפרטית.⁴³

אין פירוש הדבר שהמבוגרים־הצעירים אינם מחפשים חוויות עמוקות ומשמעותיות. ההפך הוא הנכון. אחד ההבדלים העיקריים בינם לבין הדורות הקודמים הוא שעִם המעבר מזהות יהודית מוּלדת לזהות נבנית, ההשתתפות מוכרחה להיות משמעותית והחוויות מוכרחות להיות עמוקות, אחרת לא יהיה להן כל ערך והמשתתפת תמצא משמעות במקום אחר, ובכלל זה בדרכים לא־יהודיות.⁴⁴
בה בעת, ברמה המעשית, בני ובנות הדור הזה אינם ממהרים, כאמור, להינשא ולהקים משפחה. אלא שהארגונים היהודיים ובתי הכנסת מכוונים בעיקר למשפחות צעירות.⁴⁵ לא פלא שמי שאין להם ילדים נמשכים פחות למסגרות שהתוכניות שלהן תפורות בעיקר לזוגות עם ילדים קטנים.
גם למגמות גאוגרפיות בולטות יש השפעה רבה על חיי הקהילה היהודית. הזהות היהודית מושפעת בדרך כלל במידה ניכרת מן האזור הסובב. כך למשל, מדינות החוף המזרחי והמערבי בארצות הברית נוטות להיות פחות מסורתיות וממוקדות־קהילה מן האזור המכונה "חגורת התנ"ך" ("Bible Belt"; מדינות הדרום השמרניות יותר).⁴⁶ בדומה לכך, יהודים צעירים עוברים יותר ממקום למקום, כולל "עיוּר מחדש" (חזרה מן הפרוורים לערים), ולא פעם עוברים לשכונות שאין בהן תשתית יהודית של ממש שיכולה לתת מענה לצורכיהם.

מה אפשר לראות כהצלחה בחיבור אוכלוסייה זו? מה עובד בחיבור המבוגרים־הצעירים שעוברים לאזור שאין בו מסגרות יהודיות או שיש בו רק מסגרות הפונות בעיקר למשפחות צעירות?
אפשר לראות שהמסגרות שמצליחות הן אלה המציעות חוויות יהודיות חיוביות, בעלות כוונה ומשמעות, ואינן נבהלות משאלות כגון "מה היהדות יכולה לעשות כדי להעשיר את חיַי כאן ועכשיו?";⁴⁷

אפשר לראות מסגרות משלבות שמציעות חיבור ללא שיפוטיות – גם מבחינת רמת המעורבות והבקיאות בחומרים היהודיים,⁴⁸ אבל גם מבחינת החיים האישיים והבחירות החברתיות;⁴⁹
אפשר לראות מסגרות משלבות שנמנעות מתיוג ומלגלוג ומנפצות מחסומים של השתייכות לזרם, לארגון, למעמד או לגזע;⁵⁰

אפשר לראות מסגרות אשר בכך שהן משלבות ו"פוגשות אנשים במקום שהם נמצאים בו", מציעות נקודות חיבור משמעותיות רבות אחרי שהן לומדות את צורכי האנשים באמצעות בניית מערכת יחסים.⁵¹ המסגרות הללו מערבות את הצעירים בפעילות ומעריכות את נוכחותם לא באופן סמלי בלבד.⁵² הן נותנות מקום לביטוי אישי ובונות תת־קהילות שמסייעות לפרטים להתחבר לקבוצה גדולה יותר דרך חוויות התפורות בדיוק למידתם.⁵³